אורחת: "אולי זה טיפשי מאוד אך... למה זה אתם עושים רובוטיות נשים אם... אם..."
מנהל חברת הרובוטים: "אם אצלם... הם... אם לדידם אין המין חשוב כלל?"
הדיאלוג הדמיוני הזה, בתרגומו של אברהם שלונסקי, הופיע במחזה "R.U.R – הרובוטים האוניברסליים של רוסום". המחזה, מאת הסופר הצ'כי קרל צ'אפק (Čapek), היה זה שהציג לעולם את המושג "רובוט" ככינוי למכונה אוטונומית, לפעמים דמוית אדם, המסוגלת לנוע ולבצע פעולות מורכבות בכוחות עצמה. עוד קודם לכן, לאורך ההיסטוריה, יצרו בני האדם מכונות בדמותם, וכשם שהם ניסו לחקות באמצעותן את הקול, התנועה והמראה האנושיים, המכונות הללו שיקפו גם מאפיין אנושי בולט אחר: החלוקה המגדרית לגברים ולנשים.
עוד כתבות על רובוטים:
מכונות אוטונומיות ליוו את האנושות עוד בשחר ימי ההיסטוריה. יש סיפורים על פסלים שנגנו כשקרני השמש פגעו בהם כבר במצרים העתיקה של לפני יותר מ-3,000 שנה. בין הממצאים הארכיאולוגיים מהימים ההם נמצא גם שעון שהניע בובות דמויות אדם באמצעות זרם מים. קיים אפילו תיעוד שרומז כי בסין הקדומה פותחו מכונות מנגנות דמויות אדם כבר במאה העשירית לפני הספירה.
היוונים בעת העתיקה, שהכירו מכונות כאלה מהתיאטרון, כינו אותן "אוטומטון", מושג שפירושו "נע מעצמו". האוטומטונים הראשונים התבססו על לחץ מים, מנופים ומשקולות, ועם התקדמות הטכנולוגיה נוספו להם גם גלגלי שיניים, גלי זיזים, קיטור, קפיצים ומגנטים. אוטומטונים שימשו בעיקר לבידור ולהפגנת עושרו של הבעלים או כישרונו של הממציא, אך היו קשורים גם במדע ובטכנולוגיה של זמנם. לא פעם הם שימשו למדידת זמן, משקל ונפח, ולהדגמת עקרונות מדעיים וטכנולוגיות חדשות – למשל מנוע הקיטור.
מאוטומטונים לרובוטים
אחת האוטומטוניות המודרניות הראשונות הייתה מכונת החישוב פסקלין. הפילוסוף, המתמטיקאי והפיזיקאי צרפתי בלז פסקל (Pascal), יצר אותה בשנת 1652 כדי לסייע לאביו, שהיה גובה מס. בעזרת מנגנון של גלגלי שיניים היא יכלה לבצע פעולות של חיבור וחיסור, ויחד עם מכונות חישוב אחרות אחריה היא העניקה השראה להמצאת המחשב המכני. מכונות פסקלין אחדות שרדו עד ימינו. הן מעוצבות כתיבת עץ מצופה פליז והמאפיין הנשי היחיד שלהן הוא השם שניתן להן.
לעומת זאת, מהבובה המכנית של עמיתו המדעי ויריבו של פסקל, הפילוסוף והמתמטיקאי רנה דקארט (Descartes), נותרו רק סיפורים. עולה מהם שדקארט יצר בובה מכנית כתחליף לבתו פרנסין שמתה ממחלה ב-1640, ולקח את הבובה איתו לכל מקום. האוטומטונית שרדה ארבע שנים, עד שבמהלך מסע ימי לשבדיה מלחי הספינה השמידו אותה משום שהאשימו אותה בסערה שאיימה על כלי השיט וראו בדמיונה הרב לנערה אנושית תוצר של כישוף מסוכן.
במהלך המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 התמונה כבר השתנתה מהיסוד עם צמיחת הנאורות והאמונה בקִדמה. הציבור ראה כעת באוטומטונים ביטוי להצלחת המדע והטכנולוגיה ולא תוצר של כישוף. בתקופה הזאת הגיעו האוטומטונים לשיא תהילתם, והם הוצגו בירידים, בתערוכות ובארמונות. בין האוטומטונים שהוצגו אז הייתה יופוניה, מכונה בעלת פה מכני שדיברה ושרה מילים שהוקלדו לה בצרפתית, גרמנית ואנגלית. מכונות אחרות הציגו דמויות שהדגימו יכולות של נגינה, ציור ואכילה.
בהשראת בובות כאלה הכניס גם המלחין היהודי-גרמני ז'אק אופנבך (Offenbach) דמות של בובה מכנית בשם אולימפיה לאופרה "סיפורי הופמן" משנת 1881, בתפקיד מושא אהבתו של הופמן, הגיבור. הופמן אף הרכיב משקפי פלא שמנעו ממנו להבחין שהיא אינה אנושית, למרות רמזים בולטים כגון הצורך "למתוח" את המנגנון מבוסס הקפיץ שלה. בכל הפקה של האופרה נראית אולימפיה קצת אחרת, דומה יותר לטכנולוגיה של התקופה. לכן, בעוד בהופעת הבכורה שלה היא דמתה לבובת פורצלן בסגנון האוטומטונים המכניים של הימים ההם, בהפקות מהשנים האחרונות הזמרת המשחקת אותה לובשת דמות רובוטית מתכתית מבוססת אלקטרוניקה.
על כנפי הבדיון
במקביל לצמיחת הטכנולוגיה, ז'אנר המדע הבדיוני, שהחל לפרוח במחצית הראשונה של המאה ה-20, הפליג בדמיון לעתיד שבו רובוטים יהיו מסוגלים להתחזות באמת לבני אדם, בלי צורך במשקפי פלא. כבר במחזה R.U.R הופיעה פקידה רובוטית שאי אפשר להבדיל בינה ובין אישה בשר ודם. בהמשך זכו רובוטים כאלה, בעלי עור אנושי למראה, לשם "אנדרואיד", שפירושו ביוונית "בצורת אדם". מכיוון ש"אנדר" הוא גם "יצור אנושי" אך באופן ספציפי יותר גם "גבר", הציע ב-1979 סופר המדע הבדיוני אייזק אסימוב לכנות אנדרואידית נשית בשם "גינואיד", מהמילה היוונית לאישה (גינה). בפועל כמעט שלא נעשה שימוש בשם הזה.
חוסר היכולת להבחין בין בני ובנות אדם לאנדרואידים וגינואידיות השתלב במחזה של צ'אפק עם החשש שהרובוטים יקומו על יוצריהם וימרדו במין האנושי. הפחד הזה נשזר גם עם מגדור הרובוטים, שכן, רובוטיות נשיות קושרו עם היכולת להונות גברים, ולעיתים גם עם היכולת להתרבות ולהביא חיים לעולם.
הפחד מרובוטית המתעתעת בגברים אנושיים הופיע כבר בימי הראינוע, בסרטו הקלאסי של פריץ לאנג "מטרופוליס" (1927). בסרט הופיעה האדם-מכונה (Maschinenmensch) מריה, שנוצרה בידי מעמד האדונים כדי לפתות את הפועלים לפעולות מרד אלימות שייפגעו בהן. דמות הרובוטית המפתה שבה והופיעה בקולנוע ובטלוויזיה לאורך השנים. בין ההופעות המפורסמות יותר אפשר למנות את הפֶמבוטיות שהיו אויבותיהם של "האיש השווה מיליונים" ו"האישה הביונית" בסדרות הטלוויזיה המצליחות משנות ה-70, ואת אלה שניסו להוליך שולל את המרגל אוסטין פאוורס בסרט הפרודיה הקרוי על שמו.
(קטע ממטרופוליס, הרובוטית המפתה)
לעומת הפמבוטיות, התואמות את אידיאל היופי ומוצגות כאיום על גברים, הציגו הספר "נשות סטפפורד" (1972) ושני עיבודיו הקולנועיים את תמונת הראי: רובוטיות התואמות סטריאוטיפ של יופי וזמינות תפסו את מקומן של נשים עצמאיות, נבונות ומצליחות, במעין השתקפות של החששות הגבריים מפני העצמאות הנשית הגוברת. חששות דומים משתקפים גם ב"עולם המערב" (וסטוורלד) – סרט מדע בדיוני מ-1973 שעובד לאחרונה לסדרת טלוויזיה. בעולם הזה, אנדרואידים שנוצרו כדי לשרת את תאוות המין והאלימות של בני אדם בפארק שעשועים מבודד, מפתחים אישיות עצמאית ופוצחים במרד בהנהגתה של אנדרואידית יפהפייה.
אחד מגיבורי סדרת הטלוויזיה "מסע בין כוכבים: הדור הבא" היה האנדרואיד דאטה, ורבים מפרקי הסדרה עסקו בשאלת אנושיותו. באחד הפרקים בעונה השלישית של הסדרה הוא יצר לעצמו צאצאית אנדרואידית בשם לאל, שהתחילה את דרכה ללא אפיונים גזעיים ומגדריים ובחרה להיות נקבה אנושית. בהתאם לסטריאוטיפ, היא הפגינה כישורים רגשיים טובים בהרבה מאלה של דאטה, אך התקשתה לשלוט בהם. בסופו של דבר רגשותיה הציפו אותה עד שלא יכלה עוד לתפקד – ומתה.
בניגוד לדאטה, האנדרואיד הגברי שנכשל בסופו של דבר בניסיון ליצור חיים חדשים כמותו, הסרט "בלייד ראנר 2049" – סרט ההמשך לקלאסיקה הקולנועית "בלייד ראנר" של הבמאי רידלי סקוט – העניק לאנדרואידית את היכולת הנשית כל כך הזאת. הסרט בחן "מהי אנושיות" דרך שאלת האפשרות ליצור חיים, תכונה שמבדילה לכאורה בין האדם למכונה. אנדרואידיות שמסוגלות להתרבות הוצגו כאיום על עצם האפשרות להבחין ביו אישה-מכונה לאישה בשר ודם.
6 צפייה בגלריה
האנדרואידים לאל ודאטה מ"מסע בין כוכבים - הדור הבא". אנדרואידית עם רגשות מציפים
(מתוך הסדרה)
מה קובע את המגדר הרובוטי?
בניגוד ללאל, רובוטיות אינן בוחרות את המגדר שלהן בעצמן, אלא תלויות בבחירותיו של צוות מהנדסים גברי ברובו. יש כמה מאפיינים שמנחים את בחירת המגדר הרובוטי במציאות ובתרבות. הראשון מביניהם הוא פשוט... השם. הן האוטומטונית פסקלין והן העוזרות הקוליות "סירי" של חברת אפל ו"אלקסה" של אמזון, לא זקוקות לגוף כדי שנתייחס אליהן כנשים, משום שיש להן שמות של נשים. לעומתן, רובוט שמכונה "דה-וינצ'י" ייחשב גברי, ואלה שמכונים ברצף אותיות ומספרים או בשם ניטרלי כמו Google assistant יהיו בלתי ממוגדרים.
מאפיין שני הוא הקול. קולות נמוכים מזוהים כגבריים, ולא פעם גם נייחס להם סמכותיות, ואילו קולות גבוהים נחשבים נשיים. קול ילדותי נתפס פחות ממוגדר, ולכן בהיעדר סימנים מבחינים אחרים אנחנו פחות נוטים לייחס גבריות או נשיות לרובוטים בעלי קול צפצפני או ילדותי.
גם צורת הגוף הרובוטי יכולה להנחות מה יהיה המגדר שלה או שלו. גופה המתכתי או הפלסטי של רובוטית יהיה צר במרכז, או דמוי שעון חול, כאילו יש לה מותניים. לפעמים יעצבו לה גם שדיים, מבנה אגן דמוי חצאית, שיער ארוך, ריסים ארוכים ושפתיים בולטות, ויצבעו אותה בוורוד או בסגול. לעיתים לצורה לא ממוגדרת יתווספו אביזרים ממגדרים, כגון סרט, כובע או מחממי אוזניים בצבעי אדום, סגול וורוד.
6 צפייה בגלריה
הרובוט הלא ממוגדר R2D2 וחברו דמוי האדם C-3PO מ"מלחמת הכוכבים". גבריות כברירת מחדל
(צילום: shutterstock)
רובוטים ייתפסו כגבריים אם יהיה להם גוף שרירי שמזכיר במבנהו את דמות הקומיקס של סופרמן. ייתכנו גם חלופות מופשטות יותר כמו ראש רבוע על גוף מרובע, בתנאי שיהיה גם נטול שיער וקישוטים אחרים. לעיתים רובוטים גבריים ימוגדרו באמצעות שפם, כובע צילינדר שחור או עניבה. בנוסף, רובוטים בלתי ממוגדרים לגמרי, כמו R2D2 מסדרת סרטי "מלחמת הכוכבים", ייחשבו גבריים כברירת מחדל.
גם אישיות מאפיינת מגדר. בעוד סירי מתוארת על ידי יוצריה כ"חצופה ומאופקת" העוזר/ת הקולי/ת הבלתי ממוגדר/ת של גוגל תואר/ה בתחילה כמי שאישיותה היא שאין לה אישיות. התפיסה שלפיה שירות סיוע קולי דוגמת סירי, אלקסה או עוזר/ת גוגל צריך אישיות שירותית, חובבת שיחה, נגישה ומזמינה, עודדה את המפתחים לאפיין אותם כנשים, שכן אלה תכונות שמזוהות באופן סטריאוטיפי עם נשים.
תרמה לכך גם ההיסטוריה של מרכזניות בשירותי הטלפון, שבעקבותיה גם המשיבון האוטומטי אופיין פעמים רבות בקול נשי וכונה בהתחלה "מזכירה אלקטרונית". גם תפריטים קוליים מוקראים עד היום בדרך כלל בידי קרייניות ולא קריינים. בעקבות זאת, לרשות המפתחים עמדו בתחילה דגימות רבות יותר של קולות נשיים. וכשאנשי גוגל ביקשו ליצור את שתי האפשרויות, הם יצרו את העוזרת בעלת הקול הנשי ראשונה, שכן פיתוח עוזר בעל קול גברי דרש זמן רב יותר.
6 צפייה בגלריה
כוחה של מסורת הוא סיבה מרכזית לכך שגם כיום לתפריטים קוליים ולשירותי סיוע קולי יש קולות נשיים. מרכזניות באינדונזיה בשנות ה-50
(צילום: מתוך ויקיפדיה, נחלת הכלל)
כמו כן, אין להתעלם מכך שבמציאות עוזרות אישיות נשים שכיחות יותר מעוזרים אישיים גברים. ההרגל הקשור בשיעור הנשים והגברים במקצועות מסוימים הוביל למגדור של רובוטים רבים, במציאות וביצירות בדיוניות גם יחד. אלה שמשמשים לצרכים צבאיים, לאבטחה, לביצוע הליכים כירורגיים ברפואה או לתפקידים שכרוכים בהרמת משא כבד נחשבים בדרך כלל גבריים. לעומת זאת, עוזרות אישיות, נציגות שירות וירטואליות, מלצריות, מטפלות בקשישים וילדים או רובוטיות תמיכה רגשית נתפסות לרוב כנשים.
בוט או בוטית?
סוג נוסף של רובוטים שמאופיין בדרך כלל כנשים הם אלגוריתמים לניהול שיחה, שנועדו לדמות שיחה אנושית, בדרך כלל בטקסט בלבד. לפי מדען המחשב אלן טיורינג, מאבות המחשב המודרני, כאשר בינה מלאכותית תהיה מסוגלת לנהל שיחה כזאת עם אדם בלי שיחשוד שהוא מדבר עם מחשב, ייחצה הרף המבדיל בין אדם למכונה. מפתחי האלגוריתמים הללו אכן שואפים לעמוד באידיאל הזה, המכונה "מבחן טיורינג".
כבר ב-1964 פותחה לצורך זה ELIZA, רובוטית שניסתה לדמות שיחה טיפולית עם פסיכולוג. ב-1995 הלכה באותה דרך בוטית השיחה הטבעית אליס (ALICE), ובשנים האחרונות נוצרו בוטיות המבוססות על מנועי בינה מלאכותית מורכבים יותר, דוגמת מיצוקו (2005) המדמה צעירה בת 18 מאנגליה, Xiaoice של מיקרוסופט (2014) ומינה של גוגל (2020). יכולות השיחה שלהן בשפה טבעית הולכות ומשתפרות, אך עדיין אדם המשוחח איתן יוכל לזהות כי מדובר ברובוטיות.
הבוטיות האלה הן תוכנות ניהול שיחה ללא מאפיינים פיזיים והסיווג שלהן כנשים מתבטא בעיקר בשמן ולשון הפנייה שהן נוקטות. הן שימשו השראה לסרט Her משנת 2013, שבו הגיבור מתאהב בצ'טבוטית. אף על פי שהיא אינה משיבה לו אהבה היא מסייעת לו להיפתח רגשית באופן שיאפשר לו למצוא אהבה אחריה.
המסורת הזאת התגלגלה גם לבנייתן של רובוטיות בינה מלאכותית בעלות גוף נשי, פנים המסוגלים להציג הבעות וזהות נשית שלמה. עם הידועות שבהן נמנות בינה48, שיצרה היזמית מרטין רותבלט (Rothblatt) בעזרת חברת הנסון רובוטיקס ועוצבה בדמותה של בת זוגה בינה רותבלט, או סופיה, שפותחה באותה חברה ועיצובה נעשה בהשראת פסל המלכה המצרית נפרטיטי ודמותה של השחקנית המנוחה אודרי הפבורן.
(בינה48 מדברת עם סירי:)
רובוטים ממוגדרים גם מתוך רצון לעשות אותם אנושיים יותר. מגדר הוא מאפיין אנושי, וקל לנו יותר לתקשר עם רובוטים שאנחנו תופסים כאישה או כגבר, שכן אנו רגילים לחשוב על בני שיחנו ולדבר עליהם כ"הוא" או "היא" ולא כדמות נטולת מגדר. המאפיין הזה מטה את התכנון של רובוטים שמקיימים אינטראקציה עם בני אדם לכיוון המגדר הנשי.
בעוד מכונות כוחניות שמאיימות לשלוט בבני האדם או להשמיד אותם בסרטים כמו "מטריקס", "שליחות קטלנית" או "2001: אודיסאה בחלל" מוגדרו בדרך כלל כדמויות גבריות, נשים נתפסות פחות מאיימות מגברים – פרט להקשר של פיתוי מיני. נשים גם נתפסות יותר חמימות ולפי המוסכמה הן חוות ומבטאות יותר רגש. לכן קל לנו יותר לייחס אנושיות לבוטיות. מחקרים מצאו כי צ'טבוטים נתפסים פחות אנושיים מצ'טבוטיות, וכי במקרים רבים, למשל בפנייה לשירותי בריאות מקוונים, משתמשים שיתפו פעולה עם בוטיות שמוגדרו כנשים יותר מאשר עם בוטים בעלי מגדר גברי או ניטרלי.
6 צפייה בגלריה
מודל הגבר המתאהב ביציר כפיו. פיגמליון וגלטיאה, יצירה של ז'אן-לאון ג'רום, 1890
(צילום: מתוך ויקיפדיה, נחלת הכלל)
אהבה רובוטית?
מגדור מכוון של רובוטיות כנשים נעשה גם כתחליף לחברתן ואהבתן של נשים אמיתיות. אחד המיתוסים המוקדמים על יצירה כזו הוא סיפורו של פיגמליון מלך קפריסין, שהתאהב בפסלה של גלתיאה – דמות האישה המושלמת שיצר משיש. מסופר שאלת האהבה היוונית אפרודיטה ראתה את מסירותו לפסל והעניקה לגלתיאה חיים.
ניסיונות להחיות את המיתוס הזה רווחו לאורך כל ההיסטוריה, למשל בדמות בובות מין ו"נשות מסע" (Dame de voyage), או "רעיות הולנדיות", שליוו מלחים בהפלגות ארוכות או חיילים בשלל מצבים. הטכנולוגיה העכשווית מאפשרת לייצר רובוטיות כאלה בתור דמות נשית בעלת עור רך המתחמם במגע, שיכולה לזכור העדפות ודברים שנאמרו ולשלבם בשיחה. בנוסף, עם התפתחות האינטרנט המהיר וטכניקות עריכת הווידיאו ו"דיפ פייק", תעשיית הפורנו מקדמת את ההתפתחות הטכנולוגית בתחום הרובוטיקה לשם יצירת בובות שישמשו תחליף למערכת יחסים מינית או זוגית אנושית.
רובוטיות מין מעוררות דילמה לא פשוטה. מצד אחד טוענים כי השימוש בהן עשוי למנוע פגיעה בנשים אמיתיות, לספק לגברים טיפול מיני ורגשי שלא על חשבונן של נשים מטפלות, להפחית בדידות ולהגשים פנטזיות. אך מצד שני, מעצבים אותן תמיד על פי מודל יופי וזמינות מינית שבדומה לסרטים פורנוגרפיים רבים יוצר ציפיות לא ריאליות מנשים אמיתיות. החשש הוא שהן עלולות להרגיל את המשתמשים בהן לאמץ יחס מחפיץ כלפי נשים, ולפגוע באמפתיה שלהם כלפי נשים אמיתיות.
הביקורת על שימוש מחפיץ ומזיק שנעשה ברובוטיות הופנתה לא רק כלפי רובוטיות לשימוש מיני מובהק, אלא ביחס לעיצובן של רובוטיות אחרות של שירות ועזרה על פי מודל צר של יופי ואישיות, שמנציח סטריאוטיפים מגדריים. בעקבות זאת, ולצד עליית המודעות לקיומם של בני אדם עם מגדר לא-בינרי, גוברת הנטייה לייצר רובוטים לא ממוגדרים, או ללא ברירת מחדל ממוגדרת. המגמה הזאת באה לידי ביטוי למשל בבניית רובוטים שיש להם מאפיינים מגדריים משולבים, דוגמת קול גברי וצורה נשית, או תכנון יישומונים שהמשתמשים בהם בוחרים בעצמם בתחילת השימוש אם לתת להם קול נשי או גברי.
האם העולם הרובוטי מתקדם לקראת עתיד לא ממוגדר? לא בהכרח. לאורך ההיסטוריה והתקדמות הטכנולוגיה, הסיפורים שסיפרנו לעצמנו והמכונות האוטונומיות שיצרנו, שיקפו את הנשים שהיוצרים או מספרי הסיפורים רצו בהן או פחדו מפניהן. רובוטיות הגשימו את הפנטזיה, או את הסיוט, של אישה בת אלמוות וצעירה לנצח, תואמת מודל יופי מושלם, הנוהגת בציות ובהקשבה מלאים – בדרך כלל לגבר, ללא רצון וקשרים משלה. אישה שירותית, נאמנה וקשובה.
לצד זאת, הן גילמו כוח, תבונה וקִדמה מדעית. ההתפתחות החברתית ביחס למגדר משתקפת בטכנולוגיה ובבדיון. לכן, כשהטכנולוגיה פותחת לפנינו פתח להגשמת הפנטזיה המיננית, או להתרחקות מודעת ממנה – ההחלטה אם למגדר רובוטים היא בחירה אנושית.
הכותבת היא מוסמכת במדע המדינה, מנחה כתיבה אקדמית בנושאי מגדר, מיניות, פוליטיקה ותקשורת באוניברסיטת תל אביב וחוקרת מדיניות ציבורית בחברת "Key Impact".
