במדינה שלנו, כבר למדנו לאורך השנים, אסור לתכנן תוכניות מראש. הריאיון והצילום המשותף עם דניאל והילה קארש - האחיות היחידות בליגת העל לנשים בכדורסל - נערך - כך רצה הגורל - לפני יותר מחודש, ביום שישי ה-6 באוקטובר. אז שתיהן התכוננו לפתיחת העונה. אף אחד לא העלה על דעתו שפחות מ-24 שעות לאחר מכן ישראל תשתנה מקצה לקצה, מחבלי החמאס יבצעו טבח מזוויע ביישובי הדרום והמלחמה בעזה תיפתח.
יותר מ-40 יום חלפו מאז אותה שבת ארורה והספורט בישראל מתחיל לחזור לשגרה, עד כמה שאפשר לקרוא לזה כך. ליגת הנשים בכדורסל תהיה הראשונה לשוב לפעילות, אך במתכונת שונה לחלוטין - עם שחקניות ישראליות בלבד וללא זרות. לפחות עד סוף הסיבוב הראשון. דניאל (22) ממכבי אשדוד והילה (19) מהפועל ראשל"צ יהפכו כעת לשחקניות המובילות של קבוצותיהן ולמעשה של הליגה כולה, לקראת הג'אמפ-בול הראשון ביום שני. מה שכן, האווירה מסביב - ואת זה כל אחד יודע - תהיה שונה לחלוטין.
5 צפייה בגלריה
"החזרה לשגרה, לפחות ביציאה מהבית ובהגעה לאימונים, היא פשוט אוויר". האחיות הילה (מימין) ודניאל קארש
(צילום: עוז מועלם)
"הכדורסל הוא הדבר היחידי שמאפשר לי לשמור על שפיות בכל הבלגן הזה", מודה הילה, שנשמעת כצפוי שונה לחלוטין מאז הריאיון הראשוני ההוא בתחילת אוקטובר. "כל היום שומעים מה קורה מכל הכיוונים והכדורסל נותן שעתיים-שלוש ביום של שקט נפשי, שעוזר בעיקר לעבור את הימים הקשים האלה".
דניאל מסכימה: "החזרה לשגרה, לפחות ביציאה מהבית ובהגעה לאימונים, היא פשוט אוויר. כל פעם שאני מגיעה למגרש, מרגישה שזאת זכות שניתנה לנו להמשיך בעשייה שלנו בתוך כל השגרת מלחמה. התקופה האחרונה נתנה לנו פרופורציות, אימונים טובים או פחות, כל יום שאני יוצאת מהבית ומגיעה לאולם כדורסל אני מודה על כך".
הקבוצות שלכן פועלות בערים שמפוגזות באופן תדיר ביחס לערים גדולות אחרות, איך בכלל אפשר לקיים שגרת אימונים?
דניאל: "אני משחקת באשדוד ויכולה להגיד ששירה העליון (המאמנת), אורי בן סימון (המנהל המקצועי) וטלי קריאף (היו"ר) עשו את מירב המאמצים כדי שנרגיש בטוחות להגיע לאימונים, ומצאו פתרונות יצירתיים על מנת לאפשר לנו שגרת אימונים שלא כוללת כל יום הגעה לאשדוד. עד כה לא תפסה אותנו אזעקה בזמן אימון, במקרה וכן יש לנו מרחב מוגן באולם".
הילה: "מתנהלים לפי הנהלים, ימים משוגעים, אין ספק".
דניאל: "אנחנו מאוד תחרותיות, כשאנחנו עולות לשחק על המגרש אנחנו נשמור גם אם אחת על השנייה הכי חזק ונעשה הכל כדי לנצח. אחרי המשחק כמובן אנחנו חוזרות להיות חברות טובות"
קצת רקע: דניאל, למרות גילה הצעיר, היא אחת הכדורסלניות הישראליות המובילות בשנים האחרונות בליגת העל ובנבחרת ישראל, במדיה שיחקה ביורובאסקט האחרון שנערך בארץ. היא הגיעה לאשדוד אחרי שנתיים מוצלחות ברמת השרון, אותה הוליכה אשתקד לחצי גמר הפלייאוף. הילה, בדומה לאחותה הגדולה, גם היא רכזת וכבר בשנה האחרונה הפכה לאחד הברגים המרכזיים בהפועל ראשל"צ וכמובן בנבחרות הצעירות של ישראל.
ליגה רק של שחקניות ישראליות, היא החלטה נכונה במציאות הקיימת?
הילה: "לדעתי זה לא שאלה של החלטה טובה או רעה. מצד אחד, יש את יחסי הכוחות של הליגה כולה, אבל מצד שני תתאפשר פה במה והזדמנות לישראליות צעירות להראות את עצמן בליגה כשחקניות יותר משמעותיות. יש יתרונות וחסרונות".
הילה: "מחוץ למגרש אנחנו החברות הכי טובות, אבל ברגע שאנחנו עולות למגרש - מתייחסות אחת לשנייה כמו כל שחקנית אחרת שבאה לנצח את המשחק. תמיד היה בנינו המון פירגון, כיף לראות אותה מצליחה כל עוד נגדי היא מפסידה"
דניאל: "ההחלטה היא דינמית ומאוד תלויה במצב רגעי. כמו שאחותי אמרה אין נכון או לא נכון, טובה או לא טובה. מאמינה שאם המצב יירגע בקרוב ההחלטה תשתנה ויגיעו לפה זרות. זאת הזדמנות לישראליות להתפתח ולשכלל את המשחק שלהן ובטוחה שנראה את הסטפ-אפ האינדיבידואלי בפברואר בנבחרת".
המשמעות היא שבמציאות הקיימת, לכל קבוצה יש כעת סיכוי לזכות באליפות.
דניאל: "הכל אפשרי בספורט. משום שבאמת אין זרות, אז יחסי הכוחות בליגה ישתנו והכל פתוח. קבוצה שהישראליות שלה יגיעו בכושר הכי טוב, מאומנת ומחוברת היא זאת שתנצח. השנה אני משחקת בקבוצה גדולה, ולמרות שהכל אפשרי אני מאמינה שהתואר יחזור לאשדוד".
הילה: "לכל קבוצה יש את השחקניות שלה ואת הכימיה בניהן, גם עם זרות וגם בלעדיהן. זה הרבה קשור לאיך שהקבוצה משחקת ביחד ולאו דווקא לכמה היא כביכול 'גדולה'".
דניאל והילה הן כבר הדור השני במשפחת קארש שלא יכול לעזוב את הכדור הכתום. שרון (50), שחקן מכבי ראשל"צ בעבר ואחד הקלעים הכי גדולים שידעה ליגת המשנה בסוף שנות ה-80, כבר מזמן תלה את הנעליים. הוא משמש כיום כמנהל המקצועי של מחלקת הנוער במכבי ראשל"צ, אבל יש לו, כאמור, ממשיכות דרך.
"אני יכולה להגיד לך בפה מלא, כשהגעתי לאימון הראשון שלי, כבר אז צמחה האהבה לכדורסל", מספרת דניאל. "זה לא היה מובן מאליו, שיחקתי טניס, שחיתי, אבל כדורסל משך אותי הכי הרבה".
"אני התחלתי לשחק בשביל הכיף", משחזרת הילה. "הייתי גם בטניס ובחטיבה הייתי צריכה לבחור בין השניים. בחרתי בכדורסל. זה שדניאל שיחקה גם, המריץ אותי. מה עוד, שגדלתי לתוך זה".
אשאל כך: מה קורה במשחק כשאתן אחת מול השנייה?
דניאל: "אנחנו מאוד תחרותיות, כשאנחנו עולות לשחק על המגרש אנחנו נשמור גם אם אחת על השנייה הכי חזק ונעשה הכל כדי לנצח. אחרי המשחק כמובן אנחנו חוזרות להיות חברות טובות".
הילה: "מחוץ למגרש אנחנו החברות הכי טובות, אבל ברגע שאנחנו עולות למגרש - מתייחסות אחת לשנייה כמו כל שחקנית אחרת שבאה לנצח את המשחק. תמיד היה בנינו המון פירגון, כיף לראות אותה מצליחה כל עוד נגדי היא מפסידה".
דניאל: "אני האחות הגדולה וכשהיא הייתה עוד קטנה היו אומרים לה 'את אחות של דניאל'. בקיץ האחרון בנבחרת ואחרי העונה המעולה שהיא נתנה, הלכתי בגאווה ואמרתי שאני 'האחות של הילה'".
אתן מרוויחות פחות מכדורסל גברים, התנאים פחות טובים. עד כמה האפליה מורגשת?
הילה: "ההבדל בתנאים מורגש ללא ספק, אבל בסוף אנחנו כאן כדי לעשות את הדבר שאנחנו הכי אוהבות לעשות ונראה את זה על מגרש בתקווה שהמצב ישתנה".
דניאל: "אם אני מתאמנת כמו שחקן ליגת על גברים, אז למה צריך להיות בנינו פער בשכר? למה שחקניות כדורסל בליגת העל צריכות לחפש עוד עבודה כדי שיוכלו להתקיים בכבוד, במקום לנצל את הזמן ולהתאמן אימון נוסף, לנוח אחרי אימון ובכך למקסם את הפוטנציאל שלהן? הפערים הם לא רק בשכר אלא ביחס. מ-1 עד 10 - מרגיז 15. בכל כתבה על ספורט נשים יש לפחות שאלה אחת על האפליה וההבדלים בין הגברים והנשים. השנה היא 2023 והגיע הזמן שהדברים ישתנו. יש הרבה אי בהירות בכל הנושא הזה של המשכורות, בעיקר עכשיו כשהתקציב היה אמור לגדול. אם זה יהיה תחת השם ארגון השחקניות, אז התשובות יהיו יותר חדות".
משחקי המחזור הראשון הערב (19:00): הפועל פ"ת - אליצור רמלה, רמת השרון - מכבי חיפה, הפועל לב ירושלים - הפועל ראשל"צ, אס"א ירושלים - מכבי אשדוד, אליצור חולון - עירוני ר"ג.
