חמש הלוויות תוך שבע שעות: היום (ראשון) הובאו למנוחות חמישה מהלוחמים שנפלו בסוף השבוע בדרום לבנון - סמ"ר ליאב כבביה (20), סמ"ר יואב קליין (21) וסמ"ר נוה חבשוש (20) שנהרגו באסון הטנק בתיבנית, רס"ל אלכסנדר פילין (29) שנהרג מפיצוץ מטען בכפר א-טייבה, ורס"ל ניר בן ארי (21) שנהרג מירי רקטות ורחפני נפץ של חיזבאללה.
18 צפייה בגלריה
נוה חבשוש, ליאב כבביה, ניר בן ארי, אלכסנדר ליפין ויואב קליין
(צילום: דובר צה"ל, באדיבות המשפחה)
לוחמי השריון כבביה, קליין וחבשוש נפלו בתקרית הקשה בלילה שבין חמישי לשישי, לצד מפקד הגדוד סא"ל דור בן שמחון. התקרית הקשה אירעה בסביבות השעה 00:20, אז פגעה "מטרה חשודה" בטנק של כוחות גדוד 52 שפועלים בפיקוד צוות הקרב החטיבתי גבעתי. האפשרות שמדובר בתאונה או בתקלה נשללה, ונקבע כי מדובר בפגיעה חיצונית בטנק - רחפן נפץ או טיל נ"ט. בן ארי, לוחם קומנדו ביחידת מגלן, נהרג מירי רקטות של חיזבאללה סמוך לתיבנית, באזור רכס הטאהר. פילין, לוחם בחפ"ק סמאו"ג 36, נהרג מפיצוץ מטען באזור הכפר א-טייבה.
בן דודו של ליאב התגייס בעקבותיו, מפקדו הגיע בכיסא גלגלים
כאלף בני אדם התכנסו בשעה 17:00 בבית העלמין הצבאי בכפר סבא, לחלוק כבוד אחרון לליאב כבביה שנהרג באסון הטנק. מטעם הממשלה הגיעו שר החינוך יואב קיש וסגנית שר החוץ שרן השכל, שניהם תושבי עיר הולדתו.
ארונו של ליאב הגיע לבית העלמין לאחר מסע ארוך שהחל בביתו בהוד השרון, והתפתל בין רחובות כפר סבא. מאחוריו פסעו אביו ואמו דודי ומיכל ואחיו הקטנים אלונה וגיא, כשהארבעה עטופים בדגלי ישראל. לצידם צעדו חבריו מספסל הלימודים ומהצבא כשהם לבושים בחולצות שחורות. עוד בטרם ההספדים שר הזמר אביב גפן את שירו "אור הירח", כשהוא מתחבק בסופו עם בני המשפחה.
הלווייתו של סמ"ר ליאב כבביה ז"ל
סגן מפקד חטיבה 401 הקודם, סגן-אלוף אליעזר אברמוביץ, ייצג את צה"ל בהלוויה, ספד לליאב וסיפר שהיה לוחם מצטיין ואמיץ. "היית מקצוען, בעל מוסר עבודה בלתי רגיל, ועושה הכול בצניעות עם חיוך על פניך", אמר. "היית הראשון להתנדב גם בשעות הקשות, חבר אמיתי לחבריך. כל מי שפגש אותך מספר שכשמך היית - לב גדול. ליאב, תודה לך על פועלך ועל האדם שהיית. אני מצדיע לך".
סא"ל א', המג"ד לשעבר, הגיע בכיסא גלגלים לאחר שנפצע בקרב. "אני גאה בך לוחם גיבור. לפני חודשיים וחצי היית מבין אלו שהצילו את חיי בבינת ג'ביל - והיום אני פה מעל לקבר שלך ולא מאמין. היית לי כאח קטן. נוח על משכבך בשלום, גיבור ישראל", ספד בכאב.
יהונתן ואביב, חבריו הקרובים של ליאב, ספדו לו בצוותא וסיפרו על החברות האמיצה שטיפחו במעט השנים שהם זכו להכירו: "כל מיני שמות חיבה היו לקבבי, זה מסביר כמה אנשים אהבו אותו. תמיד ידעת לומר את הדבר הנכון בזמן הנכון, זה מראה כמה נבון היית. החיוך שלך היה הכי רחב שראיתי, כשהיית צוחק, היית בוכה מצחוק ומתגלגל. למדנו ממך ואנחנו אוהבים אותך כל כך, הלוואי שיכולנו לומר לך את זה פעם אחרונה. לפני שבוע וחצי התכתבנו ועכשיו אנחנו מספידים אותך. כל נסיעה עם קבבי הייתה מביאה אווירה טובה, הוא נגע בכל כך הרבה אנשים, היית הדוגמה למצוינות, בצניעות שלך ובחיוך ענק, ועל זה אנחנו מעריצים אותך".
בת זוגו חושן ספדה בבכי ואמרה כי "היית האהבה הראשונה שלי, והחבר הכי טוב שלי במשך שנה וחצי. ידעת עליי הכול ואני ניסיתי לדעת עליך הכול. אני מעריצה את הבן אדם שהיית. היית אליי ג'נטלמן, כל דבר דאגת שיהיה לי, חלק גדול ממני נוצר מהנוכחות שלך. למדתי ממך לקחת הכול בצ'יל, הערצתי את העובדה שהיית כל כך רגוע".
זיו, בן-דודו שהתגייס כמעט באותו יום כמוהו, ספד לו וסיפר כי ביום חמישי היה מוצב קרוב אליו, ושמע בקשר מהמג"ד שהיה אירוע. "בבוקר התקשרתי להורים להגיד שאני בסדר, וחרב עליי עולמי. הייתי במקום הכי קרוב אליך ברגע הנורא הזה. היית חלק כל כך חשוב בחיים שלי. כשאמרת לי שאין סיכוי שאתה לא מתגייס לקרבי, הבנתי שאין סיכוי שאני לא אתגייס גם לקרבי כמוך. תמיד תהווה עבורי דוגמה והשראה".
אלונה אחותו אמרה בהספדה: "איך חוזרים בתוך ארון? הערצתי אותך ודאגתי לך, ופתאום נשמעה דפיקה בדלת. אהבתי אותך וכמוך רציתי ללכת לקרבי. איך יכול להיות שאתה לא תהיה פה ותיתן לי עצה לחיים? אני שמחה על כל דקה שהייתה לנו, מצטערת אם הרגשת שלא היה מספיק. נהיה שם בשביל חושן, אשמור על אבא ואמא ואתה תיתן לנו שמירה מלמעלה, ומדי פעם תסמן לנו שאתה עוד כאן. נוח על משכבך בשלום, אני יודעת שתעשה שם חיים עם סבא וסבתא. אני אוהבת אותך ומתגעגעת, והלוואי שהיינו מספיקים יותר".
אמו מיכל סיפרה לליאב כמה אנשים הגיעו ללוות אותו, ואמרה כי "אהבת את השירות בחיל, את החברים מהטנק. זכית לאהבה גדולה מאוד, חושן, וחושן, אני שמחה שאת חלק מהמשפחה שלנו. אני מבקשת מכם, כל מי שבא - תהיו חיוביים, תראו את הזולת, תהיו ליאב".
אביו דודי טען כי בעולם נורמלי אב לא מספיד את בנו. "כנראה אנחנו לא בעולם נורמלי", אמר, וסיפר על הקשר של בנו עם אחיו: "לקחת את החיים בקלות ותמיד אמרת הכול בסדר, גם כשלא היה. בתקופה האחרונה יצרנו כל הזדמנות להיות ביחד כמשפחה, כמו לנסוע עד רמת הגולן או לאילת. לפני שנה וחצי הכנסת לחיינו את חושן, זכית להיות אוהב ונאהב".
לדבריו, "מתוך רצון לגונן עלינו לא שיתפת בהכול. אמרת לי בשיחה בינינו: 'אני לא אספר לילדים שגרסתי ניירות בבסיס פתוח'. אנחנו מבינים שגדל פה דור של גיבורים שאומר 'נתגייס, גם אם זה אומר שניפול על המולדת'". את דבריו סיים האב בהצדעה לקבר בנו, ואז הושמע השיר שכל כך מזוהה עם ליאב, "הכול יהיה בסדר" של שוטי הנבואה.
אמו של נוה סיפרה על ההיריון בגיל 46: "אולי זו המתנה שהשארת לי"
כשעה לאחר תחילת הלווייתו של כבביה, הגיעו מאות רבות של אנשים לבית העלמין הצבאי בהר הרצל ללוות בדרכו האחרונה את חברו לצוות נוה חבשוש, מהיישוב גבע בנימין. הוא הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.
אמו עינב ספדה לו - וסיפרה כי היא נמצאת בהיריון: "זאת הייתה הפתעה גמורה, לא הבנו איך בגיל 46 אשא בתוכי את ההיריון הזה. חשבנו מה הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו. ומאז שהקצינים דפקו בדלת ובישרו את הבשורה, בתוך החושך הגדול שנפל על חיינו, אני נושאת בתוכי חיים חדשים. כשנלקח לי ילד אהוב, הבן היחיד שלי, בין החיים יש בתוכי פעימת חיים שמכריחה אותי לקום בבוקר ולהמשיך לחיות".
הלווייתו של נוה חבשוש ז"ל
(צילום: אלכס גמבורג)
היא אמרה כי "ההיריון הזה לא קל עבורי, הוא התחיל בקושי והמשיך בימים שבהם הלב שלי נשבר לרסיסים. אבל אני מבטיחה לך, נוה, שאשמור עליו מכל משמר. אולי כי אין לי כוח לאבד ילד נוסף, ואולי כי זו המתנה הקטנה שהשארת לי. מאז שעות הבוקר ביום חמישי היו לי כאבים חזקים כמו צירים, כאילו הגוף הרגיש והתכונן לפרידה ממך.
"ילד אהוב שלי, בבר המצווה שלך פתחתי במילים 'לנער הזה התפללתי'. כמה חיכיתי לך, כמה אהבתי אותך, כמה התפללתי עליך", ספדה. "אני עומדת כאם היום ולא מאמינה. היית נער רגיש עם לב ענק. היו בך מידות טובות שלא לומדים מספרים, הן פשוט היו חלק ממך. זכיתי לראות יום-יום את הנפש הגדולה שהייתה לך".
"אני מבקשת ממך היום בקשה אחרונה של אמא - תשלח לי כוח, תעזור לי לקום בבוקר גם בימים שלא ארצה לקום. תעזור לי להיות האמא שנועם ונסיה צריכות עכשיו. תעזור לי לגדל אותן בשמחה ובאמונה, גם כשאני מרגישה שהלב שלי נשבר איתך. וכשתגיע לעולם אחותך הקטנה, תבקש עליה רחמים מלמעלה, תלווה אותה, תגן עליה, תעזור לי להיות אמא טובה גם בעבורה".
האב חיים הוסיף: "בני היקר, ההודעה האחרונה ממך נכתבה ביום חמישי בשעה 23:15 בלילה. שאלת: 'מה שלומך אבא. יש סיכוי ליציאה שבוע הבא בראשון, אבל אל תגיד לאמא שלא תתבאס אם אני לא אצא בסוף'. אחרי שעה בערך אירע הנורא מכל. עלית בסערה השמימה יחד עם צוות הטנק של מג"ד 52. כל כך רצית להיות משמעותי ולהשתתף בלחימה.
"הבן היחיד במשפחה, היית לי שותף לאינסוף טיולים בארץ. חונכת לאהבת הארץ, אהבת אותה מאוד ושילמת את המחיר הכי יקר על מנת שנוכל להמשיך לצעוד בה לאורכה ולרוחבה. היית מלאך שנשלח אלינו לזמן קצר מדי. שקט, ביישן, צנוע, מדבר מעט ועושה הרבה. תמיד ראית את האחר, תמיד חשבת על מי שסביבך לפני שחשבת על עצמך. האחרון שנשאר לכבות את האור. כך גם בטנק נשארת אחרון – את כולם זיהו לפניך, והיינו צריכים לחכות לך עד ממש היום בבוקר".
האב תיאר כי ניסה להתקשר לבנו כמה פעמים: "לא ענית, אבל הסטטוס שלך בוואטסאפ נשאר אותו דבר: 'אל תבכה שזה נגמר, תחייך שזה קרה'. לא לחינם נפל נוה, אלא בשביל שנמשיך לצעוד פה בבטחה, שנמשיך לצמוח ולשגשג. על זה נוה נלחם ועל זה הוא נהרג. היום שבו נגזר עלינו לקבור אותך הוא היום הכי ארוך בשנה – היום שבו השמש עומדת דום ומצדיעה לך.
"כמה יש בך ניצוץ אלוקי. נווה בני האהוב, גיבור ישראל. כל החיים אני מנווט, קורא מפות, אבל עתה אני מרגיש שאבד לי המצפן. אני לא באמת יודע איך ממשיכים בלי החיוך שלך, בלי לדעת שעוד מעט תיכנס בדלת. אנא, נוה שלי, תאיר לנו את הדרך. תודה על הזכות להיות אבא שלך, תודה על האור שהכנסת לנו לחיים. אנו נמשיך לשאת אותך בכל שביל ובכל צעד, נמשיך לזכור אותך ולספר עליך".
אחותו נועם אמרה בהספדה כי בסיוטיה הגדולים לא דמיינה שחיילים יעמדו בכניסה לבית ושתצטרך להספיד את אחיה. "אני לא מתחברת לכל הקלישאות. תבכו ותהיו עצובים, איבדנו את האדם הכי טהור בעולם, הנפש הכי אמיתית, ילד בן 20 שלא הספיק כלום. אני לא רוצה לחיות בעולם בלעדיך, אתה מקור הגאווה שלי, הדבק שמחבר את הבית. תשמור על אבא, על אמא ועל נסיה, ואני נשבעת לספר לאחותנו הכל עליך כשהיא תגדל. קשה לי לראות את האור עכשיו, תעזור לי. תודה על הזכות לקרוא לך אחי הקטן".
סבו יהודה ספד לו בכאב: "נוה נכד יקר שלנו, לא קולטים את החיסרון. באיזה עולם אנחנו חיים שהסבא קובר את הנכד שלו ולא הפוך? מאז גיוסך לשריון פחדתי ממציאות כזאת, מתחילת המלחמה המשפחה מתגייסת למאמץ המלחמתי ולשמחתנו חשבנו שהמוות התרחק מאיתנו. אבל כנראה שהקב"ה רצה לשתף אותנו בהקרבה. אני מתפלל שתגיע אלי בחלום ותגיד שטוב לך".
ביני בסקין, חבר של נוה, אמר בהספדו: "נוה אחי האהוב, היית הדבק המחבר בנינו, תמיד דאגת ותמיד חשבת על כולנו. כשנתקעתי בדרום אמרת לי 'אני בא', בלילה, חום, גשם, תמיד 'אני בא'. לעזוב הכל כדי לעזור לחברים שלך". הוא סיפר כי נוה היה "אדם מלא טוב, אדם שכולו לב. אי אפשר לסכם אותך במילים. תמיד הייתה לך שמחה אמיתית.
"נוה אהב את מה שעשה, גם אם זה לא היה זוהר. תמיד עם חיוך על הפנים ותמיד לעשות הכל מכל הלב. חבר אמת שחושב על כולם, וגם העינים מחייכות", אמר. "תמיד היית עושה טוב, ידעת להוביל, כשסיימת את קורס המט"קים אמרתי לך שאתה מושלם לתפקיד. אהבת את אבא, אמא ואת האחיות שלך, תמיד דאגת להם. אח יקר ואהוב שמור עלינו מלמעלה".
"נירו" כמעט השתחרר, וכבר תכנן את הטיסה לתאילנד
הלוויתו של לוחם הקומנדו ביחידת מגלן ניר "נירו" בן ארי התקיימה בשעה 16:00, ואלפים ליוו אותו למנוחות בבית העלמין בכרם מהר"ל, היישוב שבו גדל במועצה האזורית חוף כרמל. חבריו הרבים מיחידת מגלן יצאו לפנות בוקר מהקרבות בלבנון, והגיעו לחלוק כבוד אחרון לחברם - שהיה אמור להשתחרר בשבוע הבא. כמו כן היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה-22, ואף כבר היה לו כרטיס טיסה לטיול הגדול בתאילנד עם חבריו.
"ניר היה נשמה ענקית עם לב ענק, בלט והצטיין בכל מה שעשה", סיפרו חבריו הרבים. חלקם עזבו טיולים בחו"ל והגיעו ללוויה, אחרים נמצאים בדרכם ארצה בעקבות האסון. "הוא אהב את החברים ביחידה מאוד, היה לוחם אדיר הוא התגייס קצת לפני 7 באוקטובר", הוסיפו. "מאז לא הפסיק להילחם בכל מקום, בעזה, לבנון, סוריה וגם באיו"ש. הוא הכי אהב את המשפחה שלו, והצוות היה מעל הכל עבורו".
לאחר שנפל, תיאר חבר המשפחה מני ברוך את המפגש האחרון עם ניר, יום אחד בלבד לפני מותו: "הוא היה כאן ביישוב, צחק כרגיל. בני המשפחה עוד ניסו לשכנע אותו שלא ישוב צפונה, שהוא אוטוטו משתחרר. אבל בצהריים הוא נפרד מהם, ואביו ירון הקפיץ אותו לנקודת האיסוף ומשם עלה צפונה. בשעות הערב המאוחרות הוא נכנס ללבנון, שם הם ספגו אש כבדה וגם רחפנים - וניר שלנו נהרג ועוד חיילים נפצעו".
יואב היה כדורסלן מוכשר: "עתיד שלם לפניו"
בשעה 11:00 הובא למנוחות יואב קליין, שנהרג באסון הטנק לצד חבריו ליאב ונוה. יואב, בוגר תיכון "היובל" בהרצליה, היה כדורסלן מוכשר ואהוב, הותיר אחריו את הוריו עינת וערן ושני אחים, עידו ותמר. הלווייתו הייתה סגורה לתקשורת.
ראש העיר יריב פישר ספד לו: "בצער עמוק ובכאב גדול התבשרנו על נפילתו. לפני שלוש שנים בלבד הוא עוד היה תלמיד בבית הספר. צעיר עם עתיד שלם לפניו, כדורסלן מוכשר ואהוב, שגדל בעיר שלנו ובחר לצאת ולהגן על המדינה ועל כולנו. אין מילים שיכולות לנחם אובדן כזה ואין כאב גדול יותר מהורים שנאלצים להיפרד מבנם. הרצליה מרכינה היום את ראשה. נזכור את יואב, את החיוך שלו, את הדרך שלו ואת ההקרבה האדירה שלו. יהי זכרו ברוך".
אשתו של אלכסנדר מיררה בבכי: "אבא מדהים, רצינו עוד ילדים"
בשעה 12:00 ליוו מאות בני אדם את אלכסנדר פילין, לוחם במפקדת עוצבת געש (36), בדרכו האחרונה בבית העלמין הצבאי בחיפה. פילין עלה בגפו מאוקראינה לפני כ-14 שנים במסגרת תוכנית נעל"ה, למד בפנימיית אלוני יצחק ולפני כמה שנים עבר לרעננה. בשירותו הסדיר שימש כצלף בחטיבת הנח"ל. ב-2018 נבחר למצטיין הנשיא, ושנתיים לפני כן נטרל מחבל בפיגוע.
התקרית הקשה שבה נפל פילין אירעה בסביבות השעה 17:00 של יום רביעי. הכוח, מחפ"ק סגן מפקד אוגדה 36, פעל רגלית במרחב נהר הליטני. מתחקיר ראשוני שבוצע בצה"ל, עלה כי ככל הנראה מדובר במטען אויב, בעוד ששאר פרטי האירוע מתוחקרים.
אשתו דאשה מיררה בבכי בלוויה ואמרה: "היית העוגן בחיי ואבא מדהים לאמילי הקטנה שלנו. רק ברביעי נפרדת ממנה וכמה שעות מאוחר יותר - כבר נהרגת. חיכיתי לטיסה לרוסיה שמונה שנים, וכשהגעתי - אחרי יומיים קרה האסון הנורא. אמרתי לו אולי אבטל את הטיסה, והנה אני קוברת אותו. בנינו משפחה, הוא היה תמיד עם לב זהב וחיוך, והיה עוגן בים סוער שידע להרגיע אותי ולומר שיש פתרון לכול. הוא היה בן זוג מדהים ואבא שחלם לפתוח מסעדה משלו. בזכותו אני אמא מדהימה, ואני אתגעגע לצחוקים ולאהבה האינסופית שנתן לי ולילדה הקטנה שלנו. תכננו עוד ילדים, נזכור אותו תמיד ואספר לאמילי שהוא היה גיבור".
