גם כששחקן מגיע ל-NBA בתור כישרון גדול והבטחה לעתיד, אף אחד לא יכול לדעת ב-100 אחוז מי הוא יהיה בעתיד. קחו כדוגמה את קוואי לנארד: הוא נכנס לליגה כמומחה הגנה בזכות הידיים העצומות שלו וחוכמת המשחק, אבל תוך שתי עונות, בזכות עבודה מאומצת ופרטנית על נקודות מסוימות, הוא הפך לסקורר בקנה מידה של אליפויות.
דני אבדיה שיחק 25 פעמים ב-NBA, והמספר יגיע לתלת-ספרתי לפני שאפשר יהיה לדבר באופן ברור יותר על סוג השחקן שיהיה - אבל מה שמתחיל להתבהר הוא שככל הנראה הישראלי לא יוכל להיות השחקן שהתפתח בארץ. יהיה דרוש שם שינוי.
כפי שראינו מול לברון ג'יימס, ההגנה היא בסיס מעולה עליו עבד והוא יכול להביט קדימה בזכותו. כפי שהמאמן סקוט ברוקס כבר ציין מספר פעמים וראינו מול קוואי, אבדיה עדיין לא עושה תמיד את הפעולות הנכונות בשמירה ומסתבך בעבירות מיותרות שחותכות לו בדקות המשחק. עכשיו הגיע הזמן לדבר על העננה שניצבת מעל אבדיה עוד לפני הדראפט - הזהות שלו כשחקן התקפה.
וושינגטון התייצבה עם שתי העמדות הפתוחות בחמישייה שהיו לצד בראדלי ביל, ראסל ווסטברוק ורוי האצ'ימורה: לא תמיד מוריץ ואגנר (שהיה נפלא בהפסד לקליפרס) וגריסון מת'יוז שומרים על יציבות, ולעתים למרות המקום בחמישייה הם מסיימים עם מספר הדקות הנמוך בקבוצה, אבל הם שני השחקנים האנרגטיים ביותר בסגל, וברוקס גילה שהקבוצה מגיבה טוב יותר (למרות שהיא ממשיכה לפתוח משחקים בצורה רעה למדי) כשהם מתחילים את ההתמודדות עם ההתלהבות שהם מוסיפים מאשר כשהם עולים מהספסל.
הכיוון קבוע, ברצף חמשת הניצחונות שנגמר מול הקליפרס: כדורים ראשונים לוואגנר, אח"כ ווסטברוק וביל מתחילים לזרוק יותר, ראול נטו (הפציעה של איש סמית', שחקן שישי מצוין, החזירה את הברזילאי לתמונה) נכנס ראשון, ואז דאוויס ברטאנס ורובין לופז (לפעמים אלכס לן הוא הסנטר השני ברוטציה), ואבדיה הוא השחקן התשיעי. הדקות ינועו בין 16 ל-25, תלוי במצב המשחק וההרגשה של ברוקס שמספסל במהירות את הישראלי כשהוא מרגיש שהפורוורד לא נכנס טוב למשחק, הריבאונדים די קבועים – והעניין הוא הקליעה.
פרט לווסטברוק וביל, אין בקבוצה תרגילים רבים להורדת הכדור לקרקע וחדירה לסל. האצ'ימורה הוא היחיד מעבר לשני הכוכבים שמנסה זאת בקביעות, לנטו יש את היכולת (במשחק האחרון זה בלט), ואבדיה הוא הנוסף שמסוגל לכך. אבל כדי להגיע למצב הזה, הוא צריך לקבל את הכדור ושהאחרים יפנו לו את הדרך לסל. זה עניין שמדורג נמוך בסדר העדיפויות של התקפת וושינגטון.
כדי שזה גם יצליח יותר אבדיה חייב להמשיך בפיתוח הפיזי, עליו דיברנו במדור הקודם בהקשר להגנה. ראינו יותר מדי פעמים החטאות ליי-אפ, שקשורות גם לחוסר ריכוז ודיוק, אבל הן נובעות מעיקר מבעיה בגישה לסל. היו שני מקרים העונה בהם אבדיה נראה אבוד במיוחד בהקשר הזה – מוקדם יותר מול ברוקלין, כאשר פרץ לבדו לסל ואז עצר בבת אחת כי דיאנדרה ג'ורדן הענק חיכה בצבע, הסתובב ומסר לאחור, ונגד הלייקרס, כאשר מונטרז הארל טרף אותו כשניסה לסיים בקליעה מקרוב. אגב, כאשר אבדיה נכנס וסוחט עבירות, ניכרת בעיה רצינית באחוזי העונשין.
עכשיו צעד אחורה: כמו שאמרנו, ממילא האופציה הזו לא פתוחה במיוחד. זה לא שאבדיה מקבל במשחק עשרות כדורים שהוא יכול להוביל לסל. הוא גם לא מקבל את ההזדמנות לקחת בעצמו את הכדור מההגנה לאורך המגרש (בגלל זה מספרי האסיסטים שלו נמוכים מאוד, והשניים שמסר לווסטברוק מול הלייקרס היו בשליחת כדור ארוך למתפרצת אחרי ריבאונד). כשמחברים את זה עם העובדה שהנעת הכדור של וושינגטון אינה מרשימה במיוחד, וגם שהכדור זז הוא בין שחקנים מעבר לקשת או בהוצאה החוצה מחדירה, מבינים עד כמה אבדיה יהיה חייב למצוא שוב את היד שלו משלוש. כלומר – להמציא את עצמו מחדש כסקורר עם כישרון בהגנה, אחרי שהגיע לליגה כסוג של פוינט-פורוורד עם יכולת לייצר לעצמו ולאחרים מצבים. זה תהליך שיהיה מסובך מאוד לבצע, אבל אינו בלתי אפשרי.
הוא הפתיע עם האחוזים הגבוהים מחוץ לקשת בתחילת העונה, אבל הדברים הידרדרו מאז. בתחילת החודש הוא עבר רצף של שלושה משחקים וקצת בהם עמד על 0 מ-11 משלוש. בינואר הוא עמד על 42.9 אחוז מבחוץ (הופיע בשבעה משחקים בגלל מכת הקורונה שביטלה חלק מהמפגשים והבידוד אליו נכנס). ב-13 המשחקים בפברואר הוא ירד ל-30.2 אחוז.
הבעיה הנוכחית היא שבעיית הקליעה מזינה את עצמה באופן מעגלי. הוא לא פוגע, אז באופן טבעי הוא מקבל פחות זריקות. כשהכדור מגיע אליו (וזה ניכר בשלשה היחידה שלקח במשחק האחרון), ישנה אלפית שנייה של היסוס בזריקה. זה לא שחרור זורם ואוטומטי כמו אצל מומחי קליעה כמו ברטאנס ומת'יוז. ואז הכדור לא נכנס, הביטחון יורד עוד יותר, והמסירות ממשיכות ללכת למקום אחר. מונח בו השתמש פרשן אחד השבוע בנוגע לאבדיה הוא "underutilized", כלומר, שחקן שלא משתמשים בו מספיק. הוא לא הראשון שאמר זאת העונה. אבל ישנם שני צדדים למטבע, וקבוצה שמנסה לשקם את העונה לא יכולה לקחת כפרויקט את הרוקי, מוכשר ככל שיהיה, ולשים את הדגש בהתקפה עליו כשיש אופציות אמינות יותר כרגע.
כמובן שלא צריך לצייר את הדברים באופן שחור. לאבדיה יש מקום קבוע ושקט ברוטציה, גם אם הצטמצם – מה לעשות, הרכבים אחרים הכניסו את הקבוצה למומנטום. הוא זוכה להערכה בתקשורת ומהצוות המקצועי. אבל הממוצעים שלו יהיו תקועים אם הסוויץ' לא יתרחש.
אף אחד לא מצפה שיהיה קוואי לנארד החדש, אבל יש לו יכולת טכנית מוכחת שמאפשרת קליעה יציבה משלוש עם הרבה עבודה על כך. המון שחקנים עברו מהפך בזכות השקעה בנושא. בגלל האחוזים הראשוניים, נדמה היה שהבעיה שסומנה בהקשר של אבדיה נפתרה – אבל עכשיו היא חוזרת במלוא העוצמה ומראה שיש לו עוד המון עבודה לפני שיעשה את הצעד הבא.
למרות שהוא חמישי בממוצע הדקות בקבוצה (אם לא מחשיבים את תומאס בראיינט שגמר את העונה), אבדיה רושם את מספר העבירות השני בגובהו למשחק אצל הוויזארדס, כשרק ווסטברוק מבצע יותר (2.9). כפי שאמר ברוקס, נראה שביחס לזמן המשחק שהוא מקבל, אבדיה עדיין לא יודע איך לשמור בצורה יעילה יותר בכל המשחקים.
ציוץ
"יש לאבדיה קניידלעך רציניים לצלוף זריקה כזו" (כתב "האת'לטיק" פרד כץ מתלהב מהשלשה שאבדיה קלע 53 שניות לסיום הזמן החוקי בדרמה מול הלייקרס).
ציטוט
"לאבדיה היה משחק גדול, והוא גם הוכיח את היכולת שלו כשחקן קלאץ'" (ארון מת'יו מ"אסנשלי ספורטס" מחמיא לישראלי אחרי התצוגה שנתן בניצחון על לברון והאלופה).
