רגע לפני שתישא את דגל ארה"ב בטקס הפתיחה של המכביה, סופי קנאפ פינתה את הלוקר ונפרדה מהמשפחה ומהחברים. עבור המתעמלת בת ה-17 מניו ג'רזי, ההתרגשות לא נבעה רק מהתחרות שחיכתה לה, אלא גם מהחזרה לישראל - מדינה שהפכה בשנים האחרונות לחלק משמעותי מהזהות שלה.
בפרק השני של "המכבים באים" אנחנו ממשיכים ללוות את סופי בדרך למכביה. ההכנות מגיעות לרגע השיא: האימון האחרון כבר מאחוריה, המזוודות ארוזות, חברי המשלחת מתאספים בשדה התעופה, ובתוך שעות ספורות היא שוב תהיה בישראל - בפעם הרביעית בחייה.

בפרקים הקודמים

עבור סופי, המכביה היא הרבה יותר מתחרות. "כיהודייה, אני מרגישה קשר היסטורי ודתי עמוק לישראל", היא מספרת. "הידיעה שההיסטוריה של העם היהודי התחילה כאן הופכת כל ביקור למשמעותי, והביקור בכותל הוא חוויה מעוררת השראה שמחזקת את האמונה שלי". לדבריה, מאז ביקורה הראשון בארץ, החיבור שלה לישראל רק התחזק.
גם המשפחה היא חלק מהחוויה. בישראל מתגוררים קרובי משפחתה, ואחד הדברים שהיא מחכה להם במיוחד הוא לבלות איתם את השבת החופשית במהלך המשחקים. "אני כבר מחכה להיפגש שוב עם בני משפחה שאני לא זוכה לראות לעיתים קרובות".
סופי מצפה גם ליצור חברויות חדשות. "אני מחכה להכיר אנשים חדשים, ליצור קשרים ולצבור זיכרונות שילוו אותי לכל החיים", היא אומרת. "זו הזדמנות נדירה ומיוחדת, ואני אסירת תודה על האפשרות לייצג גם את המדינה שלי וגם את העם היהודי במקום שאני מרגישה שהוא בית".
בסיום הפרק היא כבר פוגשת את חבריה למשלחת האמריקאית, נוחתת בישראל ומבלה בחוף הים של תל אביב. בפרקים הבאים נמשיך ללוות את סופי, ג'ייקוב ונוח לאורך ימי המכביה - מהאימונים הראשונים ועד רגעי השיא של התחרויות.