שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לפי האבולוציה: היהודים שרדו הודות לברית ונידה
    האנתרופולוג מלווין קונר סבור שברית מילה ושמירת נידה הן שתי מצוות שיכולות להסביר איך העם היהודי שרד עד היום. וזה בהחלט קשור לתיאוריית הברירה הטבעית של דרווין

    ההיסטוריה העולמית מלאה באימפריות ששלטו בעולם, אבל העם היהודי אף פעם לא היה אחת מאלה. מאז ומתמיד היהודים היו מיעוט, ובמשך תקופות ארוכות גם מיעוט נרדף. לכאורה, נוכח המלחמו, ההגליות וההשמדה, העם היהודי היה אמור כבר להיעלם, אבל הוא לא. איך הוא עושה את זה?

     

    עוד בערוץ היהדות  - קראו:

     

    האנתרופולוג היהודי פרופ' מלווין קונר מאוניברסיטת "אמורי" (אטלנטה) זוקף את הישרדותו של העם היהודי לדבקותו בחלק ממצוות התורה, שלדבריו הותאמו במיוחד כדי להבטיח את הישארותם של צאצאי אברהם על במת ההיסטוריה. 

     

    לדבריו, ברית המילה ושמירת טהרת המשפחה (נידה) הן מצוות שאיפשרו ועודדו הולדה של מספר צאצאים רב, שתרמו להמשכיותו של העם. הוא מוסיף כי המודל של נשים ולדניות תואם את תיאורית הברירה הטבעית של דרווין, לפיה צאצאים רבים משפרים את סיכויי ההישרדות, או במילים אחרות: "פרו ורבו" זה נוסחא מנצחת. קונר יציג את התיאוריה שלו בכנס "יהדות בפרספקטיבה אבולציונית" של מכון שכטר, למדעי היהדות בירושלים,שהסתיים בסוף שבוע שעבר.. 

     

    "קיומו של העם היהודי לאורך ההסטוריה, נוכח הגלות והרדיפות, הוא אתגר אמיתי" אומר קונר, "אנשים דתיים נוהגים להסביר זאת על-ידי התערבות אלוהית. אין ספק שהמחויבות שלהם לטקסטים דתיים עזרה, אבל אם נסתכל על מנהגים יהודיים מסוימים, אפשר בהחלט לבחון את ההשפעה שלהם על מערכת הרבייה".

     

    טוב וגם רע

    כשקונר מתייחס למצוות ברית מילה, הוא לא מסתיר את הפן השלילי. לדבריו, בעקבות הברית, תינוקות עלולים לקבל זיהום או למות מדימום. שלא לדבר על כך שאויביהם של היהודים, ובהם גם הנאצים, השתמשו במילה כדי לזהות את היהודים.

     

    ויחד עם זאת, כיום יש הוכחות מדעיות שמילה של גברים יכולה למנוע זיהומים באיבר המין - והדבר בוודאי חשוב יותר בתקופה העתיקה, שאז ההקפדה על ההיגיינה לא הייתה טובה. בעבר, זיהומים באיברי המין עשויים היו לגרום לבעיות פוריות אצל נשים - ולפיכך חשוב היה שגבר לא ידביק את בת זוגו.

     

    עד כאן חלקם של הגברים, אבל היהדות לא קיפחה גם את חלקן של הנשים בהבטחת הישרדותו של העם - ונתנה להן את מצוות נידה, האוסרת על קיום יחסי מין בין בני הזוג במהלך הווסת.

     

    "גם לנידה יש צד שלילי", מתחיל קונר בצדדים הלא-מחמיאים. "קבוצות של דתיים השתמשו בנידה כדי להרחיק נשים מהזירה הציבורית וכדי להגביל אותן בצורות שונות".

     

    אבל לצד זאת, קונר מזכיר את הצדדים הטובים. לדבריו, מצווה זו הגדילה את הצלחת הרבייה של העם, שזו מהות האבולוציה על-פי דרווין: אם מחכים שבעה ימים מהיום האחרון של הווסת, נמצאים בממוצע ביום ה-12 של המחזור, שזה אומר יומיים-ארבעה לפני הביוץ. מאחר שהזרע יכול לשרוד ברחם ימים אחדים, הזמן שקבעה התורה הוא זמן אידיאלי להרות.

     

    מעבר לכך, הוא מזכיר כי למצווה זו יש ממד נוסף, שכן עבור זוגות רבים הציפייה יוצרת מעין "ירח דבש חודשי", וההשפעה שלו מגדילה את ההזדמנות להרות.

     

    גם היום: נסו ותיהנו

    על אף שמדובר בשתי מצוות עתיקות ביותר, לדעתו של קונר הן עדיין רלוונטיות. "לאחרונה הוכח כי מילה יכולה להקטין ב-60 אחוז את הסיכון לחלות באיידס במזרח אפריקה. בעקבות כך, האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים הייתה קרובה לקבל החלטה הממליצה למול את כל הילודים הזכרים בארה"ב. לבסוף הוחלט שבעולם המערבי המודרני היתרונות אינם גדולים מספיק, והשאירו את הנושא לבחירתם של ההורים. בכל מקרה, אין ויכוח רפואי על יתרונות המילה.

     

    "באשר לנידה, שנשמרת על ידי יהודים אורתודוכסים וקונסרבטיבים רבים כחלק מטהרת המשפחה, אפשר לראות את זה כאירוע בעל יתרונות רבים, אפילו רומנטיים. המציאות הזו מעמידה את הבעל והאישה כשווים, על-ידי כך שהם חווים ביחד, כזוג, את המחזור החודשי".

     

    ואולם, בעוד שנידה ומילה קיבלו "הכשר" בתקופה המודרנית, מנהג תרבותי אחר, שגם הוא סייע להגדלת הלאום, נשאר מאחר: הפוליגמיה.

     

    "היהדות אינה מונוגמית מטבעה", אומר קונר, "בתקופת התנ"ך, מאברהם והלאה, אנחנו רואים איך גברים ניצלו באופן מלא את הסמכות לשאת יותר מאישה אחת. לעתים אנחנו רואים התנהלות התואמת את התיאוריה של דרווין על הסלקציה המינית. יש מקומות שבהם מותר ואפילו מעודדים את הלוחמים היהודים לקחת נשים, במיוחד בתולות כשלל קרב. ויש כמובן את אלף נשותיו ופילגשיו של שלמה המלך. זה נראה אולי מספר גדול מדי, אבל זו לא הייתה תופעה חריגה בקרב שליטים רבי עוצמה באסיה ואפריקה במהלך רוב ההיסטוריה. במקרה של שלמה המלך הביקורת שנמתחה עליו לא הייתה בשל מספר הנשים, אלא בשל העובדה שהלך אחר נשים זרות".

     

    אחד נגד מאה נשים

    בעוד שהנידה והמילה נתפסות בעיני קונר כרלוונטיות גם היום, לא כך הפוליגמיה. "כאב לשלוש בנות, אני שמח שהדבר הזה מאחורינו", הוא מבהיר, "אין

    לשכוח את 999 הגברים שבגלל ההרמון של שלמה לא היו להם נשים בכלל"

     

    קונר נולד למשפחה אורתודוכסית, אבל במונחים ישראלים הוא היום דתל"ש. ובכל זאת, הוא רואה בתורה ובמצוות נכס חיוני לקיום היהודי. "אני לא חושב שהיינו שורדים כעם בלי התורה", הוא אומר. "אפילו שבכל דור יש אנשים כמוני, שמתרחקים מקיום מצוות התורה, היא עדיין ממשיכה להיות הליבה של העם היהודי. כמרבית הישראלים, גם אני לא אוהב את הקיצוניות הדתית, ורואה בה איום פוטנציאלי, אבל כמו שבן גוריון הבין - העם היהודי זקוק לאנשים דתיים.

     

    "בישראל של היום אתה יכול להיות חילוני גמור מבלי שזה יפגע בזהותך היהודית. בגלות אין תופעה כזו. בדורות האחרונים היהדות החילונית היא נתיב יציאה החוצה מהיהדות. ואולם, מה שאיפשר את קיומו של העם היהודי בעבר, וגם בעתיד, הם שלושה דברים: העם, התורה ואלוקים".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ברית. מונעת הדבקה בזיהומים
    צילום: ישראל ברדוגו
    מקווה. נופל בול על הביוץ
    צילום: ישראל ברדוגו
    מלווין קונר
    צילום: Ann Cale Kruger
    מומלצים