עוד ידובר ויתוחקר איך סמוך לגבול, בשטח שהיה אמור להיות בשליטת צה"ל, משגרים מחבלים שתי רקטות אר-פי-ג'י מדויקות, מטווח קצר, בכוונון ישיר, באין מפריע ובאין מתריע. איך הצליחו להמיט עלינו אסון כבד, ולהימלט בלי פגע. עוד יישאל איך פעילות גלויה כל כך, מתבצעת רק עם כוחות דלים שמאבטחים אותה. איך הצטופפו לוחמים רבים כל כך בנקודה אחת, מתוך הנחה, שגויה, שאין אויב שאורב בשטח.
אבל האמת צריכה להיאמר. גם אם האירוע יתוחקר לעילא ולעילא וכל המסקנות המבצעיות יוסקו יופנמו ויבוצעו, זה יקרה שוב. זו טיבה של מלחמה שנעשית שגרה יומיומית, ככה נראה דשדוש לעבר מטרה דמיונית יהירה וחסרת כיסוי. כך נראית מלחמה שהממשלה מסרבת להציב לה ולו בדל של יעד או נקודת סיום מדיניים, או בכלל יעד בר-השגה. כך נראית מלחמה שמוטלת כל כולה על הלוחמים, שעה שמנהיגיהם מתנערים מכל אחריות או מעשה.
אם היה צריך עוד ראיה לכך, באו אתמול דברי הכלום של בנימין נתניהו: "אנחנו לא נפסיק להילחם עד לניצחון המוחלט". ניצחון מוחלט. באמת. "בשם גיבורינו ולמען חיינו", הוא הוסיף, ולמסר הזה של "בשם" ו"למען" מצטרפים יואב גלנט ("נפילת הלוחמים היא ציווי להשגת מטרות המלחמה") ובצלאל סמוטריץ' ("המחויבות שלנו היא שנפילת הבנים לא תהיה לשווא"). ומחרה מחזיק אחריהם, נשטף עם הזרם, גם בני גנץ, החתום על "מרכינים ראש אך ממשיכים לניצחון".
אין היגיון באמירות האלה. זה לופ. מה הם אומרים? שככל שיגדלו האבדות כך ה"מחויבות" וה"ציווי" להמשיך ולהיהרג יגדלו גם הם? האובדן - החטופים, ההרוגים - מצדיק שנאבד עוד? ומתי ואם בכלל הלופ הזה יסתיים, שעה שאתם בעצמכם אינכם מסוגלים לנפק ולו בדל של נקודת סיום, מלבד אותו "ניצחון" אמורפי?
ככל שזה נורא, החבורה הזו מזכירה מהמרים בקזינו שמניחים עוד ועוד ז'יטונים כי כבר ממילא הניחו כל כך הרבה. זו נטייה אנושית ידועה ומתועדת בכלכלה ובפסיכולוגיה. אם השקעת מחיר כבד, אתה מרגיש שאתה חייב להמשיך. אין בזה שכל, או היגיון. בוודאי שאין מוסר. האם נחוצה תזכורת לכך שהז'יטונים כאן הם הלוחמים והחטופים? לחיים שקופדו ובאו אל קיצם אין עלות. אלה אנשים, רובם צעירים שנפלו בדמי ימיהם, עוד לפני שהספיקו לממש אפילו את מקצת חלומותיהם, והם מותירים אחריהם יתמות, שכול, יגון וסבל שלא ייגמרו לעולם.
לא ייתכן שנטל אפוקליפסת 7 באוקטובר ותוצאותיה, יועמסו אך ורק על כתפי חיילי הסדיר והמילואים, וממשלתם תשב באפס מעשה מדיני. זה תפקידה היחידי של הממשלה כרגע. אפס הנכונות לדבר על עתיד רצוי לרצועה, מבטיח רק שני תרחישים: שליטה ישראלית או שליטה חמאסית, וקשה לקבוע איזה גרוע יותר. הגרילה האורבנית הזאת, שמטרתה להרוג ולזנב בנו, לא תיפסק אם נישאר שם לדמם בלי לדעת לאן אנחנו הולכים. היא תתעצם ותהפוך לשגרה נוראה ורצחנית.
שלי יחימוביץצילום: עמית שאביסיפורי הגבורה, התעוזה, המסירות והרעות של הנופלים עוד ימלאו ספרים שלמים. אבל למען השם, קדשו את החיים, אל תהללו את המוות כאילו הוא לבדו היה הטעם לכל זה. די עם ה"במותם ציוו". אם מותם העצוב כל כך מצווה משהו, הוא מצווה על ממשלתם להפסיק להשתמש בהם, גם בחייהם וגם במותם, ככסות לחלל ולריק המנהיגותיים.
"צה״ל פתח בבדיקה של האסון", אמר נתניהו אתמול (פתאום זה בסדר שצה"ל חוקר את עצמו). "אנחנו" (כלומר צה"ל) "חייבים להפיק את הלקחים הנדרשים ולעשות הכל כדי לשמור על חיי לוחמינו". על זה נאמר: לא, אתה.
- שלי יחימוביץ הייתה יו"ר מפלגת העבודה
פורסם לראשונה: 00:00, 24.01.24
