"הצמרת הכלכלית": ynet כלכלה מביא אליכם מדי שבוע את הכתבות הנצפות של השבוע, אלה שעשו הכי הרבה כותרות ועוררו שיח, ולצידן המלצה אישית שלנו – כתבה אחת שחמקה מתחת לרדאר ולדעתנו ראויה לתשומת לב מיוחדת.
שדרת המיליארדרים בניו יורק הפכה ל"שכונת רפאים" – ולממדאני נמאס
תופעה צורמת במיוחד, ומוכרת למדי עבור הניו יורקרים הוותיקים: כמעט מחצית מדירות היוקרה בשבעת המגדלים הגבוהים בשדרת המיליארדרים ליד סנטרל פארק עומדות ריקות רוב ימות השנה ומשמשות כ"כספות" להון עולמי. עלותן הממוצעת 30 מיליון דולר ליחידה, והן נרכשות דרך חברות קש כדי לשמר הון ולהגן עליו מאינפלציה ותנודות מטבע. רשימת הדיירים כוללת את קן גריפין, שרכש פנטהאוז ב-238 מיליון דולר, מייקל דל, שרכש קומות עליונות ב-100 מיליון, לצד ג'ניפר לופז, דנזל וושינגטון והמיליארדר הישראלי אייל עופר. אחד הסמלים הבולטים הוא מגדל 432 פארק אווניו, פרויקט של היזמים הישראלים שאול קובה ואבי שמש מקבוצת CIM, שהיה המגדל השלישי בגובהו בארה"ב (425 מטר) והפך ליעד לתביעות דיירים מיליארדרים בטענה לליקויים חמורים.
5 צפייה בגלריה
מגדל שדרות מדיסון 432 במנהטן. רוב הדירות אינן מאוכלסות
(צילום: DBOX for CIM Group/Macklowe Properties)
התופעה בולטת לרעה במציאות הכלכלית של ניו יורק, כש העירייה ניצבת מול גירעון תקציבי של 5.4 מיליארד דולר. ראש העיר החדש זוהראן ממדאני, שנבחר בזכות הבטחתו להילחם בטייקונים ובמיליארדרים ולהוריד את יוקר המחיה הכבד בעיר, דורש להעלות את מס ההכנסה ב-2% למרוויחים מעל מיליון דולר בשנה. "נשק יום הדין" שלו: אם המדינה תבלום את המהלך, הוא ייאלץ להעלות את הארנונה ב-9.5% – צעד שישפיע על יותר מ-3 מיליון יחידות דיור ועלול לפגוע דווקא בשוכרים הפשוטים כשהעלויות יגולגלו אליהם. בינתיים, תושבי האזור ממשיכים לראות כיצד מבנים שלמים הופכים לחשוכים בלילה, כשעשרות קומות נשארות ריקות - הבעלים מעדיפים להחזיק צבא של אנשי תחזוקה, שפים פרטיים ושירות קונסיירז' מסביב לשעון במקום להתעסק בכאבי הראש הכרוכים בהשכרת הדירות לדיירים מזדמנים.
מתקשה לקבל תשלום: תביעת משפיען האוכל קובי אדרי נגד חברת הפרסום
חברת קובי אדריס פוד של משפיען הרשת קובי אדרי הגישה תביעה על סך 92 אלף שקל נגד חברת הפרסום ב.מ.טק בטענה להפרת הסכם למתן שירותי פרסום במסגרת פרויקט "נבחרת מרכזי ביג". על פי התביעה, אדרי, שמזוהה עם הסלוגן הפופולרי "קשה? לא קשה!", התחייב לתשעה ביקורים במרכזי ביג ברחבי הארץ, פרסום סדרת סטוריז ושלושה סרטוני רילס בתמורה ל-90 אלף שקל בתוספת מע"מ שישולמו בשישה תשלומים שווים. אדרי טוען כי מילא את כל התחייבויותיו ואף זכה לשבח מנציגי ביג, אולם קיבל רק שישית מהתשלום, וזאת אף שביג העבירה את התשלום המלא לנתבעת.
בתביעה צורף ההסכם ובו תנאים מחייבים: המשפיען לא ימחק סרטוני רילס מהפיד למשך שנה, יציין גילוי נאות ("פרסום בשיתוף עם ביג"), במהלך תקופת ההסכם לא יפרסם מותגים מתחרים למרכזי ביג או קניונים אחרים אלא באישור מראש, ויוודא שכל פרסום לא יפגע בקבוצה כלשהי באוכלוסייה. הנתבעת, באמצעות בא כוחה עו"ד זיו בר, דחתה את הטענות. "מדובר במחלוקת מסחרית נקודתית ופרשנית רחבה יותר ביחס להיקף ההתקשרות ולמערכת היחסים המסחרית בין הצדדים", היא טוענת. "ב.מ.טק הינה חברה ותיקה דור שלישי לעשייה עסקית, בעלת מוניטין וניסיון מוכח, שמקיימת דרך קבע את התחייבויותיה".
בלי בריסטה ובמחירי בדיחה: הרשת הסינית שמשתלטת על אירופה
"תה ואורז יש בסין", כך מתחיל השיר הידוע, אבל כיום סין הופכת למעצמה בכל תחום שאליו היא נכנסת. אחד הטרנדים האחרונים ברחבי העולם, בתקופה של אינפלציה, אי ודאות ויוקר מחיה מאמיר, הוא לרכוש קפה מאחת מרשתות הענק הסיניות, כמו לאקין קפה וקוטי קפה.
קוטי קפה הסינית פרצה בעוצמה לשוק האירופי עם נוסחה פשוטה: חנויות קטנות במקומות מרכזיים, הזמנה דרך אפליקציה, אוטומציה מוחלטת ללא בריסטות ומחירים שנמוכים כמעט בחצי – אספרסו ב-99 סנט לעומת שני אירו בממוצע. הרשת נוסדה לפני שלוש שנים וחצי על ידי שני מנהלים לשעבר של לאקין קפה, וכיום היא מונה יותר מ-18 אלף סניפים בעולם. במטרופולינים מרכזיות כמו ברלין יש אמנם תושבים ותיקים שמבכים את היעלמות הקפה השכונתי הקטן והמשפחתי, אבל רבים, ובעיקר דור ה-Z, מעדיפים קפה ב-2.5 אירו על פני מחיר כפול בבית קפה עם בריסטה חביב שמגיש את הקפה עם ציור של לב.
קיבלה גיפט קארד במתנה – וגילתה שהוא "שווה" 63,000,000,000,000,000 פאונד
סופי דאונינג מנוטינגהאם הלכה לקנות מאצ'ה לאטה ברשת 200 דגריז קופי עם גיפט קארד בשווי 10 פאונד שקיבלה בכריסמס, וגילתה שהיתרה בכרטיס מציגה סכום של 63 קוודריליון פאונד (המספר 63 ואחריו 15 אפסים) – פי 100 אלף מהונו של אילון מאסק ופי 670 מהתוצר של כל מדינות העולם יחד. הקופאי היה מבולבל לחלוטין: "המספר הענק הזה הופיע על המסך, והוא אמר לי 'מעולם לא ראיתי את זה קודם, אבל בסדר גמור - מבחינתי שתשמרי את זה'". כשחזרה לבדוק כמה ימים אחר כך, היתרה העצומה עדיין הופיעה.
דאונינג הערכה שמדובר כנראה בתקלה טכנית כשהקופאי סרק בטעות ברקוד שגוי, והרשת לא יצרה עמה קשר מאז. למרות הפיתוי, היא החליטה לנהוג ביושר: "אני יכולה להיכנס לחנות ולנקות את כל המדפים, אבל אני לא רוצה לנצל את המצב. זה היה הרבה יותר שימושי אילו היה מדובר בכרטיס מתנה של חנות אחרת". בינתיים היא מתכוונת להמשיך להשתמש בכרטיס – לקפה בלבד, עד שיגידו לה אחרת.
הקאמבק של המסעדן הישראלי: פשט רגל והגיע ל-200 ק"ג ועכשיו מוכר ב-150 מיליון
ברנרדו בלחוביץ', שהתרסק בעבר עם רשת פיצה מטר (24 סניפים שצברו חובות של 16 מיליון שקל), מוכר 50% מרשת גן סיפור לקרן לנטרן בעסקת ענק המוערכת ב-130 עד 150 מיליון שקל. לנטרן הציעה לקבוצת קיסו להצטרף לעסקה, אך קיסו טענה שמאחר והם עומדים בפני הנפקה, עסקת גן סיפור שתסתיים רק בעוד כתשעה חודשים אינה מתאימה ללוח הזמנים. "מדובר ברשת מסעדות חלביות שפועלת בפארקים הכי יפים, ולא באיזה רחוב שהיום הוא פריים לוקיישן ומחר כבר לא", מעיד בלחוביץ'. במסעדות שלו הוא נמנע במכוון מארוחות עסקיות, וממשלוחים, אבל הוא מציע מענק נדיב במיוחד לחיילים משוחררים – כרטיס טיסה לדרום אמריקה או למזרח הרחוק, לאחר שמונה חודשי עבודה.
בלחוביץ', שעלה בגיל 9 מאורוגוואי, התייתם בגיל צעיר והגיע בעבר למשקל שיא של 200 ק"ג, הוא טיפוס צבעוני למדי, שמאמין בקוראות בקלפים ובמכשפות ואינו לוקח נכס למסעדה בלי אישור מהנומרולוגית שלו. בגיל 28 הוא עבר פשיטת רגל שהותירה אותו ללא כל, ונשבע שלא יחזור למסעדנות. אחרי שנים כשכיר בנטו תחת עדי עזרא, הוא חזר ב-2011 למסעדנות כשעיריית חולון פנתה אליו בהצעה להקים בית קפה ב"גן סיפור הכינה נחמה". מאז הוא מתמודד על מכרזי עיריות ברחבי הארץ וזוכה בכ-80% מהם, והרשת שלו מונה כיום עשרה סניפים. בנוסף הוא בעלים של מסעדת סילו בחולון, שעלתה לאחרונה לכותרות לאחר שראש העיר שי קינן "לא המליץ" עליה – ברנרדו ייחס את זה לעובדה שבעבר יצא בפייסבוק נגדו.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות – הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
