בזמן שהיא חיה את החלום, על טיסה בדרך לצילומים בארצות הברית - רומי פרנקל הרגישה שהיא עומדת למות. ביחד איתה צוות ישראלי שלם שמלווה אותה בנסיעת העבודה, והיא קמה ממושבה במטוס, הולכת לשירותים בלי שאף אחד ירגיש, סוגרת את הדלת ומקיאה את נשמתה. היא מרגישה שהנשימה שלה נעתקת, והיא לא משתפת אף אחד. "אני זוכרת שהתחברתי לרשת האלחוטית של המטוס וכתבתי לאמא שלי 'אני לא מצליחה לנשום'. נכנסתי לפאניקה מטורפת".
על מה?
"פחדתי שמשהו יקרה להורים שלי. שאני משאירה אותם לבד".
רומי פרנקל
(צילום: שי תמיר)
פרנקל לא ידעה לשים את האצבע למה היא כל כך חוששת. אבל טיסת הסיוט שלה גרמה לה להסתכל לעומק הדבר ולהבין שהיא צריכה טיפול נפשי, אחרי שאיבדה את חברתה הטובה מאי גורפינקל ז"ל, שהלכה לעולמה בטרם עת בגלל מחלת הסרטן.
בצבא התחלתי ללכת קבוע לקב"ן. הייתי יושבת בחוץ עם משקפי שמש גדולים וכובע כדי שלא יזהו אותי. חשבתי לעצמי, 'מה הפקידות יחשבו אם הן יראו אותי מגיעה לפה?'. ואז עשיתי טיפול אחד, ועוד אחד, ועוד אחד, וזה עשה לי ממש טוב
למה לא שיתפת אף אחד מהצוות שהיה איתך?
"האמת היא שהייתי רגילה להסתיר את התחושות האלה. זו הייתה סוג של חרדת נטישה. אלה היו שנים מאוד קשות עבורי, מגיל 15 בערך בקושי יצאתי מהבית. לא רציתי לצאת עם חברים וכל הזמן חיפשתי תירוצים, ללמה לא יכולתי להצטרף ליציאות וכאלה. אני לא רוצה להגיד שנשארתי לבד, כי כן היו לי שתיים-שלוש חברות שהיו שם בשבילי, אבל גם הן לא ידעו באמת מה עברתי שם. אני מסתכלת על השנים של התיכון ולא הייתי מאוד חלק מהשכבה שלי. באותן שנים ברק (שמיר, ר"ב) היה בן הזוג שלי, וגם הוא לא ידע חלק מהדברים. גם אני בעצם לא ידעתי שאלו היו התקפי חרדה, עד לטיסה ההיא לסן פרנסיסקו".
מה קרה אחרי שנחתת בסן פרנסיסקו?
"הרגשתי ממש לא טוב אבל לא ידעתי לשים את האצבע בדיוק על מה זה. אבל אחרי שנחתי בארץ ישבתי עם ההורים שלי ודיברנו על זה, כי היה ברור שמשהו לא תקין. שתבין, אני באמת הרגשתי שאני עומדת למות במטוס. זה בחיים לא היה עד כדי כך. כן היו לי מקרים של רעידות קטנות וקצת קוצר נשימה, אבל ככה? בחיים לא. אחרי שהדברים שקעו הבנתי שאני כבר כמה שנים לא חיה. למעשה, מהרגע שמאי ז"ל חלתה - אני לא באמת חייתי. כל הזמן הייתי בלחץ שיקרה משהו. היום נגיד אנשים אומרים 'איך היית רוצה לחזור לתיכון'. אני אומרת - בשום פנים ולא. זו הייתה תקופה שהייתי מתה מבפנים".
"באמת הרגשתי שאני עומדת למות במטוס". רומי פרנקל
(צילום: שי תמיר)
הטיסה ההיא גרמה להוריה של פרנקל להבין שנדרש כאן טיפול נפשי, אבל היא לא הלכה עם זה עד הסוף. רק טיל שייפול בביתה כמה שנים אחר כך, במבצע שומר החומות, יביא את הדוגמנית הצעירה לטיפול תרופתי שיעזור לנפש שלה להתייצב.
"זה קרה כשהייתי בצבא", היא נזכרת, "התחלתי ללכת קבוע לקב"ן (קצין בריאות הנפש, ר"ב). הייתי יושבת בחוץ עם משקפי שמש גדולים וכובע כדי שלא יזהו אותי".
זאת אומרת שכבר אז היית מפורסמת והתביישת.
"כן. לא נראה לי שמישהו ידע או יודע עד היום שהייתי הולכת אליו באופן קבוע. הייתי מתביישת. הייתי יושבת הרבה בחוץ, בחדר המתנה, ומפחדת שיראו אותי. חשבתי לעצמי, 'מה הפקידות יחשבו אם הן יראו אותי מגיעה לפה?'. ואז עשיתי טיפול אחד, ועוד אחד, ועוד אחד, וזה עשה לי ממש טוב".
מה עבר לך בראש ברגעים האלה?
"האמת? התחלתי לראות אנשים בגיל שלי מבלים, חיים. חשבתי לעצמי, מה פגום בי? למה אני עד כדי כך פגומה? ואיך להם סבבה לצאת מהבית ולהסתובב ברחובות ואני רק חושבת על התרחישים הכי גרועים שיש? לכל מקום שהלכתי הייתי חושבת על התרחיש הכי גרוע שיכול לקרות".
כלומר את חיה את חיי הזוהר, אבל מבפנים מדמיינת תרחישי בלהות?
"כן! אם לא העבודה שהכריחה אותי לצאת מהבית - הייתי שוקעת בדיכאון. אני בן אדם מאוד מקצועי בעבודה שלי. בימי צילום נגיד אף אחד לא הרגיש שזה המצב שלי. אני אף פעם לא אתן ללקוח להרגיש שמשהו עובר עליי. לא ביטלתי אף פעם יום צילום בגלל חרדה".
חיה את חיי הזוהר, אבל מבפנים מדמיינת תרחישי בלהות. רומי פרנקל
(צילום: ענת מוסברג)
מתי נפלה ההבנה שאת צריכה טיפול תרופתי?
"בהתחלה הייתי מאוד אנטי לדבר הזה. אמא שלי מאוד נלחצה מזה, אבא שלי קיבל גם טיפול תרופתי והוא הבין שהנפש עייפה וצריכה חיזוק חיצוני. הוא היה בעד. הוא ראה כמה אני נלחמת בעצמי. אני יכולה לומר שזאת הייתה המתנה הכי גדולה שקיבלתי. חזרתי לחיות. יודע מה? אני חושבת שהתחלתי לחיות. פתאום נפגשתי עם חברים ויצאתי בלילות. טסה לחופשות, נהנית, כיף לי, הראש שלי לא עסוק במחלות, טילים, מוות ואזעקות. אני פשוט חיה".
הפסקת לקחת את הכדורים?
"כן, לפני שנה בערך".
למה?
"הרגשתי פתאום בחורה רגילה לגמרי ולא הבנתי למה אני ממשיכה לקחת את הכדור. הייתי כל כך רגילה לפעולה הזאת בלילה שאני לוקחת את הכדור והכל סבבה, אבל הרגשתי שלא בא לי להיות תלויה כל החיים. הרגשתי שהנפש שלי התחזקה".
"נכנס לי ג'וק שההשמנה זה מהכדורים של החרדות, הפסקתי לקחת"
פרנקל אומנם רק בת 23 אבל כפי שניתן היה לקרוא עד שורות אלה, מדובר באישה צעירה שהתמודדה עם לא מעט עם משברים. בקריירה שלה יש גם הצלחות - והרבה - קמפיינים גדולים, מחזמר בחנוכה ואפילו הגשמת חלום ילדות כשהשתתפה בעונה הקודמת של "רוקדים עם כוכבים".
אחרי שענתה מדוע הפסיקה לקחת את הכדורים - היא מבקשת לחזור בה, ומגלה את הסיבה האמיתית שהובילה אותה להתמודדות חדשה בחייה: דימוי גוף. "נכנסו לי שדים לראש, שהכדור הזה משמין אותי", היא חושפת, "כל החיים שלי אכלתי מה שרציתי ולא זז לי סנטימיטר בגוף - לא לכאן ולא לכאן. פתאום השמנתי טיפה, ועוד קצת, וממש התחלתי להתנפח. נכנס לי ג'וק לראש שזה מהכדורים של החרדות, ובגלל זה הפסקתי לקחת אותם. זאת הסיבה האמיתית בתכלס".
מישהו אמר לך משהו?
"כן. הכל התחיל כשפוטרתי מקמפיין הלבשה תחתונה בספרד באמצע יום צילום כי הלקוח אמר שהמידות שלי לא תואמות. מאוד התרגשתי מהקמפיין הזה, זה היה מדהים. היו עוד כמה בנות איתי. אני זוכרת שסיימתי להתאפר ועליתי על הלוק הראשון בבגד ים ומנסים לצלם מכמה זוויות, משנים תאורה, ואז אני אומרת לצוות שאני מוכנה ללוק השני. אמרו לי, 'תקשיבי יש לי בעיה בתאורה, נמשיך מחר'. אני מבחינתי ידעתי שגם מחר יש יום צילומים אז אמרתי סבבה, הזמינו לי מונית ואני כאילו הרווחתי יום חופש לקניות וזה. ואז הסוכנת שלי מתקשרת ואומרת לי את הסיבה האמיתית - פיטרו אותי כי הלקוח לא היה מרוצה. הוא אמר שאני טיפה מלאה ושהוא קיווה למשהו אחר. היא אמרה לי שיום הצילום מבוטל ואני חוזרת הביתה".
"הוא אמר שאני טיפה מלאה ושהוא קיווה למשהו אחר, עד אז לא היה לי אישיו עם הגוף". רומי פרנקל
(צילום: אמיר מאירי)
איך הרגשת?
"עד אז לא היה לי את האישיו הזה עם הגוף. אמרתי 'מה, יש משהו שאני לא רואה?'. התקשרתי לאמא שלי ושאלתי 'משהו קורה? אני לא מודעת למשהו?'. מאותו רגע כל הסביבה שלי עטפה אותי אחרי, אבל אצלי השדים התחילו לצוץ. אני הייתי בחורה שאמרה, 'זה לא יקרה לי. אני לא דוגמנית שמתעסקת בגוף' - ובסוף זה הגיע גם אליי.
"הייתי די בהכחשה, לא היו לי את הכלים להתמודד עם הדבר הזה. לא הבנתי באיזה מקום אני נמצאת, ניסיתי לא להתעסק בזה. הסתכלתי במראה בחדר במלון ואמרתי - אני אוהבת את מה שאני רואה. אהבתי שאני טיפה ג'וסית, שאני לא פטיט ודקה ורואים לי עצמות, אז לא הבנתי מה הם רוצים ממני. דיברתי עם הסוכן שלי בארץ - עמרי יערי, שהוא כמו אח שלי - והוא גם אמר לי, 'אני לא מבין את הלקוח הזה'. זאת התנהלות של חו"ל, בארץ אנחנו טיפה יותר מתקדמים".
היו לי מערכות יחסים עם גברים שלא העריכו אותי כי אני לא הערכתי את עצמי. אני חושבת שעד היום לא הייתי בקשר בריא וחזק ובאמת, כמו שאני רואה אצל ההורים שלי ואצל חברות שלי. זה החלק החסר בפאזל שלי ואני מאמינה שזה יגיע
היית מעדיפה שהסוכנת שלך לא תספר לך את כל האמת?
"לא, הייתי צריכה לדעת מזה, והייתי צריכה לעבור את התהליך הזה עד למקום שאני נמצאת בו היום".
פרנקל מיהרה להתחיל תהליך של ירידה במשקל, אבל כשהגיעה לתזונאית והבינה שעליה למדוד כמויות של מזון - היא החלה לעשות בדיוק את ההיפך ומרדה בכל תהליך הדיאטה. "אמרתי, 'אני עושה מה שאני רוצה ואף אחד לא יעיר על הגוף שלי'. פתאום הגוף שלי ממש השתנה. לא הייתי אומרת שהייתי שמנה אבל הייתי בשרנית מאוד, גוף בריא כזה. ואז לי כבר לא היה נוח בגוף של עצמי, לא אהבתי את מה שאני רואה. אומנם בנות כתבו לי שאני מאוד נותנת להן ביטחון והייתה לי סביבה תומכת, אבל לא יכולתי להמשיך לשקר לעצמי".
ואז?
"בשנה וחצי האחרונות הלכתי לאיבוד. אחרי שנה של בילויים ויציאות ואלכוהול, התחלתי להרגיש ריקנות, שזאת לא באמת אני. ישבתי עם הסוכן שלי לפגישה ודיברנו על זה. אמרתי שאני לא מרגישה בנוח עם הגוף שלי, שאני מרגישה שפחתה לי העבודה בחו"ל ובארץ. הרגשתי שקצת איבדנו את רומי האמיתית. בניתי לעצמי דמות, שאני כאילו מאוד שלמה עם עצמי, אבל לא הייתי שלמה עם עצמי בכלל. הרגשתי שאני קצת צבועה, ונכנסתי לתהליך שבהתחלה לא היה בריא בכלל. הייתי נלחמת בעצמי ממש לא לאכול".
כמה זמן?
"חודש בערך. כשהייתה את המלחמה הראשונה עם איראן, השתדלתי כל הזמן לישון כדי לא לחשוב על אוכל. הייתי ישנה בכמויות, וכשקמתי אכלתי ארוחה בריאה, נגיד פריכיות עם ביצים וטונה, וחוזרת לישון. עד שהחברות שלי קלטו שמשהו לא בריא קורה איתי והן ממש טיפלו בי".
מי אלה החברות?
"אגם בוחבוט, קים אור אזולאי ותאיר בוחבוט. הן שמו לב שמשהו לא בסדר איתי והתחלנו סוג של טיפול. הן לקחו אותי איתן לתהליך הזה. אגם נגיד מאוד הבינה אותי, פתאום אני מנסה להילחם במשהו שלא הכרתי ואצלה זאת התמודדות של כל החיים - מ'בית ספר למוזיקה' היא הודפת ביקורות של דימוי גוף. התחלנו להתאמן והתמכרתי לזה. היינו יוצאות לאימונים ביחד, הן גרמו לזה שכל אחת תשלח את המנה שהיא אוכלת כדי לעודד אותי לאכול. הן ממש הצילו אותי. היום אני לא מונעת מעצמי כלום ואם אני רוצה קרפ עם נוטלה אז אני אוכלת קרפ עם נוטלה, ועכשיו אני שלמה עם עצמי. אני מרגישה מחוטבת ואני ממש מרגישה טוב. ואני חייבת לומר כשאני מרגישה טוב - רואים את זה. פתאום מתחילים איתי יותר".
עם החברות הכי טובות. אגם ותאיר בוחבוט וקים אור אזולאי
תסבירי.
"היו לי מערכות יחסים עם גברים שלא העריכו אותי כי אני לא הערכתי את עצמי. אני חושבת שעד היום לא הייתי בקשר בריא וחזק ובאמת, כמו שאני רואה אצל ההורים שלי ואצל חברות שלי. זה החלק החסר בפאזל שלי ואני מאמינה שזה יגיע".
"כשכל החברים מהתעשייה פירקו סכומים - אני כיסיתי חובות"
על אף שהכול נראה ורוד מבחוץ - החיים העמידו את פרנקל במבחן נוסף, והפעם ברמה הכלכלית והמשפחתית. בתקופת הקורונה העסק של אביה קרס והוא פשט את הרגל. פרנקל הוציאה כמעט את כל מה שהרוויחה - ומדובר בסכומי כסף גדולים - כדי לעזור. "הכנסתי סכומים שיכלו לכסות את החובות", היא מודה, "בהתחלה הצעתי לשלם שכר דירה וכשהבנתי עד כמה המצב לא טוב, כבר התחלתי לכסות חובות. אני יכולה להגיד לך שעד לא מזמן עבדתי בכיסוי החובות".
התבאסת?
"בטח, ברור. אלה בדיוק השנים שאת מרוויחה ואת רוצה ליהנות מהכסף. ראיתי את כל החברים מהתעשיייה שמרוויחים סכומים דומים לשלי וקונים מותגים וטסים לחו"ל ומפרקים סכומים - ואני לא יכולה. אבל אני שמחה שאלוהים נתן לי את הזכות לעזור למשפחה שלי".
מה לקחת מהתקופה הזאת?
"מבחינה כלכלית למדתי המון על החיים שאני רוצה שיהיו לי. אני אף פעם לא אישען על גבר מבחינה כלכלית. למדתי שאני צריכה לבנות לעצמי תשתית כלכלית וחבל הצלה, שבמקרה ומשהו יקרה - יש לי את עצמי. כסף בא וכסף הולך, זה מעניין את התחת. אני מעדיפה שההתמודדויות שלי יהיו חומריות".
במסגרת השינויים שעשתה בחייה, פרנקל החליטה למחוק את כל התמונות מחשבון האינסטגרם שלה שמונה למעלה מ-300 אלף עוקבים ואפילו לשנות את השם ברשת החברתית. "הרגשתי שאני רוצה לפתוח דף חדש לגמרי של רומי חדשה. שיש לה ביטחון, שיודעת מה היא שווה. זה הרבה יותר עמוק מסתם למחוק את האינסטגרם ולהתחיל מחדש 'כי אני כוסית'. הרגשתי ששמתי מאחור תקופה מדהימה בחיים שלי שלא הערכתי את עצמי. והיום אני משדרת שאני מעריכה את עצמי, אוהבת, יודעת מה אני שווה, ואני מרגישה שפתאום עכשיו שקורה כל הדבר הזה. אני מרגישה שאנשים הרבה יותר מעריכים את זה. עזוב את זה שאני נראית מדהים. זה המעבר. אני גם חולמת על דברים חדשים".
כמו מה?
"אני מרגישה שאני יכולה לעשות ולהצליח בחו"ל וזה מה שאני אעשה. לרומי הקטנה היו שני חלומות גדולים - להשתתף ב'רוקדים עם כוכבים' והשני זה לככב בפסטיגל. ב'רוקדים' כל כך נהניתי מהטלוויזיה שאני מרגישה שאני חייבת לחזור חזרה למסך".
ולפסטיגל? מה החיבור שלך לזה?
"אני מדברת על דברים שפחות נעים לדבר עליהם, וזה חשוב גם שילדים ישמעו אותם. בכלל, אני יודעת שאני יכולה להצליח גם בתחום המשחק וממש בא לי להתנסות בו".
את מתאימה יותר מבן אדם שעשה בית ספר למשחק?
"כן. אני קודם כל מעריצה אנשים שמסיימים בית ספר למשחק. אני לומדת משחק מגיל 14 ועשיתי אינספור אודישנים ואני חושבת שאני יכולה לעשות את הפסטיגל טוב. לכולם יש מקום".
