כפר צרפתי, כפר גלובלי
את מוד ואת החווה מצאנו דרך אתר האינטרנט Helpexchange, שכשמו כן הוא – החלפת עזרה: אתם צריכים עזרה בעבודה ואני צריך מקום לישון, עדיף על בטן מלאה. מוד החזירה לנו תשובה חיובית ברוח המקום: "זרימה", "סבבה" ו"בואו כשתבואו". מובנת היתה הפתעתנו כשלא מצאנו אותה שם
עדי וחברו יאיר, מהפכנים נחמדים מדי, יצאו למסע הישרדות באירופה: מקסימום ארצות במינימום כסף. עד ה-30 באפריל, אז הם מתכוונים לחגוג את יום המלכה באמסטרדם, הם מתכוונים לטייל בגרמניה, אנגליה, סקוטלנד, פריז, ברצלונה ופיזה.
הפרקים הקודמים:
פרק 1: אצל ילה באמסטרדם
פרק 2: אצל אסף ושרה בגרמניה
פרק 3: 4 נסיונות והצלחה אחת
פרק 4: יום ולילה לבד בברלין
פרק 5: בעקבות בוב בהייד פארק
פרק 6: פרידה בחווה אורגנית
פרק 7: סיבוב פאבים ביורק
פרק 8: אני והעיר הגדולה
פרק 9: מטפסים על בן נוויס
פרק 10: מחשבות רצות
פרק 11: זעיר בורגני בפריז
------------------------------------------------------------------------------
ג'ה-פה הוא מעין מאסטר-סמוראי זקן, הספלינטר של חוות "להאלושר". הוא מתחיל לעבוד לפני שכולם מתעוררים, אי שם לפני 11:00 בבוקר, ומסיים לעבוד הרבה אחרי שכל החברה כבר בנעלי בית ליד התנור, שקועים בטורניר שח. הידיים שלו, וזה ניכר עליהן, כבר ראו את כל משקלי הפטישים וסוגי המסורים, והראסטות בשערו לא יביישו אף יושב בטל ג'מייקאני. בנוסף לכל זה הוא עובד בשלווה קוסמית ויש לו טנדר גדול כחול וכלב - ואין לך הוכחה ברורה יותר למאסטר זקן, גם אם הוא בן 21 שנים בלבד.
ג'ה-פה לא ממש ידע אנגלית, אבל עם מעט אנגלית, מעט צרפתית, הרבה תנועות ידיים והרבה קולות ונשיפות אוניברסליות, הצלחנו להבין אחד את השני.
האגדה מספרת שמיד עם סיום הלימודים, בתוך ארבעה חודשים, הוא שיפץ לבד את בית הקיץ של אמו, ובתוך חודש נוסף בנה לעצמו עוד בית בחצר, כשהוא משתמש בחתיכות עץ ממוחזרות ובחבילות קש בלבד. בגלל זה
קיווינו שמוד, הבעלים של הפרויקט, תישאר דמות מיסטית ואגדית, אבל לוחות הזמנים זימנו לנו פגישה איתה, ולמרבה הצער היא כולה בשר ודם, וגם די נחמדה. מוד תיארה את יושבי החווה כחבורה של נגנים אוהבי טבע עם שירותים אקולוגיים. אחרי שביליתי איתה אחר צהריים של שבת, הבנתי שהשנטיפארים שביניכם (כלומר, אלה שהולכים לפסטיבל שנטיפי) יוכלו לזכור אותה מנגנת עם להקת "שבע". למרבה המזל החבר'ה הצרפתים שגרים כאן דרך קבע שמרו על מקום מעט פחות רוחני מהמובטח וסדנאות יוגה לא יתחילו עד שתיגמר הבניה.
תיבת פנדורה של נגינה
את מוד ואת החווה מצאנו בערך לפני שבועיים, עוד כשהיינו באדינבורו, דרך אתר האינטרנט (הנה בא עוד קישור מגניב) Helpexchange, שכשמו כן הוא – החלפת עזרה: אתם צריכים עזרה בעבודה ואני צריך מקום לישון, עדיף על בטן מלאה. מוד החזירה לנו תשובה חיובית ברוח המקום: "זרימה " ו"סבבה", "בואו כשתבואו – ככה מגיעים". מובנת היתה הפתעתנו כשלא מצאנו אותה שם.
-"שלום?!"
-"דיברנו עם מוד", אמרתי מעט חסר ביטחון, אולי הגענו למקום הלא נכון? לא היה באמת מקום לדאגה, כי ההוראות אמרו במפורש "עד שתגיעו לבית שנראה בשיפוץ" - והעצים, החול ומערבל הבטון בגינה כולם הצביעו על כך שהבית בשיפוץ.
"עוד אנשים!", קפצה לעברנו מיד בלונדינית חמודה, "בואו תיכנסו". לפני שהבנו מי ולמה לחצנו ידיים לטסה, כריס, יוהן, דודו, פייר, ג'ה-פה, ג'ולי ותומר. כמובן ששכחתי את שמותיהם ברגע שנאמרו. היו צריכים לסדר כמה מזרונים ושמיכות כדי לשכן אותנו, וכריס התנדב להראות לנו איפה אנחנו יכולים להניח ומי ומה.
כריס לא בעד הגדרות, אבל אם תדחקו אותו לפינה הוא יספר שהוא גווטאמלי שעבר לקנדה, לא לפני שהוא יגיד שהוא בא מהקוף, מאמריקה ומספרד. משפחתו עברה מגווטאמלה כי אמו, שנאבקה באיזו שחיתות ממשלתית או לא, נחטפה והתקבלו איומים על חייה. הוא רוצה לחזור לשם יום אחד. הוא לומד מדעי הפוליטיקה באוניברסיטה בפריז ובזמנו הפנוי דואג לכל חיה ואומלל על פני הכדור. דובון איכפת לי, מחבק עצים, יפה נפש – כמה חבל שלמילים האלה יש קונוטציה שלילית.
בעודנו דוחקים עוד שני מזרונים, ובכך מכפילים את אוכלוסיית החדר שמלכתחילה לא היה מן המרווחים, כריס אמר: "זה לא נורא, כל כך קר בחדר שאני נכנס לכאן רק כדי לישון". אני כמובן מתחיל לדמיין את "עובדה", פרק 114 – "עובדים זרים מישראל", אבל שומר את המחשבות האלה לעצמי ובמקומן שואל את כריס בנוגע למי ומה. מוד לא כאן, ואף אחד לא הסביר לי את החוקים או הציג עצמו כמנהל. מצב לא מוכר למוח המקובע בהיררכיה שלי. כשמוד לומדת בדרום, אז ג'ה-פה דואג פה לעניינים. יש ארבעה צרפתים שמשלמים שכר דירה ולא עובדים, וזהו. קמים כשקמים, עובדים אם רוצים (בערך 6 שעות ביום), ואם מכינים אוכל (וזה חוק ברזל) מכינים לכולם. במילים אחרות – חיים באחווה, שיתוף והרמוניה עם הטבע.
חזרנו למטבח לאכול את הזרעים שהחברים הכינו לארוחת ערב. על בטן מלאה התרווחנו על הספות. איזה חבר היכה בתוף בהיסח הדעת ופתח תיבת פנדורה של נגינה שנמשכה לתוך הלילה. ראסטות התנופפו, סיגריות התגלגלו, חבר או שניים שלא היכרנו הגיעו עם יין מקומי. מאוחר יותר התחילו דיונים בכמה שפות על נושאים ברומו של עולם.
מחר נקום בצהריים, נאכל לחם עם גבינה ונשפץ בתי איכרים בני מאות שנים. אין ספק – הגעתי למקום הנכון.
