עולם התעופה בנוי על נהלים קפדניים, מערכות גיבוי ואינספור שכבות של בטיחות - אבל לאורך השנים נרשמו בו גם רגעים שבהם המציאות הייתה מוזרה יותר מכל תסריט. טעויות אנוש, תקלות נדירות, החלטות בלתי צפויות וצירופי מקרים כמעט בלתי אפשריים הולידו אירועים שנכנסו להיסטוריה ולא הפסיקו להעסיק חוקרים, אנשי צוות וחובבי תעופה גם שנים אחר כך. אספנו עשרה מהמקרים החריגים, המפתיעים והבלתי נשכחים ביותר.
טיסה בלי גג
ב-28 באפריל 1988 המריאה טיסה 243 של Aloha Airlines מהעיר הילו שבהוואי בדרכה להונולולו. כ-20 דקות לאחר ההמראה, כשהבואינג 737 טס בגובה של כ-24 אלף רגל, אירע לפתע כשל מבני דרמטי: חלק גדול מהחלק העליון של גוף המטוס נקרע ונעלם באוויר, כשהוא מותיר קטע שלם מתא הנוסעים פתוח לחלוטין לשמיים. הנוסעים שישבו באזור מצאו את עצמם בתוך מטוס שנראה כמעט כמו קבריולה מעופפת, כשהם חשופים לרוחות עזות, לרעש ולירידת הלחץ הפתאומית.
דיילת בשם קלרבל לנסינג, שעמדה באותו רגע במעבר, נשאבה החוצה מהמטוס וגופתה לא נמצאה. למרות הנזק הקיצוני והחשש שהמטוס עלול להתפרק, צוות הטיסה הצליח לשמור עליו בשליטה ולהנחית אותו בשלום בנמל התעופה קאהולוי שבמאווי. יתר הנוסעים ואנשי הצוות שרדו, אם כי עשרות נפצעו. החקירה קבעה שעייפות מתכת ונזק מצטבר בגוף המטוס, שנבע בין היתר ממספר עצום של מחזורי המראה ונחיתה בסביבה ימית, תרמו לקריעה החריגה.
הקברניט שנשאב מהמטוס – ונשאר בחיים
בבוקר 10 ביוני 1990 המריאה טיסה 5390 של בריטיש איירווייז מברמינגהם למלאגה, ועל סיפונה 81 נוסעים ושישה אנשי צוות. כ-13 דקות לאחר ההמראה, כשהמטוס טיפס לגובה של כ-17,300 רגל, נשמע לפתע פיצוץ אדיר בתא הטייס. אחת משמשות החזית, בצדו של הקברניט טים לנקסטר, פשוט נתלשה ממקומה בעקבות הפרשי הלחץ. הדקומפרסיה האלימה משכה את לנקסטר מכיסאו והעיפה את פלג גופו העליון אל מחוץ למטוס, כשרגליו נותרו בתוך תא הטייס.
הדייל נייג'ל אוגדן זינק לעברו ותפס אותו, ובהמשך הצטרפו אנשי צוות נוספים למאמץ להחזיק בו מול זרם האוויר והקור העז. במשך כ-20 דקות הם היו משוכנעים לפרקים שהקברניט כבר מת, אבל סירבו לשחרר אותו. בינתיים טייס המשנה אלסטייר אטצ'יסון השתלט לבדו על המטוס וביצע נחיתת חירום בסאות'המפטון. לנקסטר שרד עם שברים, חבלות וכוויות קור. החקירה גילתה כיצד הכול התחיל: השמשה הוחלפה זמן קצר קודם לכן, ו-84 מתוך 90 הברגים שחיברו אותה היו בעלי קוטר קטן מהנדרש; גם ששת הנותרים לא היו במידה הנכונה.
המטוס שנחת לבד
ב-2 בפברואר 1970 יצא מטוס יירוט של חיל האוויר האמריקני מדגם F-106 Delta Dart לטיסת אימון ממונטנה. במהלך תרגול קרב אווירי המטוס נכנס לסחרור שטוח – מצב שבו הוא מסתובב כמעט אופקית סביב עצמו ומאבד גובה, ושממנו הטייס לא הצליח להיחלץ. לאחר שכל ניסיונות ההשתלטות נכשלו הוא קיבל את ההחלטה המתבקשת ונטש באמצעות כיסא המפלט, כשהוא משאיר מאחוריו מטוס קרב שאמור היה להתרסק בתוך דקות. אלא שאז קרה ההפך המוחלט: שינוי המשקל והאיזון שנוצר בעקבות פליטת הטייס שינה את התנהגות המטוס, וה-F-106 הצליח לצאת מהסחרור בכוחות עצמו.
(הסיפור של המטוס שנחת לבד)
בלי אף אדם בתא הטייס הוא המשיך לרדת, התייצב ולבסוף ביצע נחיתת גחון רכה להפליא בשדה מושלג ליד העיירה ביג סנדי שבמונטנה. הנזק היה קל יחסית, המטוס חולץ, תוקן – ולאחר מכן אפילו הוחזר לשירות מבצעי. הסיפור זכה לכינוי המפורסם "Cornfield Bomber", אף שלא היה מדובר במפציץ וגם לא בשדה תירס פעיל בזמן האירוע. המטוס עצמו שרד עד היום ומוצג במוזיאון הלאומי של חיל האוויר האמריקני.
ארבעת המנועים כבו – ואז חזרו לחיים
ב-24 ביוני 1982 המריאה טיסה 9 של בריטיש איירווייז מלונדון בדרכה לאוקלנד, עם עצירות ביניים באסיה ובאוסטרליה. כשהבואינג 747 טס בלילה בגובה של כ-37 אלף רגל מעל אינדונזיה, הבחינו אנשי הצוות בתופעות מוזרות: זוהר כחלחל סביב השמשות, ריח חריף של עשן ואבק שנראה כאילו הוא זורם מעל הכנפיים. בתוך דקות החל מנוע אחד לאבד כוח, אחריו השני, ואז השלישי והרביעי – עד שכל ארבעת המנועים כבו.
טיסת JetBlue 292 במהלך נחיתת החירום בלוס אנג'לס, 2005
(צילום: FBI)
למעשה, המטוס נכנס בלי שהצוות ידע לענן אפר געשי שנפלט מהר הגעש גלונגונג. ה-747 הפך לדאון ענקי והחל לאבד גובה, בזמן שהצוות ניסה שוב ושוב להתניע את המנועים והכין את הנוסעים לאפשרות של נחיתה בים. אחרי דקות ארוכות של דאייה יצא המטוס מאזור האפר, ואז הצליחו הטייסים להחזיר בהדרגה את המנועים לפעולה. גם לאחר מכן הדרך לא הייתה פשוטה: האפר שחק את השמשות עד שכמעט אי אפשר היה לראות דרכן. למרות זאת הצליח הצוות להנחית את המטוס בשלום בג'קרטה, ללא הרוגים.
ספינת האוויר שחזרה הביתה בלי שני אנשי הצוות שלה
בבוקר 16 באוגוסט 1942 המריאה ספינת האוויר L-8 של הצי האמריקני מטרז'ר איילנד שבמפרץ סן פרנסיסקו למשימת סיור שגרתית נגד צוללות. על סיפונה היו שני אנשי צוות בלבד – ארנסט קודי וצ'רלס אדמס. זמן מה לאחר ההמראה הם דיווחו בקשר כי הבחינו בכתם נפט חשוד בים וכי הם מתכוונים לבדוק אותו. זו הייתה למעשה התקשורת המשמעותית האחרונה עמם. שעות אחר כך נדהמו תושבים באזור דיילי סיטי לראות את ספינת האוויר חוזרת מהים לבדה, מאבדת גובה ולבסוף מתרסקת אל הקרקע.
ספינת האוויר L-8 לאחר שחזרה ללא שני אנשי הצוות שלה, קליפורניה, 1942
(צילום: U.S. National Archives)
כשהצי הגיע לבדוק את כלי הטיס התברר שהחלק המוזר באמת רק מתחיל: תא הצוות היה ריק, אך בתוכו לא נמצאו סימנים ברורים למאבק או לאסון שיסביר כיצד שני האנשים נעלמו ממנו באמצע הטיסה. הם מעולם לא נמצאו. ל-L-8 היה אפילו עבר מפואר: חודשים קודם לכן היא העבירה ציוד חיוני לנושאת המטוסים USS Hornet לפני פשיטת דוליטל על יפן. אבל גורלם של קודי ואדמס נותר עד היום אחת מתעלומות התעופה הצבאית המוזרות של מלחמת העולם השנייה.
הצעיר שהשפיל את ברית המועצות
ב-28 במאי 1987 המריא מתיאס רוסט, טייס חובב מערב-גרמני כבן 19 עם ניסיון של עשרות שעות טיסה בלבד, מהלסינקי במטוס ססנה 172 שכור. היעד האמיתי שלו לא הופיע בתוכנית הטיסה: מוסקבה. בשיא המלחמה הקרה חדר רוסט למרחב האווירי של ברית המועצות וטס מאות קילומטרים בתוך אחת ממערכות ההגנה האווירית המאיימות בעולם. בניגוד למיתוס שנוצר לאחר מכן, הססנה לא הייתה בלתי נראית – המכ"מים הסובייטיים זיהו אותה בכמה שלבים, אולם רצף של טעויות בזיהוי, תיאום וקבלת החלטות אפשר לה להמשיך בדרכה.
(תיעוד נחיתת המטוס בכיכר האדומה)
אחרי כמעט חמש שעות וחצי הגיע רוסט למרכז מוסקבה, חיפש מקום לנחות ליד הקרמלין, הוריד את הססנה על גשר מעל נהר מוסקבה ומשם הסיע אותה עד לאזור הכיכר האדומה, סמוך לקתדרלת ואסילי הקדוש. העוברים והשבים הקיפו אותו בתדהמה לפני שנעצר. ההשפלה לצבא הסובייטי הייתה עצומה: החדירה חשפה כשלים עמוקים במערכת שנחשבה בלתי חדירה, ובכירי ביטחון הודחו בעקבות האירוע. רוסט, שטען כי רצה ליצור "גשר" של שלום בין מזרח למערב, נידון לארבע שנות מאסר.
עובד הקרקע שגנב מטוס נוסעים ויצא לטיסת פעלולים
בערב 10 באוגוסט 2018 התרחש בנמל התעופה סיאטל-טקומה אירוע שנראה בתחילה כמעט בלתי אפשרי: ריצ'רד ראסל, עובד קרקע בן 28 של Horizon Air, נכנס לבדו למטוס נוסעים ריק מדגם Bombardier Q400, התניע אותו, הסיע אותו למסלול – ופשוט המריא. לראסל לא היה רישיון טיס ולא נמצאה כל עדות שעבר הכשרת טיסה פורמלית. מתוקף עבודתו הוא הכיר חלק ממערכות המטוס, ידע כיצד להפעיל את יחידת הכוח שלו ולהזיז מטוסים על הקרקע, וה-FBI מצא כי צפה גם בסרטוני הדרכת טיסה באינטרנט.
(שיחות הקשר האמיתיות עם מגדל הפיקוח)
במשך יותר משעה הוא טס מעל אזור פוג'ט סאונד, ביצע תמרונים חריגים וניהל שיחות ארוכות ולעיתים רגועות להפליא עם פקחי הטיסה, שניסו לשכנע אותו לנחות. בשעה 20:46 הסתיימה הטיסה כאשר המטוס התרסק באי קטרון. ראסל היה האדם היחיד עליו. חקירת ה-FBI לא מצאה שותפים, מניע טרוריסטי או מזימה רחבה יותר, וניתוח נתוני הטיסה הראה שהירידה האחרונה לעבר הקרקע הייתה מכוונת. חוקר מקרי המוות קבע כי מותו היה התאבדות.
הנוסעים שצפו בטלוויזיה בנחיתת החירום של המטוס שבו ישבו
ב-21 בספטמבר 2005 המריאה טיסה 292 של JetBlue מברבנק שבקליפורניה בדרכה לניו יורק. זמן קצר לאחר ההמראה גילו הטייסים תקלה חריגה: כן הנסע הקדמי של מטוס האיירבוס A320 נותר פתוח, ושני הגלגלים שלו הסתובבו הצדה וננעלו בזווית של 90 מעלות לכיוון הטיסה. הצוות החליט להפנות את המטוס ללוס אנג'לס ולבלות שעות באוויר כדי להפחית את משקלו לפני הנחיתה. אלא שלנוסעים היה משהו שרוב נוסעי טיסות החירום אינם מקבלים – שידורי טלוויזיה חיים במסכים האישיים של JetBlue.
בתוך זמן קצר עברו רשתות החדשות לשידור ישיר של המטוס המקיף את לוס אנג'לס, והאנשים שישבו בתוכו יכלו לצפות במגישים ובמומחי תעופה מנתחים בשידור חי את הסיכויים של הטיסה שלהם לנחות בשלום. נוסעים סיפרו מאוחר יותר שהצפייה דווקא הגבירה את החרדה. השידור נותק לפני הנחיתה עצמה. הטייס הצליח להוריד תחילה את הגלגלים הראשיים, להחזיק את האף באוויר ככל האפשר ורק אז להניח את הגלגל התקול על המסלול. צמיגיו נקרעו, ניצוצות ואש נראו מתחת לחרטום – אבל המטוס נעצר בשלום ואיש לא נפגע.
הטייס שנתן לבן שלו להטיס את המטוס - וגרם לאסון
ב-23 במרץ 1994 הייתה טיסה 593 של אירופלוט בדרכה ממוסקבה להונג קונג, כאשר בתא הטייס של האיירבוס A310 התרחש משהו שאסור היה לקרות. במהלך השיוט הכניס הקברניט המחליף את שני ילדיו לתא ואפשר להם לשבת בתורם במושב הטייס ולגעת בהגאים, בזמן שהמטוס נמצא תחת שליטת הטייס האוטומטי. כאשר בנו בן ה-15 הפעיל לחץ ממושך על ההגה, הכוח שהפעיל היה מספיק כדי לעקוף באופן חלקי את הטייס האוטומטי בציר הגלגול. המערכת לא התנתקה כולה בבת אחת, ולכן המצב לא היה ברור מיד לצוות.
(תיעוד מזירת ההתרסקות)
בהדרגה החל המטוס לנטות הצדה בזווית שהלכה והחריפה. כשאנשי הצוות הבינו שמשהו אינו כשורה, הם כבר נאלצו להתמודד עם רצף מהיר של שינויי גובה ומהירות ואובדן שליטה. בשלב מסוים הצליחו הטייסים כמעט לייצב את המטוס, אך התיקון שביצעו הוביל לאובדן מהירות ולמצב מסוכן נוסף. לא נותר מספיק גובה להתאוששות מלאה, וה-A310 התרסק באזור קמרובו שבסיביר. כל 75 האנשים שהיו עליו נהרגו. החקירה קבעה שהגורם המרכזי היה ניתוק חלקי ולא מכוון של הטייס האוטומטי לאחר שאדם בלתי מורשה ישב בעמדת הטייס.
מטוס הנוסעים שהפך לדאון
ב-23 ביולי 1983 טסה טיסה 143 של אייר קנדה ממונטריאול לאדמונטון דרך אוטווה. הבואינג 767 היה אז מטוס חדש יחסית בצי החברה, ובאייר קנדה היו בעיצומו של מעבר ממערכת המדידות האימפריאלית לשיטה המטרית. מערכת מדידת כמות הדלק במטוס לא פעלה כראוי, ולכן היה צורך לחשב ידנית כמה דלק נמצא במכלים וכמה צריך להוסיף. כאן אירעה הטעות הגורלית: בחישוב נעשה שימוש בערך צפיפות של דלק שנמדד בפאונדים לליטר, במקום בקילוגרמים לליטר.
התוצאה הייתה שהצוות האמין שיש במטוס הרבה יותר דלק מכפי שהיה בו בפועל. בגובה 41 אלף רגל מעל קנדה כבה מנוע אחד, וזמן קצר אחריו גם השני. לפתע הפך מטוס נוסעים רחב-גוף ששקל עשרות טונות לדאון. הקברניט בוב פירסון וטייס המשנה מוריס קווינטל הבינו שלא יגיעו לשדה התעופה המתוכנן ובחרו בבסיס צבאי לשעבר בגימלי. אלא שאחד המסלולים שם כבר הפך למסלול מרוצי מכוניות ובאותו יום היו עליו אנשים. פירסון הצליח להנחית את ה-767 ללא מנועים; כן הנסע הקדמי קרס במהלך העצירה, אך איש לא נהרג. המטוס תוקן, חזר לשירות – וזכה לכינוי שנשאר איתו מאז: Gimli Glider.
