עשרות שנים ועומר אדם אחד הוכיחו שאין שום קשר בין זכייה בריאליטי להצלחה מטורפת. ובכל זאת, לספוג הדחה מריאליטי של יוטיוב כבר בסוף הפרק הראשון זאת לא בדיוק הדרך האידיאלית להתחיל מסע לכיבוש הגלקסיה. זה בטח נכון כשאת צעירה בת 20 בקושי מסלובקיה, שהשקיעה את כל ילדותה ונערותה בלימודי בלט קפדניים, עד שהבינה שהיא בעצם רוצה להיות מיילי סיירוס ולא פרימה בלרינה. לא מעודד להיווכח גם שהמתמודדות שכן זכו בתוכנית, שביקשה למצוא את הסנסציה הבאה בפופ, הפכו להיות ההרכב קטסאיי, על שלל להיטיו וסקנדליו.
אדלה
(צילום: Christopher Polk/Billboard via Getty Images)
אבל במבט לאחור - שלוש שנים בסך הכול - חוות הדעת שהובילה להדחתה של אדלה מהריאליטי "אקדמיית החלומות" הייתה מדויקת להחריד והסימן שהבעיה לא הייתה אדלה, אלא הפורמט. "ההופעה (של אדלה) התאימה לסטייל שלה", אמר סון סאנג דוק, מנהל בכיר במכונת הלהיטים הדרום-קוריאנית Hybe, "ולמרות זאת היא לא הראתה מהכישרון שלה מספיק. בחלקים שלה, היא עשתה הכול כדי להראות את הכישורים שלה. אבל כשזה לא היה החלק שלה והיא הייתה צריכה להיות חלק מקבוצה ולספק אנרגיה תומכת, היא לא הייתה טובה... הייתי מופתע ומאוכזב". את ההודעה שלא תמשיך בתוכנית קיבלה אדלה בפנים קפואות, כמי שלא ממש מופתעת וגם לא חושבת שסוף העולם נחת עליה. לימים היא תגיד שבלאו הכי לא ראתה בעצמה אמנית קבוצתית במיוחד.
ואכן באוגוסט האחרון אדלה עלתה על הבמה של מועדון ה-Outernet בלונדון, הסתכלה ימינה ושמאלה וראתה שם רק אנשים שעובדים אצלה ויזוזו לאן שהיא תגיד להם ויתחפפו בשנייה שיימאס לה. בקהל היו מעריצות ומעריצים שנאבקו בציפורניים על הכניסה להופעה קטנה יחסית, שנועדה להמריץ את הבאזז לקראת צאת אלבום הבכורה שלה, Prima, שנחת על המאזינים עשרה ימים אחר כך.
עם מראה מהפנט של בובה קטלנית מהחלל, כריזמה שיכולה למוטט את גשר לונדון ויכולות ריקוד שגם דואה ליפה הייתה מוכרת כליה בשבילן, היא ביצעה את השירים שכבר תפסו תאוצה מרשימה גם בארצות הברית, כמו KGB, Red Bottoms ו-Nicole Kidman. האחרון, שקודם בהתלהבות גם על ידי השחקנית בסרטון הטיקטוק הראשון שלה אי-פעם, הפך אותה לסלובקית הראשונה אי-פעם שהכניסה סינגל לטופ-100 של מצעד הבילבורד. בשיאו, "ניקול קידמן" אפילו דגדג את העשירייה הפותחת והגיע למקום ה-11. המיקום הכי גבוה של קטסאיי עד כה הוא 21. בינואר אדלה תחזור ללונדון לשתי הופעות סולד-אאוט באולם כפול בגודל.
לא רע בשביל מישהי שנזרקה מריאליטי אחרי פרק אחד.
שילמה מחיר כדי לזכות בתהילה
אדלה ירגובה, בשמה המלא, נולדה בברטיסלבה לפני 23 שנים פחות חודש, אולם הסיפור שלה הוא לא של ילדת פלא שברחה מחיים קשים עם כלום כסף בכיס: שרשורים שלמים ב-Reddit מוקדשים לשאלה עד כמה ההורים שלה עשירים ומאיפה (נטען שאביה מחזיק במרפאת הפריות מצליחה, בעוד שאימה מנהלת חברה לארכיטקטורת נוף), אם כי המידע הרשמי בנושא דליל וכנראה שלא בגלל חוסר עניין לציבור.
אדלה מבינה מצוין מה רוצים ממנה ומה יש לה לתת. "תנו לי זעם ואני אתן סקס על הביט", היא אומרת ב-SexOnTheBeat, שהקליפ שלו נפתח בגניחות מלאכותיות מול קיר שכתוב עליו "פופ=סקס" וצפייה בכריסטינה אגילרה מדריכה אותה איך "לרתום את המיניות שלך כדי להפוך לכוכבת פופ בשמונה שבועות"
מה שכן בטוח הוא שאדלה לא חיכתה שהכסף יעבוד בשבילה. היא לימדה את עצמה אנגלית מגיל שמונה באמצעות הטלוויזיה, ובפרט צפייה אובססיבית בכל מה שקשור לכוכבות הפופ האהובות עליה - מ"האנה מונטנה" של מיילי סיירוס ועד לראיונות וכתבות על ביונסה ואריאנה גרנדה. את התוצאה אפשר לשמוע במבטא שלה, שנשמע כאילו היא נולדה באמצע שדרות הוליווד ולא במזרח אירופה. במקביל היא למדה בלט במוסקבה, ובגיל 14 עזבה את הבית לווינה ומשם לבית הספר הלאומי של אנגליה לבלט, אחד המוסדות הנחשבים בעולם. מפונקת היא בטח לא.
תזכירו לנו מי? ה"מנצחות" בריאליטי - קטסאיי
(צילום: Charles Sykes/Invision/AP)
עם המשמעת העצמית הנדרשת במוסדות הללו ואמביציה שיכולה לבלוע הר, אדלה הלכה וגיבשה את התוכנית שתיקח אותה מ"מפצח האגוזים" למצעדי הלהיטים. התחנה הראשונה הייתה "אקדמיית החלומות", שם היא הייתה אחת מ-20 המתמודדות שהגיעו לשלב הצילומים מתוך 120,000 שהגישו מועמדות. אולם לשם כך היא נדרשה להודיע להוריה על מעבר ללוס אנג'לס. "אמא שלי התחילה לבכות, ואמרה שהיא שמחה שלא נתתי לפחד להגיע אליי", סיפרה על המעמד.
ובכל זאת, להימצאותה במשך שנתיים בצד השני של העולם היה מחיר. "יש אשמה של אחות גדולה, אשמה של בת", אמרה בכתבת פרופיל מחמיאה ב"ניו יורק טיימס" וציינה את הזמן שהחמיצה עם אחותה הקטנה, שהייתה אז בת חמש: "הפסדתי הרבה... אבל הן לא שומרות טינה אלא גאות בי מאוד". לדבריה בריאיון אחר, בטרם חתמה עם חברת קפיטול - אחד הלייבלים החזקים בתאגיד יוניברסל, היא עוד גרה בדירה עם טרמיטים: "זה היה דפוק לגמרי", סיפרה.
נדמה שלא במקרה אדלה לא מזכירה את אביה. הסינגל הראשון שלה, שיצא לפני כשנתיים, נקרא Homewrecked ("הרוסת בית") וכולל טקסט זועם על גבר בוגדני. השימוש בכינויים "אבא" ו"אמא" העלה את הסברה שהסיפור אינו בדיוני אלא סגירת חשבון משפחתית. בשיר Red Bottoms היא שרה "Nobody Wants Dirty Shoes/ Nobody Wants Daddy Issues". הקטע הוא שנעליים מטונפות אפשר להחליף, אבל תסביכי אב זה כבר משהו אחר. לעומת זאת, על אמא יש לה רק מילים טובות: "היא הכי Badass Bitch", אמרה אדלה למגזין ID, "אני מכבדת ביץ' שלא דופקת חשבון, כי אין לנו זמן לזה. אנחנו ממזרח אירופה".
הכול על השולחן
גם בשירים שהוציאה עד כה, מהאי-פי הראשון The Provocateur ועד לאלבום הבכורה Prima, אדלה מראה שאין לה זמן למשחקים וניחושים: היא מבינה מצוין מה רוצים ממנה ומה יש לה לתת וחשוב לה שהציבור יידע שהיא יודעת. "תנו לי זעם ואני אתן סקס על הביט", היא אומרת ב-SexOnTheBeat מהאי-פי, שהקליפ שלו נפתח בגניחות מלאכותיות מול קיר שכתוב עליו "פופ=סקס" וצפייה בכריסטינה אגילרה מדריכה אותה איך "לרתום את המיניות שלך כדי להפוך לכוכבת פופ בשמונה שבועות". בשיר Starved Artist מהאלבום היא מתארת בעוקצנות חוויית סקס עם האקס, בסיטואציה שבה היא מחזיקה בכוח גם כאישה וגם כאמנית בדרך למעלה, לעומת הבחור שגר באותה דירה ויש לו רק מכנסי פיג'מה בארון. הפאנץ' של השיר, "אתה אוכל יפה יחסית לאמן מורעב", ממזרי מספיק כדי להימלט ממלכודת הוולגריות.
הכוח בידיים שלה. אדלה
(צילום: Christopher Polk/Billboard via Getty Images)
אולם כיאה לנציגה בולטת של ג'ן-זי בפופ, דור שמביט בחשדנות על הסטריליות האישית של ביונסה ודואה ליפה ומעריץ את הכנות של בילי אייליש והאמוציונליות של אוליביה רודריגו, סיום האלבום של אדלה מוקדש לשני שירים ישירים ופגיעים. Therapy, לדוגמה, אכן נשמע כמו סשן אצל הפסיכולוגית שבו הכול על השולחן: הכעס על אבא, הגעגוע לאחותה שפעם קראה לה "אמא", הרצון להביא את אמא שלה לגור איתה, הגברים הלבנים שהיא צריכה לרצות כדי שזה יקרה. בשיר האחרון, Ain’t in LA, אדלה כבר מכתירה את עצמה כנציגת הנערות שגדלו כמוה מחוץ למרכז העולם וטועות לחשוב ששם באמת הכול קורה. "אנחנו לא חייבות לברוח", היא שרה בסגנון המדבק של המנוני מיילי סיירוס מלפני יותר מעשור, "הכול שקר, הביצ'יות הכי קשוחות לא גרות בלוס אנג'לס".
מן הסתם, הימצאותה של אדלה בעיר קצת מערערת את האמינות של המסר, אבל נקודת המבט של האאוטסיידרית היא עדיין עוגן חשוב בבניית המותג, במיוחד בהינתן שהמוזיקה שלה לא כזאת יוצאת דופן. אומנם יש בה קצת חייזריות נוסח Grimes ואת הטאץ' המתקתק-במידה של אדיסון ריי, אבל הדבר שהכי מעניין באדלה הוא לא המוזיקה אלא הפרסונה מאחוריה: שאפתנית ופגיעה, עם ביטחון עצמי שיכול להקיף את סין פעמיים לצד תודעה של מהגרת, שמבינה שהכול יכול להיעלם ברגע. "אני לא יודעת אם זה יהיר לומר", אמרה לבילבורד, "אבל אני מרגישה שיש לי לב ויש לי משהו להגיד". כנראה שאדלה לא תעצור עד שכל העולם ישמע.
