גם בשנת 2022 השתדלתי לנצל ככל הניתן את הזמן הפנוי לטובת יציאה לטבע – וזכיתי לבקר בהרבה מקומות יפים ומיוחדים. לחלקם נדרש אישור מיוחד כדי להיכנס, אך בחלק מהמקומות פשוט היה צריך להצליח להגיע בעיתוי הנכון כדי לראות אותם במיטבם. מלבד הנופים, גם הצלחתי לראות כמה פרחי בר נדירים שחלמתי לפגוש בטבע כבר כמה שנים טובות.
הטיול הראשון לשנה היה סיבוב קליל ביער האלונים והאלות של שמורת אלונה, בגבעות המערביות של רמות מנשה. פריחת החורף לאורך המסלול הייתה בשיאה עם המון אירוסים ארצישראליים, רקפות וחינניות, וגם תחילת פריחה של כלניות ואפילו סביונים אביביים שכבר יצרו מרבדים צהובים.
אירוסים ארצישראליים בשמורת אלונה
(צילום: גלעד כרמלי)
חודש לאחר מכן, זכיתי לביקור נדיר ב"ארץ המנזרים" שבבקעת הירדן – שטח המשתרע מעבר לגדר המערכת מצפון לים המלח – ובו מנזרים נטושים שנבנו בתקופות שונות ושירתו את הנזירים שחיו בעבר בקרבת מקום לאתר הקדוש בנהר הירדן, שבו לפי המסורת הנוצרית טבל יוחנן המטביל את ישו. האזור הוגדר כשטח צבאי סגור אחרי מלחמת ששת הימים בעקבות פיגועים רבים שאירעו בו, ואף זכה לכינוי "ארץ המרדפים" בשל עשרות המרדפים שכוחות צה"ל ביצעו אחרי מחבלים שחדרו מירדן לישראל. כדי למנוע מהמחבלים למצוא מחסה במנזרים, החליטו מפקד פיקוד המרכז דאז, רחבעם זאבי (גנדי), ומפקד הבקעה דאז, רפאל איתן (רפול), למלכד את השטח והטמינו בו אלפי מוקשים.
תהליך פינוי המוקשים נמשך שנים רבות, ולמעשה עדיין לא הסתיים – אולם בסוף 2018 הודיע משרד הביטחון כי פונו מספיק מוקשים כדי לאפשר פתיחה של האתר ושל חלק מהמנזרים למבקרים. עם זאת, משום שהאתר נמצא מעבר לגדר המערכת, הגישה עדיין מורכבת ולא מתאפשרת ללא תיאום מראש וקבלת אישור מצה"ל. פעם בשנה, לרגל צעדת "ראשוני ים המלח", האתר נפתח לכניסת מבקרים ללא צורך בתיאום – אך הכניסה למנזרים הנטושים אסורה. לצורך כתבה, קיבלנו הצצה נדירה לשטח הצבאי הסגור ואפילו לתוך המנזרים עצמם.
אבן מיל מהתקופה הירדנית, המכווינה אל אתר הטבילה בנהר הירדן
(צילום: גלעד כרמלי)
ציורי הקיר המרהיבים שהשתמרו בתוך המנזר הרומני הנטוש
(צילום: גלעד כרמלי)
גלעד כרמלי מול המנזר הרומני, ניתן להבחין בחור פגיעת פגז
(צילום: אורנה בן חיים)
בתוך המנזר האתיופי הנטוש ב"ארץ המנזרים"
(צילום: גלעד כרמלי)
בקבוקי זכוכית וכלי אוכל שנשארו בתוך המנזר האתיופי
(צילום: גלעד כרמלי)
בדרך חזרה הביתה, לא ויתרנו על ביקור ב"גלריה מינוס 430" הסמוכה לחוף קליה – גלריה פתוחה ייחודית של יצירות גרפיטי שצוירו על קירות מבנים נטושים ששימשו כמחנה צבאי ירדני עד מלחמת ששת הימים, ולאחר מכן כמקום התיישבות של גרעין נח"ל של קיבוץ קליה. את הציורים ציירו 35 אמנים מהארץ ומחו"ל במטרה להעלות מודעות לירידת מפלס ים המלח.
גלריה מינוס 430
(צילום: גלעד כרמלי)
בחודש מרץ יצאתי לטיול ארוך במסלול של כ-15 ק"מ בנחל לוץ ובנחל אליאב – שניים מהנחלים שמקיפים את הפסגות הגבוהות של הר הנגב – ובזכות הגשמים שירדו באזור בחורף, הם התמלאו בפריחה נדירה: צבעונים ססגוניים בודדים, צבעוני המדבר, ריבס המדבר, שמשונים בכל הצבעים ועוד.
ריבס המדבר לפני פריחה בנחל לוץ
(צילום: גלעד כרמלי)
פריחת קחוונים בתוך נחל לוץ
(צילום: גלעד כרמלי)
ערטנית השדות פורחת בנחל אליאב
(צילום: גלעד כרמלי)
שקד הרמון פורח בנחל אליאב
(צילום: גלעד כרמלי)
צבעוני ססגוני בהר הנגב
(צילום: גלעד כרמלי)
מקור חסידה שעיר פורח בהמוניו במרומי הר הנגב
(צילום: גלעד כרמלי)
בתוך תוואי הנחלים בולטים עצי האלה האטלנטית העתיקים ועצי שקד הרמון שהתכסו בפריחה ורודה – שניהם שרידים של אוכלוסיית עצים גדולה בהרבה מתקופות קדומות וגשומות יותר, שבהן האזור הזה כלל לא היה מדבר. בערוצי הנחלים שאליהם מתנקזים מי הגשמים הבודדים שיורדים באזור זה, הצליחו חלק מהעצים לשרוד עד היום – ותפוצתם המקוטעת מרמזת כי ייתכן שבעבר השתרע כאן יער אחד גדול.
בסוף מרץ טיילתי בנחל אל על שברמת הגולן. זה כבר המון זמן שרציתי לבקר בנחל, אבל היה לי חשוב להגיע דווקא באביב, כשהנוף פורח וירוק, זרימת המים במפל השחור ובמפל הלבן בשיאה – וגם אירוס הגולן בפריחה. והעיתוי באמת היה מושלם.
פריחה משגעת של נורית המים במסלול נחל אל על
(צילום: גלעד כרמלי)
אירוס הגולן פורח מעל נחל אל על
(צילום: גלעד כרמלי)
נורית אסיה פורחת במצוק נחל אל על
(צילום: גלעד כרמלי)
זרימה שוצפת במפל הלבן בנחל אל על
(צילום: גלעד כרמלי)
המפל השחור בנחל אל על
(צילום: גלעד כרמלי)
בתחילת חודש מאי הצטרפתי למשלחת של חוקרים מהגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם, שיצאו לסיור מחקרי בהר שקד – אחת מפסגות החרמון הגבוה, שמתנשאת לגובה של 2,012 מטר מעל פני הים. רוב מסלולי הגלישה של אתר החרמון נמצאים בהר שקד, בהם גם המסלולים הקשים והאתגריים – אך אחרי שעונת הסקי מסתיימת, ההר מוגדר כשטח צבאי סגור וגם כשמורת טבע סגורה, והגישה אליו אינה מתאפשרת לציבור הרחב.
הליכה לצד השלוגיות בהר שקד
(צילום: גלעד כרמלי)
צבועני חאלב פורח בהמוניו בהר שקד
(צילום: גלעד כרמלי)
מעניין למי הייתה שייכת - קסדה ישנה ומנוקבת קליעים בהר שקד
(צילום: גלעד כרמלי)
עריר הלבנון פורח סביב עמק ירוק ובו רועות פרות במורדות הר שקד
(צילום: גלעד כרמלי)
בהר פריחה יפהפייה המאפיינת את מרומי החרמון, כולל כמה פרחים נדירים במיוחד: רומוליאת השלג אשר צצה בבוץ שיוצרים מי השלגים המפשירים, צבעוני החרמון, צבעוני חאלב (כולל כמה בצבע כתום-צהוב), דובדבן שרוע, עריר הלבנון, סיגל צנוע, שקד קטן-עלים, שזיף הדובדבן, ארביס קווקזי ועוד.
פרחי רומוליאת השלג צצים במקביל לקו נסיגת השלגים
(צילום: גלעד כרמלי)
נדיר מאוד - צבעוני חאלב במופע צהוב-כתום
(צילום: גלעד כרמלי)
לאחר הסיור בהר שקד, נסענו לראות גם כמה מסחלבי הבר של ישראל בפריחה – בהם הדבורנית הגדולה ביער קעקאן שבמורדות החרמון, ושנק החורש והמירונית הסרגלית הנדירה ביער אודם שלמרגלות ההר.
סחלב בר - דבורנית גדולה ביער קעקאן
(צילום: גלעד כרמלי)
שנק החורש ביער אודם, גם הוא סחלב בר
(צילום: גלעד כרמלי)
סחלב בר נדיר במיוחד - מירונית סרגלית ביער אודם
(צילום: גלעד כרמלי)
בהמשך החודש נסעתי עם חבר לטייל בנחל כזיב, כאשר המטרה המרכזית הייתה לראות את השושן הצחור בפריחה. מדובר באחד מפרחי הבר הנדירים ביותר בארץ, וחשיבותו כסמל בדת הנוצרית גרמה לאיסוף ולעקירה רבה של בצלי שושן צחור בארץ ישראל על ידי צליינים שהגיעו מאירופה לאורך ימי הביניים. בשל כך, בתחילת המאה ה-20 נדמה היה כי הצמח, שככל הנראה היה נפוץ בעבר, נכחד מהארץ – וניסיונות לאתרו עלו בתוהו. למרבה המזל, הפרח הצליח לשרוד בטבע באזורים שהגישה אליהם הייתה קשה עבור הצליינים. אולם, התברר שהקדמנו וראינו הפעם רק ניצנים של שושנים.
זרימה נעימה בנחל כזיב
(צילום: גלעד כרמלי)
פרפר סטירית אנטולית בנחל כזיב
(צילום: גלעד כרמלי)
פרפר כתמית הלבנון בנחל כזיב
(צילום: גלעד כרמלי)
עכביש צייד ירוק מתלבט את מי לצוד על פרח לוטם שעיר בנחל כזיב
(צילום: גלעד כרמלי)
עם זאת, הטיול היה יפהפה, הזרימה בנחל הייתה שוצפת וקרירה, הנוף היה מרהיב וראינו פרחים נדירים אחרים כמו דורבנית התבור, פעמונית צידונית, מישויה פעמונית, בוצין קיסריון ולוע-ארי גדול – וגם מה שהתברר כתצפית ראשונה זה שנים רבות בגליל המערבי של הפרפר זנב סנונית המכבים!
לוע-ארי גדול פורח מעל נחל כזיב
(צילום: גלעד כרמלי)
פרח נדיר - פעמונית צידונית בנחל כזיב
(צילום: גלעד כרמלי)
תצפית נדירה של פרפר זנב סנונית המכבים בנחל כזיב
(צילום: גלעד כרמלי)
דורבנית התבור בנחל כזיב - פרח נדיר
(צילום: גלעד כרמלי)
בסוף החודש נסענו לראות בגולן את הפרח הכי נדיר בישראל – סחלב רצועית קומפר. למעשה, רק פרט אחד ויחיד של סחלב בר זה מוכר בארץ – והוא התגלה במקרה רק בשנת 2020 על ידי מטיילת בשם סאקרה חן, לצד בונקר נטוש על פסגתו של אחד מהרי הגעש ברמה. בדרך ביקרנו גם במאגר בנטל, שסביבו הייתה עדיין פריחה רבה וצבעונית – ובלטו במיוחד הכתמים הסגולים של הבקיה דקת-העלים, ורד הכלב, עוזרר קוצני, אחירותם החורש, מרווה כחולה ועוד.
הפרח הכי נדיר בארץ - סחלב רצועית קומפר
(צילום: גלעד כרמלי)
מאגר בנטל, וברקע טורבינות הרוח והחרמון שעוד קצת מושלג
(צילום: גלעד כרמלי)
נביעות למרגלות הר בנטל
(צילום: גלעד כרמלי)
ורד הכלב פורחת בצדי מאגר בנטל
(צילום: גלעד כרמלי)
בקיה דקת-עלים לצד מאגר בנטל
(צילום: גלעד כרמלי)
פרפר לבנין הצנון ליד מאגר בנטל
(צילום: גלעד כרמלי)
לאחר מכן, החלטנו לתת עוד הזדמנות לשושן הצחור – ונסענו לחפשו בכמה מנקודות הפריחה הידועות שלו. תחילה הגענו אל היער הסמוך ליישוב חרשים שעל פסגת הר שזור. לא ראינו שם שושנים פורחים, אך התמרור הייחודי "סלמנדרות חוצות" היה אטרקציה מעניינת בפני עצמה. לבסוף חזרנו שוב אל נחל כזיב – ושם פריחת השושנים כבר הייתה בשיאה.
תמרור "סלמנדרות חוצות" ביישוב חרשים בהר שזור
(צילום: גלעד כרמלי)
פריחת שושן צחור בנחל כזיב
(צילום: גלעד כרמלי)
לאחר פגרת קיץ, הטיול הראשון לסתיו היה אל הנגב – בעיקר בעקבות פריחת החצב הגלוני בנחל הבשור וסתוונית הקליפות במרומי הר הנגב. יום אחד בלבד לאחר אותו טיול, הוצב בכניסה לכביש 171 אשר מוביל אל אתרי טיול פופולריים כמו הר רמון ובורות לוץ השלט אשר אוסר על תנועת אזרחים בכביש.
גלעד כרמלי בהר רמון. יום לאחר מכן כביש 171 שמוביל אל האתר נסגר
סלעית לבנת-כנף על שלט מסלול בורות לוץ
(צילום: גלעד כרמלי)
בחלון הזמנים הקצר שבו כביש 171 היה פתוח, הגעתי שוב אל הר הנגב – והפעם לטיול בנחל אלות, שנקרא על שם עצי האלה האטלנטית העתיקים שגדלים באפיקו. בסתיו פורח כאן הכרכום הדמשקאי הנדיר. הטרסות העתיקות הרבות בתוואי הנחל מעידות כי המים שזרמו בו שימשו בימי קדם לפעילות חקלאית, והיישובים התקיימו כאן החל מהתקופה הכנענית הקדומה לפני כ-3,500 שנה ועד אחרי חורבן בית המקדש הראשון וסופה של ממלכת יהודה.
כרכום דמשקאי בנחל אלות
(צילום: גלעד כרמלי)
נחל אלות, נקרא על שם עצי האלה האטלנטית הגדלים באפיקו
(צילום: גלעד כרמלי)
בנובמבר ביקרתי בחורבת מלח – אתר שככל הנראה שימש כמחצבה שממנה נחצבו האבנים ששימשו את הורדוס לבנייתה של העיר קיסריה. בשנים האחרונות אני מקפיד להגיע לכאן בכל שנה בסתיו, אז המקום מכוסה בשטיחי פריחה של נרקיס סתווי, סתוונית היורה, בן-חצב סתווני וכדן קטן-פרחים (פעמוני גשם).
נרקיסים סתויים וסתווניות היורה בחורבת מלח
(צילום: גלעד כרמלי)
לסיום השנה ביקרתי גם בשמורת אודים, על פסגת רכס הכורכר שמתנשא מעל נחל פולג שבשרון, ובה המוני נרקיסים פורחים.
נרקיסים מצויים בשמורת אודים
(צילום: גלעד כרמלי)
