בשיחת טלפון עם ynet, בין אזעקות, נוצר רושם שהאמריקני הצעיר טל דורק אלוני (20), כבר הספיק לחיות חיים שיכולים למלא כמה ביוגרפיות. הוא נולד וגדל בארצות הברית לאם ישראלית ולאב אמריקאי ותכנן מסלול אמריקני שגרתי של לימודים בקולג' – ואז סטה בחדות מהתוכנית. במקום להירשם ללימודים, הוא יצא לרוד טריפ מטורף באירופה, ובהמשך גם למסעות ארוכים בלי כסף - רק עם מצלמה וסקייטבורד, טרמפים והמון תעוזה.
טל דורק אלוני מראה לעולם את היופי של ישראל
בדיוק ביום הולדתו ה-18, טל הנווד הצעיר גילה אורח חיים חדש כשהגיע לחנות קטנועים בדרום צרפת. מחיר ההשכרה היה 70 אירו ליום והוא ניסה להתמקח. בעל העסק ראה את המצלמה והציע עסקה: תמורת תמונות שוות וסרטון לחנות – הקטנוע בחינם. "צילמתי לו תמונות יפות והיה לי יום ההולדת הכי טוב בחיים", הוא נזכר בחיוך. למחרת הוא ניסה שוב בחנות אחרת. ואז בעוד אחת. "פתאום הבנתי שזה עובד - שאני יכול להציע תמונות בתמורה לשירות".
מהר מאוד זה הפך לשיטה מסודרת. מצרפת הוא המשיך ליוון, ושם כבר הבין שאפשר להרחיב את המודל: סרטון תמורת מלון, ארוחה, לינה או שירות. אחר כך הגיע לשלב קיצוני באמת – טיול תרמילאים בטורקיה. לשם, לדבריו, הוא כבר נחת עם אפס כסף. לא מעט כסף – אפס. "חתכתי את כרטיס האשראי", הוא מספר בגאווה. "נתתי את כל המזומן שהיה לי בכיס ונחתתי בטורקיה בלי דולר אחד".
מאותו רגע, כך הוא מתאר, נולד האתגר הגדול שלו: לטייל בעולם בלי להוציא כסף. הוא מספר שבמהלך יותר משנתיים עבר כך ב-40 מדינות, בלי "גיבוי", בלי מזומן - רק עם האמונה בעצמו ובמצלמה שלו. משדה התעופה יצא בעזרת טרמפ מזרים שהכיר בטיסה. בלילות נכנס לבתי מלון והציע סרטוני תדמית תמורת מקום לישון. להתניידות השתמש בסקייטבורד, בטרמפים "ובמקום לשלם על טיסה, הייתי עושה סרטון לעסק והם היו משלמים על הטיסה הבאה", הוא אומר.
הסוד של "טלאל" במדינות ערב
ההרפתקן הצעיר טייל גם בפקיסטן, מאוריטניה ובמדבר סהרה, והמתח המלחיץ בין הזהות שהסתיר לבין הזהות שהוא מבקש עכשיו להבליט בולט במיוחד ברומן קצר ומטלטל שהיה למטייל השרמנטי עם צעירה איראנית. הוא פגש אותה במקרה במהלך טיול מסקרן בסולטנות עומאן במפרץ הפרסי. היא הכירה אותו בשם הבדוי "טלאל" שבו טל מקפיד להשתמש במהלך טיולים בארצות אסלאמיות - בהן למטרות ביטחון אישי הוא מציג עצמו כחצי מוסלמי.
רק אחרי כמה ימים, כשהרגיש מספיק בטוח, סיפר לה את האמת. "אמרתי לה שאני צריך לספר לה משהו, אבל שהיא לא יכולה לספר לאף אחד", הוא משחזר. "פחדתי שמישהו ינסה לפגוע בי רק בגלל שאני מישראל". לדבריו, כשהבין שהיא תוכל להכיל את זה, סיפר שסבו נולד בטהרן והגיע לישראל. התגובה שלה הפתיעה אותו: היא חיבקה אותו ואמרה לו, "אנחנו אחים. אנחנו משפחה".
אבל לא כל המפגשים לאחר ש"יוצאים מהארון היהודי" נגמרים בחיבוקים ונשיקות. הוא מתאר בגילוי לב גם מקרים שבהם אנשים שהכניסו אותו לביתם וגילו בדיעבד שהוא ישראלי - שלחו הודעות שנאה, איימו עליו, והבהירו לו שלא ירצה לראות אותם שוב. לדוגמה במרוקו: אדם חביב שהכיר בדרכים הזמין את "טלאל" לארוחת איפטאר (ארוחת ערב חגיגית של חודש הרמדאן - א"ק).
בהמשך כשנחשף לתוכן של טל מישראל, כתב לו שהוא שונא אותו ושאם יראה אותו שוב ינסה לפגוע בו. הבחירה הזאת, לדבריו, לא נולדה מתוך נוחות אלא מתוך שחיקה עמוקה של שנים של הסתרה. "כל פעם שהייתי נוסע לטייל, הייתי צריך למחוק כל וידאו שהיה לי שאני בישראל", הוא מספר. "כל סטורי שהיה לי באינסטגרם על ישראל הייתי צריך למחוק, כי לא רציתי להיות מזוהה עם ישראל".
המלחמה וההחלטה להפסיק להתחבא
לפני כשנה הוא הגיע לישראל כדי להתחיל ללמוד באוניברסיטת רייכמן בהרצליה, אבל אחרי חודש-חודשיים, לדבריו, שוב בער בו הצורך לצאת להרפתקה. הוא לקח את סבו בן ה-82, יליד איראן, ויצא איתו לטיול עם מצלמה ובלי כסף - באפריקה. אבל אז הגיעה המלחמה, ואיתה גם ההכרעה הפנימית. במקום להסתיר את היותו יהודי - הוא הפך את הזהות למרכז התוכן שלו. "החלטתי להעביר את הרשתות החברתיות שלי למצב שבו אני רק מקדם את ישראל", הוא אומר.
לדבריו, מאז הוא מפרסם סרטונים על החיים בישראל בזמן מלחמה, על מפגשים ועל חוויות מקומיות. הוא מדבר באנגלית על הלילות ללא שינה שנקטעים בהתקפות טילים, סירנות וירידות למקלט, אבל גם על תחושת השייכות שדווקא עכשיו נעשית חזקה יותר. לתוך המהלך הזה נכנס גם חוט איראני מפתיע. בימים אלה, הוא מספר, הוא נמצא בקשר יומיומי עם עוקבת מטהרן, דרך תוכנה מוצפנת.
"כל יום אנחנו מדברים, איך אנחנו מרגישים", הוא אומר. מבחינתו, המאמץ ההסברתי האישי שלו לא נועד רק "להגן על ישראל", אלא גם להראות לעוקבים באיראן ובמקומות אחרים שיש כאן בני אדם רגילים, לא הקריקטורה שהם מכירים. "אנחנו לא רוצים מלחמה", הוא אומר. "אנחנו לא רוצים לגדל ילדים במקלטים. אנחנו רק רוצים שהחיים ימשיכו".
"היום אני לא רוצה יותר להחביא מי אני", הוא אומר. "אני לא רוצה להסתיר את המקום שאני ממנו. אני לא רוצה להסתיר את הדת שלי. זה המקום היחיד שבו אני לא צריך לעשות את זה". לדבריו: "אני ממיאמי, ומיאמי נראית כמו חלום בשביל כולם, אבל אני מרגיש פה יותר בטוח מאשר בכל מקום אחר בעולם. זה המקום היחיד שבו אני יכול להיות יהודי. זה המקום היחיד שבו אני יכול להיות גאה במי שאני". ואחרי כל המדינות, הטרמפים וכל השמות הבדויים וכל הניסיונות לעבור מתחת לרדאר – נדמה שזו אולי התחנה הכי חשובה במסע שלו
