היחסים העכורים בין ישראל לארה"ב החלו זמן רב לפני שבעה באוקטובר, אך כעת מסתמן כי הגיעו לשיא שלילי וחסר תקדים עם התבטאותו הפומבית של הנשיא האמריקני ג'ו ביידן - שהבהיר בריאיון ל-CNN כי "אם המבצע ברפיח יתרחב - לא נספק לישראל נשק ופגזים".
התגובה הראשונה של נתניהו להחלטת ביידן
(צילום: דוברות רה"מ)
דבריו של ביידן היו עליית מדרגה מדאיגה מאוד. זאת הפעם הראשונה שבה מאיימים בארה"ב בפומבי על ישראל, ואומרים למעשה כי אם תמרה את פיהם ותרחיב את המבצע ברפיח ארה"ב "תסגור את השיבר". עד עכשיו הסתפקו האמריקנים בהדלפות ובתדרוכים עמומים של בכירים בממשל, אך כשראו שבישראל לא מבינים – או לא רוצים להבין – את הרמז, החליטו לא להותיר מקום לספק.
על אף שהכתובת הייתה על הקיר בישראל נדהמו, בעיקר מכך שהדברים מגיעים בשעה שבה נעשים מאמצים עילאיים בקהיר להגיע לעסקת שחרור חטופים. בישראל הזהירו שאמירתו של ביידן והדיווחים שפורסמו לפניה אודות עיכוב משלוח של פצצות מדויקות, מעבירים מסר ברור לחמאס: אין מה להתגמש במשא ומתן, כי ממילא ביידן לא ייתן לישראל להיכנס לרפיח. בנוסף, בישראל מודאגים גם מהמסר שעלול חיזבאללה לקבל מדברי נשיא ארה"ב.
אתמול חזרה משלחת ישראל ארצה מהשיחות בקהיר, אחרי שגם ראש ה-CIA ומשלחת חמאס עזבו. גורמים שמעורים בשיחות אמרו לאתר החדשות האמריקני "פוליטיקו" שהסיבה לכך היא בין היתר הלחימה במזרח רפיח. לדבריהם, "חמאס עדיין מוכן לדון בעסקה, אבל עזב למעשה את שולחן המשא ומתן". הם ציינו שהדבר אינו אומר שהשיחות קרסו לחלוטין.
איך הגענו לרגע הזה? זו לא פעם ראשונה שארה"ב מעכבת משלוחי נשק לישראל סביב מלחמות בעזה. במבצע צוק איתן ב-2014 עיכב הנשיא דאז, ברק אובמה, משלוח של טילי הלפייר למסוקי אפאצ'י לישראל. בניגוד לעכשיו, אז הנשיא אפילו לא דיבר על זה בפומבי.
ייתכן שהישירות הנוכחית של ארה"ב נובעת מהרטוריקה שמגיעה מנתניהו ומאנשיו בימים האחרונים. רטוריקה שהגיעה לשיא בנאום בטקס ביום השואה ב"יד ושם", כשנתניהו הבהיר לעולם – ולארה"ב – שלא ייתן לכבול את ידיה של ישראל וש"גם אם ישראל תיאלץ לעמוד לבד, נעמוד לבד ונמשיך להכות בעוצמה באויבינו עד לניצחון".
האמריקנים שמעו ולמעשה השיבו: בבקשה, תילחמו לבד. גם בשיחתם האחרונה, ביום שני, כשביידן השמיע התנגדות נחרצת לפעולה ברפיח והזהיר שלא יעביר חימושים, נתניהו אמר לו ש"אם נצטרך נילחם גם בציפורניים". אתמול איתמר בן גביר "שפך דלק" בציוץ שלו שאמר שבחמאס אוהבים את ביידן. וגם נתניהו, בתגובה לדברי ביידן, חזר על אמירתו כי "אם צריך – נילחם בציפורניים".
בינתיים, כוחות צה"ל החלו אתמול, בהובלת אוגדה 99, במבצע באזור שכונת זייתון בעיר עזה שבמרכז הרצועה. על-פי דובר צה"ל, במהלך המבצע מטוסי קרב תקפו והשמידו כ-25 מטרות טרור, בהן מבנים צבאיים, מנהרות התקפיות, עמדות תצפית ועמדות צליפה.
נתניהו מתיימר להיות מומחה לארה"ב. אלא שהמשבר הזה מוכיח שהוא ממש לא הבין את ביידן ומצבו הנוכחי. כך גם לגבי מקורבו, השר רון דרמר, והשגריר הישראלי בארה"ב מייק הרצוג - הם אלה שאמורים לעזור לנתניהו להימנע ממשבר כל כך עמוק, אך שניהם נכשלו כאן כישלון חרוץ.
ארה"ב לקראת בחירות, וביידן מתחיל לספור קולות
ביידן הוא ידיד אמת של ישראל. הוא נתן לנו גיבוי מדהים - ואנחנו לא ידענו להשתמש בו נכון. בזבזנו את כל האשראי שנתנו לנו. עכשיו הממשל בוושינגטון כנראה השתכנע שנתניהו שם את כל הקלפים על טראמפ, אז הוא מנסה למזער נזקים – בעיקר מול הצעירים והמיעוטים – לקראת הבחירות בנובמבר. זאת טעות איומה של נתניהו שהביא את ביידן למצב הזה.
הדברים מדהימים במיוחד כשנזכרים כיצד ביידן מיהר לעמוד לצד ישראל והגיע לכאן לביקור הזדהות, עשרה ימים בלבד אחרי 7 באוקטובר. כולם זוכרים את ה-DON'T המפורסם שלו לאיראן ולחיזבאללה, וגם כיצד שלח לכאן שתי נושאות מטוסים והורה על רכבת אווירית של חימושים.
ארה"ב העניקה סיוע מודיעיני וסיוע במו"מ לשחרור החטופים, וגם בנושא הדיפלומטי-מדיני ניצבה לצידנו על אף מחירים דיפלומטיים יקרים ששילמה. לפני שבועיים היא אף הטילה וטו במועצת הביטחון של האו"ם על ההצעה לקבל את פלסטין כמדינה חברה באו"ם. לזה יש להוסיף את העובדה שמזכיר המדינה אנתוני בלינקן ביקר כאן כבר שמונה פעמים מפרוץ המלחמה, מזכיר ההגנה לויד אוסטין פעמיים, ועוד אינספור ביקורים של חברי קונגרס.
אמש כבר התנהלו מגעים בין המדינות בניסיון לפתור את המשבר. התחושה בישראל היא שהאמריקנים נבהלו קצת מהתגובות לדבריו הקשים של ביידן ל-CNN, ושהם מחפשים דרך לרדת מהעץ ואולי אף יורו על שיגור משלוח הפצצות המדויקות שעיכבו. גם בתדרוך לעיתונאים בבית הלבן, אמר ג'ון קירבי, דובר המועצה לביטחון לאומי: "ארה"ב לא נטשה את ישראל".
בישראל מבינים שהאמירות של ביידן נובעות בראש ובראשונה בגלל הקמפיין שלו. הוא נלחם מול טראמפ על נקודות. הוא מאבד את הבוחרים המוסלמים והפרוגרסיביים בגלל התמיכה שלו בישראל, והוא חייב לאזן. אבל זו לא רק פוליטיקה. הכעס האמריקני אמיתי. הם חושבים שנתניהו כפוי טובה ולא מתחשב בפוליטיקה שלהם.
ארה"ב מצפה מישראל שתעזור לה לעזור, ובראייתה - ישראל לא נענית לבקשותיה. זה התחיל בסיוע ההומניטרי, שרק אחרי הרבה מאוד לחץ ישראל התקרבה לכמויות המבוקשות, וכמו שביידן אמר: "זה הרבה יותר טוב אבל זה לא מספיק", והמשיך בפגיעה בחפים מפשע.
האמריקנים כועסים על כך שנתניהו לא מוכן לדון ב"יום שאחרי", ולא מוכן לשום אמירה חיובית ביחס לחזון שתי המדינות, גם לא כמס שפתיים. הוא פוגע להם בכל התוכניות הגדולות שיש להם לגבי המזרח התיכון - ובראשן הנורמליזציה עם סעודיה, הסדר עם לבנון, הפסקת הפגיעה בסחר הימי ועוד.
ביידן מנסה ללכת בין הטיפות: פעם אחת נאום פרו-ישראלי נלהב, ופעם שנייה נזיפה בנתניהו. נראה שהפעם ביידן הרחיק לכת ולראיה חטף ביקורת קשה מהארגונים היהודיים בארה"ב. אך האם היא תגרום לרכך את גישתו? ימים יגידו.
פורסם לראשונה: 00:00, 10.05.24
