אסיפת הורים
אחיך הקטן נחטף לך מול העיניים, זה אגרוף בבטן: אביתר דוד עדיין שם
28:33

שלושה חודשים אחרי ששרדה את טבח 7 באוקטובר יחד עם בעלה יובל (31) ובנה טאי (2.5), ילדה אופיר בלחסן (31) מקיבוץ סופה את בתה קאמי. "קראנו לה קאמי כי בזכותה קמנו חזרה על הרגליים", היא מספרת, "במקום ליפול ולשקוע, קמנו. אני קמתי, יובל קם. אנחנו בחיים, אנחנו בסדר".
"לאורך כל מה שעברנו, חוויה מטורפת שאני עדיין לא מצליחה לעכל, ידעתי שהיא מרגישה אותי בבטן. הייתי חייבת לשמור על רוגע בשבילה", אומרת אופיר, שהסתתרה במשך שעות ארוכות בממ"ד עם בנה והוריו של יובל – מפקד כיתת הכוננות בקיבוץ שנלחם בזמן הזה עם חבריו במחבלים החמושים שחדרו לקיבוץ.


את חודשי ההיריון האחרונים היא בילתה בחדר המלון באילת. "התקופה הזאת הייתה מאוד מתסכלת. כל מה שאישה לפני לידה רוצה זו אדמה יציבה, וכשאין לך את זה, את כבר בחוסר יציבות בסיסי מאוד. כל מה שחשבתי עליו היה שהתינוקת תיוולד בדרך הכי טובה שיש. נכון, זה לא בית החולים שבו תכננתי ללדת, ועדיין זו הייתה בדיוק הלידה שרציתי. אחרי שקאמי נולדה הניחו אותה עליי וצעקתי, 'יש, יש, יש', בלי סוף. זה היה ניצחון גדול".
1 צפייה בגלריה
yk13788599
yk13788599
הלידה - ניצחון גדול. משפחת בלחסן
(צילום: טל שחר)
היא מוסיפה כי "איבדנו הרבה חברים, ורבים אחרים נחטפו. שלושה ימים אחרי הלידה, נפלו לי כל מיני אסימונים. עד אז הייתי מרוכזת בהיריון ובלידה, וכשזה קרה בהצלחה, התפנה לי מקום לחשוב. ואם היו רוצחים אותנו? אם היו חוטפים? אני לא מסוגלת לדמיין את זה".
קראו עוד:
כעת המשפחה מנסה להסתגל לחיים ברמת גן, לשם עברו עם חברי הקהילה: "ממש לא דמיינו שנגור בעיר, אבל כמו שיובל אומר, אנחנו נעשה מהלימון לימונצ'לו. כרגע אני לא מצליחה לדמיין את החזרה לקיבוץ. מצד שני, אני לא יכולה לדמיין את עצמי חיה בשום מקום אחר. אנחנו נחזור כשהתנאים יהיו נכונים ונגדל שם את המשפחה שלנו".
פורסם לראשונה: 00:00, 06.02.24