למרות שגרת החיים שחוזרת לאיטה ברוב שטח מדינת ישראל, חוץ מבגליל, ארבע החזיתות העיקריות שבהן מתמודד צה"ל עדיין עשויות להתלקח. בלבנון למעשה יש לחימה פעילה, אבל בגלל המגבלות שהטיל נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על ישראל, צה"ל אינו יכול לפעול בכל שטח המדינה ונגד כל המטרות שהוא צריך.
במבט כולל ותמציתי מצטיירת תמונת המצב הבאה: באיראן, ארצות הברית והמשטר האיראני מנהלים כעת מלחמת התשה כלכלית ותודעתית, במטרה להכריח את הצד האחר לקבל את דרישות המינימום במשא ומתן דיפלומטי שיוביל לסיום המלחמה.
ישראל כעת היא בעיקר במעמד של צופה מן הצד, ומכינה את עצמה למקרה שהאש תתחדש. כרגע נראה שבכוונת טראמפ למצות את הנזק שהוא יכול לגרום למשטר באיראן, לפני שהוא פונה - אם בכלל - לחידוש האש ולפגיעה בתשתיות הלאומיות של איראן. זה משחק על זמן שגם האיראנים וגם האמריקנים מתכוונים לנהל אותו בשבוע-שבועיים הקרובים.
חיזבאללה מנסה לסכל את המתווה האמריקני-סעודי
בלבנון, אלא אם יהיה שינוי בעקבות רצף שיגורי הרקטות וכטב"מים והנחיית ראש הממשלה בנימין נתניהו "לתקוף בעוצמה", ישראל החליטה לשתף פעולה עם המתווה שגיבשו טראמפ ויורש העצר הסעודי, במטרה להחליש את חיזבאללה ולשלול ממנו את הלגיטימציה להמשיך בלחימה, באמצעות משא ומתן לשלום ונורמליזציה בין ממשלת לבנון, המייצגת את רוב העדות בלבנון ואת רוב דעת הקהל בלבנון, לבין ממשלת ישראל.
תיעוד מחיסול מחבלי חיזבאללה בדרום לבנון. המהלך הדיפלומטי ידרוש ויתורים
(צילום: דובר צה"ל)
המהלך הדיפלומטי המתוחכם הזה ידרוש ויתורים מצד ישראל, בעיקר על שטחים שהיא מחזיקה בהם כעת בדרום לבנון, אבל בבית הלבן ובריאד מאמינים שהסכם עם איראן, יחד עם הסכם שלום בין ממשלות ישראל ולבנון, יכריחו את חיזבאללה להפסיק את הלחימה ואולי אף להעמיד את נשקו הכבד תחת פיקוח בינלאומי. כך יושג ביטחון לצפון ישראל לזמן ארוך.
חיזבאללה עושה ככל יכולתו כדי לסכל את המהלך הסעודי-אמריקני הזה, שישראל משתפת איתו פעולה, ולכן הפסקת האש, שלכאורה הוארכה בעוד שלושה שבועות על ידי טראמפ, מתנהלת בדיוק כמו הפסקת האש שהוכרזה בסוף 2024 בין לבנון לישראל, ושבמהלכה ישראל המשיכה לפגוע בצורה שיטתית בניסיונות ההשתקמות וההתעצמות של חיזבאללה. אלא שבמצב הנוכחי חיזבאללה החליט להחזיר מלחמה שערה, כדי להוכיח שהוא עומד על רגליו ושהוא מגן על לבנון, ולכן חייב לשאת נשק.
חמאס מקבל לגיטימציה, חידוש הלחימה מתקרב
עזה הפכה לזירה משנית אחרי איראן ולבנון, ולכאורה שוררת בה הקפאת מצב. חמאס מסרב להתפרק מנשקו, ולכן אין התקדמות בכל התחומים האחרים שאמורים היו לקרות על פי תוכנית 21 הנקודות של טראמפ. אבל את המצב הזה מנצל חמאס כדי לבסס את משילותו וגם, כנראה, להתעצם צבאית. היום נערכו בעזה בחירות מוניציפליות לעיריית דיר אל-בלח, שבשליטת חמאס, במקביל לבחירות ביהודה ושומרון על ידי הרשות הפלסטינית. הבחירות האלה מעניקות לחמאס לגיטימציה, והקיפאון בשטח מנוצל על ידו לצבירת לגיטימציה גם בקרב ארגונים בינלאומיים ומועצת השלום.
בישראל אומרים שכנראה לא תהיה ברירה אלא לחדש את הלחימה כדי לגרש את חמאס מהרצועה ולפרקו מנשקו, אבל בצה"ל אומרים בשקט שאם לא יושגו הסדרים בלבנון ובאיראן, לצה”ל תהיה בעיה, בעיקר של כוח אדם לוחם, לבצע את מה שדרוש ברצועה.
כאוס על גבול האנרכיה ביהודה ושומרון
ביהודה ושומרון שורר כרגע מצב של כאוס מתקדם על גבול האנרכיה. על היישובים הפלסטיניים, שנתונים במצוקה כלכלית, מוטל סגר שהולך ומתהדק על ידי פורעים יהודים, שהפעולות שלהם יוצאות מהחוות שבראשי הגבעות ומהמאחזים הלא-חוקיים שנמצאים בין היישובים הפלסטיניים. המצב שם גובל באנרכיה, וניכרת כבר תסיסה פלסטינית שהתבטאה בשבת בכניסה של עשרות פלסטינים למחנה הפליטים הנטוש בג’נין, למרות צו איסור כניסה של אלוף הפיקוד.
ביהודה ושומרון ישראל מתקשה באכיפת החוק, בעיקר על הפורעים היהודים, בדומה לחוסר האונים של המשטרה באכיפת החוק במגזר הערבי. מקרי מוות של פלסטינים בידי יהודים הולכים ומתרבים בקצב שמזכיר את הרציחות במגזר הערבי.
ההימור האיראני
ובחזרה לאיראן. שם נראה ששני הצדדים עברו לנהל את מלחמת ההתשה הכלכלית, מפני שגם מנקודת ראות איראנית וגם מנקודת ראות אמריקנית היא עדיפה על פני לחימה. בנוגע לאיראן זה די ברור מדוע. אין לשליטי טהרן הנוכחיים שום מנוף לחץ אפקטיבי על ארצות הברית, ובעקיפין גם על ישראל, מלבד חסימת מצר הורמוז. האיראנים מקווים שהפגיעה בכלכלה העולמית, ובעיקר משבר מחירי האנרגיה שהם יצרו, ילחצו על טראמפ להפסיק את הלחימה. גם המפרציות הערביות שמפיקות נפט לוחצות בכיוון הזה, והאיראנים מהמרים שבסופו של דבר הנשיא האמריקני, שגם מחיר הבנזין בארצו עלה, ייאלץ להיכנע.
טראמפ, לעומת זאת, מנסה באמצעות מערכת לוחמה כלכלית מגוונת, שיטתית ומקיפה, לחנוק תפקודית את המשטר באיראן, וכך לאיים על שרידותו של משטר משמרות המהפכה והאייתוללות. טראמפ ויועציו בחרו בלוחמה כלכלית מפני שלהערכתם היא יכולה להשיג את אותו איום על שרידות המשטר בטהרן שאפשר להשיג באמצעות פגיעה בתשתיות האיראניות הלאומיות, כמו חשמל, ייצור נפט וגז והגשרים. והעיקר - לוחמה כלכלית, שהמצור הימי הוא רק חלק ממנה, אינה גורמת סבל ישיר לאוכלוסייה האזרחית באיראן.
הפשיטה האמריקנית על מכלית שהובילה נפט מאיראן
(צילום: CENTCOM)
נשיא ארצות הברית אינו רוצה שאזרחי איראן, שרובם מתנגדים למשטר, ייפגעו פיזית וכלכלית כתוצאה מההפצצות של התשתיות הלאומיות בערים הגדולות. הוא לא רוצה שהאיראנים יפתחו שנאה לאמריקנים, וכתוצאה מכך יתלכדו סביב המשטר. טראמפ, כמו נתניהו וחלק מהממסד הביטחוני, עדיין מקווה להפיל את המשטר באמצעות מחאה המונית שתפרוץ אחרי המלחמה. וכל עוד הפצצות נופלות בקרבתם, ההמונים לא ייצאו לרחובות.
סיבה נוספת שבבית הלבן בחרו במלחמה כלכלית היא שהצבא האמריקני וצה"ל מיצו פחות או יותר את מה שהם יכולים לעשות ליכולות הצבאיות והגרעיניות של המשטר באיראן באמצעות אש מהאוויר ומהים. כעת צריך לשמור על ההישגים ולמנוע מהמשטר לשקם את היכולות האלו במשך שנים. מערכה כלכלית שבמרכזה מצור ימי אכן תמנע מהמשטר באיראן את הכספים, החומרים ואת הקשר עם מדינות ידידותיות כמו סין ורוסיה, שיאפשרו לאיראנים לשקם את מה שנפגע. אמנם המצור הימי לא מופעל בים הכספי, ואיראן יכולה לקבל סיוע מסוים מרוסיה, אבל לא בכמויות משמעותיות שיאפשרו לה לשקם את היכולות הגרעיניות והטיליות שלה, וההגנה האווירית שנפגעו קשות.
סיבה שלישית: הפגיעה בתשתיות לאומיות באיראן, כולל מתקנים להפקת נפט וגז ותחנות חשמל והתפלת מים, תגרור באופן ודאי תגובה איראנית קשה על מתקני הנפט והזיקוק של מדינות המפרץ הערביות, מה שיחמיר את מצבן הכלכלי ואת הפגיעה בכלכלה הבינלאומית, גם אחרי שייפתח מצר הורמוז, אם וכאשר. לכן ארצות הברית מעדיפה להפעיל כוח "כלכלי ותודעתי רך", ולא ממהרת לחדש את האש.
המצור הימי, והבלוף האיראני
החשוב מבין האמצעים שארצות הברית נוקטת בהם הוא המצור הימי. צריך לשים לב שארצות הברית אינה מגבילה את עצמה למצור ימי ישיר על כלי שיט איראניים במצר הורמוז או כאלה המנסים להיכנס לנמלים בדרום איראן. האמריקנים פועלים נגד "צי הצללים", שבאמצעותו העבירה איראן נפט לסין, להודו ולמדינות נוספות, ועקפה בכך את הסנקציות שארצות הברית הטילה על איראן.
האיראנים, בהוראת חמינאי האב, פיתחו כלכלה "אלטרנטיבית", שהופעלה בעיקר על ידי משמרות המהפכה. אלו הבריחו נפט מאיראן למדינות שהיו מוכנות לקנות אותו בזול, ואף קנו חומרים ששימשו אותם לייצור טילים וחומרי נפץ והעבירו אותם באוניות מסין ומרוסיה לאיראן. הצי האמריקני פועל כעת כדי לסכל את ההברחות האלו, לא רק של נפט אלא גם של חומרים דו-שימושיים וחומרים אסטרטגיים אחרים, בעיקר דרך האוקיינוס ההודי. הצי האמריקני השתלט על שתי ספינות כאלה בימים האחרונים, ועוד ידו נטויה.
האיראנים טוענים שהם מצליחים לחצות את מצרי הורמוז ולהבריח נפט, אבל ההברחות האלה מסוכלות על ידי כוחות הלחימה הימיים האמריקניים, שפועלים במרחק בטוח מחופי איראן, הרחק מטווח הטילים והכטב"מים שיכולים לפגוע בנושאת המטוסים לינקולן ובמשחתות הנלוות אליה, וגם בנושאת המטוסים בוש וכוח המשימה שלה. במקרה שמכלית חוצה את הורמוז, האמריקנים מחכים לה ומשתלטים עליה כשהיא כבר באוקיינוס ההודי, בדרכה לסין. כך שהאיראנים, לצורכי תודעה ובעיקר לצורכי תעמולת פנים, מבלפים. אבל לפי כל הסימנים המצור הימי הוא שכואב להם כל כך, ולכן הם טוענים שאינם מוכנים לשבת לשולחן המשא ומתן כל עוד המצור נמשך.
4 צפייה בגלריה
נושאת המטוסים בוש. ההברחות מסוכלות הרחק מטווח הטילים והכטב"מים של איראן
(צילום: MC3 (SW) Nicholas Hall/Wikipedia)
לצד המצור הימי, ארצות הברית מפעילה בימים אלה לחץ כלכלי על איראן בכל האפיקים האפשריים. דוגמה לכך היא הקפאת חשבונות הקריפטו שמשרד האוצר האמריקני הצליח לשים עליהם יד, ואשר משמשים את משמרות המהפכה. רשת CNN דיווחה שביממה האחרונה האוצר האמריקני הצליח להקפיא, כלומר לשלול מאיראן, 334 מיליון דולר באמצעות הקפאת חשבונות של מטבעות דיגיטליים. זהו סכום נכבד שפוגע אנושות בכלכלת איראן, שמטבעות הקריפטו הפכו בה אמצעי פיננסי חשוב.
לפי ההערכות, גורמים בינלאומיים, איראן ואנשים בתוך איראן צברו 8-7 מיליארד דולר במטבעות קריפטו. הנתון היותר מעניין הוא שכחצי מהסכום הזה נמצא בארנקים דיגיטליים שבבעלות משמרות המהפכה. כזכור לכל ישראלי, כל המרגלים שאיראן הצליחה לגייס בישראל קיבלו את התמורה לפעילותם במטבעות קריפטו, שאותם המירו לכסף מזומן. אפשר להניח שהאינפורמציה על אותם חשבונות של מטבעות דיגיטליים הועברה לאמריקנים וסייעה להם במהלך האחרון, אבל זה לא הכול. ב-CNN דווח שהאקרים, כנראה בשליחות ישראלית, כבר גנבו לפני שנה 90 מיליון דולר מחשבונות קריפטו השייכים למשמרות המהפכה.
ערוץ נוסף הוא הטלת סנקציות על בתי זיקוק קטנים בסין, שארצות הברית מונעת את הסחר איתם כי הם משתמשים בנפט איראני מוברח. הנתונים האלה מראים שארצות הברית אכן התכוננה והכינה מראש את המערכה הכלכלית הזאת, ונותר רק לראות אם היא תצליח. השאלה היא מי יישבר ראשון כלכלית. זהו משחק על זמן.
הזמן פועל לרעת איראן
איראן משחקת על זמן, אבל הזמן פועל לרעתה. המצור הימי עשוי לגרום נזק בלתי הפיך לשנים לתעשיית הנפט האיראנית - כי לאיראנים אין יכולת לייצוא נפט גולמי ומכלי האחסון באי חארג ובשדות הנפט עצמם כבר מלאים. ישראל הפציצה את רוב התעשייה הפטרוכימית של איראן ולכן אין להם גם יכולת לזקק.
4 צפייה בגלריה
מסוף הנפט באי חארג. מכלי האחסון מלאים
(צילום: 2026 Planet Labs PBC/Handout via REUTERS )
כתוצאה מכך הם נאלצים לצמצם לשאוב נפט, ובקרוב ייאלצו להפסיק זאת לחלוטין. זאת מפני שבאר נפט שאינה פעילה כמה חודשים מאבדת לחץ פנימי שנחוץ למשאבה כדי להעלות את הנפט אל פני האדמה. התוצאה היא השבתת ההפקה בשדה הנפט לזמן רב. כדי לחדש את שאיבת הנפט נחוץ שיקום יקר מאוד וממושך של מערך ההפקה בשדה הנפט.
האיראנים, כאמור, בונים על הלחץ הבינלאומי על טראמפ בגלל משבר האנרגיה, ועל ההתנגדות למלחמה בארצות הברית שנושאת את ביטויה באחוזי התמיכה הנמוכים בטראמפ בסקרים. זה נתון לא טוב כשמתקרבות בחירות האמצע, וטראמפ עלול לאבד את הרוב שיש לו על גבעת הקפיטול. אבל טראמפ מאותת שיש לו זמן. לפי כל הסימנים הוא מקווה לתקן את הנזק שנגרם לו כעת בדעת הקהל האמריקנית באמצעות "הסכם ניצחון" שישיג, ובו האיראנים ייכנעו.
בינתיים הפנטגון צובר כוחות, וסנטקום יחד עם צה"ל צוברים מודיעין, מטרות ומשרטטים אופציות חדשות לפגיעה במשטר, אופציות שלא היו בידם קודם. האיראנים, לעומת זאת, לא יכולים לעשות הרבה מעבר למה שהם כבר עשו ועושים, כך שהמערכה הכלכלית באיראן תימשך, ושני הצדדים מתכוננים לחידוש הלחימה הקינטית -אבל עושים הכול כדי להימנע ממנה. בכל מקרה, בישראל סקפטים לגבי הסיכוי להכניע את איראן באמצעות מלחמה כלכלית, וטוענים שרק פגיעה אנושה בתשתיות הלאומיות תביא משטר קיצוני כמו זה שבטהרן להסכים להיפרד מיכולותיו הגרעיניות ולהגביל את היכולת הטילית שלו.
