"הצמרת הכלכלית": ynet כלכלה מביא אליכם מדי שבוע את הכתבות הנצפות של השבוע, אלה שעשו הכי הרבה כותרות ועוררו שיח, ולצידן המלצה אישית שלנו – כתבה אחת שחמקה מתחת לרדאר ולדעתנו ראויה לתשומת לב מיוחדת.
עם כאפייה ומול לקוחות: כך הודיעו עובדי המאפייה הישראלית בניו יורק על התאגדות
המאבק על התאגדות עובדי רשת המאפיות ברדס (Breads Bakery) בניו יורק עלה מדרגה בימים האחרונים, כאשר עובדים חבושי כאפיות התעמתו עם בעלי החברה הישראלים בסרטון ויראלי. הוועד, המכנה את עצמו Breaking Breads, דורש שיפור תנאי עבודה – שכר הוגן, לוחות זמנים יציבים וסביבת עבודה מכבדת – אך לצד אלה מציב גם דרישה מדינית חריגה: הפסקת כל "תמיכה בכיבוש הישראלי", כולל איסור על אפיית עוגיות עם סמלים ישראליים ומתן שירותים לאירועים "פרו-ציוניים". מומחים לדיני עבודה אמריקנים מסבירים כי דרישות מדיניות אינן נחשבות ל"נושא חובה" במשא ומתן קיבוצי, והמעסיק רשאי לדחותן על הסף. למעשה, סירוב של עובד לבצע משימה מטעמים פוליטיים אינו מוגן משפטית והמעסיק רשאי לפטרו.
מאחורי ההתארגנות עומדת ג'והנה קינג-סלוצקי, דוקטורנטית יהודייה לספרות אנגלית שהובילה את ההשתלטות על בניין המילטון באוניברסיטת קולומביה והפכה לדמות איקונית במחאות הפרו-פלסטיניות שלאחר 7 באוקטובר. קינג-סלוצקי, שמעולם לא עבדה במאפייה, משמשת כצינור התקשורת של הוועד, והיא ממקימות תנועת "Labor for Palestine" שפועלת לניתוק קשרים עם ישראל. הוועד טוען לתמיכה של יותר מ-30% מ-300 העובדים – הרף המינימלי הנדרש בחוק – אך מומחים מצביעים על כך שמדובר בשיעור נמוך באופן מסוכן. מארגני איגודים שואפים בדרך כלל לתמיכה של כ-70% לפני שהם יוצאים למהלך פומבי, והטענה על תמיכה של "קצת מעל 30%" מעידה על הקשיים הצפויים של המהלך.
"באנו מבית פשוט ללא אבא": המנכ"לית שרכשה מניות ב-51 מיליון שקל
קרן שתוי, מנכ"לית הולמס פלייס בתשע השנים האחרונות, רוכשת 7.5% ממניות החברה בסכום של 51 מיליון שקל ממור קופות גמל ופנסיה. העסקה כוללת תשלום של 6 מיליון שקל במזומן בעת החתימה, ומור תעמיד 45 מיליון שקל נוספים כהלוואה "נון-ריקורס" לחמש עד שש שנים – כלומר, הלוואה שבה הלווה אינו נדרש לערבויות או בטוחות אישיות, והיא ניתנת כנגד שעבוד המניות הנרכשות בלבד. הולמס פלייס, שהונפקה ב-2017 לפי שווי של 300 מיליון שקל, שווה כיום 685 מיליון שקל. העסקה מבטיחה את המשך כהונתה של שתוי כמנכ"לית לעוד שנים רבות, לצד ריצ'י הנטר שימשיך לשמש כיו"ר.
שתוי מסבירה כי המהלך מבטא את אמונה הרב בחברה וביכולתה לממש את היעדים האסטרטגיים שהציגה למשקיעים. "בתוך חמש שנים תרוויח יותר מ-160 מיליון שקל לשנה", מבטיחה שתוי. "ענף הבריאות והכושר צומח מדי שנה, ואני מאמינה שהענף ימשיך לצמוח כי המודעות לחשיבותה של פעילות גופנית גוברת בקרב בני כל הגילים. אני ממילא מרגישה בעלת הבית, ואם אני מאמינה בחברה אני צריכה להשקיע בה".
תנובה מבטלת שמנת להקצפה 250 מ"ל – תמכור 500 מ"ל בלבד
תנובה קיבלה החלטה אסטרטגית להפסיק למכור שמנת להקצפה 38% בגודל רבע ליטר ולעבור לאריזות של חצי ליטר בלבד, כך שצרכנים ישלמו פי 2 על אריזת שמנת – 15.12 שקל במקום 7.56 שקל. המחלבה נאלצת לפצות על חוסרים שיצרו טרה ושטראוס: טרה הפסיקה למכור שמנת 38% ב-2023 כחלק ממהלך כולל לצאת משיווק מוצרים מפוקחים, ושטראוס מפחיתה באופן עקבי את הייצור של שמנת יטבתה המפוקחת, לאחר שב-2025 נרשמה ירידה של כ-27.3% במכירות הכמותיות – כך שלמעשה, תנובה הפכה לספקית כמעט יחידה, עם נתח שוק של 92.4%.
תנובה מסבירה שמכונת ייצור השמנת הגיעה לקצה גבול היכולת, והיא אינה מסוגלת לעבוד יותר שעות ביום או להגדיל את מספר המילויים בשעה. במקום לקנות מכונה נוספת בעלות גבוהה, הוחלט שהמכונה הקיימת תעבוד אותן שעות ותמלא אותו מספר אריזות – רק שמעתה גודלן יהיה כפול. זה אמור להגדיל בכמה עשרות אחוזים את כמות השמנת בשוק – אולם לצד התשלום הכפול שמושת על הצרכנים, המהלך עלול לגרום לבזבוז מזון (התוקף אחרי הפתיחה הוא שבוע בלבד), או לחלופין לגרום לכך שהצרכנים יצביעו ברגליים ויעדיפו לרכוש שמנות בעלות 32% שומן ומטה – שהן לרוב יקרות יותר ומחיריהן אינם מפוקחים.
אחרי ההצלחה הגדולה: החברה הישראלית שתונפק ב-100 מיליארד שקל
רועי כחלון, מנהל רשות החברות הממשלתיות, מכריז כי התעשייה האווירית תונפק כבר השנה לפי שווי מוערך של 100 מיליארד שקל, בדומה לאלביט. ההנפקה צפויה עם פרסום הדוחות הכספיים של תע"א למחצית הראשונה של 2026, אך בדרך צריך לעבור את ארגון העובדים וחסמים רגולטוריים. הנפקת רפאל תארך יותר זמן ושווייה מוערך בכ-50 עד 60 מיליארד שקל. כחלון מזכיר לעובדי תע"א שאם החברה הייתה מונפקת ב-2020, היום כל עובד היה יכול לממש אופציות בשווי חצי מיליון שקל.
מטבע הדברים, לחברות ביטחוניות יש תלות גבוהה בשווקים בינלאומיים, והיותן חברות ממשלתיות פוגעת בגמישות העסקית, בין השאר בשל החובה להתקשרות עם ספקים במכרז בלבד, מגבלות השכר (שכרו של מנכ"ל אלביט, למשל, הוא כ-300 אלף שקל לחודש, בעוד מנכ"ל תע"א מרוויח 72 אלף שקל "בלבד") – וביצוע עסקאות בינלאומיות טעון אישור ממשלה. לעומת זאת, אלביט, בהיותה חברה ציבורית, יכולה לקנות חברה אחרת תוך יום אחד.
האישה תקבל 75% מהדירה המשותפת ובן הזוג לשעבר רק רבע – זו הסיבה
ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה קבע באחרונה כי אף שדירה נרשמה על שם זוג נשוי באופן חלוקה שווה בשווה, בעקבות פרידתם האישה תקבל 75% מתמורת המכירה (לאחר החזר משכנתא והוצאות מכירה) – ובן הזוג לשעבר יסתפק ברבע הנותר מערכה. האישה טענה שיש לסטות מחלוקה שוויונית, שכן עיקר המימון לרכישת הדירה, לשיפוצה ולפירעון חלק מהמשכנתא הגיע מכספי ירושה שקיבלה בסך כמיליון שקל. מנגד, הגבר טען כי הדירה נרשמה על שם שני הצדדים בחלקים שווים, דבר המעיד על כוונת שיתוף מלאה ומהווה "מתנה שהושלמה", ולכן יש לחלק את תמורתה חצי-חצי.
השופטת הילה גורביץ עובדיה קבעה כי במקרה זה, הנסיבות מצדיקות "חלוקה שלא על דרך מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה", כלשונה. "די בגובה הסכום שמימן את ההון העצמי לרכישת הדירה על מנת להקים זעקת הגינות המחייבת חלוקה לא שווה אך שוויונית והוגנת", הוסיפה. בא כוח האישה, עו"ד לימור סויסה, כינה זאת "פס"ד תקדימי שבו השופטת בחרה בתעוזה מחשבתית ומשפטית על פני היציבות". עו"ד אתי סדיס, שנשכרה על ידי הגבר להגיש ערעור, טוענת מנגד כי מדובר בפסק דין קיצוני שמתעלם לחלוטין מפסיקות מחייבות של ביהמ"ש העליון.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות – הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
