מי מוכן להשקיע חודשים של עבודה, אלפי שקלים ולא מעט עצבים כדי לבנות עיר שלמה באמצע המדבר, לחלק מתנות לאנשים זרים ולפרק הכול אחרי שבוע? מתברר ש-9,000 ישראלים מוכנים להשתתף בניסוי הזה, לפחות לפי נתוני מארגני מידברן 2026.
מידברן 2026
(כתב: אסף קמר, עריכה: בן שפייר)
בעיר הזמנית יש רחובות ושכונות, כיכר מרכזית, בית מלון, סניף דואר, מיצבי אמנות ואפילו מקום שבו אפשר להתחתן. אבל מאחורי התדמית המוכרת של מסיבות פרועות, תחפושות וריקודים עד אור הבוקר מסתתרת מציאות הרבה פחות נוצצת: עבודת כפיים מפרכת, מאבקים עם הבירוקרטיה, מתחים בין חברים והשקעה כספית לא מבוטלת. והכול בשם החופש, היצירה והנתינה ללא תמורה.
יצאתי אל המדבר כדי לפגוש את האנשים שבונים את האוטופיה המאובקת הזאת, להבין מה גורם להם להתמסר לשיגעון ולגלות אם באמת אפשר לחיות בעולם שבו כולם נותנים ואיש אינו מבקש תמורה.
רומן (רומא) פלוטקין (43), מהיישוב כרמית שבדרום, הגיע למידברן 2026 כדי לעזור בהקמת חופה לזוגות שרוצים להתחתן באמצע המדבר. אבל בין עבודות ההקמה, המחסור בחשמל והחברים שעדיין לא הספיקו להתקלח, מתברר שגם לו עצמו יש תוכנית רומנטית: אחרי 15 שנות זוגיות וארבעה ילדים, הוא מתכנן להתחתן מחדש עם אשתו אולגה. "יש לנו ארבעה ילדים בבית, ואולגה תגיע לפה היום בערב. אנחנו בחוויה, במסע הזה ביחד, מעין חידוש נדרים ואנחנו מתחתנים מחדש בשישי".
מידברן 2026: עיר שלמה שקמה בלב המדבר לשבוע אחד בלבד
(צילום: זוהר שטרית)
9,000 משתתפים, מאות מחנות ואינספור חוויות באמצע המדבר
(צילום: זוהר שטרית)
שקיעה מדברית במידברן 2026, על רקע מיצב אמנות ענק
(צילום: אסף קמר)
החופש ליצור, להתנסות ולהיות מישהו אחר לכמה ימים
(צילום: זוהר שטרית)
טור המכוניות בדרך לאירוע
(צילום: אור אדר)
המידברן ממעוף הרחפן
(צילום: אור אדר)
חופה במדבר
(צילום: אסף קמר)
מאחורי קמפ "חופה פה" עומדים שישה חברים שהחליטו להקים מתחם חתונות שבו זוגות יוכלו לערוך טקס אישי בדרכם, עם מוזיקה, אלכוהול וחברים. ליאור (ליאו) אהרון, ממקימי הקמפ, מספר שהרעיון התגבש לפני כמה חודשים. "היו לנו כמה רעיונות לגיפטים שאנחנו יכולים לתת מעצמנו, והרעיון לארגן חופות נבחר ברוב קולות", הוא מספר בעודו תוקע בזנט נוסף באדמה הצחיחה וצוחק. "מנהלת האירועים שלנו מדברת עם הזוגות, הם בוחרים שיר כניסה לחופה, שיר יציאה, שיר שבירת כוס וכאלה. אנחנו מספקים להם את הדי-ג'יי ואלכוהול לחברים שבאים איתם".
עוזי יהושע, גם הוא מקמפ "חופה פה", מסביר את הקונספט: "אנחנו מציעים לאנשים להתחתן בכל צורה, בכל סוג, בכל מגזר, ונותנים להם את הפלטפורמה לערוך חתונה איך שהם רוצים, ולא איך שהמדינה קבעה. פעילות רדיקלית. אני הגעתי למידברן דרך חברים. הגעתי וראיתי חלום. אני לוקח כל צעד פה להתפתחות אישית. אני רואה אם יש לי קושי ואיך אני פותר אותו, מחבק אותו וחי איתו. אני עובד קשה ונהנה מכל רגע".
ומה אתה מקבל בחזרה?
"וואו, אני מקבל שפע בלתי רגיל. אני נותן קצת, אבל תחשוב שיש פה עוד מאתיים קמפים שנותנים לי וולנס, עיסויים, סדנאות, שתייה, אוכל, מסיבות, חיבוקים, פינת שקט ופינת ליטוף – כל מה שרק תדמיין. אתה נותן אחוז ומקבל מאה אחוז", הוא אומר בחיוך.
"אז פשוט לשחרר וליהנות ממה שקורה": האמנית שהפכה את השמש לחלק מהיצירה, הנווד שמתנדב להשכין שלום והצדדים הפחות מוכרים של האירוע הכי פרוע במדבר
בין מאות יצירות האמנות המסקרנות הפזורות בדיפ פלאיה (שטח פראי מחוץ לעיר האוהלים), ניצב המיצב הצבעוני "ללכת עם האור" של האמנית מאור בורוכוב. "בשבילי המידברן הוא קודם כול אירוע של אמנות במדבר", היא מספרת. "המיצב שלי מורכב מלוחות שקופים בצבעים פסיכדליים, שיוצרים על הקרקע צללים צבעוניים שמשנים את צורתם ואת מיקומם לאורך היום. השמש היא חלק בלתי נפרד מהיצירה, וככל שהיא מתקדמת בשמיים, המיצב משנה את פניו ומתפקד כמו שעון שמש אמנותי".
מאחורי משחקי האור והצבע מסתתר סיפור סיזיפי של התמדה וצמיחה אישית. "הרעיון הזה מתגלגל לי בראש כבר שנה", היא משתפת. "ואז הגיע הקול הקורא של המידברן והכול התחבר, בתמיכת קרן האמנות של המידברן. להוביל את הדבר הזה למדבר ולבנות אותו כאן זה לא היה הדבר הכי פשוט שעשיתי, אבל בסופו של דבר אני שמחה על זה, כי זה הבית הטבעי שלו".
(צילום: אור אדר)
בתום שבוע של חגיגות, העיר כולה תפורק ותיעלם מהשטח
(צילום: זוהר שטרית)
כל יצירה מתחילה ברעיון ומסתיימת בעבודת כפיים בשטח
(צילום: זוהר שטרית)
אחרי חודשים של תכנון, ניסויים ופתרון תקלות, בורוכוב מספרת שהאתגר המרכזי היה דווקא נפשי. "זאת הבנה שאין מה לעשות – אלא לשחרר. כי כשאני מנסה לשלוט בדברים זה לא הולך, כי יש כל מיני אנשים וכל מיני גורמים וכל מיני דברים באירוע. אז פשוט לשחרר וליהנות ממה שקורה".
מתברר שלא חייבים להגיע למידברן כחלק מקמפ מאורגן. אפשר גם להגיע לבד. אאדר גל דמבו, פרי-קמפר ותיק, מזמין אותי לבקר באוהל שלו. "הטבע הביא לנו שיטפון לפני כמה ימים", הוא אומר, בהתייחסו לשלולית הענקית הצמודה לאוהל. "אני לא שייך לאף מחנה ועדיין מתנדב ב'נוודים', אז אני חלק מהעשייה פה, מהתרומה".
המתנה שדמבו בחר להעניק לקהילה אינה הופעה, מסיבה או יצירת אמנות. הוא מתנדב בצוות ה"נוודים", שתפקידו לסייע למשתתפים לפתור מחלוקות באמצעות שיחה והידברות.
"גיפט זה מתנה, ומאוד חשוב שמי שמקבל רוצה את זה. זה לא בכפייה. להיות נווד זה להיות מאלה שמסתובבים פה בשטח, מעין משמר אזרחי מטעם הקהילה. אנחנו באים במקרה שצריכים השכנת שלום, והכלל הראשון של הנוודים הוא להתערב כמה שפחות".
"יש אנשים שאוהבים מסיבות, אז יש הרבה מאוד מסיבות, אבל יש אנשים שהגיפט שלהם אחר, ויש מחנות במבחר מאוד גדול של תחומים. זה יכול להיות יצירה, זה יכול להיות מדיטציה או BDSM, וכמובן שיש פה הרבה אמנות בשטח".
עולם שבו התפקידים והטייטלים נשארים מחוץ לשער
(צילום: זוהר שטרית)
תחפושות, צבעים ואבק: החיים בעיר הזמנית של מידברן
(צילום: זוהר שטרית)
"אסף, איזה חדר אתה רוצה?": במלון ממכולות מציעים חדרים עם נוף לפלאיה, במקלחות מקציבים שמונה ליטרים לאדם ובסניף הדואר כבר מאיימים בסכסוך עבודה. ברוכים הבאים לעיר הזמנית
בקמפ "שדוזה" הוותיק החליטו לחדש השנה ולהקים מלון מפואר. "אסף, איזה חדר אתה רוצה?", שואל יעקב כהן (60), תעשיין מירושלים שמוביל את הקמפ כבר קרוב לעשור, וגאה ביצירת האמנות שהקים עם חבריו למחנה. "בגרנד הוטל שדוזה יש לנו בקומה הרביעית חדרים נהדרים עם נוף לפלאיה, ויש לנו קומה שנייה עם נוף לעיר".
אנחנו מתחילים לטפס במדרגות הצרות, שעברו אישור בטיחות של צוות ההנדסה של מידברן. יעקב מוביל את הסיור, ואנחנו עולים לתצפית מרגשת מגג המבנה העשוי ממכולות. "עובד כאן צוות מדהים של אנשים שעושים פינישים, דואגים לבטיחות המבנה ולחיבור לחשמל של השלט הכי גדול בעיר".
אחרי המלון האמנותי, הסיור ממשיך אל אחד המקומות החשובים ביותר בכל עיר מדברית זמנית: השירותים. "יש כאן צוות מטורף", הוא אומר בגאווה על המתקן האקולוגי שבנו חברי הקמפ המוכשרים. "תראה מה קורה בפנים, תראו איזה ניקיון, איזה כיף לשבת. וזה לא כימי, זה אקולוגי ועובד על שיטת הנסורת. במקלחות יש מים חמים בשיטה של חיסכון, וכל אחד מחברי הקמפ מקבל שמונה ליטר למקלחת ביום".
רקפת הימן זהבי, פעילה אנרגטית במיוחד מקמפ "שדוזה", לוקחת אותי להציץ בפרויקט החדש שלה בעיר האוטופית שקמה באמצע המדבר. "היו הרבה רגעים שזה מרגיש שזה מתפרק, שזה לא קורה", היא מספרת על הקשיים בתכנון כיכר העיר החדשה. "והנה זה פשוט קרה, וזה משמח".
רקפת, מושבניקית מטל שחר, הקדישה לדבריה ארבעה חודשים של התנדבות במשרה מלאה להקמת המרחב הקהילתי החדש של העיר הזמנית. "כיכר העיר החדשה הוקמה כדי בעצם לייצר מרחב קהילתי של המידברן. מקום שמחבר בין אנשים, הקומיוניטי סנטר, ואנחנו בפיאצה של העיר. והיו הרבה אתגרים: לנהל מתנדבים, ליצור ולחבר".
בין אמנות לפנטזיה: יצירות יוצאות דופן במידברן 2026
(צילום: אסף קמר)
החיים במידברן: בין פנטזיה למציאות מדברית
(צילום: זוהר שטרית)
החופש ליצור, להתנסות ולהיות מישהו אחר לכמה ימים
(צילום: זוהר שטרית)
רחוק מהשגרה: החיים בעיר הזמנית של מידברן
(צילום: זוהר שטרית)
ולמה הכנסת את עצמך לבלגן הזה?
"רציתי לתת לקהילה יותר", היא מחייכת. "אני הרבה שנים במידברן והרגשתי שזה הזמן לתת מעצמי משהו יותר גדול. שנה שעברה עשיתי אמנות, והרגשתי שאפשר לעלות מדרגה. אני מאמינה שמידברן הוא לא רק האירוע, כי מהרגע שנכנסת לעבוד על משהו, אתה כבר בתוך המידברן".
מאיפה לוקחים כוח?
"תשובה חד-משמעית, מהאנשים. היה לי צוות מוביל של מתנדבים שאספתי, וגם הבן זוג שלי שהיה איתי בכל הדבר הזה".
בכיכר החדשה של מידברן 2026 הוקם, באופן מפתיע למדי, גם סניף דואר. "קודם כול, אנחנו לקראת סכסוך עבודה", מזהיר אותי שון הופמן, מקמפ "דואר מידברן". "אז אל תצפה שהסניף יהיה פתוח", הוא צוחק. "ואם הסניף פתוח, אל תהיה באיזה חלום שהדואר הולך להגיע. בעיקרון אפשר לשלוח כאן גלויות יפות בתוך המידברן לחברים, וגם מחוץ למידברן – להורים, לחברים ולילדים שלכם. תראה שלצד הבול האמיתי של מדינת ישראל יצרנו בול אמיתי של אירוע מידברן, וזו דרך מצוינת לעבור מהעולם הזה לעולם הדיפולט בחוץ"
"לפעמים אני כן מרגישה שאני קצת משוגעת, אבל זה כיף": ארוחה סובייטית עם שוטים של סמוגון, פסל במיליון שקל שנועד לעלות באש והאנשים שמוכנים לעבוד חצי שנה בשביל שבוע אחד של חופש
הלילה יורד, ואני מוזמן לחוויה קולינרית מסקרנת בלב המדבר. "ברוכים הבאים לקמפ שובה, קמפ עם מבטא רוסי", מקבלת את פניי בחיוך אלינה (42), מהנדסת מזון ועולה חדשה ממוסקבה. "יש פה עולים חדשים כמוני, וגם עולים משנות ה־90", היא מספרת ומזמינה אותי להיכנס למיצב של מטריושקה ענקית.
לצד הבובה הגדולה מציעים חברי הקמפ האוונגרדי מוזיקה, ריקודים ובר סמוגון – משקה אלכוהולי ביתי המוכר ברוסיה ובאוקראינה. "אחרי המידברן הראשון שלי חזרתי הביתה וחשבתי שלא אחזור, והנה אני פה", היא צוחקת ומזמינה אותי לארוחה חגיגית בסגנון סובייטי.
אני מתענג על מרק בורשט מעולה עם שמנת ועל סלט אוליבייה, ושותה שוטים אינסופיים של סמוגון ביתי משובח שמטיסים אותי לעננים. "אני חושבת שזה יותר כיף לתת מלקבל, כי את רואה את האנשים מחייכים", אומרת אלינה. "לפעמים אני כן מרגישה שאני קצת משוגעת, אבל זה כיף", היא מוסיפה בצחוק.
כל פינה במדבר הופכת להזדמנות ליצירה
(צילום: זוהר שטרית)
וכך זה נראה אחרי שהשמש שוקעת
(צילום: אור אדר)
ערן דגני (40), מכפר אלדד שבגוש עציון, הוא יו"ר מידברן 2026 ומייצג את הדור החדש בהובלת העמותה שמאחורי העיר הזמנית שקמה במדבר. הוא לוקח אותי לסיור רכוב לעבר האפיג'י – פסל עץ ענק, מרשים ואסתטי, שעלות הקמתו הגיעה למיליון שקלים. הפסל מציג את חזון יחזקאל, ובהתאם לתרבות הברן, הוא יישרף בסוף האירוע.
אתה נראה בחור רציני. איך נשאבת לזה?
"אני חושב שכולם פה אנשים רציניים", הוא צוחק. "מי שנכנסים לתוך העיר הופכים קצת לילדים שובבים, קצת שטותניקים. העיר הזאת ממש עוזרת לנו לשחרר את כל התדמית שלנו, של הפוזה, של איזה רכב יש לי בחניה ומה הטייטל שלי. פה כולנו מלאים באבק ולא מעניין מה אתה בחוץ".
מה זה אומר לקחת שטח פראי במדבר ולהפוך אותו לבית אוטופי עבור 9,000 איש?
"אנחנו מקימים פה עיר. אנשים באו לפה לשבוע, אבל התהליך לוקח חצי שנה של קהילה שעובדת, של אנשים שלוקחים חלק ביצירה משותפת. יוצרים את התוכן ביחד ויוצרים קהילה, ודרך זה הם גם מייצרים חיי חברה, תרבות ותוכן. בסוף אנחנו תנועה רוחנית שכל מטרתה היא לייצר תרבות ואמנות שמייצרת את הצבע לחיים, ואנשים שיוצאים מכאן לוקחים את האנרגיה הזאת גם החוצה".
