גלנט עמד בקשר מתמיד עם משפחות החטופים, כששימש כשר ביטחון. הוא ראה בטלוויזיה את שחרור החטופות והחטופים בעסקה הנוכחית. "עקבתי בהתרגשות רבה. זה מאוד-מאוד מרגש עבורי. עשיתי מאמץ אדיר מראשית המלחמה שהחיילות יוגדרו דבר ראשון כנשים, ורק לאחר מכן חיילות".
זו בעצם העסקה שהציגה מערכת הביטחון כבר באביב 2024. והיסוד שלה היה זהה: אין התחייבות לעצירת המלחמה, יש שחרור חלקי, וישראל מפנה את ציר נצרים.
"הנוסחה הזו הונחה על השולחן בחודש אפריל. זה היה דיון קבינט מלחמה שהייתה בו החלטה פה אחד. התקבל מנדט לעצב את המשא ומתן. לפיו, העסקה שואפת ל-33 (חטופים – נ"א), ויכולה לרדת עד 18 (כעמדת מינימום), כחלק מהמשא ומתן. ועל זה הייתה תמימות דעים מוחלטת של כל מערכת הביטחון ושל כל השרים. וראש הממשלה קיבל את זה. זה היה בשעות הצהריים, בחול המועד פסח".
יואב גלנט בכיכר החטופים
אבל אז קרה דבר מאוד יוצא דופן. גלנט מתאר אותו – כבר הבנתם – עובדתית. אבל העובדות מזעזעות למדי. "כמה שעות מאוחר יותר, לקראת הערב, התקיים דיון קבינט כללי ונכנס שר האוצר סמוטריץ' ואמר 'יש עסקה על 18 ואנחנו נעזוב את הממשלה אם זה מה שיהיה'. הוא לא היה אמור לדעת מזה בכלל. השרים לא הבינו על מה מדובר".
זה חשוב מאוד. שאני אבין: נקבעה עמדת מינימום של מדינת ישראל במשא ומתן, שהייתה שלא תהיה כל עסקה ללא שחרור 18 חטופים, לפחות. שזה סוד מדינה, אסור שאיש יידע על כך מסיבות מובנות, כדי שחמאס חלילה לא ינקוב ב-18 בתור המספר הסופי שלו. כמה שעות אחרי שנקבעה עמדת המינימום, בנוכחות מצומצמת, זה מודלף לשר האוצר שמצהיר על כך בישיבת הקבינט הכללי. שבוא נודה על האמת, זה כמו להגיד את זה פחות או יותר מעל בימת הכנסת מבחינת הסיכוי שייצא החוצה.
"כמה שעות מאוחר יותר זה יוצא בתקשורת. והמספר שמפורסם שם הוא 18. זה קורה במהלך משא ומתן בין נציגי שב"כ לבין המצרים. אני מקבל דיווח שבעקבות ההחלטה שלנו באשר לציר נצרים, ויעד של 33 חטופים, המצרים אומרים שיש פריצת דרך. ואפשר להתקדם. יום-יומיים מאוחר יותר, המידע שמגיע אלינו זה שלמעשה חמאס אומר (למתווכות – נ"א), מדברים איתנו על 33, אבל בתקשורת הישראלית דיברו על 18, אז למה לעשות את העסקה על 33? מה שנקרא, אפשר לקבל את זה יותר בזול. וכל העסק מתפרק. והפעם הבאה שהוא קם לתחייה זה בסוף חודש מאי בנאום הנשיא ביידן".
אבל מה קרה כאן עם ההדלפה הזו?
"אני לא יודע".
דיברת עם ראש הממשלה על זה?
"כן. אני לא רוצה לפרט".
גלנט אולי לא רוצה לפרט, אבל מה שפורסם הוא שנתניהו התקשר אליו, ובזעזוע (אמיתי או מזויף, הדעות חלוקות) הודיע לו שהכל נהרס, עכשיו כאשר הדברים דלפו לתקשורת, ולכן יהיה צריך "לשנות את המנדט" לצוות המו"מ. בתגובה, שר הביטחון תבע להעלות את בני גנץ על הקו, והודיע לנתניהו שאם הוא חוזר בו – צריך לחזור ולהצביע על כך בקבינט המלחמה. ביבי התקפל. במערכת הביטחון חשדו שאנשי נתניהו עצמם הדליפו לסמוטריץ' את עמדת המינימום, כדי לסכל עסקה. כך גם חשבו בוושינגטון.
"העסקה הזאת הייתה יכולה להתבצע גם לאחר נאום הנשיא ביידן - לאחר שהסדרנו את שני חלקי העסקה. מה שקרוי, סעיפים 8 ו-14. בשלושה ביולי חמאס נענה לזה. ואני אמרתי בקולי למשפחות החטופים שבשלו התנאים. ואני חושב שכבר אז בשלו התנאים. על התשובה הזו אנחנו לא ענינו. לא ענינו, דרך אגב, עד 28 ביולי. ב-28 ביולי נוסף פילדלפי (כתנאי של ישראל – נ”א). למעשה אני אמרתי לנתניהו: אם חמאס נתן לנו תשובה שהוא מוכן, ואנחנו הולכים לתת תשובה שתיענה בשלילה, ניתן אותה יום אחרי. למה לבזבז שלושה שבועות? בשביל מה למשוך את הזמן? אנחנו חייבים לעשות את זה מהר.
"בפועל, היינו יכולים לקבל את אותה עסקה עם יותר חטופים, במחיר יותר נמוך, כי נוספו פה 110 מחבלי מאסר עולם שלא היו בדיונים אז. בפועל, מה שאתה רואה היום, ומה שהיה ביולי, הוא אותו דבר".
בכל שנתון גיוס רבע מהשנתון במגזר היהודי, זה חרדים. 25 אחוז. מתוך המתגייסים. על כל ארבעה נערים יהודים, אחד הוא חרדי. בגיל 18. אנחנו לא יכולים להיות במצב שאנחנו לא מגייסים את כולם, או את הרוב המכריע שלהם. ועל העניין הזה נאבקתי בגלל המלחמה. כי זה הפסיק להיות צורך חברתי, זה הפך להיות צורך לאומי. מה גם, שלא הייתה חקיקה. עכשיו, כל זה על הצד העקרוני. למה פיטרו אותי? תשאל את ראש הממשלה, אבל לא פיטרו אותי בגלל שהייתי שר ביטחון לא טוב.
ובינתיים חטופים מתו. למה זה לא קרה?
"הצהירו על זה בצורה מפורשת, סמוטריץ' ובן גביר. הם סחבו את הקבינט לכיוון שלהם. ולדעתי זה היה דבר שגוי. אני מזכיר שבמהלך חודש אוגוסט הייתה הצבעה על ציר פילדלפי ואני הייתי במיעוט. הצבעתי נגד (העמדת תנאי פילדלפי), כל היתר הצביעו בעד. אמרתי להם: 'או שתחזרו להצעה שלי, או שאנחנו נאבד את החטופים'".
אתה אומר דבר חמור. אתה אומר שחטופים מתו בגלל פוליטיקה מפלגתית קטנה של סמוטריץ', בן גביר וכניעתו של ראש הממשלה.
"את הפרשנויות תגיד אתה. אני אומר לך את הדברים בצורה הכי ברורה: העסקה הזאת דומה מאוד לזו שהייתה על הפרק. לי אין שום ציפייה מחמאס. אלה רוצחים שפלים שצריך לחסל את כולם וזה מה שאני עושה כל החיים שלי, מאז 87', כשהקימו את חמאס. ובוודאי בשנתיים שהייתי שר ביטחון. ומצד שני, יש לי ציפיות מממשלת ישראל. מבחינתי, החזרת החטופים זו משימה לאומית ערכית מהמעלה הראשונה. זה גם עניין של מורשת ישראל, זו גם רוח צה"ל וזו גם מטרת מלחמה מוצהרת".
אבל השאלה היא האם ממשלת ישראל, שהיית חלק ממנה, עשתה הכל להשיב את החטופים?
"אני חושב שממשלת ישראל לא עשתה הכל כדי להשיב את החטופים".
בשלב הזה, נפלה שתיקה ארוכה בשיחה.
גלנט מאשים את איזנקוט וגנץ שפרישתם מהממשלה הזיקה להשבת החטופים. "אנחנו, מערכת הביטחון, יצרנו את התנאים להשבת החטופים. זו מטרה שניתן להשיג רק כאשר אתה מביא את הלחץ הצבאי. הבאנו את הלחץ הצבאי, אבל למעשה, קירבנו את הקצוות של החבל, אבל לא עשינו את הקשר, כי הוא קשר מדיני. ההישג לא מומש, יותר מפעם אחת. ופה נדרשת הסכמה. והסמכות של העניין הזה הייתה בהתחלה בידי קבינט מלחמה, שהיו בו שלושה. ומהרגע שזה התפרק בתחילת חודש יוני, זה נותר בידי ראש הממשלה בלבד, ללא סמכות שלי. וזה הגיע לדיונים שבהם אמרתי את דעתי בצורה מפורשת. לצערי, העזיבה של גנץ ואיזנקוט הייתה דבר חמור. כי בעזיבה שלהם איבדנו את האיזון של הדברים. וגם הם לא השיגו את מה שהם נכנסו לשמו לקבינט. אבל החלטות שלהם זה החלטות שלהם".
שאלתי אותך על תמונות שחרור החטופות והחטופים, בגלל רושם ההצלחה של חמאס. דבר ראשון, זה שחמאס בכלל שרד עד העסקה. ודבר שני, התמונות שראינו, של אלפי אנשי חמאס חוגגים. אחרי שחלקים גדולים מהרצועה הרוסים הרס מוחלט, ועשרות אלפים מתו.
"לחמאס נהרגו 20 אלף מחבלים. התשתיות שלו חוסלו, מערכי הייצור, המנהרות ועוד. אבל כדי להחליף שלטון צריך אלטרנטיבה. אם אתה חורש את הקרקע עוד ועוד, ולא שותל שם שתיל, זה לא מאפשר צמיחה של משהו אחר".
עוד לפני כן: נתניהו כל הזמן אמר "אנחנו על סף הניצחון המוחלט". אבל אתה עצמך אמרת, ואני מצטט: "הארגון מתפרק מבפנים", "חמאס הוא ארגון בפירוק", "חמאס איבד שליטה, אין לו מאיפה להתחמש, אין לו מאיפה להצטייד", "תחנת חמאס עזה אינה עונה", "יש מכרז על מי ינהל את עזה". ובסוף אנחנו מסתכלים על עזה - וחמאס בשליטה בעזה. גם ללא העסקה זה היה המצב.
"תבין משהו. הכרעה צבאית זה לא ניצחון. הכרעה צבאית היא מרכיב בניצחון. והניצחון מחייב מהלך מדיני. והמהלך המדיני הזה לא בוצע. אני מתעסק עם זה יותר משנה. הצגתי ב-26 באוקטובר 23' תוכנית שמראה שבשלב השני ממשיכים את המבצעים הצבאיים ובמקביל בונים או מאפשרים בניית חלופה לשלטון חמאס. מנגנון לביצוע, שיש מתחתיו כוחות שכוללים פלסטינים שאינם חמאס, שיש בו גדודים ומשקיפים ממדינות ערביות, ושיש בו חברות אזרחיות. נסעתי למנהיגים ערביים ודיברתי איתם על העניין הזה, אישית. הממשלה סירבה לזה. לא נתנו לזה להתקדם. והתוצאה היא שנתקענו בצד המדיני. עכשיו, אם נותרו לך 5,000 או 10,000 מחבלים שיש להם תלבושות, גם אם אין להם רקטות, אז הם עושים הצגה טובה לתקשורת. אני לא מזלזל בהם. ואם ניתן להם לגדול, אז הם ימשיכו להתחמש".
4 צפייה בגלריה
נדב איל בראיון עם יואב גלנט. "תבין, הכרעה צבאית זה לא ניצחון. היא מרכיב בניצחון"
(צילום: יונתן בלום)
יגידו לך שזה לא ריאלי, שלטון חלופי. כל פיילוט של שב"כ ברצועה נגמר בחיסול הכוחות המתונים. הקו הנוכחי של אנשי נתניהו הוא כזה: הכישלון הוא של צה"ל ומערכת הביטחון. לא הצלחתם להשתלט על השטח, בחרתם בשיטת פשיטות חוזרות ונשנות במקום היאחזות בשטח וטיהורו. נותרנו מול שוקת שבורה ונאלצנו ללכת לעסקה.
"נתניהו חשב כמוני, אבל הוא חשב את זה רק בחדרים סגורים, שסמוטריץ' ובן גביר לא היו בהם. הוא לא רוצה לשלוט בעזה. מי שרוצה ממשל צבאי בעזה אומר: 'אנחנו נאבד מאות אנשים. ואחרי שנאבד אותם ניסוג, מפני שאנחנו לא נישאר לשלוט בעזה לנצח'. בעצם, מי שלא רוצה להצמיח משטר חלופי אומר: אני מעדיף שחמאס ישלוט. ישראל לא תשב בעזה ותקים בה יישובים. כמו שסמוטריץ' ובן גביר – שמבינים שזה לא יקרה – לוחצים. ונתניהו מבין את זה. ממשל צבאי זה לא חופש פעולה. חופש פעולה זה להיות מסוגל להרוג את מי שצריך ולפגוע במי שצריך. ממשל צבאי זה לנהל את המקומות. את זה צריכים לעשות פלסטינים, לא ישראלים. אסור שחיילי צה"ל, בוודאי לא אזרחים של מדינת ישראל, יישארו שם לנצח. אין לנו מה לחפש שם. זו לא ירושלים, זה לא החרמון. לצערי, גם אם הסיבוב יהיה קצר וגם אם ארוך, הם (סמוטריץ', בן גביר – נ"א) יגיעו לעמדתי, אבל אני לא רוצה לאבד בדרך את הבחורים הטובים שלנו, את החיילים שלנו, על העניין הזה".
הסיבה להאשמות האלה היא הצורך ליישב סתירה: אם בינואר 2025 חוזרים לעסקה של מאי 2024, ובין לבין פירקנו – אתם פירקתם, כמערכת הביטחון, אתה פירקת כשר ביטחון – את ציר ההתנגדות האיראני, אז מה זה אומר על עזה וההצלחה שם?
"בשביל להחליף שלטון לא מספיק לחרוש את הקרקע. צריך לאפשר את צמיחתו של השלטון החדש. אבל מאחר וכל דבר עלול להיות פלסטינים שאף אחד לא אוהב אותם, גם אני לא, אז התוצאה היא שלא מאפשרים לזה לקרות, ומעמידים אותנו רק בשתי חלופות – חמאס או ישראל. האפשרות השלישית זה פלסטינים שאינם חמאס. מהרגע שזה חמאס או ישראל, ואתה עוזב את השטח אפילו ל-42 יום, אז חמאס צומח".
אני שם לב שאתה מזכיר את בן גביר שוב ושוב, וקראתי ניתוח ב-ynet שבמהלך המלחמה, הוא זכה להתייחסויות הכי חריפות ממך.
"אני מזכיר לך על מי מדובר. מדובר על בן אדם שקורא קריאות שבקצה מובילות ציבור, כולל חברי כנסת, לפרוץ לבסיסי צה"ל. תוך כדי מלחמה. זה נראה לך דבר סביר? זה מה שקרה פה. יצאתי נגד זה. אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, ובעוד הצבא נלחם, הרמטכ"ל, באמצע המלחמה, צריך לנסוע לבית ליד בשביל לעשות סדר. כי צריך סמכות עליונה שם, ומדובר על אזרחים. אני חושב שזה סחב את הממשלה, את ראש הממשלה לכיוונים לא נכונים. ואני חושב שזה מסוכן לנו".
בהתייחס לזה, שרים אומרים כי הרמטכ"ל הרצי הלוי, הרבה לפני שהתחילו קמפיין להאצת התפטרותו, סבל ביזיונות אינספור בישיבות הקבינט.
"הרמטכ"ל הוא אדם אמיץ, קר רוח, מחושב והחלטי מאוד ואני חושב שהוא פעל בתנאים מאוד קשים. פעם אחת כתוצאה מזה שהוא נלחם מסביב לשעון. פעם שנייה, מפני שאתה חי במדינה וראית גם את ההתקפות שנעשו עליו מצד גורמים פוליטיים, דבר שלא היה אף פעם במלחמות ישראל. כשאני מחבר את הדברים יחד, ידעתי משיחותיי עם הרמטכ"ל שברגע שנגיע לעסקת החטופים הבאה, הרמטכ"ל יסיים את תפקידו. לא ידענו מתי תהיה העסקה, אבל זה היה די ברור בשיחות שהיו ביני ובינו. אני חושב שהוא בחר בנקודה נכונה".
והטענות על המטכ"ל ועליו, לא התקפי וכו'?
"איפה כל אלה היו ב-11 באוקטובר, כשהצענו פעולה התקפית מהמדרגה הראשונה. איפה הם היו?"
פיטוריו הבאים של גלנט הגיעו ללא הפתעה, ושבוע אחרי הצלחה מזהירה בתקיפת חיל האוויר באיראן. היה די ברור שנתניהו מתקדם למהלך בצעדי ענק, בפרט בגלל החרדים. "בצד האישי לא היו בעיות", אומר גלנט. "אני יכול לעבוד עם ראש הממשלה. את כל ההחלטות הכבדות במלחמה הזאת קיבלנו ביחד. היינו חלוקים על דברים עקרוניים. אני חשבתי שבגלל שחייהם של החטופים נמצאים על בלימה, אנחנו חייבים לעשות את זה כמה שיותר מהר. ולא הייתה לי הסכמה איתו בזה. הדבר השני הוא כל מה שקשור למצב הסיום בעזה".
הקש ששבר את גב הביבי, בלי כמעט ספק, הוא הגיוס. החרדים איימו ועודם מאיימים להפיל את ממשלתו – וגלנט לא היה מוכן לחתום על חוק שיאפשר את המשך ההשתמטות הגורפת. גלנט לא מצטער. "תביט רגע במציאות. אנחנו נמצאים במלחמה. נהרגו מאות לוחמים ונפצעו אלפים, שלא יחזרו לשירות. איבדנו שתי חטיבות חי"ר, מבחינת מספרים. אנחנו צריכים להשלים את זה. יש שלושה מקורות לעשות את זה. אחד, הארכת השירות, שהמלצתי עליה כבר לפני שנה, ל-36 חודשים. שניים, הארכת שירות המילואים, שקורית כדבר אוטומטי. והדבר השלישי, צריך לגייס אוכלוסיות נוספות. עכשיו, אני רוצה שתבין את המצב. בכל שנתון גיוס רבע מהשנתון במגזר היהודי, זה חרדים. 25 אחוז. מתוך המתגייסים. על כל ארבעה נערים יהודים, אחד הוא חרדי. בגיל 18. אנחנו לא יכולים להיות במצב שאנחנו לא מגייסים את כולם, או את הרוב המכריע שלהם. ועל העניין הזה נאבקתי בגלל המלחמה. כי זה הפסיק להיות צורך חברתי, זה הפך להיות צורך לאומי. מה גם, שלא הייתה חקיקה. עכשיו, כל זה על הצד העקרוני. למה פיטרו אותי? תשאל את ראש הממשלה, אבל לא פיטרו אותי בגלל שהייתי שר ביטחון לא טוב. זה בטוח".
אני חושב שהתגובות שלך הן מרוסנות כמעט באופן מוזר. ניסים ואטורי אמר עליך שגלנט וגנץ מתנשקים בפה. אמסלם אמר עליך, ההתנהלות של גלנט חותרת תחת ביטחון ישראל.
"לא אתייחס לכל גורם שאומר כך או אחרת. פעלתי לפי סדר העדיפויות שלי. מדינת ישראל, אחריה צה"ל וגופי הביטחון, אחרי זה כל היתר, כולל אני. ככה עבדתי כל החיים, ככה עבדתי במלחמה. והייתי מוכן גם לשלם על זה מחיר. ומה שהיה חשוב לי זה לנצח במלחמה. ועשיתי את זה 24/7 ב-13 החודשים הראשונים של המלחמה, כשהייתי שר הביטחון. ניהלתי את המלחמה הזאת. כל הדרכים הוליכו אליי".
מאז שסיים את תפקידו, גלנט טס פעמיים לארה"ב לנסיעות אישיות. הוא הגיע בטיסות מסחריות רגילות; כאלה שבקלות יכולות לסטות בגלל תקלה, ולנחות, לדוגמה, בספרד, או פורטוגל. מדינות בהן יש סיכוי טוב שייעצר בגלל צו המעצר שהוציא בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, בטענה שיש חשד סביר לביצוע מעשים של "רצח עם" ברצועת עזה. אך הוא ממשיך לטוס כרגיל. לדבריו, עמיתיו אנשי הצבא ברחבי העולם משבחים את המלחמה שניהלה ישראל. "יש לי קשר אישי עם בכירים בכל המשטרים הדמוקרטיים. שרי הגנה, מנהיגים, רמטכ"לים. מה שאני שומע אלה שבחים מקיר לקיר ליכולת הצבאית, לאתיקה של צה"ל בתנאים קשים. הגנרל פטראוס, שהוא סמכות בכל מה שקשור לתורת מלחמה, העניק לי ספר שהוא כתב על המלחמות מ-1945 ועד ימינו. הוא אומר לי: 'אני מצטער שכתבתי את הספר הזה לפני המלחמה, כי זו המלחמה המבריקה ביותר מבחינה ביטחונית מאז מלחמת העולם השנייה. לא היה דבר כזה. מה שאתם עשיתם פה, אין לו תקדים. ונלחמתם בתנאים הכי קשים שיש. עם אויב שמחופר מתחת לקרקע, בתוך אזרחים וכן הלאה’. ברוך השם, בניגוד לסבתא ולסבא שלי ולהורים שלהם, יש לנו צבא חזק".
אתה חושש ממעצר בחו"ל בגלל צו מהאג?
"אני גאה בכך שאני מואשם בכך שאני מגן על מדינת ישראל. כשהגיעו אליי בימים הראשונים, טבעתי את המושג שזה היום הקשה ביותר ליהודים, 7 באוקטובר, מאז מלחמת העולם השנייה. כשבאו אליי מנהיגים ואחרים מכל העולם. אמרתי להם: 2023 זה לא 1943. ליהודים יש את היכולת להגן על עצמם בכוחות עצמם ואני אחראי על זה, ואעשה את זה. זה מה שעשיתי. ואני גאה במה שעשיתי".
4 צפייה בגלריה
הריסות בחאן-יונס. "האג? אני גאה בכך שאני מואשם בהגנה על מדינת ישראל"
(צילום: יואב קרן)
ראית את התמונות של ההרס מעזה ואת התמונות של האזרחים ההרוגים מעזה. ואין ספק שיש אלפים רבים מאוד שנהרגו. כשאתה רואה את כל זה, לא מתעוררים בך ספקות? אפילו מה שאנחנו יודעים על נסיבות ההרג של חטופינו בידי צה"ל, בשוגג, כאינדיקציה למתרחש ברצועה.
"במלחמה עושים שגיאות. כמו בכל דבר אחר. במלחמה, המחירים של השגיאות הם מחירים כבדים. בסוף הם נתונים בידי מפקדים בדרגים שונים. וכולם עשו כמיטב יכולתם. וגם היו שגיאות. אנחנו לא צריכים הוכחה לזה, אנחנו יודעים שזה יקרה. אני חושב שהשגיאות שלנו קטנות משל צבאות אחרים, אבל הן קיימות. והתוצאות הן תוצאות קשות תמיד. ואני מצר. אני גם לא רציתי לפגוע באף אזרח פלסטיני. ואני לא היחיד. גם הרמטכ"ל וגם אחרים, פעלנו בשיא המרץ לספק להם יכולת הומניטרית מכל מקום שאפשר".
בתחילת המלחמה אמרת: "הוריתי להטיל מצור מוחלט על עזה, לא יהיה חשמל, לא יהיה מזון, לא יהיה דלק, הכל סגור". ואז בעצם פעלתם לספק את הדברים האלה. אז איפה נמצאת העמדה שלך, יואב גלנט, בהקשר הזה? בלספק או בלא לספק?
"היו שלבים של תחילת המערכה. די מהר הובהר לנו שאי-אפשר להכריע את החשמל במנהרות מזה שלא יהיה דלק. כי לפני זה יקרו הרבה דברים אחרים. ואחרי השלב הראשון אני חושב שהלכנו לכיוונים שלא הייתה בהם ברירה, כי היינו צריכים את הסיוע ההומניטרי, א', כמאפשר, על מנת לבצע את הצד המבצעי. ו-ב', אי-אפשר להתעלם מזה, וכולם מבינים, בוודאי ראש הממשלה ואני, שבלי הכנסת סיוע הומניטרי אין אספקה (צבאית מארה"ב – נ"א). לא לעזה, אלא לנו".
הוא אופטימי לגבי העתיד.
"קודם כל אני מאמין בנצח ישראל. דבר שני, אני מאמין שהקולקטיב הישראלי יידע למצוא פתרון לכל דבר, גם אם יש סטייה מסוימת. חשבתי על זה גם בשעות הקשות ביותר ב-7 באוקטובר. אני שואב כוח גדול מהיכולת של הציבור בישראל. ואני חושב שאנחנו גם בהיבט של מאבק על דמוקרטיה, נרטיב ועל כל הדברים האחרים, נייצב את הדברים ונתקן את מה שצריך תיקון".
אתה מתכוון לחזור? לרוץ לראשות הממשלה?
"תראה, קודם כל אני חייל של המדינה. מדינת ישראל זה פרויקט החיים שלי. בזה השקעתי את חיי. ככל שאוכל לעזור ולעשות, לסייע ולהוביל, אעשה את זה. מעבר לכך, אין בחירות עכשיו. הנושא לא על הפרק".
