המילים נעלמות והלשון נאלמת אל מול הלחימה של צה"ל ברצועת עזה. יש רגע שבו תיאורים וביטויים נעשים שחוקים, מתרוקנים ממשמעות, משום שמשתמשים בהם בפזרנות זולה. אך מה קורה כאשר קלישאות מתמלאות במהות, והופכות לאמיתות? כאשר הן נטענות מחדש במשמעות עמוקה?
זה בדיוק מה שמתרחש במלחמה שמנהלת ישראל בעזה. גבורה אמיתית. קורבן עליון. מגש הכסף. מילים שבימים רגילים יכולות להישמע כסיסמה - והן פשוט אינן כאלה עוד. מי שזקוק להוכחה יכול להביט בשמות 21 הנופלים מהאירוע הקשה על גבול מרכז עזה, ובמקומות מהם באו. כל הציבור המשרת, על כל חלקיו, לוחם במלחמה הזו.
1 צפייה בגלריה
בנימין נתניהו, יואב גלנט ובני גנץ
בנימין נתניהו, יואב גלנט ובני גנץ
השרים גנץ וגלנט עם ראש הממשלה נתניהו
(צילום: נעם ריבקין פנטון)
הכותרת
אזור חיץ או רצועת ביטחון?
25:10
וזה לא קשור רק להרואיות של הלוחמים, או זהותם. אלא למהות הקרב. זו איננה מלחמת ברירה, ולא מלחמת שולל. אין כל עדות שמי שנלחמים בעזה - בין אם הם מאמינים בהנהגה הפוליטית, או מתנגדים לה - סבורים שהם משמשים כקלפים במשחק ציני ואכזרי. במלחמת לבנון הראשונה, צילם צוות ערוץ 1 את חיילי המילואים שרים "נילחם בשביל שרון, ונחזור בתוך ארון". זה איננו המצב כעת; צדקת המלחמה לא מוטלת בספק.
יש כאלה שטוענים שגם אם המלחמה צודקת, אין עוד דרך להילחם ולנצח בה. התשובה היא שיש מגבלות לכוחה של ישראל; יש מדינות שלא תוכל להביס. אך את חמאס בעזה, את צבאו (להבדיל מהרעיון) היא יכולה לנצח. השאלה היא רק של מחיר.
לחלופין, ישנה סברה כי קיימת סתירה מובנית בין ניצחון ובין השבת החטופים, המטרה המיידית והחשובה ביותר של המלחמה. זו טענה שאי-אפשר לשלול מיד. הרי רק אתמול (שלישי) הודיע חמאס כי הוא מסרב ליוזמת ישראל להפוגה של חודשיים בלחימה, שחרור אסירים מסיבי ופריסה מחדש של כוחות צה"ל ברצועה. האם זו תחילתו של מו"מ או סופו, עוד נראה. זה בדיוק מה שצריך לבדוק כרגע - ולנסות לעצב.
אך אסור לכפות על הציבור בחירה בינארית בין הפסד במלחמה לבין שחרור החטופים. מי שעושה זאת, דוחק את הישראלים לבחור בין ביטחונם ועתידם, וספציפית היכולת לחיות על גבולות ישראל בצפון ובדרום, ובין חייהם של 136 ישראליות וישראלים שמעונים, מותקפים, מורעבים בגיהינום תת-קרקעי.
זו ברירה פיקטיבית, מזויפת. יש פה שתי מטרות, והן שתיהן קריטיות. הדברים האלה לא נכתבים כסיסמה פופוליסטית. ברור שנדרש תעדוף: השבת החטופים צריכה להתרחש בעדיפות עליונה כרונולוגית, משום שחייהם בסכנה מיידית כעת, ומשום שחלק מהחוסן הלאומי הוא הרעיון שישראל תיאבק למען כל אחד מאזרחיה. בפרט אלה שמדינת ישראל וצה"ל הפקירו. לעומת זאת, הבסת צבא חמאס היא מטרה אסטרטגית, ארוכת טווח בעבור ישראל. היא חיונית, למען ההרתעה האזורית וכן, שוב, עבור החוסן של כולנו. אך לפרק את מערך הפיקוד והשליטה של חמאס יכול לקחת שלוש שנים, אומרים בכירים בישראל. להשיב את החטופים צריך כעת. אין להם זמן.
אבל, מקשים השואלים, כדי להשיב אותם מתעקש חמאס על הסגת כל כוחות צה"ל. על ערבויות שמנהיגיו לא ייפגעו. על חסינות ליחיא סינוואר ואנשיו. על הפסקת המלחמה והשלמה עם שלטון חמאס בעזה, כולל השבת האוכלוסייה לצפון הרצועה. על תבוסה ישראלית מוצהרת. נכון, אלה דרישות חמאס כרגע; אך אף אחד בדרג המדיני בישראל כרגע, ובכלל זה בני גנץ וגדי איזנקוט, לא מוכן להסכים לדרישות האלה. אני לא מתרשם שצה"ל ימליץ לקבל אותן גם כן.
זה רגע קשה. המשימה של ישראל היא לעשות שימוש בכוחה ובגמישותה להגיע לעסקה שתאפשר להשיב את החטופים, כמה שיותר וכמה שיותר מוקדם, אך מבלי להבטיח את שלטון חמאס בעזה.
מה המשמעות של גמישות? במערכת הביטחון היו מוכנים ומוכנים גם הבוקר, בסופו של דבר, לעסקת "כולם תמורת כולם". אך סינוואר איננו רוצה רק באסירים; הוא מעוניין להפוך את החטופות והחטופים לתעודת ביטוח לטווח ארוך לשלטונו. חמור מכך. מספרי החטופים החיים שהוא זקוק להם כדי להשיג שחרור אסירים מלא ואת שאר מטרותיו - נמוך יותר מאלה שהוא מחזיק בצינוקים התת-קרקעיים שלו.
ובמקביל, ישראל מנסה וצריכה להשתמש בכוחה הצבאי כדי לדחוק את הנהגת חמאס להסדר. הסברה שחמאס רצה עסקה בסיבוב שעבר ללא קשר לאיום הצבאי של ישראל, למבצע הצבאי, לא מבוססת עובדתית. היא מנותקת. הכיתור של חאן-יונס וההתקדמות התת-קרקעית שם - לפי הודעות וצילומים שהוציא צה"ל עצמו - נועדו להפעיל את מרכיב הכוח כדי לשכנע את חמאס שעסקה היא נתיב מועדף.
נדב איל איילנדב אילאביגיל עוזי
זה מצב מורכב. מורכב יותר מתמונות חד-ממדיות של "להילחם עד הסוף" בלי עסקאות שחרור אסירים עם חמאס. מורכב יותר מאשר "להודיע שהפסדנו ולשחרר חטופים". במצב הראשון, אף חטוף לא יחזור בחיים, וישראל תיכשל במבחן קריטי לאזרחיה. במצב השני, ישראל תודיע למעשה לתושבי הספר והגבול שעליהם לחיות לצד ארגונים ג'נוסיידיים, ולחכות עוד שנתיים-שלוש לטיהור אתני נוסף, אולי גדול יותר - בדרום, או בצפון.
האתגר של קבינט המלחמה, של הרמטכ"ל, ראש השב"כ וראש המוסד, מורכב והכרחי: לייצר תוצאה אחרת, שונה מהבינאריות הזו. לעשות שימוש בכל הכלים של ישראל כדי להגיע לשם. מאז 7 באוקטובר אף אפשרות איננה טובה, אבל צריך לעשות מה שאפשר כדי לצמצם את הגרועות ביותר.
פורסם לראשונה: 00:00, 24.01.24