את הזרוע של גיא אריאלי עוטף קעקוע עם המילה Imagine שמתייחס לשירו של ג'ון לנון. פעם הוא סימל עבורו תקווה - אך היום אותו ציור בדיוק קיבל משמעות אחרת מבחינתו: תמימות. "אני לא אותו בן אדם מאז 7 באוקטובר", הוא מעיד בריאיון למגזין סופ"ש של ynet, "הייתי איש של שלום ואהבה. היום אני מזכיר לעצמי כמה תמים הייתי. אני לא חושב כמו שחשבתי אז, שכל בני האדם שווים".
מה הכוונה?
"היום אני מסתכל על המציאות בצורה יותר חריפה. אנחנו, כיהודים וכישראלים, נרדפים. שלא יחרטטו אותי שיש רצח-עם בעזה. בזמנו היו לי מריבות עם סבא שלי זכרונו לברכה, אמרתי לו, 'בוא ניתן להם שטחים, אפשר לפתור את זה'. הוא אמר לי, 'ב-1936, כשהייתי בן עשר, לא הייתה מדינת ישראל, לא היו שטחים. למה הרביצו לי? למה קראו לי יהודי מסריח? למה היינו צריכים לברוח? למה שנאו אותי? למה בטוניס עברתי את הדברים האלה?'. אני אמרתי לו, 'זאת תקופה אחרת. בוא נפתור את הדברים'".
והיום?
"היום אני חושב שזה לא קשור לכלום. למה הם שונאים אותנו כל כך? הקמנו כאן מדינה מדהימה ב-78 שנה. אולי ישראל לא מושלמת, אבל היא הבית שלנו, והיא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. כשאני קורא שיש שחקנית ערבייה שחיה ומשחקת כאן, ושמדברת נגד חיילי צה"ל - זה מוציא אותי מדעתי. אני שואל באמת - למה חלק מערביי ישראל לא מעריכים את זה שהם חיים כאן? מה הדוגמה האחרת שלהם? פרי פלסטיין? מספיק עם השקר הזה. איזו דוגמה יש לחופש במדינות איסלאם? בעיניי, לצעוק 'פרי פלסטיין' זה לחיות בשקר".
7 צפייה בגלריה
"אולי ישראל לא מושלמת, אבל היא הבית שלנו, והיא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". גיא אריאלי
(צילום: יובל חן)
אתה באמת הרבה יותר נחרץ מהריאיון האחרון שעשינו אי שם לפני עשור.
"כן. ועדיין אני אומר - מי שרוצה לחיות איתי בשלום - ידי מונחת לשלום. אבל זה מי שמבין שיש לו זכות לגדול במדינה הזאת, בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ושהוא צריך להגיד תודה. חוסר ההערכה האת ששחקנית ערבייה מדברת נגד צה"ל - אז היא ושכמותה מקוממים אותי. מה היית עושה במדינה כמו סוריה? זאת צביעות וזה מטריף אותי, ואני לא מבין איך שחקנים שמדברים ככה ממשיכים לעבוד בתעשייה שלנו. למען האמת גם היא צבועה קצת".
מה זה אומר?
"כשאני רואה טקס פרסי אופיר ושומע על רצח-עם בעזה, ולא שומע מילה על החטופים, זה מוציא אותי מדעתי. איפה להסתכל קודם על עצמנו? על העם שלנו? אני יכול להגיד לך שיש לי הרבה חברים בתעשייה שכבר לא מפחדים להתבטא כמו שפחדו פעם".
אני לא מתבטא ופותח מצלמה ואומר את הדברים שאני חושב. למה? כי אני נורא מפחד שיתקיפו אותי, לא רק בתעשייה. כי היום אנשים מגיבים בצורה נורא קיצונית. אני רוצה להגיד מה שאני חושב, אני במאבק עם עצמי אם לעשות את זה
אתה מפחד?
"שמע, תסריטאים ובמאים יכולים לפסול אותך בגלל משהו שלא קשור לכישרון שלך, אלא בגלל אג'נדה שונה משלך. שיחקתי עכשיו למשל עם רבקה מיכאלי, שמבחינתי לשחק איתה היה סימון וי ברזומה. היא באמת אחת הגדולות. כשהתחלנו לדבר פוליטיקה זה נגמר בחיוך וחיבוק של לא-ניכנס-לשם. אני מעריך אותה על מי שהיא, אבל לא מסכים איתה על כלום. התעשייה שלנו בנויה מהרבה כאלה. מי שאומר את האמת שלו מסתכן בזה שלא יעבוד. אגב, אני לא ביביסט, אלא רחוק משם".
ברגע שאתה אומר את הדברים האלה אתה עלול לא לקבל תפקידים?
"אני לא יודע אם זה ישפיע עליי. אני חי ברשתות החברתיות, אבל אין לי יותר מדי עוקבים. מצד שני, תכנים שאני מוציא מגיעים להרבה אנשים. אני לא מתבטא ופותח מצלמה ואומר את הדברים שאני חושב. למה? כי אני נורא מפחד שיתקיפו אותי, לא רק בתעשייה. כי היום אנשים מגיבים בצורה נורא קיצונית. אני רוצה להגיד מה שאני חושב, אני במאבק עם עצמי אם לעשות את זה. אז עכשיו אני אומר אצלך חלק מזה".
"זאת הייתה התעללות נפשית קשה מאוד. המכות היו החלק הקל"
ברקורד של אריאלי למעלה מ-20 שנה בסדרות, הצגות וסרטים. את הפריצה שלו עשה בסדרת הנוער "החבר'ה הטובים" ששודרה בערוץ הילדים, ומאז הייתה לו הפסקה קטנה מעולם השואו-ביזנס. לאחרונה הוא הצטלם לסדרת הטלוויזיה "קייטנה של החיים" בבימויו של אביעד קידר, שתשודר בכאן חינוכית ב-15 באפריל, ושבמרכזה ילדים וילדות בקייטנת יתומי צה"ל בשל האובדן הכואב של הוריהם. בסדרה העלילתית, אריאלי מגלם את המדריך.
איך היה לצלם סדרה שנוגעת ככה בבטן הרכה?
"חשבתי שזאת סדרת נוער שגרתית, ואז כשקראתי את התסריט הבנתי שפתאום יש בה עומק שנוגע במשהו שלא ממש מתעסקים בו בסדרות - הילדים שנשארים מאחור. התרגשתי לאללה לעשות את זה, הצילומים היו חוויה".
7 צפייה בגלריה
"חשבתי שזאת סדרת נוער שגרתית, ואז הבנתי שיש בה עומק". מתוך "קייטנה של החיים"
(צילום: חורחה נובומינסקי, באדיבות כאן חינוכית)
הטקסטים המרגשים והעצובים חדרו אליך?
"זה חודר, נקודה. טקסט טוב זה משהו שאי אפשר בכלל להתווכח איתו. זה ברמת האודישן. כשאני מקבל טקסטים לאודישנים, אם קשה לי ללמוד אותם - הם לא מספיק טובים. אם קל לי ללמוד, אז זה אומר שאני מחובר. ופה היה לי קל. עכשיו תוסיף לזה נושא כל כך אישי. אני זוכר שהסצנה לאודישן הייתה עם ילד שסירב ללכת לחוג קיאקים בקייטנה כי הוא היה רגיל לעשות את זה עם אבא שלו שנפל. אמרתי 'וואו, איזה סיפור'".
היו כמה פעמים שהתקוממתי נגד האבא החורג. פעם אחת הכנסתי אותו למעצר של 48 שעות כי הוא הרביץ לי, אבל מאוד פחדתי מה יקרה אחרי שהוא יחזור. למזלי, הוא פחד מהתנאי שנתנו לו, אז הוא נזהר, ואחרי כמה חודשים אבא שלי הביולוגי כבר הגיע לחלץ אותי
אני, בתור צופה, בכיתי שלוש פעמים רק בפרק הראשון. גם אתה הרגשת ככה בצילומים, או שהצלחת לנתק?
"בסוף כן ידענו לנתק ולעשות את הסצנות, אבל אני יכול להגיד לך שאביעד הבמאי דייק הכול ברמת המילים והגישה של הילדים שמשחקים, ואיך נכון להציג את הדברים. הוא ממש התעקש שלמילים יהיה תוכן. שיהיה הסבר מאחוריהן. ואם אתה בכית - סימן שזה הגיע אליך".
אחרי ההפסקה שלקח מעולם המשחק, אריאלי החליט לשוב בכל כוחו - פרט לסדרה בכאן חינוכית הוא עובד על הצגה בתיאטרון הבימה ועושה חזרות למופע עם עדי הימלבלוי ודניאל סבג, כשמאחוריו גם צילומים לסדרה ב-yes. אבל המלחמה עם איראן קטעה לו הכול.
7 צפייה בגלריה
"אם בכית - סימן שזה הגיע אליך". מתוך "קייטנה של החיים"
(צילום: חורחה נובומינסקי, באדיבות כאן חינוכית)
"ההכנסה שלי לא הייתה תלויה בעולם המשחק כבר שנים, אבל בתקופה האחרונה העבודה כשחקן לגמרי נחשבה כפרנסה עבורי, והמלחמה קטעה הכול אז אנחנו משתעממים בבית. זה לא סוף העולם ברמה הכלכלית, ובכלל - אף פעם זה לא סוף העולם. אני בן אדם אופטימי מטבעי".
אריאלי, שחגג באוגוסט האחרון את יום הולדתו ה-50, נשוי לנעמה גבעתי ואב לשלושה ילדים - כשהגדולה כבר בת 17. הוא מעיד כי חלק ממה שהשפיע על האבהות שלו היה הנטישה שעבר על ידי אביו הביולוגי כשהיה רק בן חודשיים, שעליה העדיף שלא להרחיב, וההתעללות שהוא מספר שעבר בהמשך על ידי אביו החורג, מי שהיה בן זוגה של אמו, במשך שש שנים.
"ילדים שעוברים טראומות ברמות קשות מתבגרים בצורה אחרת. דרך החשיבה שלהם למשל - הם לא מתעסקים בקטנות. הם ילדים אחרים לחלוטין", הוא מספר בפתיחות, ומשחזר את ילדותו הקשה: "כשהייתי בן שש, תהליך ההתעללות התחיל בקטנה, ולאט לאט זה הפך לדבר משמעותי - עד שזה הגיע למצבי קיצון".
מה זה מצבי קיצון?
"המכות היו החלק הקל, במירכאות. זאת הייתה התעללות נפשית קשה מאוד. באחת הפעמים הוא תפס אותי ואמר לי, 'אתה כמו עצם בגרון בשבילי, אני אעשה הכול כדי להיפטר ממך'. והוא באמת עשה הכול כדי להיפטר ממני".
7 צפייה בגלריה
"באחת הפעמים הוא תפס אותי ואמר לי, 'אתה כמו עצם בגרון בשבילי, אני אעשה הכול כדי להיפטר ממך'". גיא אריאלי
(צילום: יובל חן)
מה מחזיק אותך באותם הרגעים?
"נקודות האור בחיים שלי היו סבתא וסבא שלי, דודה שלי וכמובן אמא שלי".
אריאלי מוסיף ומתאר תחושת התעללות קשה וחמורה עד כדי כך שכשראה את הבית שלו מבחוץ - הוא חשש להיכנס. "הבית היה נראה לי מקום מפחיד מאוד. מקום שאני לא רוצה להיכנס אליו. הוא היה אומר לאמא שלי כקללה, 'הבן שלך יהיה הומו'. אני מדבר איתך על שנות ה-80. הוא עשה הכול כדי לגרום לי להרגיש רע ולא-שייך".
ובאמת הרגשת ככה?
"כן. אבל היו כמה פעמים שהתקוממתי נגדו. פעם אחת הכנסתי אותו למעצר של 48 שעות כי הוא הרביץ לי, אבל מאוד פחדתי מה יקרה אחרי שהוא יחזור. למזלי, הוא פחד מהתנאי שנתנו לו, אז הוא נזהר, ואחרי כמה חודשים אבא שלי הביולוגי כבר הגיע לחלץ אותי. אמא שלי התקשרה אליו ואמרה לו שצריך להציל אותי. הוא בא ולקח אותי לקיבוץ כברי, וחייתי שם כילד חוץ".
למעשה, אבא שלך הביולוגי שנעלם כשהיית בן חודשיים, הציל אותך מהאבא החורג שלך?
"בדיוק. לא היו לי הרבה בילויים או זמן עם אבא שלי הביולוגי, אבל באיזשהו מקום הוא הציל את חיי. בגיל 12 הוא שלף אותי מהבית והעביר אותי לקיבוץ. ושתבין, גם שם התעללו בי. אבל לא רק בי - היינו חמישה ילדים מבחוץ, עד שבסוף נשארנו רק אני ועוד אחד. הילדים בקיבוץ לא היו מקבלים את השונה. הם היו יכולים להרביץ לך, ויותר מזה - תחשוב שאתה יושב בארוחת בוקר בקיבוץ וכולם קמים בהפגנתיות מהשולחן. אבל אני תמיד אמרתי להם - אתם לא מפחידים אותי, בבית שלי יותר קשה - וזה בעצם מה שהשאיר אותי שם. אבא שלי אמר לי, 'תתחבר לילד הכי חזק וזה יעזור לך' - וזה מה שעשיתי. משם זה הפך להיות התקופה הטובה בחיי".
ומה קורה בזמן הזה עם האבא החורג?
"בגיל 18 הייתי גדול ושמן - שקלתי יותר ממה שאני שוקל היום - והיה בינינו עימות מאוד חזק, ברמה שכמעט רצחתי אותו באותו יום. אמא של אמרה לי שהוא לא שווה את זה. אני זוכר את הרגע הזה, היא צעקה לי 'אתה לא עושה לו שום דבר'. אני, מבחינתי, הייתי רגע מסגירת חשבון, להחזיר לו על כל מה שעשה לי. אבל הצעקה שלה עצרה את זה".
הוא חי היום?
"כן. יש לי אחים ממנו ואני מאוד אוהב אותם. יצא לי לראות אותו כמה פעמים והתעלמתי, הוא לא חלק מהחיים שלי. זה יישמע לך מטורף, אבל אני שמח שהוא עשה לי את זה. הפכתי להיות בן אדם אחר וזה מה שהביא אותי למקום שאני היום - בריא, שמח ומאושר עם המשפחה שלי. הוא עשה אותי בן אדם חזק ואופטימי".
אני רואה שאתה די פתוח בנושא הזה, זה מאחוריך?
"שמע, אני מדבר על זה עם הילדים שלי. אני לא מסתיר מהם כלום. יש לי חלום לכתוב ולהפוך את הסיפור שלי להרצאה, לסרט או לסדרה. ישבתי אפילו עם כותבים, אבל אף פעם לא הצלחתי לפצח את הנוסחה. עוד לא הצלחתי להגיע למקום הזה שאני אצליח לספר את זה ושהבן אדם שכותב איתי יבין. אבל אני מאמין שזה יקרה".
