אייז'יה קינג הייתה ידועה בקרב בני משפחתה וחבריה בכינויה "זולה", ובקרב לקוחות מועדון הלילה בדטרויט כאחת החשפניות המוצלחות יותר בצוות. אבל במהלך יממה אחת באוקטובר 2015, קינג קיבלה חשיפה מחוף לחוף בעקבות סדרה של 148 ציוצים מסחררים שתיארו בלייב את התרחיש המטורלל, הלא צפוי והמפחיד שנקלעה אליה בחברת שלושה זרים, ידידותיים. לכאורה. מה שהתחיל כמסע עסקי לפלורידה ביוזמת שותפה למקצוע שזה עתה הכירה, התגלה כמזימת הדחה לזנות בסחיטה ואיומים, שהסתבכה והגיע למצב של חיים ומוות. קינג תיעדה את ההרפתקה טוויט אחר טוויט, ואלו קובצו בהמשך לכתבה מאת העיתונאי דיוויד קושנר במגזין הרולינג סטונג תחת הכותרת Zole Tells All: The Real Story Behind the Greatest Stripper Saga Ever Tweeted. חמש שנים לאחר מכן, "הסיפור האמיתי מאחורי אגדת החשפנות הגדולה ביותר שאי פעם צויצה" עובד למסך הגדול כקומדיית הפשע "זולה".
148 ציוצים, כתבה במגזין וראיונות עומק עם קינג עצמה היו אבני היסוד של הבמאית יאניצה בראבו, והתסריטאי השותף ג'רמי או. האריס, בשחזור של האירועים שהביאו את הגיבורה (בגילומה של טיילור פייג') למפגש ארעי עם חשפנית חברותית יתר על המידה בשם סטפני (ריילי קיאו), אשר הציעה לה להצטרף אליה לעשות בוחטות במועדון חשפנות בפלורידה. המסע בחברת דרק בן זוגה התמים של סטפני (בגילומו של ניקולס בראון), וברנש מפוקפק המכונה אקס (קולמן דומינגו) מסתבך וההזדמנות העסקית מתגלה כמזימה לחטיפה, תוך סיכון חיים אמיתי. לאורך כל הסרט הקליל והקולח נשמעים צלילי הציוצים של זולה בעודה מדווחת על ההתרחשויות בזמן אמת. בין רגע סצנת סקס אחת למפגש אלים אחר, דרק מוצא אתנחתה אסקפיסטית בסרטוני ג'קאס קומיים שהוא מוצא ביוטיוב. "יום אחד אני אעשה סרטים מצחיקים כאלה", הוא מבטיח.
"זולה" שהוקרן בבכורה בפסטיבל סאנדנס 2020, ערב פריצת מגפת הקורונה, נרכש להפצה על ידי חברת A24 וגרף כחמישה מיליון דולר בבתי הקולנוע עם יציאתו בקיץ 2021. אמנם לא מדובר ביצירת מופת או בפריצת דרך אמנותית, אבל אפשר לראות ב"זולה", שהדמות במרכזה שותפה להפקתו, נקודת ציון במפגש בין הוליווד והמורשת הקולנועית הוותיקה לתרבות האינטרנט. החלום של דרק, לעשות סרטים באינטרנט, הפך לעניין של שגרה עבור רבים מבין יוצרי התוכן ביוטיוב וברשתות החברתיות. וישנם מביניהם גם כאלה שזכו להזדמנות לממש חלום שאפתני אף יותר - להמיר את העשייה שלהם מצג המחשב למסך הגדול באולמות הקולנוע.
2 צפייה בגלריה
מהרשת - למסך הגדול. מתוך "להחזיר אותה", "באקרומס", "אובססיה"
(צילום: באדיבות רד קייפ, פורום פילם וטוליפ אנטרטיינמנט)
קחו למשל את קיין פרסונס, בן 20 בסך הכל, שכתלמיד תיכון שאפתן כתב, ביים והפיק באופן עצמאי סדרת רשת בשם Backrooms. ללא מקורות כספיים ודרך תחבולות קולנועיות פשוטות מזן הפאונד-פוטג' (חומרי ארכיון מפוברקים), הסדרה צברה תאוצה ביוטיוב. הנער המוכשר והערמומי לא נדרש אפילו לכתוב תסריט עמוק, מקורי או מבריק מדי, אבל באמצעים הדלים עורר את הדמיון של גולשים רבים עם המבוכים המסתוריים שהציג שמפגישים בין חללים מהמציאות ועולמות חלופיים מסתוריים. מאז עליית הפרק הראשון ב-2022, צברה סדרת הרשת עשרות מיליוני צפיות (כמעט 80 מיליון צפיות לאחד מהפרקים), ונכון להיום - ארבע שנים אחרי - יש לערוץ היוטיוב של Backrooms יותר משלושה מיליון מנויים. ב-A24, אותה חברת הפקה שאימצה את "זולה", גילו את הפוטנציאל של התוכן שייצר פרסונס והתהודה האורגנית שלו בין הגולשים, והחליטו להשקיע בעיבוד שלו למסך הגדול.
השבוע עלה לאקרנים העיבוד שלה כסרט קולנוע באורך מלא. בניגוד לסדרת הרשת, שנשענה בעיקר על קונספט ואווירה, פרסונס הצעיר נדרש לגבש עלילה קוהרנטית ולכתוב תסריט - כמו מבוגרים. היוצר הצעיר, שמן הסתם הושפע מהסדרה "דברים מוזרים" בנטפליקס, מגולל ביצירת המדע בדיוני רוויית-האימה שלו את סיפורו של בעל חנות רהיטים, מתמודד נפש, שמוצא עצמו במובלעת מסתורית בין דמיון למציאות - ואובד שם. הפסיכיאטרית שלו יוצאת לחפש אחריו ונשאבת לאותו יקום חלופי ומסוכן. התקציב ההפקה הוגבל לעשרה מיליון דולר בלבד ואפשר להניח שרובו הוקצה לליהוקם של צ'ואיטל אג'יפור, מארק דופלאס, פין בנט והכוכבת העולה מנורבגיה, רנאטה ריינסב. ליהוקי כוכבים מחויבי-מציאות, אבל ב-A24 בונים בעיקר על הגימיק כמחולל הכנסות. ערכי ההפקה הנמוכים לא אמורים לפגוע בהייפ, אולי אפילו לקדם אותו. ויש להם על מה להסתמך, על פי תקדים האחים מייקל ודני פיליפו.
מייקל ודני פיליפו הגיעו מהעיר אדלייד שבאוסטרליה למרכז הבמה של הקולנוע העצמאי בארצות הברית בזכות רשת האינטרנט. לאורך שנים, האחים יצרו סרטונים קומיים בשלל ז'אנרים, אלימים ברובם, בסגנון ג'קאס, שהוגשו לציבור דרך יוטיוב, פייסבוק והרשתות החברתיות השונות דרך ערוץ RackaRacka שהשיקו. אחד הסרטונים, Harry Potter VS Star Wars מ-2014, שבו השניים מגלמים אביר ג'דיי ומכשף מהוגסוורת' במאבק אדירים, הפך לוויראלי עם שבעה מיליון צפיות בשבוע (35 מיליון עד היום). ההצלחה המסחררת עוררה את תשומת לבן של חברות הפקה מקומיות שטיפחו את התעלולים המטורללים השערורייתיים שלהם. אחד מהם, קיצוני במיוחד, הביא להסתבכות חוקית של מייקל בדצמבר 2019 שנעצר על ידי שוטרים המומים כשהוא נוהג במכונית מוצפת במים.
ההסתבכות הייתה שווה, בדיעבד. הסרטון אולי הניב "רק" 1.8 מיליון צפיות אבל הוסיף להייפ של האחים, וכהמשך לכך השניים קיבלו הזדמנות נדירה לביים סרט אימה משלהם. אחרי ש"נגעת רצחת" (Talk to Me) הוקרן בפסטיבל סאנדנס ב-2023, חברת A24 רכשה את זכויות ההפצה בארצות הברית, ונענתה בהכנסות של יותר מ-48 מיליון דולר בבתי הקולנוע האמריקנים - יותר מפי עשר מתקציב ההפקה של הסרט (שהניב הכנסות של כ-92 מיליון דולר מסביב לעולם). ההצלחה הקופתית דחפה להפקה נוספת של האחים פיליפו בתמיכת A24, הפעם בתקציב גדול יותר של 15 מיליון דולר, ועם ליהוק משמעותי בדמות סאלי הוקינס. אבל נתח הרווחים של "להחזיר אותה" (Bring Her Back) שיצא אשתקד, היה קטן משמעותית עם קצת יותר מ-19 מיליון דולר בארצות הברית (כמעט 40 מיליון דולר בכל העולם). ההשקעה השתלמה אבל ההייפ דעך, משמעותית.
האחים פיליפו, כמו הדמות של דרק מ"זולה", פרצו לתודעה עם סרטוני יוטיוב הומוריסטיים. אבל כדי להשתלב בזירה הקולנועית נדרשת פנייה לעבר ז'אנר האימה. זו המסקנה הברורה והחד-משמעית שעולה מהניסיון של היוטיוברים שעשו הסבה למסך הגדול. כך גם המקרה של קארי בארקר, רק בן 26, שטיפח לעצמו קהל גולשים באינטרנט בזכות מערכוני רשת תחת השם That's a bad idea. אולם ההצלחה שלו כקולנוען מן העניין הגיעה ממש לאחרונה עם מותחן האימה "אובססיה" שכתב וביים והפך לשובר-קופות מדובר שצובר תאוצה מאז היציאה. הסרט נטול-הכוכבים מלווה צעיר מופנם שמתמרן באופן על-טבעי צעירה שהוא חושק בה, ואז מסתבך. הפקת הסרט עלתה פחות ממיליון דולר, אולם היום הכנסותיו עומדות כבר על יותר ממאה מיליון דולר, לשמחת אולפני יוניברסל שרכשו את זכויות ההפצה שלו אחרי הבכורה בפסטיבל טורונטו אשתקד.
"אובססיה" - טריילר
(צילום: באדיבות טוליפ אנטרטיינמנט)
זה לא שאין מי שמנסה להתנער מהסד הז'אנרי של הזוועות. טים סאבאג', למשל, הביא לעולם את אישיות האינטרנט הפיקטיבית סקוויזי ג'יבס. הדמות המטורללת והמשעשעת, שאותה גילם בעצמו, הביאה לסאבאג' כמעט מיליון עוקבים ובתמיכתם הצליח לאסוף מספיק כסף כדי לצלם קומדיה מוקומנטרית עם סקוויזי במרכזה. אבל לרוע המזל הסרט "סקיוויזי ג'יבס עושה סרט" מ-2025 לא הצליח להתרומם. הומור, גם כזה שהולך עד הקצה, לא הולך מעבר לקצה כמו למשל מותחן האימה העל-טבעי "שלבי אוקס" מ-2024 של כריס סטאקמן. תקציב ההפקה עמד על קצת יותר ממיליון דולר, והסרט הניב פי שמונה עבור יוצר הרשת, שמאחורי ערוץ ביקורת הקולנוע שלו ביוטיוב עומדים יותר משני מיליון מנויים (כמעט 800 מיליון צפיות לתכניו בסך הכל).
כך גם במקרה של מארק פישבאך המוכר יותר בכינויו "מארקפילייה", שהעניק לערוץ היוטיוב הפופולרי שלו את שמו. אחרי שהשתעשע לאורך השנים בסרטוני אימה שמשלבים אנימציה עם לייב-אקשן, החליט יוצר התוכן ללכת בגדול עם זוועתון אימה באורך מלא בשם "ריאת ברזל" (Iron Lung) - עיבוד למשחק מחשב שיצר דייב שימנסקי. פישבאך פנה לעוקביו (יותר מ-38 מיליון בכל הפלטפורמות), וביקש את תמיכתם במימון היוזמה, אשר יצאה בסוף לפועל בתקציב של שלושה מיליון דולר בלבד. היוצר ביים וכתב את הסרט, בו הוא אף מככב. הוא אף החליט להפיץ את הסרט באופן עצמאי למאות בתי קולנוע ברחבי ארצות הברית. סיכון לא מחושב שהתברר כמוצלח עם הכנסות של יותר מ-50 מיליון דולר.
מה מקור ההתמסרות של היוטיוברים לז'אנר האימה? מבחינה זו אין הרבה הבדל בינם לבין יוצרי קולנוע עצמאי בארצות הברית שאין מאחוריהם גופי הפקה גדולים או אולפנים הוליוודיים. מתברר שסרטי אימה הם היחידים שאפשר להפיקם בגרושים ועדיין לגרוף רווחים נאים. באופן מסורתי, חובבי הז'אנר מתרשמים יותר מזוועות קיצוניות ומתסריטים מקוריים שהולכים רחוק, יותר מאשר נוכחות של כוכבים או ערכי הפקה גבוהים. ההבדל העיקרי בין קולנוענים מן המניין לאלה שצמחו מתוך הרשת הוא שבעוד במאים עצמאיים נדרשים לדפוק על דלתות, ואז על שולחנות בחיפוש אחר מקורות תקציביים, או לחפש אנשי ממון שיסכימו להשקיע בהם, היוטיוברים יכולים פשוט לפנות לעוקביהם ומנוייהם, וליזום קמפיין מימון המונים מוכן מראש.
כך בצד של היוצרים, אבל מדוע אולפנים וגופי הפקה והפצה גדולים כמו A24, יוניברסל, ניאון ואחרים שמים כסף על קולנוענים חובבנים וחסרי-ניסיון ומפקידים בידיהם את המשאבים כדי להוביל סרטים, כשיש כל כך הרבה במאים כשרוניים ומנוסים אחרים שמחפשים הזדמנויות? לא נעים להגיד, אבל השיקול המרכזי לא נובע מכישרון, מיומנות או מקצוענות של היוצרים, אלא מיליוני העוקבים שהם מביאים איתם מהרשתות. קהל שבוי של מעריצים. עבור החברות הללו, השורה התחתונה היא זו של הכסף שנכנס לכיס, ובמציאות שבה תעשיית הקולנוע נמצאת בדעיכה מתמשכת, כשיוצרי רשת מוזמנים לכתוב ולביים סרט למסך הגדול, אלו בעצם המנויים והעוקבים שלהם שמוזמנים לרכוש כרטיס כדי לצפות בו. ממש כפי שמשפיעני טיקטוק ואינסטגרם למיניהם כמו אדיסון ריי, ליזה קושי וקינג באך מלוהקים לסדרות ולסרטים בגלל פלטפורמת קידום המכירות שהם מביאים איתם, ולא בגלל הכישרון - כך גם במקרה של היוטיוברים, או של זולה ו-148 הציוצים שלה שהפכו לתסריט. ספרות זולה, במונחים של היום.
