אמהות מתאבקות וילדים מצווחים: קניות לבית-הספר
איך עושים קניות למשפחה מרובת ילדים? מלי גרין מצאה את נוסחת הפלא: היא מביאה לחנות את כל תשעת ילדיה ומגלה מוכרים נלהבים שיעשו הכל כדי שהביקור המשפחתי יסתיים במהירות. מה רבה היתה אכזבתה כשגילתה שבחנות ספרי הלימוד כל האמהות משתמשות בשיטה שלה
לא נלאה אתכם בתחזית במלואה, רק תרשו לי להעלות על הדף מספר ציטוטים נבחרים: "זווית הפעולה בין מרס שליט המזל שלכם לפלוטו מגיעה לשיאה באמצע השבוע ועלולה להביא איתה תגובות קיצוניות, שבוע לחוץ עם פתיל קצר במיוחד. כדאי להצטייד במנה גדושה של סבלנות. זה הזמן להיערך מחדש, פיזית ורגשית, עם הרבה חובות ומחויבות".
אני מניחה את העיתון מידי, פולטת אנחה שהייתה מפחידה את כל האסטרולוגים ומכריחה אותם להיות עדינים יותר בניסוח התחזיות, ומזכירה לעצמי שכנראה, אני האמא היחידה בגלקסיה ששבוע לפני תחילת שנת הלימודים עדיין לא רכשה את ספרי הלימוד לילדיה.
שאר הציוד כבר מוכן. כמו תמיד עם סיום שנת הלימודים הקודמת (במאה הקודמת למי שעוד זוכר) מיינתי את ספרי הלימוד התקינים ושמתי בצד - את השאר זרקתי, הילקוטים רוקנו וכובסו והונחו אחר כבוד בארון. דודו שלי עולה לכיתה א', הוא היחיד שיזכה השנה לילקוט חדש.
כחלק מתעסוקת החופש הגדול נתתי לבנות משימות חשובות: לבחור קלמר חדש ולקנות מכשירי כתיבה. המשימה הצליחה מעל המצופה ובמשך יום שלם הן הקדישו את מיטב מרצן לבחירת האקססוריז, שגרמה להן גם לאושר רב. העטיפות היו מונחות על השולחן מיותמות, צריך לעטוף איתם את הספרים שאולי עדיין נמצאים בבית הדפוס.
רק ספרי לימוד נשאר לקנות - חובה שהייתה מוטלת על כתפיו במשך כל השנים. דווקא השנה הצעתי שאולי כדאי שנצא ביחד לקנות את ספרי הלימוד עם הילדים. בשעתו הרעיון נראה לי נחמד. סירבתי לקרוא את כל תמרורי האזהרה שבדרך, גם כשהפרטנר שאל עשר פעמים אם אני בטוחה. לבסוף הפטיר כי אני עושה טעות גדולה, אבל לא היססתי - יותר מתמיד הייתי נחושה בדעתי שגם את המשימה הזאת אצלח.
שיטת הקניות היעילות של מלי גרין
אני רוצה לנפץ לכם מיתוס: קניות זה החלק הקל ביותר בתחזוק של משפחה מרובת ילדים. את זה גיליתי יום אחד כשנאלצתי לקחת את כולם איתי ביום חמישי, שזה יום הקניות השבועי שלנו בסופרמרקט ובחנות הטבע. התחלנו בחנות הטבע. נכנסו כלאחר כבוד כל משפחת גרין (מינוס הפרטנר), שזה בחישוב מהיר עשר נפשות. היה קשה לפספס כניסה מרשימה כזאת וגם בעל החנות לא נשאר אדיש, מיד עזב את עמדתו, כשהוא מותיר תור ארוך של קונים ורץ לעברנו. "גיברת, גיברת, מה את צריכה? תביא לי את הרשימה מהר", מעיניו נשקף הפחד. לא הבנתי מה קורה עד שראיתי את עיניו עוקבות בחרדה אחרי שמונת הילדים שהסתובבו בין המדפים. תמימים וממושמעים כמו מלאכים, לא נוגעים בכלום - אבל אותו זה לא קנה, כל מה שרצה היה שנסיים את שהותנו בחנות מהר ככל האפשר.
גם בחנות הבאה בתור עבדה השיטה. אימת ילדים מסתובבים דרבנה את כל נותני השירות לתת את העבודה המהירה והיעילה ביותר שאפשר. ומהרגע שגיליתי את נוסחת הפלאים לא היססתי להשתמש בה בלי רחמים. אני משתדלת לקחת את כולם לקופת חולים כי קבעתי תור לשירה החולה, למרפאת שינים לניקוי שינים של שימי ובטח שלסופרמרקט.
מתי ואיך נכשלה השיטה
ניצול מחפיר? יכול להיות, אבל מה שבטוח - בתוך חמש דקות אנחנו בחוץ אחרי הכל. החשבון נערך במהירות האור, המוכר אורז את הכל במהירות הקול ואפילו מלווה אותי עד לרכב. הילדים מצידם זוכים ליחס מיוחד. עוד בטרם הוציאו הגה מפיהם, משחדים אותם, "הנה קחו סוכרייה רק תחכו בשקט שאמא תסיים".
ולכן, כשהפרטנר החזיק את רשימות הספרים בידיו, עבר על הספרים שאפשר להעביר מאחד לשני , וסימן את הספרים החסרים, הצעתי לו כי אלך במקומו לקנות את הספרים. רגע אחרי שנשנק מתדהמה אושר גדול הציף את עיניו, כאילו משיתי אותו ממערבולת רגע לפני הטביעה. "אני אסתדר", הרגעתי בטון שליו, כאילו אנו יוצאים למסע פסטורלי בחיק הטבע ולא לשדה הקרב התורן של כל הילדים מגיל שש. "חצי שעה, וכולנו בבית בחזרה עם כל הספרים. כל אחד ישא את שלו ויעזור לי". 'הנה כוח עזר, תגבורת נוספת', הרהרתי בסיפוק בזמן שקשרתי את הקטנה בת החודשיים בעגלה.
כבר מרחוק הרגשתי את הספק מתחיל לחלחל מתחת לעור. קולות של ילדים התערבלו בצעקות האמהות. קול ענות גבורה, ערבול של שמות הספרים הנישאים באוויר במיקס השמור לימים אלה בלבד. את המוכר ועוזרו אי אפשר היה לראות, הם טבעו בים של ניירת, צעקות, אמהות, וילדים, הרבה ילדים. כמוני, היו שם הרבה אמהות שבטוחות שנוסחת הפלא שלהם תעבוד, אבל מה שכולנו שכחנו לקחת בחשבון שהקסם מתבטל כשחוץ ממך כולן אמהות להרבה ילדים.
חם, הילדים הקטנים בחנות (לא שלי. שלי כמובן המשיכו להיות אותם מלאכים תמימים וענוגים) התעצבנו, בכו, יללו, רטנו, קיטרו, צווחו והזיעו, "יעל, שירה דודו, אביבה, חיים!" התחלתי לקרוא בשמותיהם (כן, למי שתמה - אני זוכרת את השמות של כולם). הם נדחקו בין מדפי ספרי חשבון לחוברות העברית בחוסר אונים, לא מוצאים את מבוקשם, אפילו לא חוברת כתיב עלובה.
אמהות התאבקו עם אמהות אחרות, כדי לזכות להיות זאת שתושיט את הרשימה המיוחלת למוכר הנואש, שנראה היה שהוא מוכן למלט את נפשו לו רק היו מאפשרים לו לנוע החוצה. "באתי לפני שבועיים ולא היה כאן כלום", בכתה אישה אחת בלי בושה. לא היה מנוס: "הביתה!" הודעתי נחרצות. "ומה עם הספרים, אמא?" "איך נלך לבית הספר?" "מתי נקנה?"
"אבא יקנה!" אמרתי קצרות ונמלטתי החוצה.
מלי גרין, בת 33, ילידת ארה"ב, היא סופרת ועיתונאית במשרה מלאה. נשואה פלוס תשעה.
לטורים הקודמים:
