הרומן החפוז והמרגש שלי עם אליסון

היום שבו פגשתי את אליסון פירסון, מחברת רב המכר "אין לי מושג איך היא עושה את זה", החל כמו עוד יום שגרתי בחיי. התעוררנו, כל אחת מהדמויות האחראיות בבית הכין ילד אחר לקראת היציאה למקום בו ישהו את מרבית שעות היום, התלבשתי בחיפזון, ושוב לא היה לי זמן לכל הפינוק הזה שעושות נשים ללא משרה מלאה וילדים: התאמת בגדים טובה יותר, איפור, להביט במראה ועוד כמה דברים שהשתיקה יאה להם.

אחרי שהפקדתי את התינוקת במשפחתון, דהרתי לפגישה. בדרך חטפתי איזו לחמנייה, מתפללת שהשעון יאפשר לי לאכול במשך חמש דקות שלמות, ומודה למלצר ולעולם כולו כשזה קורה. אחרי הפגישה, ואחרי עוד אחת, ואחרי טיפול טלפוני בבעיה הקשורה לבית שלנו, נזכרתי שלא אכלתי מאז כלום. מה זה נזכרתי, הרקות הלמו באלימות "סלט! סלט!".

מזל שבישיבה נפרדנו מרוני, כי היו עוגות נהדרות שהיא אפתה בעצמה. גם רוני אם לשניים, ועוגות כמו שלה אני אצליח לאפות רק אם יתכנתו אותי מחדש.

איפה העוגה?

חלק משעשע מהשיחה עם אליסון פירסון, מחברת התנ"ך של האמהות העובדות, נסבה על סוגיית העוגות - אפיה ביתית או זיוף מהסופרמרקט. מי שקרא את הספר זוכר ודאי את הסצנה שבה מכה הגיבורה על עוגה קנויה, כדי לשוות לה מראה אותנטי של עוגה שנפתה בבית.

רק בסוף השבוע, ביום ההולדת של בני הבכור בגן, היה לי פיאסקו עוגה כזה משלי, כשבאחת עשרה בלילה, אחרי שהקצפתי חלבונים, המסתי שוקולד, והכנסתי לתנור, נזכרתי ששכחתי להכניס לבלילה קמח.

וכדי להעצים את הדרמה הקטנה שכמו נלקחה מהספר הנהדר של פירסון, כשהגעתי לגן, גיליתי שאמא של כלת היום הולדת השניה הכינה עוגה מפארת יצירה ואגו. למראה מבטי המובס הפטיר האבא של הבכור "נו, באמת, מה זה, עקרות בית נואשות?".

"גברים פשוט בנויים אחרת. הם לא יכולים להבין את זה", צחקה פירסון, "התחרות האמהית הזו, שהיא לא רק בזירה הזו, אבל זו בהחלט אחת מהזירות שלה, ורגשות האשם התמידיים, זה משהו שאין להם. נשים הן הרבה יותר קונטרול פריק, אבל למדתי שצריך לאפשר להם לעשות את הדברים בדרך שלהם. אם נשים רוצות שיתוף מהגברים, הן לא יכולות לנהל את הכול. נכון, כשאבא של הילדים איתם, הוא מלביש אותם והם נראים כמו סוכריות m&m, כמו קבצנים קטנים, אבל היי, אף אחד לא מת מזה. הם הלכו לפארק וכולם שרדו".

למדה לשחרר

אבל פירסון אינה מוכרת תמונה קיטשית שקרית על אוטופיה של שיוויון בין גברים לנשים בגידול הילדים. כשהיא נשאלה מה יהפוך גבר לפרטנר המושלם היא ענתה בסרקאזם: "reprogramming". וכשהיא מספרת שערב יציאתה לחו"ל לפני מספר שנים, כשילדיה היו עוד קטנים, היא השאירה לבעלה רשימה של מטלות וזה הגיב במשפט: "זה נראה כמו הוראות פלישה למדינה קטנה", משהו באחווה הנשית איתה הופך אמוציונאלי במיוחד, מציף. ככה שמתחשק לך לצעוק, על מה אני מדברת כל הזמן, לעזאזל?!

אז איך היא עושה את זה היום? פירסון, אישה רבת קסם אישי, כנות ושנינות, סיפרה שלמדה מהספר שלה ומהתגובות שהגיעו בעקבותיו, לשחרר. לא להרגיש אשמה כשהיא קונה עוגות במקום לאפות, לא לעשות דברים שהיא לא ממש מוכרחה, לוותר על המושלמות.

ובכל זאת, היא סיפרה איך הבכורה שלה ביקשה ממנה תחפושת של "בילבי", והיא לא מצאה בשום חנות. לפיכך קנתה חומר מיוחד וישבה וארגה את השיער והצמות של בילבי בפרך במשך זמן ממושך (כשהגיעה לישראל גילו לה שהתחפושת מצויה כאן בחנויות וזה שיעשע אותה מאוד). כלומר, מהחתירה למצויינות אמהית ישחרר רק המוות או כשהילדים יהיו אלו שמטפלים בך.

רק אני אטפל בילדים שלי

ובסופה של שיחה מרגשת, שקע אצלי במיוחד סיפור אחד, שנכנס כמו חומצה ישר לקרביים. היא סיפרה שיום אחד אמרה לה ביתה, בת שש דאז, "כשאהיה גדולה יהיו לי שישה ילדים, ולא תהיה לי אף מטפלת. רק אני אטפל בהם". לילדים יש דרך אכזרית לחשוף את השופטים חסרי הרחמים שיושבים אצלך בפנים, ושפירסון עשתה בהם שימוש סמלי בספר שלה.

אולי כשהילדה שלה, איווי, תהיה באמת גדולה, היא תבין שיש לה אמא דגולה. אמא שלא רק התעקשה להמשיך לעשות את מה שהיא מוכשרת בו, ובכך לשמש מודל לעצמאות לביתה, אלא גם לתת ביטוי וקול למיליוני אמהות שחיות בעצמן את הסיפורים שלה, והיא כתבה את חייהן גם בספר הבא שמבוסס על מכתבים שקיבלה בעקבות רומן הבכורה שלה.

"אחד המכתבים שהכי ריגשו אותי", היא סיפרה. "היה מאמא אחת שסיפרה לי שאמא שלה לא יצאה לעבוד בשנות השישים, ואת כל התסכול שלה היא ספגה, ולכן היה לה כל כך חשוב לפתח קריירה. היא תיארה את אמא שלה כטיגריס שכלאו אותו במטבח. גם לי יש אמא שתלויה בי לפרנסתה, ולכן היה לי כל כך חשוב לעשות משהו אחר עם עצמי, כך שלא אהיה תלויה באף אחד אחר". גדולה...

לטורים האחרונים בסדרה:

• למה לקחו לנו את יום האם?
• לא, לא בכל מקום הגיוני לשלוף ציצי ולהניק
• עיזבו אותנו מפמיניזם. רוצות לחזור הביתה
• מה הקשר בין נס לסקס?
• ריקי כהן ממליצה: תעשו ילדים
• יכול להיות שלהיות אמא זו לא פסגת האושר?
• דרושה מטפלת. לא מושלמת מדי
• ושמישהו ינסה להשתיק אותה
• התאהבתי בך בשנייה שנולדת
• די לטרור ההנקה
• לידות בית: בשביל "חוויה" לסכן חיים?
• זו לא תרופה, זה מיץ פטל
• סקס? למי יש זמן עם הכביסות והחיתולים
• תאכל, זה מאוד בריא לך
• שתבכה, זה מחשל, רק ככה היא תלמד להסתדר
• "תתפלא, אני זו שקובעת"