מעמדה הבינלאומי של ישראל צפוי להיות אחד האתגרים הכבדים שיונחו על שולחנה של הממשלה הבאה. אחרי שנות המלחמה, העימותים עם ממשלות במערב והביקורת החריפה על מדיניות ישראל ביהודה ושומרון, היחסים עם חלק ממדינות אירופה נמצאים באחת מנקודות השפל שלהם - ובכמה בירות כבר לא מסתפקים בגינויים.
באירופה מתקיימים בחודשים האחרונים דיונים על שורה של צעדים אפשריים נגד ישראל, בין היתר בעקבות קידום הבנייה באזור E1. לפי גורמים דיפלומטיים, אחת ההתלבטויות היא דווקא סביב עיתוי הצעדים: יש באירופה מי שחוששים שסנקציות ערב הבחירות בישראל יסייעו לראש הממשלה בנימין נתניהו ולמפלגות הימין, וייתפסו כהתערבות חיצונית במערכת הבחירות.
בריטניה, לעומת זאת, מתקדמת לעבר מהלך מעשי. ממשלתו של אנדי ברנהאם צפויה לקדם איסור על סחר במוצרים - ובחלק מהמקרים גם בשירותים - שמקורם בהתנחלויות, ולונדון בוחנת צעדים נוספים במסגרת מה שהיא מגדירה שינוי רחב במדיניות כלפי ישראל. היחסים בין ירושלים ללונדון כבר מתוארים כגרועים ביותר זה עשרות שנים.
לכך מצטרף גם שינוי שמורגש הרבה מעבר למסדרונות הדיפלומטיים. בחודשים האחרונים פורסמו עוד ועוד מקרים שבהם ישראלים נתקלו בסירוב לקבל שירות או להתארח בשל מוצאם או אזרחותם - ממלונות ועד בתי הארחה באירופה. בגרמניה, למשל, נפתחה חקירה לאחר שמשפחה ישראלית שביקשה להזמין חדר במלון בבוואריה קיבלה הודעה שלפיה יהודים אינם רצויים במקום.
אזור E1. שורת גינויים מצד מדינות אירופה
(צילום: AHMAD GHARABLI / AFP)
על הרקע הזה, שאלת זהותו של שר החוץ הבא הופכת משמעותית בהרבה מחלוקת תיקים רגילה. מי שייכנס למשרד יצטרך לא רק לנהל את היחסים עם וושינגטון ומדינות האזור, אלא גם לנסות לבלום סנקציות נוספות באירופה, לשקם יחסים עם מדינות שהתרחקו מישראל - ולשנות את המגמה בדעת הקהל הבינלאומית. מי יקבל את המשימה הזו תלוי, כמובן, בשאלה הגדולה מכולן: איזו ממשלה תקום אחרי הבחירות.
ממשלת ימין: סער רוצה להישאר, כ"ץ עשוי לחזור
אם נתניהו יצליח להרכיב ממשלה נוספת, המועמד הטבעי להמשיך בתפקיד הוא שר החוץ הנוכחי גדעון סער. סער מעוניין להישאר במשרד ולהמשיך את הקו שהוביל בתקופת כהונתו, שבמרכזו ניסיון להרחיב את מעגל המדינות הידידותיות לישראל ולחזק במיוחד את הקשרים עם אמריקה הלטינית.
סער הגדיר את 2026 כ"שנת אמריקה הלטינית" של משרד החוץ, על רקע השינויים הפוליטיים שחלו בשורה של מדינות ביבשת. בתקופתו חודשו היחסים הדיפלומטיים עם בוליביה אחרי שנים של נתק, ובקולומביה הובילה החלפת השלטון לחידוש מלא של היחסים ולהחלטה להעביר את השגרירות לירושלים. ישראל וארצות הברית אף הקימו מסגרת לשיח אסטרטגי משותף בנושא אמריקה הלטינית. המהלך הקולומביאני העלה לתשע את מספר המדינות שהחליטו להחזיק שגרירות בירושלים. לצד זאת, ישראל החלה בתהליך התקרבות גם לוונצואלה: באוגוסט הוסכם על חידוש השירותים הקונסולריים בין המדינות, 17 שנה אחרי ניתוק היחסים. מדובר עדיין בצעד ראשון ולא בחידוש מלא של היחסים הדיפלומטיים.
כ"ץ. בסוף הוא יחזור למשרד החוץ?
(צילום: יריב כץ)
היעד הגדול הבא מבחינת משרד החוץ הוא ברזיל. היחסים עם המדינה הגדולה והמשפיעה ביותר באמריקה הלטינית הידרדרו בשנים האחרונות, ובירושלים מקווים ששינוי פוליטי בברזיל יאפשר גם שם לפתוח דף חדש.
אלא שגם אם סער יבקש להישאר בתפקיד, תיק החוץ עלול להפוך למוקד מאבק בתוך הליכוד. אחד השמות שצפויים לעלות הוא שר הביטחון ישראל כ"ץ, שכבר כיהן פעמיים כשר החוץ. העדיפות מבחינתו תהיה להמשיך במשרד הביטחון, אך אם התיק יעבור במסגרת משא ומתן קואליציוני לדמות אחרת - כ"ץ עשוי לדרוש את משרד החוץ. בתרחיש כזה, נתניהו יצטרך להכריע אם להשאיר את המשרד בידי סער - שהפך אותו לאחד ממוקדי הפעילות המרכזיים שלו - או להעביר אותו לאחד מבכירי הליכוד.
ממשלת מרכז: לפיד ראשון בתור, בנט וליברמן באופק
אם הממשלה הבאה תורכב על ידי המפלגות שמתנגדות לנתניהו, המועמד הבולט ביותר לתפקיד יהיה יאיר לפיד. לפיד, שכבר כיהן כשר החוץ בשנים 2021–2022, מביא איתו ניסיון ישיר במשרד וקשרים שנבנו בתקופת כהונתו מול ממשלות באירופה ובארה"ב. מבחינת "ביחד", הוא גם מועמד טבעי לתיק בכיר אם נפתלי בנט יהיה ראש הממשלה.
אחד היעדים המרכזיים שמזוהה עם הקו של לפיד יהיה שיקום היחסים עם אירופה. בניגוד לתפיסה של הממשלה הנוכחית, שלפיה יש להתבסס בין היתר על מדינות ידידותיות שיבלמו החלטות נגד ישראל בתוך מוסדות האיחוד, ממשלת מרכז עשויה לנסות להחזיר את היחסים עם בריסל, פריז, ברלין ולונדון למסלול של הידברות ולמנוע מראש התגבשות של רוב לצעדים נגד ישראל.
ליברמן ובנט. גם אחד מהם עשוי לקבל את התפקיד בקונסטלציה מסוימת
(צילום: שאול גולן)
אלא שלפיד אינו האפשרות היחידה. גם בנט עשוי לדרוש לעצמו את תיק החוץ אם לא יקבל את משרד הביטחון - או אם הסכם רוטציה יותיר אותו בחלק מהקדנציה מחוץ ללשכת ראש הממשלה. עבור בנט, משרד החוץ יכול לשמש בסיס לפעילות בינלאומית אינטנסיבית ולשמר את מעמדו כאחד ממקבלי ההחלטות המרכזיים בממשלה.
שם נוסף שעשוי להיכנס לתמונה הוא אביגדור ליברמן. יו"ר ישראל ביתנו כבר כיהן פעמיים כשר החוץ, בשנים 2009–2012 ובשנים 2013–2015, ומחזיק בניסיון נרחב בזירה המדינית. השאלה במקרה שלו תהיה בעיקר איזו דרישה יציב במסגרת המשא ומתן הקואליציוני - והאם יעדיף תיק כלכלי, ביטחוני או את החזרה למשרד החוץ.
המשימה הראשונה: לעצור את כדור השלג האירופי
יהיה שר החוץ הבא אשר יהיה, הוא ייכנס למשרד כשעל שולחנו ממתין משבר שאי אפשר יהיה לדחות. האיחוד האירופי כבר הטיל השנה סנקציות נוספות על מתנחלים ועל ארגונים ישראליים, ובמקביל ממשיך לדון באפשרויות רחבות יותר - ובהן הגבלות על הסחר עם ההתנחלויות. צעדים משמעותיים יותר עדיין נתקלים בהתנגדות מצד מדינות בתוך האיחוד, ובהן צ'כיה וסלובניה, ולכן לא נוצר עד כה הרוב הדרוש לחלק מהמהלכים.
האתגר של שר החוץ הבא יהיה לא רק לשמר את המדינות שעדיין מסייעות לישראל לבלום מהלכים כאלה - אלא להרחיב מחדש את הקבוצה הזו. ככל שמספר המדינות המבקרות את ישראל גדל, גם היכולת להסתמך על קומץ בעלות ברית הופכת שברירית יותר.
