רון בן ישי מדווח מלב ההפגזות באירפין
(צילום: רון בן ישי )
העולם הזדעזע מהדיווחים על ההפצצה הרוסית באירפין, ושליח ynet ו"ידיעות אחרונות" למלחמה באוקראינה תיעד אותה ואת גופות האב ושני ילדיו מהשטח. אלה רשמיו מהמתקפה ותוצאותיה הקשות.
יצאנו מהמעבר הצפון-מערבי של קייב ונסענו בכביש המוליך לעיר אירפין, עיר של 60 אלף תושבים, שמופגזת ומופצצת זה חמישה ימים. משני עברי הכביש היה שקט. לא הרחק מהגשר עצרנו במחסום וראינו את הפליטים מהעיר רצים לעברנו. עדיין לא היינו ליד הגשר שמחבר בין אירפין לכביש המוליך לקייב שהאוקראינים פוצצו, שאותו רצינו לראות.
ההפגזות על אירפין באוקראינה
(צילום: מהרשתות החברתיות)
לפתע שמענו אוושה חזקה - ואחריה פיצוץ חזק והדף שהצמיד אותי לדלת המכונית שזה עתה יצאתי ממנה. נדיה, המתורגמנית שנלוותה אליי, אנטולי הנהג ואני רצנו ונשכבנו בתעלה שלצד הדרך, ואז בא הפגז השני. אלו היו פגזים בקוטר של 155 מילימטר, כך אני מעריך. אולי יותר. ריח חריף של חומר נפץ שרוף מילא את האוויר וראינו עשן שחור שמיתמר בין העצים, במרחק של כמה עשרות מטרים מאיתנו.
המלחמה באוקראינה – כתבות נוספות:
• דקה אחר דקה: עדכונים שוטפים מהמלחמה
• שוב עיכוב בפינוי הנצורים ממריופול: "הפסקת האש קרסה"
• עגלות, אוכל ומקום לינה: ההתגייסות של הפולנים לטובת הפליטים
• שקד על גל הפליטים: 90% לא זכאים לחוק השבות, אי אפשר להמשיך ככה
• בנט המתווך: מאחורי הקלעים של הטיסה החשאית למוסקבה
• מי נגד מי במשבר באוקראינה? מדריך
• נמצאים באוקראינה או בגבולותיה? רוצים לדווח ולצלם? לחצו כאן
קפצנו חזרה למכונית, אבל ראינו לפתע עוד קבוצה של פליטים באה בריצה ואנשי ההגנה הטריטוריאלית האוקראינים עזרו להם, אז החלטנו להישאר. ליתר ביטחון שלחתי את אנטולי הנהג אחורה למרחק בטוח כדי שיהיה לנו עם מה לחזור לקייב. ההפגזה הסתיימה, והפליטים המבוהלים - ילדים, נשים וקשישים - נדחסו אלה על גבי אלה במכוניות אליהן הועלו על-ידי אנשי ההגנה הטריטוריאלית העצבניים. משם פתחו המכוניות בדהרה כדי לצאת מהאזור המופגז.
שלוש-ארבע דקות אחרי מטח הפגזים הרוסי שנחת סביבנו, שמענו את התותחים האוקראיניים יורים ממעבה היער. הרוסים ניסו כנראה לפגוע בהם והחטיאו, ואז הגיעה שעתם של תותחי השדה הנגררים ומשגרי הגראד של צבא אוקראינה לתת מענה. שמענו את יציאות הפגזים ואת שיגור הרקטות ושוב השתררה דממה. כל אותן 10 דקות היו מאות אזרחים לכודים מחת לגשר והיו ביניהם גם מי שנפגעו באש הצולבת הסטטיסטית וחסרת ההבחנה הזו.
נדיה ואני התקדמנו לעבר הגשר שממנו באו הפליטים. הייתה שם עמדה של הצבא האוקראיני, ולידה חנו כמה כלי רכב משוריינים. אני מבחין במכונית טרנזיט מפוחמת, שדפנותיה מחוררים מרסיסים ושמשותיה מנופצות. אני מצלם, והחיילים מסמנים ואומרים לי ללכת משם. נדיה צעקה לי שיש שם גופות, ושהחיילים אומרים שזוהי משפחה שנפגעה מההפגזה לפני עשר דקות. אלה היו אב, אם ושני ילדיהם. האב ושני הילדים נהרגו, האם נלקחה במצב אנוש לבית החולים, אמרו לנו החיילים כשכיסו את הגופות כשהדם עוד נוטף מהן.
מעל הגופות, במרחק של חמישה מטרים, התנשא פסל ברונזה או נחושת של חייל בקסדה, כורע על ברכיו ומחזיק עגל אדום בידו. זוהי אנדרטה לזכר החיילים הרוסים ששחררו את קייב ואירפין במלחמת העולם השנייה. במרחק של חמישה מטרים מהפסל הזה הניחו פרחים אדומים.
בחזית הפסל נותרו הגופות של בני המשפחה. האב שכב לצד הבת, והבן קצת יותר קרוב לאנרדטה. מכוסים במפת שולחן משעוונית, ורק זרזיף של דם יצא מתחתיה. כמה מקאברית יכולה להיות המלחמה. האנדרטה לחייל הרוסי שבני האזור שמחו לראות אותו לפני 70 שנה, מתנשאת מעל גופות בני משפחה תמימים שהארטילריה הרוסית הרגה בידיעה ברורה שהיא מפגיזה נתיב צר שבו עוברים פליטים. הדבר מחייב הסבר.
הגשר שמחבר בין אירפין לקייב צולם בימים האחרונים על-ידי חברות החדשות הבינלאומיות, CNN, BBC ומי לא. בעצם, בגלל זה נסענו לראות אותו, אבל זוהי בדיוק גם הסיבה שאנשיו של פוטין מפגיזים אותו ואת הפליטים שחוצים את הנחל ברגל כדי להגיע למקום מבטחים.
אנחנו ממשיכים עוד כ-50 מטרים ומגיעים לגשר המפוצץ כשמתחילה עוד הפגזה, הפעם כנראה של מרגמות בקוטר בינוני. הפגזים נופלים סמוך מאוד לגשר המופצץ שהפליטים מאירפין שמנסים להגיע עכשיו לקייב עומדים מתחתיו שפופים. הגשר ההרוס, העשוי בטון, נותן להם מחסה - והרסיסים שורקים מעליו או פוגעים בבטון ובמעקות שלו. אנחנו מצלמים את הכול. קבוצה של פליטים מנצלת הפוגה בהפגזה, רצה ועוברת את הנחל. חיילים אוקראינים עוזרים לאישה עם קביים לעבור את לוח העץ הצר שהונח בין שתי גדות הנחל ועל ההריסות של הגשר.
מאות אנשים זורקים את הסלים שסחבו בבהלה כשמתחילה שוב ההפגזה ורצים קדימה לכיוון קייב. הם זונחים הכול, ובלבד להציל את חייהם, ועולים במשעול הצר לעבר היער שנמצא ממול ונותן להם אשליה של מחסה. השאר מחכים בסבלנות מתחת לגשר.
רק כ-3,000 מתושבי אירפין הצליחו לצאת הבוקר לפני שהתחילה ההפגזה ב-09:00. עוד כ-500 להערכתי, מחכים מתחת לגשר. ברגע שנפסקת ההפגזה, כלומר אחרי שנוחתים ארבעה-חמישה פגזים במרחק לא רב מאיתנו, הם רצים ועוברים. מכוניות של מתנדבים מחכות להם על הכביש ובתוך היער, אוספות אותם ומסיעות אותם לכיוון האוטובוסים שממתינים להם בפאתי קייב וחוזר חלילה.
לפתע שתי התפוצצויות קרובות. אני מבקש מנדיה לצלם בווידאו, ומרוב התרגשות הצילום הוא הפוך - אבל הסרטון קולט היטב את הסיטואציה. קשה לראות מראות כאלו. מהעיר אירפין שנמצאת במרחק של קילומטר-שניים מהגשר, עולים ענני עשן שחור כבד.
בדרכנו חזרה, טור פליטים הממהרים להגיע למכוניות האיסוף, ואנחנו עוברים על פני הגופות שמונחות בדיוק בין הכנסייה שכיפותיה, שצורתן בצל, מצופות זהב ומנצנצות לבין האנדרטה ל"חייל הרוסי המשחרר". לא קשה להעריך מה יקרה כשהכוח הרוסי שנמצא במרחק 15 ק"מ מאיתנו, יתחיל לנוע.
