כל פתיחת עונה מעוררת עניין. יש כאלה שמאבדים את העניין הזה אחרי משחקים בודדים, אחרי שהילת התקווה החדשה מתעמעמת, אחרים מחזיקים יותר זמן, אולי עד הסוף, אבל הרגעים שקודמים לשריקת הפתיחה תמיד מלאי ציפיות. העונה אולי אף יותר מבדרך כלל. הקיץ הנוכחי סיפק לנו שילוב של סיפורים מרתקים יחד עם מה שמסתמן כסגלים איכותיים יותר של הקבוצות הנאבקות על התואר. אנחנו בפתח שנה שמרגישה כמו אחת מיוחדת.
פותחים עונה ב-ynet:
יש שלוש קבוצות כאלה, ברשימת הנאבקות – מכבי חיפה, הפועל באר-שבע ומכבי ת"א – וכל אחת מהן עשתה מהלכים מגבירי חשק: לצפות בשחקנים חדשים, לראות איך יסתדרו הכוכבים, לאן יוביל כל מהלך. הסיפורים הגיעו, עדיין מגיעים, מכל מיני כיוונים. יש לנו לגיונרים שחוזרים לארץ, רובם לא אחרי שנה ועם הזנב בין הרגליים, אלא בסיומו של עשור מוצלח בחו"ל. הצטרפו חלוצים מהיקרים ביותר שידעה הליגה בישראל. שני מלכי שערים לשעבר שבו לקבוצות שבהן הגיעו להישג, כולל אחד שמעורר רגש, חיובי או שלילי, יותר מכל אחד אחר בכדורגל כאן.
כל אחת משלוש הטוענות לכתר עשתה זאת בדרכה שלה, האחרת, ואפשר לומר שהן עדיין עושות כיוון שחלון ההעברות בישראל יהיה העונה פתוח כמעט עד סוף חודש ספטמבר. מרוץ החימוש בשיאו, ויש סיכוי טוב שהוא לא קרוב להסתיים. זו לא מלחמה קרה אלא חמה, והנשקים יוצגו במערכה החל משבת הקרובה.
מכבי חיפה: כל זר - בינגו
אצל מכבי חיפה, אלופת השנתיים האחרונות, היה צורך ברור יותר, נקודתי יותר, מאשר אצל האחרות – חיזוק בעמדות המגינים וכוכב למרכז ההתקפה. זו הייתה הדרישה והיא מולאה במהירות. מכבי חיפה החזירה את ניקיטה רוקאביצה, שהיה במשך שנתיים מלך השערים של הליגה במדיה, ובעיקר צירפה שלושה זרים, שכולם נראים מצוין.
הירוקים כבר עברו באירופה חמישה משחקים, ועוד אחד באלוף האלופים, כך שקיבלנו מושג סביר לגבי התוספות, ועל פניו נראה שמכבי חיפה הולכת להיות העונה טובה יותר ממה שהייתה קודם: דניאל סונדגרן הוא מגן אדיר הגנתית, אבל גם מאוד חכם בהתקפה; פייר קורנו, שישחק באותו תפקיד בצד השני, הוא מגן שיודע לעשות דברים התקפיים שלא רואים הרבה משחקנים ישראלים בעמדה הזו; פרנצדי פיירו הוא חלוץ מסוג אחר מכל מה שהתרגלנו אליו.
פיירו, חלוץ מטרה אמיתי, הוא הרכש היקר ביותר שהיה למכבי חיפה מאז ומעולם והוא מאפשר לברק בכר לשחק עם רעיונות ההתקפה שלו, להגדיל את כמות האפשרויות. המהלכים האלה בכללותם הגביהו את התקרה שנמצאת מעל ראשה של האלופה. היא יכולה להגיע לפסגות חדשות מבחינת רמת המשחק.
מכבי ת"א: להחזיר עטרה ליושנה
מכבי ת"א הייתה צריכה לעשות משהו אחר לגמרי והיא החליטה להחזיר עטרה ליושנה דרך החזרת השמות של פעם. זה התחיל עם ולדימיר איביץ', המאמן שמחזיק באחוז ההצלחה הגבוה ביותר בהיסטוריה של הליגה. מרתק ברמה קיצונית לראות אם יצליח להגיע לאותם הישגים גם בקדנציה השנייה שלו, וכשמולו ניצבת הפעם יריבה ברמה גבוהה יותר מאשר בעונות האליפות הקודמות של הצהובים. איביץ' ובכר הם המאמנים היחידים שזכו באליפות בישראל בשבע השנים האחרונות.
חלון ההעברות יהיה פתוח כמעט עד סוף ספטמבר. מרוץ החימוש בשיאו, ויש סיכוי טוב שהוא לא קרוב להסתיים. זו לא מלחמה קרה אלא חמה, והנשקים יוצגו משבת
קודם לכן אלה היו האליפויות של ערן זהבי. חשוב לומר – זהבי לא מגיע לישראל אחרי שנה רעה, ממש לא, אלא כשחקן הרכב באיינדהובן. הוא לא בא לסגור קריירה עם עונת פרישה וסיבוב כפיים. ראינו זאת כבר בשני המשחקים הראשונים שלו. בנוסף, אירוע זריקת סרט הקפטן בנבחרת וכל מה שהגיע אחריו התרחש כשזהבי כבר לא היה בליגת העל. כמה שזהבי משך אש עוד קודם – עכשיו יהיה מדובר אפילו ביותר מכך. אין מישהו שאוהדי מכבי ת"א אוהבים יותר. אין מישהו שאוהדי הקבוצות האחרות מתעבים יותר. זה לבדו סיפור שאמור להדביק אנשים למסכים.
איביץ' וזהבי הם השניים שבקריית-שלום חלמו עליהם. חזרה של אפילו אחד מהם הייתה בגדר פנטזיה, והנה שניהם יחד. ויש עוד. ניר ביטון מגיע לראשונה לקבוצה גדולה בישראל, אחרי עשור בסלטיק. הוא לא סתם לגיונר, אלא אחד המצליחים שהיו לכדורגל הישראלי בשנות האלפיים. את הקלאס שלו היה אפשר לראות מיד כשפתח לראשונה בהרכב בצהוב. השבוע הצטרף גם דור פרץ, אחד השחקנים הטובים בליגה עד לפני שנה, שחקן הרכב בנבחרת. אומרים שאלי דסה בדרך, אולי גם יונתן כהן. ושבו בנים לגבולם.
הפועל באר-שבע: עולים להתקפה
מכבי ת"א, למי ששכח, היא לא סגנית האלופה. באר-שבע היא זו שסיימה במקום השני ואף ניצחה את מכבי חיפה בגמר הגביע. ועדיין, נדמה שהפער בינה לבין הראשונה למשך עונה שלמה משמעותי, לא קטן. לכן, באר-שבע מכוונת גבוה בכל מה שקשור לזרים. כמעט כל שחקן שם שנכנסו איתו למו"מ מעניין, ואתמול חתם בקבוצה שאפי סולימנוב, שחקן אגף ימין ששיחק בעבר בנבחרת רוסיה הצעירה. בנוסף אליו, יש מקום לעוד זר.
ההגנה של באר-שבע הייתה מסודרת, אז ההתמקדות היא בהתקפה, שתכלול כמה שמות חדשים. שניים כבר הגיעו, תומר חמד ואסטריט סלמאני. כמו ניר ביטון, חמד הוא אחד הלגיונרים הבולטים של המילניום, ועבר בחמש קבוצות בספרד ובאנגליה. הפעם האחרונה ששיחק פה הייתה בשנת 2011, במכבי חיפה, עונה בודדת בקבוצה מובילה בכדורגל הישראלי. חמד בן 35, לא צעיר, אבל הוא מביא איתו חוכמת כדורגל וניסיון ברמות גבוהות שאין להרבה חלוצים מקומיים. באופן אוטומטי, ואפשר היה לראות זאת במשחקים עד כה, הוא הופך את שחקני ההתקפה האחרים לטובים יותר.
סלמאני הוא אחד מאלה שיהיו קרובים אליו. מדובר בשחקן הכי יקר שהביאה באר-שבע אי פעם מחוץ לליגה הישראלית. לפני שנה וחצי סלמאני היה גם הרכש היקר ביותר בתולדות האמרבי השוודית. הוא כבש שם 21 שערים ב-58 משחקים.
הסכומים ששולמו לאחרונה בליגה על חלוצים כמו סלמאני הם אולי הסמל הבולט ביותר להשקעת הקבוצות הגדולות. זהבי הגיע בחינם, אבל לא מזמן, בינואר, רכשה מכבי ת"א את ג'ורג'ה יובאנוביץ' ביותר משני מיליון אירו. פיירו הגיע תמורת 1.6 מיליון, סלמאני במיליון. בתוך חצי שנה הגיעו לכאן שלושה מתוך שמונת השחקנים הכי יקרים שנרכשו מחוץ לליגת העל.
הסמל הבולט ביותר להשקעת הקבוצות הגדולות: בתוך חצי שנה בלבד הגיעו לכאן שלושה מתוך שמונת השחקנים היקרים בהיסטוריה הישראלית שנרכשו מחוץ לליגת העל
יש עוד הרבה נקודות עניין. אליניב ברדה, האליל המקומי שכשחקן נתן לבאר-שבע אליפות אחרי 40 שנה, פותח עונה ראשונה כמאמן ראשי. אוסקר גלוך הוא הכישרון שכולם רוצים לראות. כמות השחקנים שלא נולדו פה, אבל מחזיקים בדרכון ישראלי (יוריס ואן אובריים, מיגל ויטור, מריאנו בריירו, ג'וש כהן, מאוויס צ'יבוטה, רוקאביצה) רק גדלה, וכך גם איכות הסגלים.
אנחנו תמיד מחכים לעונה חדשה. בקיץ 2022 נדמה שבהחלט יש למה לחכות, אולי יותר מתמיד.
