קשה לחשוב על תוצאות מסובכות יותר מאלה שהתקבלו בבחירות, פלונטר מושלם. דיו רב נשפך כעת על הצורך באחדות ועל הפרת שבועת "רק לא נתניהו" מצד תומכי וחברי מפלגות גוש השינוי, לצד כאלה שקוראים להקריס את "ברית המשרתים" שהבטיחו ולשתף פעולה עם מפלגות ערביות וחרדיות.
אחדות ציונית בין גוש נתניהו לחלקים מגוש השינוי גם היא לא פשוטה במצב שנוצר. מלבד המספרים, שלפיהם לא די בהצטרפות של בנט לבדו (בלי לפיד, כך שהוא מונה 7 מנדטים) או של ליברמן לנתניהו כדי להקים ממשלה, וצריך לפחות את שניהם או את איזנקוט, ישנה שורה של פערים מהותיים שעליהם צריך לגשר.
יפרו הבטחות ויתכנסו לאחדות? נתניהו ואיזנקוט
(צילום: AP Photo/Oded Balilty)
ליברמן כבר הצהיר אחרי הבחירות כי לא יישב עם נתניהו, עם החרדים או עם המפלגות הערביות, כך שנראה כי הוא מאותת לבחירות חוזרות. כדי להבין את הסיכוי לאחדות ננסה למפות את הנושאים השנויים במחלוקת בין בנט ואיזנקוט לבין כינון ממשלה עם גוש נתניהו - זאת מבלי להיכנס לדרישה הצפויה מנתניהו להשאיר את החרדים בחוץ וגם את איתמר בן גביר ולפרק את הבלוק, דרישה שלפי מקורות בליכוד הוא יסרב לקבל.
ועדת חקירה ממלכתית
אמנם מדובר במחלוקת ישראלית בת שלוש שנים בלבד, אך נראה כי היא עשויה להיות אחד מיסודות המחלוקת המהותיים. נתניהו עשה הכול כדי לא להקים ועדת חקירה ממלכתית לפי החוק לטבח 7 באוקטובר, תוך הבעת אי-אמון באובייקטיביות של נשיא העליון יצחק עמית, מחשש שימנה הרכב שיטיל על נתניהו את האשמה למחדל. איזנקוט ובנט התחייבו להקים ועדה שכזו בישיבת הממשלה הראשונה. איזנקוט איבד את בנו גל במלחמה, ואין סיכוי שהוא יסכים לאפשר לנתניהו להמשיך למסמס את חקר האמת סביב המחדל כדי לחמוק מאחריות.
ככל שתהיה אחדות, נתניהו ייאלץ להסכים לוועדת חקירה, אך הוא לא יסכים שרק בית המשפט העליון יקבע את הרכבה. לא יצחק עמית, ובספק אם יסכים לפשרת נשיא המדינה בדמות השופט סולברג. נתניהו ירצה מעורבות פוליטית, ואיזנקוט התנגד לכך עד כה. גם אם תתקבל פשרה בנושא, היא עשויה שוב ליפול לידי מנגנון משותף ומשותק שבו לכל צד יש זכות וטו, מה שעשוי לגרור עוד עיכוב בהקמתה של ועדת חקירה שכזו. כך או כך, אם תקום כאן ממשלת אחדות, ככל הנראה לא תהיה ועדת חקירה ממלכתית לפי חוק למחדל הגדול ביותר מאז קום המדינה.
גיוס
מפעל ההשתמטות והאוטונומיה החרדית, שקיבלו מנתניהו יד מושטת ושותפות מלאה, היו קו השבר בין הגושים. איזנקוט ובנט הבטיחו "ברית משרתים", וכעת נראה שהיא קורסת נוכח קריאות של חלקים בגוש השינוי להקים ממשלת מיעוט, מגולדקנופף ועד הישענות על אחמד טיבי. ככל שלא רק ליברמן יסרב להפר את ההבטחה הזו אלא גם איזנקוט ובנט, הם עשויים לדרוש בכל מתווה אחדות עם נתניהו חוק אמיתי לגיוס חרדים, לצד הגברת הסנקציות והוצאת השותפים החרדים מהממשלה, לפחות בשלב הראשון עד הטיפול בנושא.
נתניהו לא יסכים לפרק את הבלוק כדי לקיים שותפות עם איזנקוט ובנט, שכן הוא יחשוש שאם המו"מ יקרוס או שממשלת האחדות תתפרק, הוא יצטרך לצאת לבחירות נוספות ללא שותפיו החרדים. מנגד, אחרי השנים האחרונות, ביהדות התורה אולי יחליטו מעצמם כי עדיף להם להישאר בחוץ כדי שחוק הגיוס יעבור שלא על אצבעותיהם, וכך הם יוכלו גם לזעוק נגדו ובמקביל לנסות להשפיע עליו בחדרים הסגורים. כניסה לממשלה ללא הסכמה בנושא הגיוס תהיה הפרת הבטחה כפולה מצד איזנקוט ובנט, לצד הישיבה עם נתניהו.
הרפורמה המשפטית
דווקא בנושא החקיקה המשפטית, שהיא ראשית הקרע של הקדנציה היוצאת, יש מרחבי הסכמה רחבים יותר ואפשרויות רבות לפשרות. אמנם מדובר בנושא שחשוב לציבור הימני שהביע תמיכה בנתניהו, אך לראש הממשלה עצמו הנושא פחות חשוב מיציבות קואליציונית, כדי לא לבזבז זמן שנדרש לסוגיות המדיניות והביטחוניות כמו איראן והרחבת הסכמי אברהם בשנתיים שנותרו לטראמפ בבית הלבן. אצל תומכי גוש השינוי ביצור הדמוקרטיה הוא ערך עליון, אבל דווקא אצל איזנקוט ובנט יש רצון בסיסי לתיקונים במערכת המשפט בהסכמה, תוך שמירה על כבוד המוסדות ועל עצמאותם. שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים כפי שחוקק בקואליציה או חוק מח"ש לא יישארו כפי שהם, אך גם לא יחזרו להיות כפי שהיו לפני השינויים של הקואליציה. גם בנושא הגבלת בית המשפט העליון בפסילת חוקים של הכנסת, לצד הקשחת הרוב הדרוש לקידום חוקי יסוד, ניתן להגיע להסכמה. כפי שפורסם ב"הארץ" בינואר 2025, איזנקוט אמר בישיבת סיעה של המחנה הממלכתי כי הוא נגד שיטת הסניוריטי, התבטא כי מתווה לוין-סער לוועדה לבחירת שופטים "לא רע כל כך" ואף אמר כי ד"ר רפי ביטון, המועמד של לוין לעליון, "עושה רושם טוב". בנט אמנם שינה את דעתו מאז שעמד בראש מפלגה שבה "שקד תנצח את בג"ץ", אך נראה כי דווקא בנושא הזה ניתן להגיע להסכמות בין הצדדים.
ההתיישבות ביו"ש
נושא ההתיישבות ביו"ש לא נחשב ליסוד מחלוקת מרכזי במקרה של אחדות. גם לאחר התמרכזותו בשלל נושאים, בנט לא באמת מתנגד באופן אישי להרחבת ההתיישבות ביו"ש. איזנקוט נמצא רחוק יותר מעמדות הממשלה בנושא, אך גם הוא אמר כי הוא בעד כל מה שחוקי. הסיפור המרכזי הוא היחס למהפכה של סמוטריץ'. איזנקוט מתנגד בחריפות לפיצול הסמכויות ביו"ש בין צה"ל ושר הביטחון לבין מינהלת ההתיישבות של סמוטריץ', והוא סבור כי צריך לסגור אותה ולהחזיר את כל הסמכויות לשר הביטחון ולאלוף פיקוד מרכז באופן בלעדי, בדיוק כפי שהיה. לאיזנקוט יש גם ביקורת חריפה על פרויקט החוות של סמוטריץ' ועל כך שהממשלה מתייחסת בסלחנות ובשתיקה לפשיעה לאומנית של נערי גבעות ויהודים נגד פלסטינים ביו"ש. לגבי הנושא האחרון, גם נתניהו ישמח שיהיו בממשלה גורמים מאזנים נגד התופעה, כך שלא יהיו פערים. סמוטריץ' לא יסכים להשיב לאחור את המהפכה שעשה ביו"ש, אך כבר אמר כי הוא מוכן לוויתורים כדי להגיע לאחדות. כך או כך, לא נראה כי היחס למפעל ההתיישבות ביו"ש יפיל את הסיכוי לאחדות.
