בג"ץ דן היום (חמישי) בעתירת משפחות שכולות נגד הריסת שכונת "דור צעיר" בכפר עזה, שהפכה לאחד מסמלי הטבח, ובה נרצחו 11 תושבים ב-7 באוקטובר, ושבעה נחטפו. העתירה הוגשה לאחר שחברי הקיבוץ הצביעו ברוב קולות בעד פינוי בתי השכונה והעתקת חלק מהם לאתר הנצחה מחוץ לקיבוץ. הדיון הסתיים, והחלטה תינתן בהמשך.
לדיון הגיעו משפחות שכולות, כאלה שתומכות בהריסה וכאלה שמתנגדות לה. לאולם נכנס גם שר המורשת עמיחי אליהו.
יו"ר קיבוץ כפר עזה, סיגל מורן, אמרה לפני הדיון: "אני לא מאחלת לשונאים שלי להיות בדילמות שקהילת כפר עזה נדרשת אליהן. מתקיים תהליך ארוך, שוטף וקהילתי. הייתה מטרה לייצר איזון ולספר את הסיפור בארץ ובעולם, להנציח אבל יחד לבנות חיים. בסמיכות לשכונה יש בתי מגורים וגם ככה החזרה לשכונה היא טראומתית. אני מקווה שבג"ץ יכבד את החלטת הקיבוץ".
הדיון מתקיים בהרכב של השופטים יעל וילנר, ח'אלד כבוב ורות רונן. השופטת וילנר פתחה ואמרה: "אין לנו אפילו איך להביע את הצער וההשתתפות בכאב העז שקשה לדמיין שעובר עליכם ושעבר עליכם וזאת סיטואציה מאוד קשה ומורכבת. הלב באמת נשבר. בכלל מלראות את המחלוקת הכל כך קשה והאמיתית והכנה".
לדבריה, "אנחנו מבינים את הצדדים וזה ויכוח לגיטימי קשה ונוקב מאוד. אנחנו פה משפטנים ואנחנו ננסה לשמוע את הצד המשפטי. אנחנו מראש מתנצלים אם נהיה קצת יבשים ומשפטנים אבל זה התפקיד שלנו ואין לנו מנוס מכך".
ענתי, אימה של סיון אלקבץ שנרצחה, ביקשה לדבר: "גם ב-1961 ישבו שלושה שופטים בבית המשפט. ארכיון גדול של זוועות נאסף. למה זה דומה? כי שוב באו לרצוח יהודים. ק.צטניק (סופר השואה) הוא שורד, גם אני. בתי הצעירה ובן זוגה נאור ועוד 1,200 נשמות טהורות עזבו את העולם ביום אחד. מתוך השכונה הקטנה הזאת ששרצה במאות מפלצות חמאס.
"דם הנרצחים טבוע בכתובות על הקירות ההרוסים והשרופים. יש לי אחריות, האסון שפקד אותי הוא פרטי שלי אבל הוא לאומי, הוא טרגדיה של העם שלי כי באו לרצוח אותנו, שוב, על היותנו יהודים. הבית של סיון פתוח למבקרים ומאז מגיעים אליו מאות אלפים, יהודים ושאינם יהודים. הם אומרים: ׳לראות בעיניים זה לא אותו דבר׳".
"הבית שלנו כמו הבית של אנה פרנק הוא בית עדות", הוסיפה. "קשה לעמוד מול חבריי ולהציג דעה מנוגדת. המדינה הייתה צריכה לשמור עליי באסון וצריכה לשמור עליי עכשיו. אל תמחקו אותנו. אנחנו כאן כי לא הצלחנו להגיע להבנה. תכריזו על המקום הזה אתר מורשת לאומי. זה לא עניין של הקיבוץ".
עו"ד דן חי, שמייצג את המשפחות העותרות, אמר: "הבתים נושאים את העדות ההיסטורית, אין דרך להעתיק את הבתים בלי לפגוע בהיסטוריה. במהלך הדורות יכולים לנסות להכחיש. יש כאן הזדמנות היסטורית שאסור להחמיץ, שכונת דור צעיר היא מהאתרים האחרונים אם לא האחרון שבהם ניתן לשמר זירת טבח מקורית".
הוא טען כי "אפשר להפריד אותה, אין צורך לבחור בין שימור הזירה לחזרת התושבים. אפשר להקים מוזיאון אבל אי-אפשר לשחזר את המקום שבו צעיר נחטף מביתו. אנחנו מבקשים להורות הפעלת סמכויות על המדינה".
השופטת וילנר הקשתה: "למה אנחנו צריכים להתערב? לצורך הדוגמה, אני יכולה לחשוב שכל מה שאמרת גובר על שיקול הדעת של חברי הקיבוץ שחושבים אחרת, אבל השר החליט להעדיף את העמדה של הקיבוץ על פני העמדה של עצמו או שלכם. מה ההצדקה שלנו להתערב? מישהו צריך להחליט, למה אדוני סבור שזה צריך להיות אנחנו?"
עורך הדין השיב: "השר בחר שלא להחליט". השופטת רונן: "לא, הוא החליט שהוא מקבל את העמדה של הקיבוץ. הוא אמר, הקיבוץ החליט, אני לא מתערב". עו"ד חי: "הוא לא הוציא החלטה מנומקת. צריך הסתכלות מלמעלה, איך המדינה מתייחסת לאירוע כזה".
השופטת וילנר: "באותה הסתכלות מלמעלה יש עשרות משפחות שגם הן שכולות שסבורות שהדרך הראויה להנצחה היא אחרת. למה אנחנו צריכים להחליט?"
אמיר, אביו של ניראל זיני שנרצח, הטיח אמירות קשות: "אין לנו בכלל זכות לבחור, אבל מצד שני על הדם של ניראל נאספו המון תרומות לכפר עזה. כשהמחבלים רצחו אותו הם לקחו איתם את השלל ואת תמונת הניצחון - השלל הזה זה הראש שלו. אנחנו מחפשים אותו עד היום. אני מחפש באדמה של כפר עזה עד היום. אותם האנשים שצעקו 'עד החטוף האחרון', איפה אתם עכשיו?"
שר המורשת עמיחי אליהו דיבר גם הוא. "אנחנו מבקשים לשמר את הסיפור", אמר. "במשרדי הוריתי שלושה שבועות אחרי הטבח הנורא שהיה לרדת לאזור ולשמר את אתרי הטבח. למרות ההוראה שנתנו הרבה דברים נעשו בניגוד לדעתי ובניגוד לדעת גורמי המקצוע. מיגוניות נצבעו בניגוד לעמדתי. עמדתי שהבתים צריכים להישאר במקומם אבל למרות שאני מבקש אני נחסם. יש לכם השופטים אחריות היסטורית לעזור ולהילחם בשיכחון״.
חברי קיבוץ מחו בקהל מול השר, שאף חשף בדבריו כי נאמר לו שגם הכרזתו הדרמטית לגבי שימור המיגוניות היא בטלה ולא תקינה.
פינוי והעתקה - או שימור והנצחה
כמעט 300 חברי וחברות קיבוץ השתתפו בהצבעה שנערכה בחודש מרץ, בשיעור השתתפות גבוה במיוחד. כ-70% מהמצביעים תמכו בהעתקת חלק מהבתים אל מחוץ לקיבוץ, כ-15% ביקשו להשאיר את השכונה כפי שהיא וכ-15% תמכו בשימור חלקי בתוך הקיבוץ.
בקרב תומכי הפינוי נשמעה הטענה שלא ניתן להמשיך להתגורר לצד בתי השכונה, שהפכו לזירת הטבח, וכי "לא יכולים לגור בתוך אושוויץ". בעקבות ההחלטה, עתרו לבג"ץ משפחות שכולות שאיבדו את יקיריהן בשכונה, בדרישה לשמר את הבתים במיקומם המקורי ולהפוך אותם לבתי עדות. גם גורמים בממשלה ניסו להתערב בהחלטה ולשכנע את הנהלת הקיבוץ לשמר את השכונה, בראשם שר המורשת עמיחי אליהו.
המשפחות שעתרו לבג"ץ הן ענת ושמעון אלקבץ, הוריה של סיון אלקבץ שנרצחה; אבי וגלית חסידים, הוריו של נאור חסידים שנרצח; רונית ואיציק אדרי, הוריו של אביעד אדרי שנרצח; אסנת ואמיר זיני, הוריו של ניראל זיני שנרצח; ואיריס חיים, אמו של יותם חיים שנחטף ונורה למוות בשוגג מאש צה"ל.
המשפחות ביקשו מבית המשפט להורות על שימור הבתים, וכן לחייב את שר המורשת עמיחי אליהו לפעול לשימורם, כפי שהצהיר שיעשה, בטענה כי מדובר ב"אינטרס וחשיבות לאומית שגדולה מהחלטת קיבוץ". בעתירה, טענו המשפחות כי השכונה היא "זירת פשע נגד האנושות, עדות פיזית מטלטלת בעלת ערך הסברתי שאין לה ולא יהיה לה תחליף", וכי הקמת "אתר הנצחה סטרילי ומנותק ממיקומו המקורי" תהיה "פגיעה בלתי הפיכה במאבק על האמת ההיסטורית".
עורכי הדין המייצגים את המשפחות - ד"ר דן חי, תומר ארד וסהר סבן, ממשרד עורכי הדין דן חי - מסרו כי העתירה הוגשה נגד כל הגורמים שבסמכותם לפעול בנושא, בהם שר המורשת, שר האוצר בצלאל סמוטריץ', השר במנהלת תקומה זאב אלקין, שר הביטחון ישראל כ"ץ, שר הפנים גדעון סער, וכן קיבוץ כפר עזה.
עד להכרעה בהליך המשפטי, בקיבוץ לא בוצעו עבודות בשכונה. הכניסה אליה הוסטה אל מחוץ ליישוב והוקמה גדר המפרידה בינה לבין יתר הקיבוץ ומסתירה אותה, זאת בין היתר על רקע חזרתם של חלק מחברי הקהילה להתגורר במקום בחודשים האחרונים. המשפחות השכולות טענו כי המצב הנוכחי מוכיח שניתן לייצר הפרדה פיזית בין השכונה לשאר הקיבוץ, לאפשר את המשך החיים במקום לצד הזיכרון ולשמר את הבתים במיקומם המקורי.
בטבח 7 באוקטובר נרצחו 64 מתוך כ-950 תושבי כפר עזה. בשיחה עם ynet, שורדי השבי גלי וזיוי ברמן ואמילי דמארי הביעו בעבר התנגדות נחרצת להריסת הבתים שמהם נחטפו. עם זאת, מאחר שאינם חברי קיבוץ, הם לא השתתפו בהצבעה על עתיד השכונה. לפי שעה, השלושה גם אינם מתכוונים לשוב להתגורר בקיבוץ.
מכפר עזה נמסר טרם הדיון, כי התהליך הקהילתי נמשך יותר משנה וחצי וכ-70% מהמצביעים תמכו במתווה ההנצחה, הכולל שימור מבני עדות, הקמת מתחם מורשת ופארק זיכרון. "הנצחת הנרצחים והנופלים עומדת בלב העשייה שלנו, לצד המחויבות לאפשר לקהילה לחזור הביתה, להשתקם ולצמוח מחדש".
המתווה של פינוי השכונה נבחר במרץ 2026 לאחר שבחנו כאמור שלוש חלופות: שימור השכונה במקומה, שימור חלק ממנה במיקומה המקורי, או העתקת כמה מבנים למתחם הנצחה מחוץ לקיבוץ. המתחם מתוכנן לקום סמוך לבית העלמין של הקיבוץ ולהיות נגיש לקהל הרחב, נאמר. "הוא יאפשר להציג את סיפור אירועי 7 באוקטובר כמכלול היסטורי וקהילתי, ולא רק באמצעות מבנים בודדים העומדים בפני עצמם".











