התקציר באדיבות תאגיד השידור כאן
הכי כיף בנבחרת לאומית זה שהיא גורמת לכל אוהד כדורגל לאבד את ההיגיון שלו. כשאנחנו רואים את הנבחרת על הדשא אנחנו חוזרים להיות ילדים שחושבים שאפשר לנצח כל יריבה, כאילו במדים הלאומיים יש קסם שמוחק את כל הפערים. בשנים האחרונות הנבחרת הבוגרת דאגה לשחוק את האמונה בקסם הזה והחזירה אותנו למציאות, נהיינו ציניים כלפיה. היא לא נתן לנו ברירה אחרת. זה לא רק התוצאות, זאת גם הגישה הלוזרית שנדבקה לנבחרת. שחקנים ומאמנים שטרחו להזכיר כל הזמן שהציפיות מהם גבוהות מדי, שהם עלולים לקרוס תחת הלחץ, אז הפסקנו לצפות למשהו טוב. רק שישחקו בצורה סבירה ולא יעשו לנו פאדיחות.
והנה באות נבחרות הנוער והצעירה ומחזירות את האמונה. הן משחקות כדורגל התקפי, מנצחות אימפריות כדורגל ומדהימות בכל פעם מחדש. אף אחד לא חשב שהנבחרת הצעירה תעלה משלב הבתים ולא רבים חשבו שהיא תנצח את גאורגיה המארחת ברבע הגמר, בוודאי לא אחרי שהמשחק הלך לפנדלים. אולם הנבחרת הפתיעה פעם אחר פעם. הקסם חזר למדים הלאומיים.
2 צפייה בגלריה
שחקני נבחרת ישראל הצעירה עם גיא לוזון
שחקני נבחרת ישראל הצעירה עם גיא לוזון
החזירו את הגאווה למדים הלאומיים. שחקני נבחרת ישראל הצעירה
(צילום: עוז מועלם)
אחד האחראים לכך שהקסם חזר הוא גיא לוזון. מאמן שספג המון ביקורות ובצדק, אבל במקום להתגונן מהן בצורה ילדותית, הוא לקח את זה למקום טוב ובריא. במקום הגישה המעצבנת של "כל העולם נגדנו", הוא אימץ את הגישה של אופיר חיים ושידר אמונה בלתי מתפשרת בשחקנים. מעבר לנאומי המוטיבציה שעושים את העבודה, הנבחרת שיחקה מצוינת מבחינה טקטית וידעה איך לנצל את היתרונות המעטים שיש לה.
בשום משחק הנבחרת של לוזון לא התבטלה בפני היריבה. ב-1:1 מול גרמניה במחזור הראשון, ישראל שיחקה מחצית שלמה בעשרה שחקנים מול נבחרת מוכשרת בהרבה אבל לא הלכה אחורה ולא נתנה לגרמנים ללחוץ אותה. במשחק מול צ'כיה העדיפה ישראל שלטה לחלוטין ולא התייאשה עד שהשיגה את השער שהגיע לה. ברבע הגמר היא עמדה מול הנבחרת המארחת גאורגיה, עם יותר מ- 40 אלף אוהדים ביציעים, וברוב המשחק הייתה עדיפה. היא גם עברה את דו-קרב הפנדלים כמו גדולה, ומגיע הרבה כבוד ללוזון על ההכנה המנטלית.
2 צפייה בגלריה
שחקן הנבחרת הצעירה של ישראל אוסקר גלוך
שחקן הנבחרת הצעירה של ישראל אוסקר גלוך
אי אפשר לקחת את ההישג הזה כמובן מאליו. אוסקר גלוך
(צילום: עוז מועלם)
המסע באליפות אירופה נגמר בצורה כואבת. ההפסד לאנגליה הייתה הפעם היחידה בקיץ הזה בה הנבחרת לא הכתה את התחזיות, ואפשר לחיות עם זה. היו כאלה שהתלוננו על שיטת המשחק ההגנתית של גיא לוזון במחצית הראשונה, לרגע שכחו שמדובר בחצי גמר היורו מול אנגליה ולא במשחק במוקדמות מול אנדורה. כנראה שלטוב מתרגלים במהירות.
אסור לנו לקחת את ההישג הזה כמובן אליו, הנבחרת הצעירה שלנו היא אחת מארבע הנבחרות הטובות באירופה ונבחרת הנוער במקום השלישי בעולם, השגנו את הכרטיס לאולימפיאדה. אי אפשר בכלל להתחיל לעכל את ההישגים בקיץ הזה, ואפשר בהחלט להאמין שזאת רק ההתחלה. כי השחקנים הללו יגיעו גם לנבחרת הבוגרת, ויגיעו גם איתה להישגים בלתי נשכחים. אפשר לפנטז על מונדיאל. איזה כיף זה.