אלוהים אדירים, זה נכון. בסוף, מתברר, זה הכל נכון; הייתה בגידה מבפנים. צדקו מי שאמרו. צדקו מי שהאשימו, שצעקו, שנתפסו כקונספירטיביים, כהזויים, כלא-כשירים: הייתה בגידה מבפנים, ועוד איזו. עכשיו נותר לנו רק להחליט מי בדיוק בגד – ועם מי – וזה, מתברר, כבר באמת נתון לשיקול דעתנו, בהנחה שנשאר לנו כזה.
בנימין ושרה נתניהו
(צילום: ilia YEFIMOVICH / AFP)
הישראלי הסביר, ההגיוני, הישראלי שחי פה בשנים האחרונות וביום הארור מכולם ההוא, יגיד לעצמו: כן, בהחלט הייתה בגידה. כשב-7 באוקטובר – בתוך מדינה מוכת הלם, תדהמה, יגון וכאוס – מסמסים יועציו הקרובים ביותר של רה"מ זה לזה מסרים בנוסח: ניפגש תיכף אצל חבר שלי על שפת הבריכה עם כמה דברים טעימים כדי לדון בכיף בהתפתחויות ולראות איך הן משרתות, בכל זאת, את הבוס ותדמיתו – כשזה קורה, מדובר בבגידה. בגידה בערכים, בשליחות, במטרה, במדינה. כשבהמשך מתברר שהאנשים האלה עבדו במקביל עבור מדינת האויב שמימנה חלקים מהטבח – מדובר כבר בבגידה עם תוספת-צד של סכין בגב. ובלב. בגידה לגמרי מבפנים, מתוככי הלשכה החשובה בישראל.
מצד שני, אתם עשויים להעדיף – אם מסתדר לכם נוח יותר – את הצד של שרה נתניהו, שמבחינתה הייתה בגידה מבפנים כשראשי הצבא לא העירו את בעלה בזמן ל-7 באוקטובר כי לא התחשק להם מלחמה, וכשיאיר גולן, שיצא להציל צעירים מתופת הנובה בשעה שבעלה היה טרוד בלהתעורר מאוחר, הופיע לעבודה עם מדים מסודרים מדי בשעה מוקדמת מדי, ותבינו מזה מה שתבינו, אבל הנה הצעת הגשה בשתי מילים: בגידה מבפנים.
מצד אחד, תגידו, זה באמת בלתי נתפס שהאישה, וכנראה גם בעלה, חיים בתוך בועה הרמטית מהבילה ומנותקת כל כך, כשהם נושמים ופולטים – בדרך שהמדע טרם פענח אבל יונתן אוריך בטח מחזיק את הנוסחה באיזו כספת – אוויר קונספירטיבי רעיל בלבד, נקי לחלוטין מכל שמץ מציאות ממשית או היסטוריה קרובה כפי שכולנו יודעים שהתרחשה. מצד שני, כדי להחזיק באוויר בועה שקרית, מופרכת ומקוממת כל כך לפרק זמן ארוך כל כך, אתם זקוקים להרבה יותר מיועץ תקשורת יעיל או אפילו בריכה פרטית של חבר טוב.
כדי להחזיק באוויר בועה שקרית, מופרכת ומקוממת כל כך לפרק זמן ארוך כל כך, אתם זקוקים להרבה יותר מיועץ תקשורת יעיל או אפילו בריכה פרטית של חבר טוב
לביצוע הקסם הזה אתם זקוקים למעטפת תקשורתית וחברתית שלמה, כזו שתהדהד בלי הפסקה, שוב ושוב – בשיטה הפינקלשטיינית הישנה והטובה של לחזור על מסר שלילי ופשטני ככל האפשר עד שייתפס ציבורית כעובדה – את התיאוריה שאומרת, בקצה ספקטרום האבסורד, שבמיוחד מי שנחלצו ב-7 באוקטובר להציל, לחלץ, לסייע, להגן – יהיו אלה יאיר גולן או "אחים לנשק" – הם-הם הבוגדים מבפנים.
כשנתניהו ניסה את זה לראשונה בליל ה-28 באוקטובר עם הציוץ שניקה אותו והאשים את ראשי מערכת הביטחון, הזעם הציבורי אילץ אותו להתנצל למחרת. שלוש שנים של נעיצת המסר עם פטיש שוב ושוב (ספר בשם "מרד הגנרלים", מישהו?) וכבר יותר משליש מהציבור – על פי סקרים – מקבל בחפץ לב את קונספירציית הבגידה מבפנים.
רענן שקדצילום: אביגיל עוזיאז מי בגד, כמה מבפנים, ואיך זה שיאיר גולן הגיע להציל חיים כשהוא, כמאמר הגברת, "מלובש ומוכן, בשעה מאוד מאוד מוקדמת" (ד"ש מהמציאות: ב-8 בבוקר יצא מביתו דרומה)? נו, בשעה טובה הגענו למצב שבו כל ישראלי מוזמן לא רק לערוץ חדשות משלו, לפרשנים משלו ולרשת חברתית משלו, אלא גם לבגידה-מבפנים משלו.
איך זה ייגמר בסוף כולם יודעים: מציאות, עדיין, יש והייתה רק אחת. שרה נתניהו כבר מזמן איננה חלק ממנה, ובוגדת בה עכשיו גם מבחוץ. יהיו עוד הרבה צעקות וצרחות לפני שיהיה כאן קצת שקט.
