מחאה מול מעון ראש הממשלה במוצ"ש
(צילום: אלי מנדלבאום, גיל יוחנן, Satview)

אהלן מיקי זוהר, אני מניח שאתה זוכר אותי. נפגשנו ב-2015, כשהייתי יועץ לח"כית ממפלגה מתחרה ואתה זה עתה נבחרת. הבוסית שלי, שלה זו הייתה קדנציה שנייה, ייסדה מנהג נחמד שבמסגרתו הזמינה את החכי"ם הטריים לקפה ושיחה שבה היא חלקה איתם טיפים להתנהלות אדמיניסטרטיבית בכנסת. קצת כמו לחיילים חדשים בבסיס.
סימסתי לך בנימוס מוגזם, כי גם אני הייתי חדש בבסיס. התקשרת ישר ושמחת על ההצעה. שאלתי אותך אם אתה רוצה לתת לי את המספר של היועץ שלך כדי שאקבע דרכו ולא אטריד אותך. ענית: "לא אחי, עזוב אותך, עוד אין לי יועץ. בוא נקבע ישירות".
דיברנו עוד קצת, הייתה לנו אחוות גבוהים (אני 2.00 מ' ואתה יותר מ-1.90 מ'). בירכתי אותך על האליפות של קריית גת בכדורסל בליגה הלאומית וביקשתי ממך למסור ד"ש לכוכב הקבוצה שהיה חבר וקולגה בימים שעוד היו לי ברכיים.
היה לי ברור שאנחנו לא רואים עין בעין מבחינה מדינית וחברתית, אבל נראית לי בחור טוב. בנאדם עם להט בעיניים ורצון להיות פה וקול לאנשים שלו, שגריר גאה של העיר שלך ושליח ציבור אמיתי. אמרת שאתה קפיטליסט-סוציאליסט. פעם בדיון אפילו התרסת מול חברייך לליכוד, בזמן שהתיישבת ליד אבי ניסנקורן (הו, האירוניה), "אני גאה לשבת ליד יו"ר ההסתדרות". וואלה, אהבתי.
אוי, כמה טעיתי. מה נשאר היום מהח"כ החרוץ שרצה לשפר, ולעשות ולייצג?
ופה אני מגיע לנקודה. ראיון הכ"פים שלך, ח"כ זוהר, הפיל לי את האסימון וענה לי על התשובה לשאלה בפיהם של רבים: "מה המחאה הזו רוצה, על מה הם מפגינים?". אנחנו רוצים את מה שאתה רוצה: כוח, כבוד וכסף. רק שאנחנו לא רוצים את הדברים האלה לעצמנו, אלא בשביל כולם.
הפגנה הפגנות מול בית רה"מ ב בלפור ירושלים דגלים שחורים הפגנה הפגנות מול בית רה"מ ב בלפור ירושלים דגלים שחורים
הפגנה ליד מעון ראש הממשלה בירושלים
(צילום: EPA)
כוח. אנחנו רוצים שתפסיקו להתעסק עם המנגנונים הדמוקרטיים של המדינה. אנחנו רוצים שתאכפו את העקרונות המקודשים של הדמוקרטיה, במיוחד את הפרדת הרשויות, ושתניחו לבית המשפט לנפשו. זה שאתם נמנעים במשך שנים מלהכריע בסוגיות דרמטיות (אהממ... סיפוח) כי לא בא לכם לריב ביניכם לבין עצמכם ועם העולם, זו לא אשמתו של בג"ץ.
כבוד. בשלב ראשון, תפסיקו לשקר לנו. רואים לכם. ממזמן. אתם סתם שוחקים עוד ועוד את מעט האמון שעוד נשאר בכם. מנבחרי הציבור שלנו אנחנו רוצים שקיפות, יושרה ומקצועיות. לא רק בקורונה. אנחנו רוצים שמי שמנהל פה את העסק יהיה אדם נקי כפיים, שפיו וליבו שווים ושמה שמוביל את דרכו, תמיד, היא טובתה של המדינה ואזרחיה ולא שום דבר אחר. אנחנו רוצים שתכבדו אותנו כדי שנוכל לכבד אתכם. זו נהיית משימה קשה מרגע לרגע.
כסף. עכשיו ולכולם. במשבר הקורונה העניקה ישראל את הסיוע הממשלתי הנמוך ביותר מבין מדינות המערב. אחוזי האבטלה משתוללים בזמן שטייקונים ומחוברים מקבלים הטבות ותספורות על ימין ועל שמאל. "אנרכיסטים", צעקתם עלינו? אנרכיה זה מה שמתחולל אצלכם.
אנחנו רוצים מתווה אמיתי. תכניסו את היד לכיס ותצילו את מי שבחר אתכם לג'וב הזה. תייצרו מתווה שיאפשר לעולם התרבות, היצירה והתיירות לא למות סופית. תפצו בעלי עסקים ותעניקו להם תמריצים על מנת שישאירו עובדים ושהאבטלה תיעצר. מיקי, אמרת שאתה קפיטליסט-סוציאליסט? זה הזמן לצד הסוציאלי. אין אתאיסטים בשוחות ואין ליברטריאנים בזמן משבר.
ויותר מכל, היינו רוצים שתקשיבו לנו. שתשמעו מה אנחנו צועקים. שלא תשחירו אותנו, שלא תעלבו בנו, שלא תשסו איש ברעהו. ושלא תקראו לנו חייזרים.
  • אודי וולקוב הוא יועץ פוליטי וקמפיינר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com