קשה לנתח את הדרך שבה פועלת הנפש של כל ספורטאי בנפרד. ישנם המון קווי דמיון - התחרותיות, המסירות המוחלטת לענף, הצבת הניצחון במקום הראשון - אבל כמו פתיתי שלג (זו כתבה על אולימפיאדת החורף, לא נתנצל על הביטוי הזה), אין שני בני אדם זהים.
עוד על אולימפיאדת החורף:
טום בריידי, אחד הספורטאים הגדולים בהיסטוריה - ולא רק בפוטבול - הודיע לאחרונה על פרישה ממשחק פעיל בגיל 44, אחרי שהגשים את עצמו לחלוטין. הוא עשה זאת בלי לתת קודם אינדיקציה על כך שמדובר בעונת הפרידה שלו, אלא ממקום שלם ומסופק. יכול להיות שהעובדה ששמר הכל בפנים לאורך זמן עזרה לו להתמודד עם ההחלטה. פנומן ספורטיבי אחר, שון ווייט, בחר בצעד שונה.
גולש הסנובורד הגדול בכל הזמנים (35) הכריז יממה אחרי טקס הפתיחה של משחקי החורף בבייג'ינג כי מדובר בתחרות האחרונה בקריירה שלו. מבחינת אדם שמכור בכל־כולו לאור הזרקורים ולאדרנלין של הענף, אפשר היה להבין את הבחירה השונה. הוא לא רצה שיאמרו שפרש בהחלטה של רגע בגלל אכזבה מהתוצאה או כדי לגונן על מעמדו אחרי עוד מדליה. הוא הציב את העובדות על השולחן ובחר לשחק כך את המשחק, כדי לתדלק את עצמו - בידיעה שכל תנועה שלו תימדד יותר מתמיד על ידי האוהדים והתקשורת.
אולי זה בריא יותר. ווייט הגיע לבייג'ינג כאחד הסופרסטארים של המשלחת האמריקאית, ממש כמו מיקיילה שיפרין. גולשת הסקי המדהימה כמעט לא הפסידה בתחרות מאז הזהב בסוצ'י 2014. השבוע, היא נפסלה תוך כמה שניות בשני המקצים שבהם התחרתה, ואתמול נשארה לשבת עם הראש בין הרגליים במשך 20 דקות לצד המסלול, מנסה לעכל. באופן ברור, משהו בהכנה המנטלית שלה השתבש. ווייט החליט מראש שהוא מכתיב את הנרטיב.
נהנה מכל רגע
זה לא היה פשוט, ובניסיון הראשון שלו במוקדמות החצי-צינור (halfpipe) הוא נראה כמו צל של עצמו, אבל בניסיון השני ווייט סיפק תצוגה קלאסית ששלחה אותו לגמר מהמקום הרביעי. ביום שישי לפנות בוקר יסתיים הפרק המפואר בתולדות הענף, כאשר ווייט יעשה סלטות באוויר בפעם האחרונה.
הוא הודה שהיה לחוץ בעקבות הפתיחה המעורערת, אבל אחרי שהשיג את הכרטיס התנהג כמו ילד בדיסנילנד: בתקשורת העולמית התמוגגו מכך שהקדיש שעה שלמה לעיתונאים, ונראה היה שהוא נהנה מכך יותר מכל אחד אחר. זרק בדיחות, סידר לכל מראיין ציטוטים מפה ועד הודעה חדשה, ובעיקר הבטיח שכעת יוכל להיות חופשי לגמרי בגמר. קשה לומר שלא ירגיש רע במקרה של אובדן הזהב, והתחרות עם איומו ורוקה היראנו היפנים (אין קשר משפחתי) תהיה אימתנית, אבל הוא לא נותן לזה להכתיב את המציאות שלו.
כל האישיות והקריירה שלו נובעים מהעובדה שבא ממקום מאוד שונה - הסקייטבורד. האיש שזכה בעבר לכינוי "העגבניה המעופפת" בזכות שיערו הג'ינג'י הגולש והריחוף חסר הפחד, אימץ לעצמו את התרבות הקלילה יותר של גולשי הרחוב. הוא תמיד התחרה על שני סוגי המגלשיים, הפך לראשון בהיסטוריה שזוכה במדליות גם במשחקי האקסטרים של הקיץ וגם במשחקי האקסטרים של החורף, ולקח את הטוב שבשני העולמות.
ווייט הביא איתו את החבילה השלמה שאוהבים בארה"ב, של ילד כיפי שפתוח לתקשורת, מנגן בלהקה ומשתתף בתפקידי אורח בסדרות ובסרטים – ואפילו יצא לפני עשר שנים עם בר רפאלי - אבל שמר על טירוף תחרותי לאורך כל הדרך ונתן עדיפות לענף שבו ניתן לגרוף מדליות אולימפיות.
נכון, בטוקיו 2020 ענף הסקייטבורד נכנס גם הוא לראשונה לאולימפיאדה, ו־ווייט אכן נחשב כפוטנציאל להשיג כרטיס, אבל בנקודה מסוימת הודיע כי הוא לא מסוגל לוותר על השלג ולהתרכז אך ורק באימוני סקייטבורד. לשם הלב שלו שייך באמת, לקרח. עליו הוא זכה בזהב בטורינו 2006 כילד בן 19. עליו יצר לעצמו מעמד מיתי בוונקובר 2010 כשהשלים דאבל. עליו נטען ברעב מחודש בסוצ'י 2014, כאשר שווייצרי ממוצא רוסי בשם יורי פודלטצ'יקוב היה אחראי לסנסציה בלתי נשכחת, זכה בתחרות ודחק את ווייט למקום הרביעי. עליו החזיר לעצמו את המקום על כס המלכות עם זהב שלישי בפיונגצ'אנג 2018. ועליו יקווה לנגן את אקורד הסיום המושלם בבייג'ינג 2022.
מכל הלב
יש בווייט משהו זורם ושמח, הרבה יותר מספורטאים אחרים שמסתגרים בתוך עצמם סביב התחרויות ומנסים להתנתק מהעולם. אבל בימים שבהם הוא לא מסוגל לזכור, החיים שלו היו בסכנה אמיתית.
ווייט נולד עם מחלה קשה הנקראת טטרלוגיה על שם פאלוט, המשלבת ארבעה פגמים שונים בלב. בשנה הראשונה לחייו עבר שלוש פעמים ניתוח לב פתוח, שתיקן את הבעיה ואיפשר לו לחיות חיים נורמליים. אבל הם התבררו כהרבה יותר מנורמליים: המשפחה מקליפורניה משתגעת על ספורט אתגרי, וההורים יצאו למסעות עם הילדים שבהם כמה שיותר מטורף היה הסטנדרט.
לכן כסף מעולם לא הפריע להם, רק הגשמת חלומות - וכמה שיותר. הם עבדו קשה וחיו בצניעות כדי להתמודד עם החשבונות מבית החולים, ואחרי ששון בן ה־15 פיספס בשלוש עשיריות את הכרטיס לאולימפיאדה הראשונה שלו, הוא ישב להוריו על הראש ושיכנע אותם לקחת משכנתה שנייה כדי להמשיך לממן את המסע שלו. בעיתון USA TODAY דיווחו אז כי המשפחה ישנה בקרוואנים מחוץ לאתרי סקי כדי לחסוך על מלונות.
ווייט כמובן החזיר בגדול לכל מי שהאמין בו. הילד שכבר בגיל שבע זכה לחוזה חסות בזכות הכישרון שלו, וארה"ב ליוותה אותו את המהפך שלו מנער מנומש לספורטאי שכל אחד רוצה להיות חבר שלו, שווה כיום 60 מיליון דולר. הגוף שלו נשחק מפציעות, תוצאה של חיים שלמים של נפילות חזקות מתרגילים מופרעים שהמציא בעצמו ונגד ההיגיון, וזו הסיבה שהחליט לסיים את המסע. אבל חכו נא עוד רגע, יש לו פינה אחת אחרונה לסגור, והראש שלו נקי לגמרי וממוקד בדבר האמיתי - לחזור מסין עם הדובדבן על הקצפת.
