"הזמן מקל קצת, אבל אז אנחנו חוזרים ל-7 באוקטובר ואני תמיד מזועזעת מחדש ששני כבר לא איתי", סיפרה ריקרדה (ריקי) לוק, אמה של שני לוק, בריאיון לעיתון היהודי-גרמני "Judische Allgemeine". ריקי הוסיפה כי "לפעמים אני מרגישה כאילו שני עדיין בחו"ל ומתישהו תדפוק בדלת, אבל אני יודעת שזה לא יקרה. אני נזכרת בתמונות עם מחבלי חמאס ורוביהם".
שני לוק, אזרחית גרמניה, נרצחה ונחטפה ממסיבת הנובה בבוקר הטבח. חטיפתה תועדה, ותמונת גופתה מוטלת בטנדר ומוקפת במחבלי חמאס הכתה גלים בכלי תקשורת רבים בעולם. צלם סוכנות הידיעות AP עלי מחמוד, שתיעד את החטיפה, זכה בפרס בתחרות צילום - ולמרות הזעזוע, אביה של שני אמר אז ל-ynet כי הוא "שמח שהתמונה הזאת התפרסמה כי היא חשובה. זה הקייס של ישראל כדי להראות את מה שרע". שני הושבה לקבורה בידי צה"ל במאי 2024.
בריאיון ל-"Judische Allgemeine" אמרה ריקי: "את התמונות אשא איתי לנצח. שני שוכבת בחלק האחורי של הטנדר, מעוותת, עם המחבלים. לא אשכח איך היא נלקחה לעזה ואנשים יורקים על ראשה. התמונות האלה כנראה לא יעזבו אותי. אני זוכרת איך בני קיבל את הסרטון הזה והתמוטט בהלם.
"למרבה הצער אני רואה שוב ושוב בחדשות בגרמניה שנושא 7 באוקטובר הולך ודועך ברקע. אנשים כבר שכחו איך הכול התחיל והמוקד עבר לעזה, לישראל ולמלחמה. זמן קצר לאחר הטבח המאמצים לשכנע את חמאס לשחרר את החטופים ולסיים את המלחמה כבר הפכו לפחות מאמץ, הלחץ והנטל הוטלו אך ורק על ישראל. אני פשוט לא יכולה להבין את זה. לא ייאמן שטבח כה גדול כמו זה שהתרחש ב-7 באוקטובר פשוט יישכח", אמרה.
היא הוסיפה: "אני לא מצליחה להבין איך ארגון טרור החזיק אזרחים גרמנים כבני ערובה במשך שנים וזה כמעט לא דובר בגרמניה. כנראה לאף אחד לא היה אכפת שהיו גם חטופים גרמנים בעזה. נראה שאף אחד לא שם לב. זה לגמרי לא מובן לי. למה לא הופעל לחץ נוסף מצד גרמניה על חמאס? זה היה מוביל מיד להפסקת אש ולסיום המלחמה.
"אני זוכרת שבספטמבר 2025 היה פיגוע בירושלים. שישה בני אדם נרצחו ולפחות 20 נפצעו קשה. מחבלים ירו באכזריות באנשים באוטובוס והתגובות שראיתי בגרמניה היו 'ישראל הרגה הרבה יותר אנשים'. הם השוו את קורבנות המלחמה לאזרחים שהיו בדרכם לעבודה ונורו באכזריות באוטובוס. זה בלתי נתפס לחלוטין".
היא סיפרה גם על שני, שהייתה אופטימית ואמרה ש"אין אנשים רעים". "היא אמרה שיש רק אנשים סובלים. היא שמרה על אמונתה באנושות והייתה אופטימית מאוד", תיארה האם. "שני תמיד בטחה בטוב. היו לה קשרים וחברים רבים בכל רחבי העולם. מוצא ודת היו לחלוטין לא רלוונטיים עבורה. אני תמיד מאמינה שאנחנו צריכים להמשיך בכיוון הזה ולהיות סובלניים יותר, לשפוט אחרים פחות ולראות את הטוב באנשים. לשמור על החיובי.
"עדיין יש לי תקווה שמשהו טוב יוכל לצמוח מהזוועות. אני חושבת על הקורבנות הרבים, החיילים שנהרגו וגם על הפלסטינים. אני מקווה שהפסקת האש תחזיק מעמד ושחיים טובים יותר יוכלו לצמוח לכל הצדדים. לדור הצעיר בגרמניה אני יכולה רק לומר אל תלכו בעיוורון אחרי כל מגמה או תנועה כמו ההפגנות שלכאורה הן פרו-פלסטיניות. תחשבו בעצמכם, תגבשו דעות משלכם. תתעדכנו היטב לגבי הסיבה שאתם יוצאים לרחובות - בעד או נגד. הטילו ספק, למדו על שני הצדדים, למדו אירועים היסטוריים. למדו כול מה שאתם יכולים לגלות, אבל לא מהרשתות החברתיות, שם מופצות חדשות מזויפות. שמרו על סובלנות והיזהרו מהפצת שנאה".
