"הכול התחיל להסתבך אחרי שסגרנו תאריך לחתונה. חתמנו על חוזה באולם אירועים, התקדמנו יד ביד אל עבר הרכב ולפני שנכנסו לאוטו, הסתכלתי עליו ואמרתי: 'תהיה מודע לכך שעכשיו, כשאנחנו יוצאים מהאולם, ייכנס בינינו שטן. יהיו המון ריבים עד שתשים לי טבעת על האצבע בחופה. צריכים להיות חזקים'.
"הוא הסתכל עליי בתמיהה ואמר, 'נו באמת, איזה שטויות! אנחנו אוהבים ואנחנו נסתדר, מה כבר יכול להיות?' - בואי נאמר שהוא היה מאוד תמים, כי כל דבר רע שיכול היה לקרות, קרה בשלושת החודשים עד לחתונה", מספרת ליאן (השם האמיתי שמור במערכת) בת 29 מכפר סבא.
"הייתי באיזושהי פנטזיה. כל בחורה מחכה לחתונה שלה וכל החברות שלי כבר היו נשואות עם ילדים"
(צילום: Shutterstock)
ליאן, כמו שאר הנשים בכתבה, החליטה לבטל חתונה כשהספירה לאחור בעיצומה, השמלה מוכנה, האולם סגור וההזמנות כבר נשלחו לכל האורחים והמשפחה. עבור נשים שבוחרות לבטל חתונה רגע לפני היום הגדול, מדובר באחד הצעדים המטלטלים בחייהן. מלבד שברון הלב והאכזבה הברורים מאליהם, הן נאלצות להתמודד עם לחץ סביבתי, בושה, מבוכה והשלכות כלכליות, כשמעל כל אלו מרחפת השאלה הגורלית: האם עשיתי את הדבר הנכון? יצאתי לבדוק מהם המניעים לצעד הזה, האם היו נורות אדומות שקדמו למהלך ואיך מתמודדים עם היום שאחרי.
"מדדתי שמלות כלה ולא התרגשתי מכלום"
"הכרנו לפני שנה באפליקציית הכרויות של מסורתיים, ומהרגע הראשון היה חיבור מעולה", ממשיכה ליאן ומספרת. "שנינו היינו סטודנטים למשפטים, והרגשנו שאנחנו על אותו תדר ועם אותן שאיפות וחלומות לבנות יחד בית. הקשר התחיל מאוד אינטנסיבי ושלושה חודשים לתוכו הבנו שזה 'זה' והחלטנו להתחתן.
"באותה תקופה אחותי הגדולה גם היתה מאורסת, והיא לא אהבה את הרעיון שנתחתן באותו הזמן. רצינו להתחתן לפני תחילת ההתמחות שלו, אז היו לנו חודשים ספורים לערוך חתונה, לכן עוד לפני שהיתה הצעת נישואין רשמית כבר סגרנו אולם. אלא שאז התחילו כל הבעיות".
ליאן: משהו בפנים הרגיש לא נכון. מדדתי שמלות כלה ולא התרגשתי או התלהבתי מתכנון החתונה בכלל. היו פעמים שהסתכלתי על טבעת האירוסין ושאלתי את עצמי מה אני אמורה להרגיש והאם אלו החיים שאני רוצה לעצמי
מה זאת אומרת?
"הוא בן יחיד ואמא שלו נכנסה בינינו ולי יש משפחה מאוד גדולה והוא לא הסתדר איתם. למרות שבהתחלה הסכמנו על הכול, לפתע התווכחנו על הכול: מעבר דירה, חינוך ילדים, עבודה וטהרת המשפחה. זה החריף כשעם הזמן הוא ניסה לשלוט בי ולהרחיק אותי מהמשפחה ומחברים.
"בשלב מסוים הבנתי שיש כאן שתי אופציות: להילחם או לפרק. הלכנו ליועצת זוגית, אבל במשך שעה רק נכנסו האחד בשנייה על הכול. היא הסתכלה עלינו ושאלה: 'למה אתם מתחתנים? אתם מודעים לכך שזה לא יחזיק מים?'"
וואי. איך הגבתם?
"שתקנו. הבנו שהיא צודקת, אבל היינו כבר חודש לפני החתונה והבושה היתה חזקה יותר מקול ההיגיון. ביקשנו ממנה לעזור לנו לגשר על הפערים ולמצוא פתרונות ופשרות, אבל לא הצלחנו".
איך למרות כל הריבים עדיין רצית להתחתן?
"הייתי באיזושהי פנטזיה. כל בחורה מחכה לחתונה שלה וכל החברות שלי כבר היו נשואות עם ילדים. חיכיתי לרגע למרות שמשהו בפנים הרגיש לא נכון. מדדתי שמלות כלה ולא התרגשתי או התלהבתי מתכנון החתונה בכלל. היו פעמים שהסתכלתי על טבעת האירוסין ושאלתי את עצמי מה אני אמורה להרגיש והאם אלו החיים שאני רוצה לעצמי.
"הייתי מבולבלת אבל דבר אחד ידעתי - אני לא רוצה להיות גרושה. מדי יום התפללתי לשם, והדלקתי נר לסבתא שלי ז"ל. אפילו צפיתי שוב ושוב בסרטון שבו היא שמה לי יד על הראש ומברכת אותי לזיווג הגון, בעל טוב ממשפחה טובה, עם סבלנות וערכים טובים - ולא הרגשתי שהוא הבעל שהיא איחלה לי".
ליאן: בדרך חזור הוא שלח לי טופס ביטול מהאולם וכתב 'תחתמי כאן וכאן', וזה הרגיש כמו גירושים. התחלקנו חצי-חצי בתשלום של 60% מהעסקה, והספקים ויתרו לנו והחזירו את המקדמות. למחרת הוא הגיע לאסוף דברים מהדירה. אפילו את המצעים הוא לקח
מתי הגעת למסקנה שזה אכן לא הוא?
"חודש לפני החתונה. נסעתי עייפה ברכבת אחרי יום עבודה לטקס סיום התואר שלו. כל הדרך חשבתי לעצמי כמה לא בא לי להיות שם וביקשתי סימן. לפתע ראיתי חנות עם השם של סבתא שלי ז"ל ותמונה של אישה שנראית בדיוק כמוה. הצטמררתי והרגשתי שזה סימן ממנה לשים לחתונה הזו סוף.
"הגעתי לטקס בדיוק כשהוא עלה לבמה, וקראו בשמו. ואז הוא ירד, בא לקראתי והבין מה עובר לי בראש. הוא הסתכל עליי ואמר: 'זהו?', וענית שכן. הוא התחיל לצעוק: 'איך את עושה לי את זה? למה את הורסת לי את היום הזה? למה לא חיכית עם זה?' ועניתי שאני מצטערת אבל אני לא מסוגלת למשוך את זה יותר.
"עניתי שאני מצטערת אבל אני לא מסוגלת למשוך את זה יותר"
(צילום: Shutterstock)
"הוא צעק וירה מילים שנגעו בנקודות התורפה שלי ופשוט הסתובב והלך, ואני חזרתי הביתה לבד ברכבת. בדרך חזור הוא שלח לי טופס ביטול מהאולם וכתב 'תחתמי כאן וכאן', וזה הרגיש כמו גירושים. התחלקנו חצי-חצי בתשלום של 60% מהעסקה, והספקים ויתרו לנו והחזירו את המקדמות. למחרת הוא הגיע לאסוף דברים מהדירה. אפילו את המצעים הוא לקח".
עצוב. איך אנשים בסביבתכם הגיבו?
"כולם שמחו במפלה שלנו. אחותי ובעלה קפצו מאושר שלא יתחתנו לפניהם וגם המשפחה המורחבת שמחה כי ביום של החתונה היתה גם חינה למישהי אחרת מהמשפחה. כולם בסוף זכו לשמחות שלהם חוץ ממני. מצד אחד, הרגשתי שלווה פנימית ומצד שני הייתי בקהות חושים ולא בכיתי אפילו.
"כשאחותי התחתנה לא עזרתי לה בארגונים וגם למקווה לא רציתי ללכת. רציתי לקבור את עצמי מתחת לאדמה כי הרגשתי שכולם שמחים בשבילה ועליי הם מרחמים. התביישתי. ניסיתי להראות שהכול בסדר אבל לא הייתי בסדר בכלל. כעסתי על העולם".
התחרטת?
"מדי פעם תהיתי לעצמי אם עשיתי טעות. לפני כמה זמן ראיתי ברשת תמונת פרופיל שלו עם בת זוג חדשה והיו רגעים שחשבתי לעצמי: 'וואו, עכשיו היה אמור להיות לך יום נישואים', או 'עכשיו בטח כבר היית נשואה עם ילד'. לפעמים עלתה בי מחשבה שאחרי החתונה הכול היה מסתדר איכשהו, אבל אני מאמינה שעשיתי את הדבר הנכון. לא הייתי מנותקת. היו נורות אדומות וראיתי אותן, אבל חשבתי שזה ישתנה ורציתי לתת הזדמנות. כנראה שהייתי צריכה את הזמן כדי לקבל את ההחלטה.
"בסוף, כל אדם צריך להקשיב לאינטואיציה שלו, היא לא משקרת. היום יש לי קווים אדומים ואני יודעת מה אני רוצה ולמה אני ראויה, אבל זה עדיין קשה לי ופוגש אותי כל פעם מחדש בשמחה של מישהי אחרת. בסוף רק האמונה מחזיקה אותי. אני יודעת שבורא עולם איתי והזיווג שלי יגיע".
"גם אבא שלי ביטל פעם חתונה שלושה שבועות לפני המועד"
"יכול להיות שפשוט הרגשתי וידעתי בתת המודע שזה לא הבן אדם שלי", מספרת עמליה סינגר (36) ממושב מגדים, שביטלה חתונה שלושה שבועות לפני המועד. "הכרנו כשהייתי בת 27. עברתי לקיבוץ אחרי פרידה והיינו שכנים לדירות צמודות. יצאנו בערך שנתיים עד שהוא הציע נישואים, וחמישה חודשים לאחר מכן היינו אמורים להתחתן. תכננו להתחתן במדבר, לערוך חתונה קטנה עם חמישים איש ולסגור מתחם צימרים לסופ"ש.
"אבל האמת היא שרוב האנשים סביבי אפילו לא ידעו שאני מתחתנת, כי כל הסיטואציה הלחיצה אותי. אף פעם לא דמיינתי את עצמי בשמלת לבנה ולא רציתי את הפוקוס הזה עליי. גם חששתי מהדינמיקה המשפחתית של ההורים הגרושים שלי ולא רציתי להתעסק בזה בכלל".
שיתפת את הארוס בתחושות שלך?
"לא וזו היתה אחת הסיבות שנפרדנו. לא היתה בינינו תקשורת ולא דיברנו על המון דברים עמוקים וחשובים".
עמליה: כל כך התביישתי מהמחשבה לבטל. אפילו חשבתי לעצמי שאולי עדיף להתחתן ואז להתגרש, ואז אחותי אמרה לי: 'תקשיבי, אם את לא מתרגשת ולא מוכנה לדבר על החתונה, אז תבטלי'. פתאום היה לי מאוד ברור שזה מה שצריך לעשות
איך הבנת שזה לא "זה"?
"שלושה שבועות לפני החתונה הגיע לביקור חבר משפחה, ודיברנו על הזוגיות שלי. עלו שאלות על גידול הילדים, כלכלה, עתיד משותף ומטרות, ולא היו לי תשובות. עניתי לו שמעולם לא דיברתי עם בן הזוג על הנושאים האלו. אז הוא אמר: 'אם הייתי את, הייתי מחכה קצת לפני שאני מתחתן".
עמליה סינגר. הבינה שיש בעיה שלושה שבועות בלבד לפני החתונה
(צילום: יעל רותם)
"זה הפתיע אותי. לא ציפיתי לשמוע זאת שלושה שבועות לפני החתונה. מה זאת אומרת לחכות? הכול סגור כבר. זה ערער אותי ממש. לכן באותו יום שישי חזרתי הביתה ודיברתי על זה עם הארוס. הוא ממש התעצבן ולקח את זה קשה ואני הרגשתי מבולבלת, אז נסעתי להורים שלי למושב לארוחה כדי לחשוב. אבא שלי אמר לי שגם הוא בעברו ביטל חתונה שלושה שבועות לפני, והרגיע אותי שזה בסדר ולא סוף העולם.
"אני, לעומת זאת, כל כך התביישתי מהמחשבה לבטל. אפילו חשבתי לעצמי שאולי עדיף להתחתן ואז להתגרש, ואז אחותי אמרה לי: 'תקשיבי, אם את לא מתרגשת ולא מוכנה לדבר על החתונה, אז תבטלי'. פתאום היה לי מאוד ברור שזה מה שצריך לעשות. החלטתי לא להתמהמה, ובאותו הלילה חזרתי הביתה ואמרתי לו: 'נראה לי שנבטל את החתונה'".
איך הוא הגיב?
"הוא לא עשה מזה עניין ולא נלחם עליי ועל הזוגיות שלנו. הוא פשוט אמר: 'אם זה מה שאת רוצה, סבבה'. אני בכלל לא הייתי במיינדסט של פרידה. חשבתי שנבטל ונראה מה יוליד יום, אבל הוא אמר שמבחינתו זה נגמר, ואנחנו צריכים להיפרד. מאוד התפדחתי לבטל את החתונה וזה היה לי קשה, אבל למזלי לא היו הרבה מוזמנים להודיע להם. כולם מאוד הצטערו לשמוע, אבל גם תמכו בי.
"מבחינת הוצאות, בעל הקייטרינג לא גבה דבר כששמע על ביטול החתונה, ולמתחם הצימרים נסעו חלק מבני המשפחה שלי, אז לא היה הפסד כלכלי. מבחינת מגורים, הוא נשאר ואני עזבתי את הבית. חישבנו הוצאות רהיטים והתחלקנו חצי-חצי. אחר כך ניתקנו קשר לגמרי. בהתחלה גרתי אצל ההורים ואז עברתי לתל אביב וממש התחלתי הכול מחדש. רגשית היה לי מאוד קשה. הוא, לעומת זאת, נכנס לקשר כבר כמה חודשים אחרי הפרידה, והתחתן".
לא פשוט. היו רגעי חרטה?
"היה שברון לב ושוק והתנפצות של ודאות עתידית. עזבתי את הזוגיות שלי, את העסק שלי, את הבית שהכרתי, ועברתי למקום חדש והכל היה זר. בהתחלה הייתי בשיא ההתרגשות של המעבר, אבל אחר כך נכנסתי לתקופה לא טובה ולקח לי יותר משנה להתאושש.
"לאורך השנים חשבתי לא פעם על 'מה היה אם', אבל לא התחרטתי על הבן אדם שעזבתי, אלא על האפשרות לחיים מאוד נוחים. עברו שבע שנים מאז ויכולתי להיות עכשיו כבר נשואה עם שלושה ילדים, אבל כנראה שלא הייתי מאושרת. לפני שנתיים נתקלתי בו ובילד שלו, וזה עשה לי טוב לראות שהוא זכה למשפחה וטוב לו.
"אני, לעומת זאת, עוד רווקה שמחפשת זוגיות, אבל הגשמתי כל מה שרציתי להגשים בחיי מלבד זוגיות, לכן אני יכולה להיכנס לפרק הבא בחיי יותר שלמה ועם ידיעה ברורה של מי אני ומה אני צריכה. קיבלתי מתנה - להיות מישהי שבחיים לא חשבתי שאהיה: הרבה יותר קרובה לעצמי, עצמאית והישגית, יודעת לדבר ולתקשר, ואני עושה מה שאני אוהבת ומעבירה ריטריטים ומעגלי נשים.
עמליה: לאורך השנים חשבתי לא פעם על 'מה היה אם', אבל לא התחרטתי על הבן אדם שעזבתי, אלא על האפשרות לחיים מאוד נוחים. עברו שבע שנים מאז ויכולתי להיות עכשיו כבר נשואה עם שלושה ילדים, אבל כנראה שלא הייתי מאושרת
"למדתי שאני רוצה גבר שיודע לתקשר ולדבר פתוח גם על נושאים שלא הכי כיף לדבר עליהם, גבר פתוח מחשבתית, עם שאיפות, שחולם בגדול והכי חשוב, כזה שמחובר לעצמו. אני רוצה מישהו לעוף איתו על החיים, לטוס ולטייל יחד, וכמובן להקים איתו משפחה".
"קיוויתי שאעשה תאונה, רק לא להתחתן איתו"
גם עדי (שם בדוי), בת 34 מרחובות, מרגישה שלמרות הקושי, היא עשתה את הצעד הכי נכון עבורה וגם היא מחכה לאחד הנכון שיגיע וירגיש מדויק. "הכרנו חודש לפני המלחמה. אני נסעתי לדרום להשתתף בתוכנית צעירים ולגור שם במשך חודש, והוא עבד שם. ישבנו כמעט כל ערב יחד בקראוון, ניגנו ודיברנו אל תוך הלילה.
"בהתחלה ראיתי את הקשר כחברי בלבד, כי אני דתייה לאומית והוא חוזר בשאלה וצעיר ממני, אבל אחרי שהתכנית נגמרה הוא התחיל מילואים, הקשר התהדק ונכנסנו לזוגיות. הבעיה היתה שכל הזמן נתקלתי בעוד ועוד פערים שקשה היה לגשר עליהם".
כמו מה?
"אני בן אדם שמח שאוהב לחיות ויש לי ראש מאוד פתוח, ואילו הוא כל הזמן עסק בשאלות קיומיות של 'למה להתחתן' ו'למה להביא ילדים לעולם', וזה הרתיע אותי. אחרי מספר חודשים הוא חווה אירוע לא פשוט בעזה, וזה כבר ממש השפיע על הזוגיות שלנו".
באיזה אופן?
"הוא התחיל לסבול מתסמינים של פוסט-טראומה, שבגללם גם שוחרר הביתה. היו לו חרדות, התקפים בלילה והרבה כעס שהתפרץ עליי. הוא הפסיק לעבוד ולא הסכים ללכת לטיפול, אז אחרי שנה יחד ועם כל הכאב שבדבר, נפרדתי ממנו. אחרי חודש הוא שלח לי הודעה שהשקענו כל כך הרבה בקשר וכדאי לנסות שוב, ובאמת חזרנו.
עדי: שלחנו הודעה לכולם וסיפרנו שאנחנו מאורסים, ובאותו הרגע התחלתי לבכות בטירוף. היה לי התקף חרדה קשה והרגשתי מבוהלת. פחדתי מהחתונה אבל לא כי לא הייתי בשלה, אלא כי משהו הרגיש לי לא נכון
"עשינו שיחת תיאום ציפיות וזה היה טוב, אבל כבר היו משקעים בקשר והתסמינים רק התחזקו. התחלתי לחוות רגשות אשם שאני שמחה ואופטימית ומבלה עם חברים, בזמן שהוא חווה קושי. בכלל, מרגע שחזרנו להיות יחד, הכול סבב סביבו, ואני הפכתי ל'מטפלת' ודאגתי לנפש המצולקת שלו. הרגשתי שאני נעלמת בתוך הקשר.
"הכול סבב סביבו, ואני הפכתי ל'מטפלת' ודאגתי לנפש המצולקת שלו. הרגשתי שאני נעלמת בתוך הקשר"
(צילום: Shutterstock)
"חווינו המון קשיים, אבל הוא לא היה מוכן לשחרר. היו אלה שנתיים של זוגיות שבהן הייתי מבולבלת וכבויה, אבל ניחמתי את עצמי שהעיקר שיש לי בן זוג והוא בן אדם טוב עם לב זהב, ושבכל זוגיות יש קשיים".
מתי בכל זאת הבנת שזה לא תקין?
"כשהחלו סצנות קנאה. אז החלטתי שאני טסה להודו לחודש כדי לנקות את הראש. בהודו משהו השתחרר, עשינו שיחות וידאו בתור דייטים והיה שוב טוב ונעים. כשחזרתי לארץ, הוא בא לאסוף אותי משדה התעופה והציע לי נישואים. הסכמתי בהתרגשות, אבל אחר כך הבנתי שנסחפתי עם החוויה, ולא הייתי בנוכחות מלאה. כולם היו מופתעים, אבל ממש שמחו והתרגשו בשבילנו, חוץ מאבא שלי שאפילו לא קם כדי לקבל את פנינו.
"אמא שלי אמרה: 'אני רק רוצה לדעת שטוב לך', ועניתי שיהיה בסדר, שאנחנו 'על זה'. אחרי כמה ימים שלחנו הודעה לכולם וסיפרנו על האירוסין, ובאותו הרגע התחלתי לבכות בטירוף. היה לי התקף חרדה קשה והרגשתי מבוהלת. פחדתי מהחתונה אבל לא כי לא הייתי בשלה, אלא כי משהו הרגיש לי לא נכון.
"בינתיים עבדתי על אוטומט ותכננתי אירוע גדול בחווה. במהלך התכנונים לא הסכמנו על שום דבר, ואפילו בדרך לחתימת החוזה באולם רבנו. בסוף הכל היה סגור: שמלה, ספקים, אולם, אבל אני הרגשתי שאני לא נושמת, וחברות טובות אמרו לי: 'תקשיבי לעצמך'".
מה בסוף גרם לך להקשיב לקול הפנימי שלך?
"נסענו לפתוח תיק ברבנות וכל הדרך למרכז רק בכיתי. ביקשתי מהקב"ה: 'השם, תעשה משהו, תגידי לי שהכול בסדר או תשחרר אותי ממנו. משהו לא טוב לי'. אפילו עברה בי המחשבה שאולי פתאום תקרה לי תאונה בכביש וזה ייגמר, העיקר שלא תהיה חתונה.
"מיד לאחר שפתחנו תיק ברבנות נסענו לבית מלון ללילה עם המשפחה שלו כדי לחגוג את האירוסין. הגעתי לשם והייתי מנותקת והוא התבאס עליי ואמר: 'את יודעת? אין לי כוח אליך. נמאס לי ממך', ופשוט הלך. נשארתי המומה, והבנתי שזה הזמן לתפוס אומץ.
"הלכתי אליו ואמרתי לו שאני לא יכולה יותר, אבל הוא לא התייחס לזה ברצינות. בדרך הביתה רבנו ובכיתי המון והוא צעק עליי בלי הפסקה. בעקבות זאת, הלכנו לטיפול זוגי שלושה שבועות לפני החתונה. בטיפול הוא הסתכל עליי ואמר: 'רק תגידי לי מה אני צריך לעשות, כי אני יודע שאת אשתי', ועניתי לו: 'אני לא חושבת שאני אשתך'.
עדי: נסענו לפתוח תיק ברבנות וכל הדרך למרכז רק בכיתי. ביקשתי מהקב"ה: 'השם, תעשה משהו, תגידי לי שהכול בסדר או תשחרר אותי ממנו. משהו לא טוב לי'. אפילו עברה בי המחשבה שאולי פתאום תקרה לי תאונה בכביש וזה ייגמר, העיקר שלא תהיה חתונה
"זה לא נגמר שם כי המשכנו להיות יחד גם אחרי זה. כל הזמן שחקו לי בראש ואמרו לי, 'את מבולבלת', 'הכול יסתדר אחרי החתונה' אבל בסוף הקב"ה התערב וזה נגמר סופית".
מה קרה?
"כמה ימים לפני החינה התחילה המלחמה עם איראן ואני ראיתי בזה סימן מלמעלה. אמא שלו שאלה אם נרצה לדחות את החינה ואני עניתי שאני לא יודעת אם תהיה דחייה והיא הבינה את המסר. הארוס שלי ביקש שניפגש לדבר על הדברים, אז נפגשנו בחיק הטבע. הגעתי מוכנה נפשית לסיים את זה, וידעתי שאף אחד לא יזיז אותי מזה יותר. הוא היה לבן, חיוור, והבין שזה נגמר. אמרתי לו שניסינו הכול וזה לא עובד, ואלו לא החיים שאני רוצה לעצמי.
"תוך כדי שהוא מנסה לשכנע אותי, היתה אזעקה והוא - עם הטריגר שלו - התכווץ עליי ואני פשוט חיבקתי אותו. ישבנו שם ולא היה לאן ללכת, ואני הבנתי שאני רוצה מישהו שיחבק ויעטוף אותי גם. הוא נתן ניסיון אחרון ואמר: 'מקסימום נתחתן ואז ניפרד', ושם הבנתי עד כמה תפיסות העולם שלנו באמת שונות. שמתי לו את הטבעת בכיס, עליתי לאוטו, אמרתי מלא פעמים מזמור לתודה, רקדתי ושרתי כי 'אין שמחה כהתרת הספקות'".
איך היו התגובות לביטול?
"אחרי המפגש שלחנו לכולם הודעת ביטול 'עקב המצב הביטחוני' והספקים הבינו שמדובר בלוחם עם פוסט-טראומה ופשוט ויתרו לנו, ובמקדמה של האולם התחלקנו. המשפחה והחברות תמכו בי וביום החתונה נסעתי לאילת. עברה חצי שנה ולא נפגשנו מאז. רק עכשיו אני מרגישה את השבר ויש ימים של געגוע. שלחתי לו הודעת סליחה, ועכשיו הלב שלי נקי. אני ממשיכה להתפלל בשבילו. זה נגמר כי הבנתי שאני לא יכולה להמר על החיים שלי".
