באצטדיון ריק שומעים דברים שלא נחשפים אליהם באצטדיון מלא. צעקות המאמנים, ויכוחי השחקנים – כל מילה נשמעת בעוצמה, בבירור. בדקה ה-29, בזמן טיפול בחוסה רודריגס, היה אפשר לשמוע היטב את הדברים של ניקיטה רוקאביצה. "עוד, עוד", צרח באנגלית לחברים מסביבו, והמילים הרגישו כמו הצהרת מהפך. לא רק התוצאה, 0:2 באותו רגע, אלא גם הטוויסט בראש. אבל מאותה דקה, כנראה במקרה, הראתה דווקא האלופה המכהנת שהדומיננטיות והמנטליות עדיין שייכים לה, לפחות בינתיים. שנטל הראיה, שחובת ההוכחה, עדיין על מכבי חיפה.
אומרים שהחלק הראשון של המשחק הוא זה שהמאמן הכי משפיע עליו. גם בבחירת ההרכב, כמובן, כולל הפתעות שהצד השני לא היה מוכן אליהן, וגם כי אז יכולות לבוא לידי ביטוי באופן הברור ביותר הנקודות עליהן שמו דגש בהכנה למשחק. בזמן הזה, חצי השעה הראשונה אתמול, היה נדמה שמכבי חיפה הולכת לספק את אותה הוכחה מתבקשת, בזכות/בגלל שני המאמנים.
ברק בכר עשה תרגיל שראינו ממנו לא מעט בימי באר-שבע. מכבי חיפה התחילה את המשחק עם קו של ארבעה שחקני הגנה, אבל אחרי חמש דקות בדיוק הגיעה ההוראה לשנות. השינוי, כולם מניחים, היה הורדתו של רודריגס להיות בלם שלישי, אבל פעולה חשובה יותר התרחשה בצד ההתקפי. מכבי חיפה שיחקה 2-3-5, עם יאניק וילדסחוט כחלוץ ליד רוקאביצה, וצ'ארון שרי מאחוריהם, באמצע. בשני השערים המוקדמים, ממש אחרי השינוי, שרי קיבל את הכדור באמצע. הוא כבש ובישל (איזו סיומת של רוקאביצה).
יורגוס דוניס, לעומת זאת, שינה אמנם גם הוא, אבל היו בהרכב החלטות משונות. אחרי המשחק אמר המאמן ש-30 הדקות הראשונות היו אסון, וזו האחריות שלו. צודק. מכבי ת"א שיחקה 1-3-2-4 עם דן גלזר ודור פרץ באותו קו, אייל גולסה מאחורי אדוארדו גררו, ולצידו דן ביטון ואבי ריקן. במערך הזה יש חשיבות התקפית גדולה למגינים כיוון שהם שחקני הקו הקלאסיים היחידים, אבל המגן הימני היה שרן ייני, לא בדיוק מי שיעשה צרות ליריב בהתקפה. במחצית השנייה, כשמאור קנדיל החליף את ייני, היה אפשר לראות היטב את חשיבות המגן ההתקפי במערך.
הפעולות האלה, של בכר ודוניס, היו מתכון לקטסטרופה מבחינת היווני. למזלו הקבוצה שלו הראתה הרבה אופי, והקישור שלה, שלא התחיל טוב את המשחק, הוסיף דומיננטיות אופיינית. טוב, קל יותר כשיש פתאום מגן ימני שיודע לתקוף (בישול טוב של קנדיל שקיבל כדור מעולה מהרננדס), חלוץ מרכזי אמיתי (פשיץ' הראה הרבה דברים טובים, בעיקר סיבוב עם הכדור ומסירות טובות בנגיעה), ועוד שחקן התקפה שנכנס לרחבה. השחקן הזה, יונתן כהן, שוב הבקיע את השער האחרון, אבל המשחק שלו לא היה מבריק ויש תחושה שדוניס לא נותן לו מקום בהרכב מסיבה דומה לזו שהייתה לוולדימיר איביץ' – כהן כנראה לא מבצע באופן מלא את ההוראות הטקטיות או ההגנתיות. יכול להיות שאילון אלמוג באותה הסירה.
השחקן הטוב ביותר של מכבי ת"א בדקות השליטה היה דור פרץ. הוא טאטא באגרסיביות שחקנים שהגיעו מולו, הצטרף להתקפה, היה נוכח בכל דקה. לאלופה עזר גם הקיפאון של מכבי חיפה. התירוץ לקיפאון הזה, כפי שהיה אפשר לשמוע אתמול מפי אנשים באצטדיון, הוא כושר משחק לקוי בעקבות כך שלקבוצה לא היה משחק רשמי זמן רב, אבל למכבי ת"א היה משהו לא פחות קשה שהוא רצף משחקים אינטנסיביים מול יריבות חזקות. אז כן, הייתה השפעת כושר, אין לשלול זאת לגמרי, הירוקים ויתרו על ניסיון להיות דומיננטיים עוד קודם.
בכר רצה לשחק על התקפות מהירות בלי להחזיק הרבה בכדור, והראיה הטובה ביותר לכך היו הצעקות הרמות, בעיקר של שרי, לכיוון השוער עומרי גלזר כשזה התמהמה להוציא כדור מהיר. היה ברור שההוראה היא לנסות להגיע מהר לצד השני של המגרש ולא להחזיק הרבה בכדור. בשלב מסוים זה היה מוגזם. בכר אמר בסיום שאולי טעה בחילופים, אבל אלה לא החילופים נטו, כמטרה להכניס משהו רענן, אלא השינוי ברעיונות המקצועיים שהיה אמור להגיע בעקבותיהם.
וכך, למרות פתיחת משחק חלומית, מכבי חיפה עדיין לא הראתה שמגיע לה. מבחינת הטבלה התוצאה טובה יותר עבורה, אבל חובת ההוכחה עדיין עליה.
