אחחח, זה שוב היום הזה בשנה - "יום הקולנוע הישראלי" - סליחה, היומיים או השלושה האלו בשנה. האירוע החגיגי שבו כל בתי הקולנוע מציגים ליממה אחת סרטים ישראלים במחיר מציאה של 10 ש"ח לסרט, הפך כבר לאירוע דו-שנתי במינימום, תוצאה של איזה סידור בצמרת משרדי הממשלה שמאפשר להם לסבסד את האירוע יותר מפעם בשנה. הפעם זה מתרחש ביום רביעי הקרוב, 17 ביוני.
ולמה לא? כמו "שבוע הספר" שהפך לחודש הספר, כולם מרוצים: הקהל נוהר, היוצרים זוכים להעלות את מספרי הכניסות לסרטיהם שלעיתים עלו לאקרנים ונעלמו תוך שבועות ספורים, הסרטים החדשים זוכים לבוסט מסוים, שר התרבות זוכה ליום אחד להיראות כמי שלא מתעב את התעשייה שאיתה הוא נלחם מדי שעה ומשה אדרי מחייך. הוא תמיד מחייך.
רצה הגורל והשנה (או, החצי שנה) יום הקולנוע מגיע בעיתוי לכאורה הכי פחות זוהר האפשרי: הרחק מטקס האופיר הקודם והבא, שסביבם נבנית "עונת האוסקרים" המקומית עם יצירות המביאות עימן תקווה להצלחה בחו"ל (הסתיו, שימו לב, יגיע בין היתר הסרט החדש של אבי נשר על 7 באוקטובר), וגם קצת לפני עונת שוברי הקופות של הקיץ. אבל כמו שכתבו הפרשנים הצבאיים על ההסכם החמוץ מול איראן - וואלה, יש בזה גם הזדמנות. הרבה סרטים שנפלו מתחת לרדאר, בהפצה מאוחרת מדי, או לחילופין כאלה שלא קיבלו צ'אנס, לצד כמה להיטים פוטנציאליים של מפעלות אדרי ויונייטד קינג לקיץ, ויש לכם מבחר. הנה חמש המלצות לסרטים שראיתי ואהבתי, פלוס אחד עם תקווה לעתיד:
"חיים ללא כיסוי"
"חיים ללא כיסוי" - טריילר
(צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג, משה אדרי לאון אדרי)
צפוי שמכל הסרטים שמופיעים ביום החגיגי הזה, המבקר הסנוב שבי כמובן יפנה אתכם לזה שעל הנייר נראה הכי מלוכלך, אפל, חומצי ושבו המדינה נראית גיהנום עלי אדמות (לא בגלל המלחמה! יש מספיק סבל גם בלעדיה). אלא שגם זו אשליה והשטחה: מפגן הכוח הקולנועי האדיר של הבמאי תום שובל ("הנוער") ודאנה איבגי - שיכולה מבחינתי לקבל קרדיט של יוצרת שותפה על הדמות שהיא הפיחה בה כאן חיים - הוא, כדברי ברי ורמי, כמו מכת חשמל, וגם קצת לרקוד עם שד. סאגה יומית ולילית לצד ליבי (איבגי), מתמודדת נפש הומלסית (איבגי נראית כאן בלתי מזוהה ללא גבות), שמחפשת במקום הכי נמוך בתל אביב איזה קרוב שנטש אותה בשם עזרא. אבל אין עזרא, ואין עזרה. ליבי היא קצת נביאה מודרנית, קצת מטורללת, ופצצת אנרגיה בקפסולה. לא כולם רוצים לפגוש בה, אבל כשהם פוגשים (בקאסט משנה שכולל בין היתר את מנשה נוי), הם נתפסים. וגם הקהל. לכן השורה הפותחת בהמלצה מטעה: זה סרט שהוא אמנם קודר, אבל גם מצחיק, בועט, ומלא חיים. לא להחמיץ.
"מכתב לדויד, הגרסה השלמה"
דואט סרטי תום שובל, פעמיים כי טוב. הנוכחי הוא דוקו, ובעצם אולי כבר ראיתם גרסה שלו בקולנוע או בטלוויזיה אשתקד, אלא שמאז החיים התהפכו כמה פעמים, ולשם שינוי לטובה. הסיפור המדהים ידוע: דויד קוניו מניר עוז, מי שנחטף באותו יום נורא עם משפחתו ושהה 738 ימים בשבי חמאס עד להסכם האחרון, היה בגלגול קודם בחייו גם שחקן. רצה הגורל והוא שיחק דווקא בסרט הבכורה של שובל - "הנוער" - לפני כעשור וחצי, יחד עם תאומו איתן (ששרד בדרך נס את הטבח גם בניר עוז). שובל מלא הצער יצר עם משפחת קוניו סרט מסע/מסה דוקומנטרי שזכה לשבחים על הקשר שלו עם האחים, ובהם גם האח השלישי - אריאל - שגם הוא נחטף לכמעט שנתיים. הייתה לו הבטחה אחת למשפחת קוניו: מהרגע שהאחים חוזרים, הוא פותח את הסרט מחדש ומעניק לו סוף טוב. וזה בדיוק מה שתראו ב"גרסה השלמה", באופן הכי לא הוליוודי ולא מזויף. רצף הטרגדיות הנורא של משפחת קוניו, נקטע לבסוף בחזרה הביתה, בשוט שמשחזר את "הנוער" ומעניק שלל משמעויות לכפילויות המשונות של הסיפור הזה, והחיים במדינה שמתהפכים שוב ושוב מאסון לששון.
"כי את מכוערת"
חוץ ממלחמות וסרטים על מלחמות, יש עוד דברים שישראלים עושים ממש טוב ופחות על הרדאר הקבוצתי - למשל סרטי נוער. מאז ימי "אסקימו לימון" אבל באופן פי אלף יותר מתוחכם, כי התפתחנו מאז, סרטי הנוער הישראלים הם קוליים, צורבים, לעיתים חרמנים, ואף פעם לא מזויפים כמו באמריקה. לכן קחו המלצה חמה ל"כי את מכוערת", סוג של דרמה קומית ארסית על דימוי גוף וקנאה לפנים. בסרט הביכורים שלה, הבמאית שרון אנגלהרט, מעניקה מתנה בדמות הופעה פצצה של ריקי רייף סיני - חיילת צעירה וכבדת משקל שעומדת לצאת לקצונה - ושואפת לאבד את בתוליה לפני הקורס, על אפה וחמתה של אחותה הצעירה, הדקיקה ומלאת ביטחון בצורה בלתי נסבלת (אורי אבינועם מ"על כלבים ואנשים", שזכתה באופיר על תפקידה בסרט הנהדר). אבל כאן לא "אמריקן פאי", ומה שהיה יכול להיות סתם סרט דבילי או לחילופין אכזרי מדי, הופך לדיוקן נהדר לקנאה בין אחיות וגם טינה אנושית בכלל, קצת יעקב ועשיו בגרסה הנשית. אחחח, קנאת אחים - מי לא יכול להתחבר לזה?
"ברנינג מן"
הזדמנות כנראה אחרונה לדגום בקולנוע את הסרט היפה של אייל חלפון ("קרקס פלשתינה"), שנכנס לסערה קצת גדולה על מידותיו. תזכורת: זה הסרט שזכה בפרס המונפץ של שר התרבות שנועד להחליף את האופיר, על ידי ועדה שחבריה אינם ידועים, וחלפון שלא סירב לכיבוד זכה ללא מעט מבטים מלוכסנים בברנז'ה. במנותק מהשערורייה, ומתואר "סרט השנה" שבאמת גדול עליו, מדובר בסרט חמוד, מאוד ישראלי - כלומר: חבר'מני, נוגה ועם תחושת אסון נורא שעומד להתפרץ - שבו שי אביבי מגלם סופר כושל וקצת עצבני (בן דמותו של חלפון, אפשר לשער) שמסיע את בנו לבסיס, אבל אינסטינקט אבהי גורם לו לרצות להישאר לכמה ימים מחוץ לבסיס המדברי. זה סרט מלא אפיזודות, לא תמיד שוות ברמתן, אבל יש בו חן בסיסי ובעיקר לב. ובשורה התחתונה, הכי חשוב: הורים לחיילים מה זה יזדהו.
"שמיים וארץ"
קבלו המלצה מסויגת לסרט החדש שעלה בשבוע שעבר לקולנוע בבימוי רובי דואניאס (כן כן, ההוא מה"קומדי סטור" שהפך לבמאי עסוק - ביום הקולנוע הישראלי יש לו גם את הקומדיה "סרט כחול לבן" שלא ראינו). מדובר במלודרמה אינטנסיבית ששמה במרכז זוג ישראלים (תום אבני והילה סעדה המעולים) שבנם חולה בסרטן - חכו, אלו רק חמש הדקות הראשונות - ואז אט אט מתגלה סוד נורא לגבי עברם. גם אם העשייה היא לעיתים סבונית, הסיפור בסרט, שנכתב כך נראה בהשראת אחת הפרשות הרפואיות הידועות בשנים האחרונות, מחזיק היטב את השעה וחצי ומותיר את הצופים בציפייה דרוכה לסצינה הבאה. ומה נבקש יותר ממלודרמה?
"קופה ראשית: הסרט"
קבלו את הכוכב הגדול של יום הקולנוע, והוא בכלל קופאית מרושלת בסופר שכוח אל ביבנה! אוקיי, אוקיי, מודה, לא ראיתי פרק אחד בחיי של "קופה ראשית", למרות שמהטריילרים זה נראה מגניב בהחלט ויש לי אהבה עצומה לחברים בחגיגה (קרן מור, נועה קולר, אמיר שורוש, דב נבון והבנתי שעוד כמה הפכו לכוכבים מאז). לא הספקתי! וגם לא את הסרט! אבל סדרת הלהיט של "כאן", שכבר חוגגת 105 פרקים, הפכה לתופעה והולכת באותו מסלול להצלחה שמתמחה בו הסנדק של הקולנוע הישראלי, משה אדרי. כמו ב"לשחרר את שולי" (שהתבסס, כך זוכרים מעטים, על סדרת מערכונים של מה קשור בתוכנית "עם סגולה"), "ההילולה", "גאליס", "תמונות יפואיות" (יש גם סרט של זה ב"יום הקולנוע") וערוץ הכיבוד, אדרי מתבסס על סדרות שאולי היו סנסציה קטנה ברשת, בתקווה לשבור שיאים היסטוריים בקיץ הישראלי. "קופה ראשית" הוא מקרה מעניין, כי על אף שבהחלט מדובר בסדרה קומית, היא לאו דווקא להיט נוער. מה שמעלה את השאלה המתבקשת: משה, משה, מתי נקבל כבר את "עמוד האש: הסרט"?
יום קולנוע שמח לכולם.
