21 חודשים לאחר מתקפת 7 באוקטובר, יפורסם מחרתיים פרויקט איסוף העדויות המקיף ביותר על האלימות המינית של מחבלי חמאס. ב"סאנדיי טיימס" נכתב היום (ראשון) כי הדוח של "פרויקט דינה" - שמטרתו להתמודד עם השתיקה העולמית בנוגע לאלימות המינית ב-7 באוקטובר - מעלה כי זו הייתה "נפוצה ושיטתית" ומעשי אונס ואונס קבוצתי אירעו בלפחות שש נקודות שונות ברחבי העוטף.
עמית סוסנה מספרת את סיפורה
(צילום: רויטרס)
הדוח הנרחב, שיפורסם במלואו ביום שלישי, מבוסס על דיווחים שהגיעו לצוות הפרויקט ועל מידע נוסף. לשם גיבוש הממצאים וניתוח המידע, הפרויקט בנה פלטפורמה ראייתית המקטלגת את פריטי המידע לפי ערכו הראייתי ומנתח אותם.
בין היתר נכללו בפרויקט עדות של ניצולה שעברה ניסיון אונס בפסטיבל הנובה, ראיונות עם 17 עדי ראייה או שמיעה למתקפות, שיחות עם מטפלים שעבדו עם קורבנות - וגם עדויות שפורסמו של 15 חטופות וחטופים ששוחררו מהשבי מעזה. הפרויקט נקרא על שמה של דינה, קורבן האונס הראשונה בתנ"ך. לפי אחת המחברות, מטרתו היא "לתת קול למי שאינם יכולים עוד לדבר".
מטרת הדוח, שהורכב על ידי מומחיות מגדר ומשפט ישראליות ומומן בחלקו על ידי ממשלת בריטניה, היא "להתמודד עם ההכחשה, המידע המוטעה והשתיקה העולמית" בכל הנוגע לנושא שלא דווח בהרחבה בעולם אחרי מתקפת 7 באוקטובר, "ולתקן את הרישום ההיסטורי: חמאס השתמש באלימות מינית ככלי לוחמה טקטי". המחברות הדגישו כי רוב הקורבנות "הושתקו לעד" - או שנרצחו או שעברו טראומה כה קשה כך שאין באפשרותן לתאר את שחוו.
בדוח נכתב כי "בולטים דפוסים ברורים באופן ביצוע האלימות המינית, כולל קורבנות שנמצאו עירומים חלקית או לחלוטין כשידיהם קשורות, לעיתים לעצים או לעמודים; עדויות לאונס קבוצתי שהסתיים בהוצאה להורג; ואלימות קשה באיברי המין". הם ציינו כי "האלימות המינית נמשכה גם בשבי - חטופים ששוחררו דיווחו על עירום כפוי, הטרדה מינית פיזית ומילולית, תקיפות מיניות ואיומים על נישואים בכפייה".
הפרויקט, שהמחברות שלו אמרו כי "נועד לוודא שהקורבנות והניצולים יזכו להכרה ולצדק", הובל על ידי פרופ' רות הלפרין-קדרי — חוקרת וראשת מרכז רקמן באוניברסיטת בר-אילן; אל"מ במיל' שרון זגגי-פנחס, מומחית לזכויות נפגעות עבירה ותובעת צבאית ראשית לשעבר; והשופטת בדימוס נאוה בן-אור, לשעבר המשנה לפרקליט המדינה ומומחית בתחום הפגיעות המיניות בילדים.
הדוח מהווה גם תגובה לזעם הציבורי בישראל על התגובה הבלתי מספקת של ארגונים בינלאומיים, כמו UN Women, נוכח הדיווחים על האלימות המינית ב-7 באוקטובר. "אנחנו מרגישות נבגדות על ידי נשים ברחבי העולם", אמרה פרופ' הלפרין-קדרי, שבעבר הייתה חברה בעצמה בוועדה של האו"ם לביעור אפליה נגד נשים. "אם הסטנדרט הוא להאמין לניצולים ולעדים — אין תירוץ לשתוק. אך במקרה הזה יושם סטנדרט שונה, והקורבנות הוקרבו על מזבח הפוליטיקה. שתיקת העולם או ההכחשה היו הרסניות".
בפרויקט מובאות גם עדויות שפורסמו ממקור ראשון — 15 חטופים ששוחררו ודיווחו על אלימות מינית בשבי, שרק אחת מהן דיברה עד היום בפומבי: עו"ד עמית סוסנה, ששוחררה מהשבי בעזה אחרי 55 ימים, ודיברה גם מעל במת האו"ם. לדברי זגגי-פנחס, "אלימות מינית אינה חייבת להיות אונס — אלא גם עירום כפוי, אילוץ חטופים להתפשט ולהתרחץ מול השובים, או ניסיונות לכפייה לנישואים".
הדוח כולל גם עדות של ניצולת ניסיון אונס בנובה שסיפרה את סיפורה לראשונה 17 חודשים אחר כך. "אנחנו יודעות שיש עוד, אבל הן עדיין בטראומה עמוקה מכדי לדבר", הוסיפה. בנוסף, מובאות עדויות של 17 נשים וגברים שראו או שמעו את התקיפות, כולל שני אחים שהסתתרו בין השיחים, וכן זו של הצעירה טלי בינר שהסתתרה בתוך מכולה ושרדה את הטבח. אלו תיארו 15 אירועים שונים, כולל מקרי אונס קבוצתי.
לצד זאת, נאספו עדויות מ-27 אנשי חילוץ, שתיארו "עשרות מקרים במיקומים שונים", ונותחו ממצאים פורנזיים מתמונות וסרטונים. "הממצאים מבהירים שאירעה אלימות מינית, כולל אונס ואונס קבוצתי, במיקומים רבים", אמרה הלפרין-קדרי.
"זיהינו דפוסים", הוסיפה זגגי-פנחס. "נשים שנמצאו מתות, עירומות ומושחתות — עם ירי באיברי המין שלהן. העובדה שדברים זהים קרו בשלושה עד שישה אתרים שונים לא יכולה להיות מקרית, אלא מהווה הוכחה שמדובר בתכנון מוקדם". לדבריה, "עשרות גופות של נשים צעירות נמצאו ערומות, חלקן קשורות לעצים או לעמודים. רבים מהעדים סיפרו שהקורבנות נורו — ובכל זאת נמשכו ניסיונות האונס, גם בגופות".
הדו"ח קורא למזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש לשלוח משלחת חקירה לאור העדויות הרבות שנאספו, ולכלול את חמאס ברשימה השחורה של האו"ם, בדו"ח השנתי על גופים שמשתמשים באלימות מינית כנשק מלחמה.
