"אחרי 230 השתלות, עדיין מתרגש כשנמצאת תרומה"

70 אחוזים מניתוחי ההשתלות בישראל מבוצעים במרכז הרפואי רבין, מקבוצת כללית. רוב השתלות הריאה וכמחצית מהשתלות הלב בישראל מתבצעות בבית חולים בילינסון, אחד משני בתי החולים במרכז הרפואי רבין. לבילינסון יצא מוניטין בינלאומי בתחום ההשתלות, ובית החולים החל בהשתלות כבר בסוף שנות ה-60, כשהתחום עדיין היה בחיתוליו. באותן שנים כל השתלה נחשבה סנסציה, אך עם השנים, וככל שהתפתחה הרפואה, הפכו ניתוחים אלה לשגרה.

בשנת 2007 נולדו מחדש בבילינסון 144 גברים ונשים, אשר עברו ניתוחי השתלה. שמונה אנשים זכו בלב חדש, 33 איש ואישה עברו ניתוחים להשתלת ריאה, שמונה קיבלו כבד חדש ו-35 איש רואים היטב הודות לניתוח להשתלת קרנית. גם במרכז שניידר לרפואת ילדים, מקבוצת כללית, הסמוך לבילינסון, בוצעו במהלך השנה האחרונה 44 ניתוחי השתלה: 21 השתלות איברים ו-23 השתלות מוח עצם. 

השתלה נדירה

לראשונה בישראל ובאחת הפעמים הבודדות בעולם, ביצעו בשנה שעברה בבילינסון השתלה של ריאה וכבד באבירם גורש, מורה בן 38 מרחובות, נשוי ואב לשני ילדים, הסובל מתסמונת כבדית-ריאתית. ההודעה כי נמצאה תרומה של שני האיברים (כבד וריאה) ועליו להגיע לביה"ח לביצוע ההשתלות נמסרה לאבירם ערב נסיעתו לביצוע ההשתלה בצרפת.

בניתוח המורכב והייחודי, שנמשך 16 שעות, לקחו חלק מעל 20 אנשי צוות, ביניהם ששה רופאים משתילים ועוד חמישה רופאים מרדימים, אחיות, טכנאי מכונת לב-ריאה, מתאמות השתלות, צוות בנק הדם וסניטרים. מדובר בהשתלה משולבת של ריאה וכבד שבוצעה בעולם פעמים ספורות בלבד, בחולי סיסטיק פיברוזיס.  

המושתלת ה-100 למושתל ה-200: "השתחררת מהכלא"

בשנת 2007 ציינו גם אירוע חשוב בהיסטוריה הרפואית של בילינסון: מושתלת הריאה ה-100, רעיה כהן, פגשה את מושתל הריאה ה-200, שרלי פרץ, שזכה בחיים חדשים בקיץ 2007. מושתלת הריאה ה-100 הגיעה לביקור עם עוגה ענקית בצורת המספר 200. כהן שיתפה את המושתל הטרי בנסיונה: "זהו, השתחררת מהכלא של ההמתנה להשתלה, עכשיו תתחיל חיים חדשים". גם רופאיו של המושתל, ילדיו ונכדיו לא פספסו את ההזדמנות לברך ולשמוח והצטרפו לחגיגה.

מימין: שרלי פרץ, פרופ' מרדכי קרמר, רעיה כהן, ד"ר מילטון סאוטה, ד"ר

יעל רפאלי (צילום: מכון הצילומים, בילינסון) 

אסון - וחיים חדשים

מאחורי החגיגה של המושתלים מסתתרת ברוב המקרים טרגדיה של משפחה שאיבדה את היקר לה מכל, אך ידעה לגלות שאר רוח דווקא ברגעים הקשים.

נטע-לי בורוסקי, בת שלוש, נפטרה במהלך ניתוח עיניים. הוריה הסכימו לתרום את איבריה להשתלה. הכבד של נטע-לי ז"ל הושתל בגופה של מרי אהבה נוסצקי, בת

 שש וחצי, שסבלה ממחלת כבד קשה. היא עברה השתלה במרכז שניידר לרפואת ילדים.

רב"ט מעיין רוטנברג ז"ל, נפצע באורח אנוש בתאונת אימונים בבסיס שיזפון בדרום ומת מפצעיו. מעין, בן 19, מקיבוץ בית העמק, נשא בכיסו כרטיס אדי ומשפחתו הסכימה לתרום את איבריו. הכבד הוטס לגרמניה והושתל שם, בשל סוג דמו הנדיר. הלב, הריאות והכליה הושתלו בארבעה ישראלים. שתי הקרניות הושתלו בשני חולים נוספים.

שוקי זיו, תושב נס ציונה, איבד את בנו עידו ז"ל, בן 26 במותו, אבל זכה בבני משפחה חדשים: האנשים שבהם הושתלו האיברים שנלקחו מגופו של עידו, שנהרג בתאונת אופנוע. "לצד זה שהגורל התאכזר אלי ואל משפחתי, זו זכות להציל חיי אדם ולתרום איברים כדי שאחרים יוכלו לחיות טוב. יש תסכול וכאב ואבל, אך הקשר עם התורמים הוא כמו עם בן משפחה. יש הפרייה הדדית, המון הוקרה מצדם ודאגה מצדנו. אנחנו מלווים את ההחלמה שלהם והם מבקרים אותנו".

יש שנאלצים לעבור ניתוח חוזר. רעות ברזילי, בת 26, הגיעה לבית החולים בילינסון בתחילת ינואר 2008 במצב קשה והמתינה לתרומת ריאות כשהיא מורדמת ומונשמת. כעבור שלושה השתחררה לביתה, כעשרה ימים לאחר השתלת ריאות מוצלחת. רעות עברה לפני שלוש שנים השתלת ריאות, שלאחריה חזרה לתפקוד מלא ואף זכתה בתואר המכובד סגנית אלופת אירופה בשחייה למושתלים.  

"אנחנו מתחננים שהמשפחות יסכימו לתרום"

"הרגע המרגש ביותר עבורי כרופא משתיל הוא לאחר שעות רבות של ניתוח, כשמתחדשת זרימת הדם ללב או לריאות שזה עתה השתלנו ואני רואה את האיבר מתחיל לתפקד", אומר ד"ר בנימין מדליון, מנהל היחידה להשתלות לב וריאה במערך ניתוחי חזה ולב בבילינסון. "כמשתיל לב וריאות אני פוגש חולים במחלת לב או ריאות שאינם מסוגלים לתפקד כמעט לחלוטין. במצב הפחות קשה, הם אינם מסוגלים לבצע פעולות אותם הם היו רגילים לבצע בעבר, ובמצבים מתקדמים הם אינם מסוגלים לבצע פעולות פשוטות ולדאוג אף לצרכיהם הבסיסיים. לרוב, מדובר באנשים צעירים בעלי משפחה, שחייהם נעצרו בשלב מוקדם וניתוח ההשתלה יכול לאפשר להם לחזור ולתפקד בצורה טובה במסגרת החברה והמשפחה".  

שותפים למסע

השתלה היא מסע ארוך ורב משתתפים. השתלה היא מסע עמוס באתגרים. השתלה היא מסע שדורש ידע, מיומנות וסבלנות, מחויבות ומסירות. השתלה היא מסע שעושים אותו ביחד, ונשארים ביחד גם אחרי קו הגמר.

זה מתחיל בשיחת טלפון, בדרך כלל בשעות הערב. "מה נשמע?" שואלת מתאמת ההשתלות רחל מיכוביץ את בן שיחה מעבר לקו, "אתה בסדר? אל תתרגש, אבל יכול להיות שהיום זה היום". זו שיחת הטלפון המבשרת למועמד להשתלה כי ייתכן שהכבד שהוא ממתין לו נמצא ועוד מעט תתבצע ההשתלה המיוחלת.

30 השתלות כבד התבצעו בשנת 2007 במחלקת השתלות בבילינסון בשיתוף מרכז שניידר לרפואת ילדים.

השתלה יכולה להימשך בין ארבע ל-12 שעות. המתח והמיומנות מבטיחים ערנות וריכוז מלאים עד לתום הניתוח. הרגע שכולם מחכים ומצפים לו, בנשימה עצורה, הוא הרגע שבו מחובר הכבד החדש באופן סופי לעורק ולווריד המתאימים. עכשיו השאלה הגדולה – יעבוד או לא? ידמם חס וחלילה או שהכל יילך כשורה? ברגע שרואים המנתח וצוותו שהכבד עובד, שאין דימום חריף, אפשר לשמוע את אנחת

 הרווחה. זה הרגע שבו האופטימיות מתחילה לתפוס את מקום הדריכות והריכוז. גם מתחת למסכות אפשר לראות את החיוכים.

"אחרי 230 השתלות, אני עדיין מתרגש בכל פעם שאני מודיע למטופל שלי שנמצאה תרומה וקורא לו להגיע לביה"ח להשתלה", אומר פרופ' מרדכי קרמר, מנהל מכון ריאות בבילינסון. "הבעיה הקשה שניצבת כיום בפני הנזקקים להשתלה היא מחסור בתרומות איברים. הנכונות לתרומת איברים בארץ היא פחות מ-50 אחוזים מהפוטנציאל. ההסברים לכך רבים, אבל השורה התחתונה היא שאנחנו מוצאים את עצמנו מתחננים בפני משפחות שיסכימו לתרום ולהציל חיים".