לפי התוכניות של סוכנות החלל האמריקנית, נאס”א, זה יקרה כבר ב-2028. חללית מאוישת תנחת נחיתה רכה סמוך לקוטב הדרומי של הירח. לאחר שישקע האבק יצאו מתוכה האנשים הראשונים שדורכים על הירח מזה 56 שנים, מאז סיומה של תוכנית אפולו. הפעם תהיה בהם גם אישה ראשונה שמגיעה לירח וקרוב לוודאי שגם האדם השחור הראשון, והאדם הראשון שאינו מארצות הברית. כל זה כבר נקבע ותוכנן שנים מראש.
רק השבוע הציגה נאס”א תוכניות לסדרה של משימות ירח לא מאוישות שאמורות להכין בין השאר את התשתית לעבודת האסטרונאוטים של תוכנית ארטמיס. אבל שנתיים וחצי לפני המועד שהציבו לעצמם, בנאס”א עדיין לא יודעים לענות על שאלה מרכזית מאוד בדרך ליעד הזה: איך האסטרונאוטים יגיעו לירח? השאלה איזו חללית תביא אותם לשם היא לא רק פרט טכני - היא מגדירה היבטים רבים של המשימה כולה: ממספר הטילים שיצטרכו לשגר כדי להשלים את המשימה; דרך כמות הציוד שיוכלו לקחת, ומשך הזמן שהם צפויים לשהות על הירח; ועד מתווה החזרה בשלום לכדור הארץ, שאם לא יושלם בהצלחה יטיל הדבר צל כבד על המשכה ועתידה של כל תוכנית הירח.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
עם כלי רכב ורחפנים: התוכנית המעודכנת להקמת בסיס על הירח
מחלות ללא גבולות: דלקת קרום המוח בישראל, אבולה באפריקה
הניאנדרטל שקדחו לו בשן
ההחלטה צריכה להתקבל בהקדם, לא רק כדי להספיק לתכנן את כל הנקודות שפירטנו קודם, אלא גם כדי לעמוד ביעד של סוכנות החלל, לבצע כבר ב-2027 משימה מקדימה לבחינת התפקוד של רכב הנחיתה על הירח במסלול סביב כדור הארץ. המרוץ לפיתוח החללית הראשונה שתנחת על הירח הוא אחת החזיתות בתחרות בין תאגידי ענק שבראשם עומדים שניים מהאנשים העשירים ביותר בארצות הברית, אילון מאסק (Musk) וג’ף בזוס (Bezos). ניצחון שווה לא רק כבוד ויוקרה, אלא גם הרבה מאוד כסף.
13 צפייה בגלריה
מארבעה ייצא אחד? או לפחות יגיע ראשון? הדמיה של הנחתות המתמודדות על הנחיתה המאוישת הראשונה על הירח במאה ה-21
(עיצוב: ליאת פלי, על פי חומרים של SpaceX, Blue Origin, China Central Television)
מיליארדרים חולמים על חלל
אילון מאסק נולד בדרום אפריקה ב-1971. בגיל 10 למד לתכנת לבד, ובגיל 12 כבר מכר ב-500 דולר משחק מחשב שכתב. הוא סיים תואר ראשון בפיזיקה ובמינהל עסקים בארצות הברית, עבד בכמה חברות בעמק הסיליקון, ופתח עם אחיו חברה בשם Zip2, שריכזה מידע עירוני עבור עיתונים. ב-1999 הם מכרו את החברה ביותר מ-300 מיליון דולר, ומאסק השתמש ברווחים להקים חברה לגביית תשלומים בשם X, שב-2001 מוזגה עם חברה אחרת, הפכה לפייפאל ונמכרה בהמשך תמורת 1.5 מיליארד דולר.
בשנת 2002 ייסד את חברת ספייס אקס (SpaceX), קיצור של Space Exploration, מתוך ידיעה ברורה מה היעד שלו: התיישבות על מאדים. לשם כך החברה שלו מפתחת את מערכת סטארשיפ: חללית ענקית שהייעוד ארוך הטווח שלה הוא ליישב בני אדם על כוכב הלכת השכן. בדרך להגשמת היעד הזה הפכה ספייס אקס לאימפריית החלל הגדולה בעולם, בין השאר בזכות פיתוח טיל פלקון 9, סוס העבודה של השיגורים לחלל; חללית דרגון, שמובילה בשיגור בני אדם לחלל; ורשת התקשורת סטארלינק, שהיא כיום רשת הלוויינים הגדולה בעולם. חלק לא קטן מהפיתוחים האלה נעשו בעזרת מימון ממשלתי ישיר וזכייה במכרזים ממשלתיים לשיגור לוויינים, אסטרונאוטים ומטענים לתחנת החלל.
ג’ף בזוס נולד ב-1964 בניו מקסיקו כג’ף יורגנסן, בנם של לוליין קרקס ונערה בת 16. הוריו התגרשו אחרי זמן קצר, וכשהיה בן חמש נישאה האם למיגל בזוס, מהנדס שהיגר מקובה, והוא אימץ את בנה וגידל אותו. בזוס הנער אהב מדע וטכנולוגיה מגיל צעיר, וסיים בהצטיינות תואר ראשון בהנדסת חשמל ומדעי המחשב. הוא עבד בתחום המחשבים בכמה חברות, וב-1994 הקים חברה משלו למסחר מקוון, בשם אמזון, שהפכה לאימפריה כלכלית ואותו - למיליארדר. בשנת 2000 הקים את חברת בלו אוריג’ין, שמטרתה היתה לאפשר לאנשים פרטיים לטוס לחלל. החברה פיתחה לשם כך טיל משלה, ניו שפרד (על שם אלן שפרד, האמריקני הראשון שטס לחלל).
13 צפייה בגלריה
פוטנציאל כלכלי על הירח. שני המיליארדרים שמובילים את תעשיית החלל האמריקנית: אילון מאסק (מימין) עם דגם חללית סטארשיפ של ספייס אקס, וג'ף בזוס ליד טיל ניו שפרד של בלו אוריג'ין
(צילומים: NORAD and USNORTHCOM Public Affairs, Wikipedia, Blue Origin)
במקביל לעשרות טיסות תיירות כאלה פיתחה בלו אוריג’ין גם טיל שיגור כבד משלה, ניו גלן (על שם ג’ון גלן, האסטרונאוט האמריקני הראשון שהקיף את כדור הארץ בטיסה מסלולית), שכבר שיגר לוויינים למאדים, והיא מובילה פיתוח של תחנת חלל מסחרית.
רכיבים מהעבר
תוכנית ארטמיס (Artemis), התוכנית החדשה של ארצות הברית להנחתת בני אדם על הירח, נולדה רשמית ב-2017, בהוראת הנשיא דונלד טראמפ, בכהונתו הראשונה. התוכנית היא גלגולן של כמה תוכניות חלל קודמות, ולכן גם ירשה חלק מהחומרה שלהן. חללית אוריון, שבה טסים האסטרונאוטים של תוכנית ארטמיס, היא שריד מתוכנית קונסטליישן (Constellation), שבוטלה עוד בימי הנשיא ברק אובמה. כדי לא להפר חוזים עם קבלנים, החליט המימשל להמשיך לפתח את החלליות שכבר הוזמנו. החללית משוגרת בטיל SLS, שארצות הברית פיתחה כהמשך למעבורות החלל לאחר סיום תוכנית המעבורות ב-2011. הטילים עושים שימוש ברכיבים שפותחו עבור המעבורות, כמו מנועים וטילי האצה (בוסטרים), והבחירה בהם נעשתה בעיקר מחוסר רצון פוליטי לסגור פסי ייצור, מה שיוביל לסגירת מפעלים ולפיטורי עובדים.
חללית אוריון מזכירה מאוד בצורתה החיצונית את רכב הפיקוד של תוכנית אפולו, מעין חרוט שבתחתיתו מגן החום שמאפשר לה לחזור בשלום לאטמוספרה. בתוכנית אפולו החללית ורכב הנחיתה על הירח שוגרו יחד בטיל סטורן 5, נכנסו למסלול סביב הירח, ושם נפרדו דרכיהם זמנית: שני אסטרונאוטים נחתו על הירח ברכב הנחיתה, והשלישי המשיך להקיף את הירח ברכב הפיקוד. בסיום המשימה על פני הירח המריאו שני האסטרונאוטים בחלקו העליון של רכב הנחיתה, חברו לתא הפיקוד, עברו אליו, ונסעו הביתה. רכב הנחיתה על הירח, שלא היה מותאם לחזרה לאטמוספרה של כדור הארץ, נותק לאחר מכן מתא הפיקוד, וננטש להתרסקות מתוכננת על הירח ברוב המשימות.
13 צפייה בגלריה
כך תיראה הדרך לנחיתה הראשונה? חללית אוריון מחוברת לרכב הנחיתה של סטארשיפ במסלול סביב הירח
( הדמיה: NASA)
מכיוון שטיל SLS אינו חזק דיו לשגר לירח גם חללית וגם רכב נחיתה, נאלצה נאס”א לבסס את התוכנית על רכב נחיתה שישוגר בנפרד, ויחבור לא מאויש לחללית אוריון. האסטרונאוטים ינחיתו אותו על הירח, ובסוף ימריאו בו, יחברו חזרה לאוריון וישובו בה לכדור הארץ. לאחר בדיקה של כמה רעיונות אפשריים, בשנת 2020 בחרה נאס”א שלוש חברות לפיתוח רעיונות ראשוניים לחללית לנחיתה מאוישת על הירח, או HLS (ראשי תיבות של Human Landing System, מערכת לנחיתה מאוישת), מתוך כוונה לבחור אחד או שניים מהרעיונות ליישום בפועל. שלוש החברות חלקו מענק פיתוח של כמעט מיליארד דולר, אבל לא בחלקים שווים. בלו אוריגי’ן זכתה ב-579 מיליון דולר, חברת דיינטיקס (Dynetics) ב-253 מיליון, וספייס אקס ב-135 מיליון דולר בלבד.
הניצחון הזמני של מאסק
בשנה שלאחר מכן הכריזה נאס”א כי החברה שזוכה במענק המלא לפיתוח רכב הנחיתה היא ספייס אקס של אילון מאסק, והיא תקבל כמעט שלושה מיליארד דולר לשם כך. זו הייתה מכה קשה לשתי החברות האחרות, ובמיוחד לבלו אוריגי’ן, שחברה לצורך הפרויקט לכמה שותפות אסטרטגיות בתחום החלל בהן נורתרופ גראמן, גלגול של החברה שפיתחה את רכב הנחיתה של אפולו, ולוקהיד מרטין, שפיתחה בין השאר את חללית אוריון. התוכנית שהגישה ספייס אקס התבססה על התכנון של סטארשיפ, שעדיין לא נוסתה אז בטיסת חלל, והתאמת החללית - שנועדה לנחות אנכית על מאדים ועל כדור הארץ - גם לנחיתה על הירח. ההצעה של ספייס אקס - שלושה מיליארד דולר - הייתה נמוכה בפער עצום מההצעה של בלו אוריג’ין - כשישה מיליארד דולר, ומההצעה של דיינטיקס שהייתה כתשעה מיליארד דולר.
שתי המפסידות לא ראו בעין יפה את ההחלטה של נאס”א, ופנו ל-GAO, הגוף המקביל בארצות הברית למבקר המדינה אצלנו. לאחר שטענותיהן נדחו, בלו אוריגי’ן הגישה תביעה נגד נאס”א בטענה שסוכנות החלל שפטה את ההצעות באופן לא הוגן ולא חוקי. בית משפט פדרלי דחה את התביעה, וסלל את דרכה של ספייס אקס לפתח את רכב הנחיתה.
ואולם, הלחץ כנראה עשה את שלו, וב-2023 הכריזה נאס”א כי בחרה בבלו אוריג’ין לספק את רכבי הנחיתה לנחיתות המאוישות הבאות. על פי התוכנית הזו אטסרונאוטים ינחתו על הירח בסטארשיפ של ספייס אקס בשתי הנחיתות הראשונות, ובבלו מון של בלו אוריג’ין בנחיתה השלישית, כשבחירת רכב הנחיתה למשימות הבאות תיעשה בהמשך. בלו אוריגי’ן של בזוס, שנפרדה בינתיים מהשותפות שלה במיזם, קיבלה מנאס”א כ-3.4 מיליארד דולר לפיתוח רכב הנחיתה שלה.
מרכיב נוסף בתוכנית הירח של נאס”א הייתה תחנת חלל במסלול סביב הירח. התחנה, Lunar Gateway, נולדה במקור כשיתוף פעולה אמריקני-רוסי, ונועדה לשמש מסוף מעבר בין החלליות המאוישות לרכבי הנחיתה על הירח, וכן לסייע בתדלוק, אספקה ועוד.
ואולם, בשבועות האחרונים טרפה נאס”א את הקלפים במרוץ האמריקני לירח. הסוכנות הכריזה על שינוי במתווה תוכנית ארטמיס, כך שהנחיתה המאוישת הראשונה תתבצע רק במשימת ארטמיס 4, ב-2028. משימת ארטמיס 3 לא תנחת על הירח אלא תבחן את רכב הנחיתה ואת תפעולו בחבירה לחללית אוריון במסלול סביב כדור הארץ. ראש נאס”א, ג’ארד אייזקמן (Isaacman) אמר כי רכב הנחיתה שהסוכנות תבחר לניסוי הזה, ב-2027, ולנחיתה המאוישת הראשונה יהיה זה שיהיה מוכן קודם, ופתח מחדש את התחרות בין ספייס אקס לבלו אוריג’ין. במסגרת השינויים החליטה נאס”א גם על ביטול תחנת החלל ליד הירח, והעברת המשאבים שיועדו לה לפיתוח בסיס על הירח עצמו.
13 צפייה בגלריה
יכולים להתחיל להתאמן. סימולטור תא האסטרונאוטים של בלו מון מארק-2 כבר נמסר לנאס"א, להכשרת אסטרונאוטים למשימות נחיתה על הירח
(צילום: NASA)
גם בצד של נאס”א התוכנית לא מתקדמת בקצב מהיר במיוחד. היא יצאה לדרך בסוף 2022, עם שיגור ארטמיס 1 – משימה לא מאוישת של חללית אוריון סביב הירח, שגם הייתה שיגור הבכורה של טיל SLS. לקח יותר משלוש שנים לפני שארצות הברית הוציאה לפועל את הצעד הבא, ואת השיגור השני של הטיל הזה, ושיגרה באפריל השנה את משימת ארטמיס 2, שבה טסו ארבעה אסטרונאוטים בחללית אוריון במסלול שהביא אותם למרחק של כמה אלפי קילומטרים מהירח. כדי להתקדם למשימה השלישית בתוכנית, היא כבר זקוקה לרכב הנחיתה.
מכוונים גבוה
הסטארשיפ של ספייס אקס הוא בלי ספק רכב הנחיתה השאפתני ביותר מבין החלליות שבפיתוח בארצות הברית. מדובר על חללית בצורת טיל, בגובה 52 מטרים ובקוטר תשעה מטרים. על פי ההצהרות של ספייס אקס, סטארשיפ כזה יוכל להנחית מאה טונות של מטען על הירח, כולל מטען אנושי. להשוואה, המסה של רכב הנחיתה של אפולו הייתה 16 טונות בתצורה המוגדלת, והחלק שהמריא מהירח היה פחות מחמש טונות. בתצורה הנוכחית סטארשיפ מיועדת להנחית עד ארבעה אנשי צוות, מספר שנקבע בעיקר בגלל המגבלה של חללית אוריון, שיכולה לשאת ארבעה בני אדם לירח. בעתיד היא מתוכננת להנחית צוותים של 12-10 אנשים.
“לחללית בסדר גודל כזה יש יתרונות עצומים. היא יכולה להביא לירח מטענים גדולים כמו כלי רכב למשל”, הסביר מהנדס החלל הישראלי אנדריי קולין לאתר מכון דוידסון. “ספייס אקס בונה מערכת חללית אוניברסלית, שטובה בערך לכל דבר. הקלף החזק ביותר שלה הוא רב-פעמיות מוחלטת, עם טיפול מינימלי בין טיסה לטיסה. אף אחד בתחום החלל לא התקרב ליכולות כאלה חוץ ממעבורות החלל של ארצות הברית, וגם שם היו הרבה בעיות. גם לסטארשיפ יש עדיין לא מעט אתגרים הנדסיים, בין השאר כדי להבטיח שזו אכן תהיה חללית רב-פעמית. זה מאוד מעכב את הפיתוח, אבל התמורה היא אפשרויות כמעט אין-סופיות: חללית שיכולה לקחת מטענים גדולים למסלול סביב כדור הארץ, לירח, וגם למאדים”.
סטארשיפ מיועדת כאמור להיות חללית אוניברסלית ורב-פעמית, כשרכב הנחיתה על הירח הוא אחת מתוך מגוון תצורות שלה. חברת ספייס אקס התחילה את הניסויים בשיגור סטארשיפ לחלל באפריל 2023, והשלימה עד כה 12 טיסות ניסוי. הטיסה ה-12 – והראשונה של הדור השלישי של החללית – בוצעה רק בסוף השבוע שעבר, בהצלחה חלקית. המערכת רשמה התקדמות משמעותית בשלוש השנים מאז, בהן נחיתה מדויקת של טיל השיגור על המגדל שממנו שוגר, הצבת לוויינים בחלל, חזרה מבוקרת של החללית לאטמוספרה וביצוע תמרון להדמיית נחיתה, אך מעל הים. עם זאת, היא עוד לא נכנסה למסלול מלא סביב כדור הארץ, ולא הביאה מטען כבד למסלול כזה, לא ביצעה נחיתה מבוקרת אמיתית, ולא הדגימה תדלוק בחלל.
13 צפייה בגלריה
רכב הנחיתה של סטארשיפ הוא בגובה 52 מטרים, כך שהאסטרונאוטים יצטרכו מעלית כדי לצאת או להיכנס. הדמיה של המעלית על פני הירח, סמוך לאחת מרגלי הנחיתה של סטארשיפ
(איור: SpaceX)
“ספייס אקס צריכה עדיין לתקף את הטענות שלה שסטארשיפ יכולה להביא מאה טונות למסלול סביב כדור הארץ, אבל האתגר המרכזי הוא להראות שהיא יכולה לתדלק סטארשיפ בחלל. זה משהו שחייבים לעשות כדי להנחית סטארשיפ על הירח”, אמר קולין.
חללית סטארשיפ, ודאי עם מטען מלא, זקוקה לרוב הדלק שלה כדי להגיע למסלול סביב כדור הארץ. אם הסטארשיפ היא נחתת ירח, כשהיא מגיעה למסלול צריך למלא שוב את מיכל הדלק שלה, כדי לאפשר לה להגיע לירח, לנחות עליו, ולהמריא מפניו. לשם כך מפתחת ספייס אקס תצורה מיוחדת של סטארשיפ, שיהיו חלליות תדלוק. מבחוץ חללית כזו תיראה כמעט זהה לתצורות אחרות של סטארשיפ, אך בפנים יהיו בעיקר מיכלי דלק ומערכת משאבות להזרמת דלק לחלליות אחרות.
הניסוי ה-11 של סטארשיפ
(צילום: SpaceX/רויטרס)
מתווה המשימה כרגע הוא לשגר את נחתת הירח של סטארשיפ למסלול סביב כדור הארץ, ובעקבותיה לשגר כמה חלליות תדלוק כאלה, שיחברו אליה זו אחר זו, עד למילוי המיכלים. אז תשוגר חללית אוריון על גבי טיל SLS ותחבור לסטארשיפ לטיסה לירח. במסלול סביב הירח יעברו האסטרונאוטים, או חלקם, לרכב הנחיתה, בעור החללית ממשיכה להקיף את הירח. כשימריאו מפני הירח יחזרו אליה, לחזרה לכדור הארץ, בעוד רכב הנחיתה יוכל להישאר במסלול כלשהו סביב הירח, ולהמתין לתדלוק נוסף או לצוות הבא, או לחילופין יחזור למסלול סביב כדור הארץ לתדלוק שם. אפשרות תיאורטית נוספת היא הנחתה אוטונומית של רכב נחיתה ריק, כך שיהיה אפשר להשכיבו אופקית ולהשתמש בו כמבנה מגורים על הירח.
השאלה כמה טיסות תדלוק כאלה יהיה דרושות לכל משימה, עדיין פתוחה. כלומר, בנאס”א ובספייס אקס עדיין לא יודעים לומר כמה סטארשיפים צריך לשגר בשביל להנחית צוות מאויש אחד על הירח. "בעבר דובר על סדר גודל של 15 שיגורים כדי לתדלק רכב נחיתה אחד", אמר קולין. "אם כי ייתכנו כל מיני וריאציות של התוכנית הזו". בכל מקרה, במסגרת הדרישות שהציבה נאס”א, לפני שספייס אקס תוכל להנחית בני אדם על הירח, היא תידרש להדגים נחיתה בטוחה של סטארשיפ לא מאויש. "משימה כזו עדיין לא על לוחות התכנון משום שגם היא תלויה בתדלוק בחלל, שעדיין לא קרה".
13 צפייה בגלריה
עדיין לא יודעים כמה טיסות תדלוק יידרשו בשביל כל משימה מאוישת לירח. הדמיה של תדלוק חללית סטארשיפ במסלול סביב כדור הארץ
(מקור: SpaceX)
סטארשיפ אמנם מתוכננת כחללית רב פעמית שתוכל לנחות בכל מקום, אבל זה לא חל על רכב הנחיתה הירחי בצורתו הנוכחית. "בתצורה הזו ספייס אקס מוותרים על מיגון החום הדרוש לחזרה לאטמוספרה, כדי לחסוך משקל", הסביר קולין. "לכאורה, מתבקש שסטארשיפ יוכל לעשות את המשימה מקצה לקצה: האסטרונאוטים ישוגרו בו מכדור הארץ, ינחתו על הירח ויחזרו בו לכדור הארץ. אבל אין שום סיכוי שפיתוח המערכת הזו יושלם במהרה והחללית תקבל בשנים הקרובות את אישורי הבטיחות להנחתת בני אדם בכדור הארץ, כך שבינתיים סטארשיפ כרכב נחיתה יצטרך להתממשק עם אוריון או חללית אחרת להחזרת האסטרונאוטים לכדור הארץ".
ירח כחול
בעוד ספייס אקס שואפת לפתח חללית בין-פלנטרית אוניברסלית, הגישה של בלו אוריג’ין הרבה יותר צנועה. “נחתת הירח שלהם אינה אוניברסלית אלא מיועדת לירח בלבד, והרבה יותר קטנה משל סטארשיפ. יש להם שתי גרסאות שלה – מארק-1, שהיא בערך בגודל רכב הנחיתה של אפולו, ומיועדת לנחיתה לא מאוישת, ומארק-2, שהיא גדולה יותר”, אמר קולין. נחתת בלו מון מארק-2 היא בגובה 16 מטרים, בערך שליש מהסטארשיפ, ומיועדת להנחית צוות של ארבעה בני אדם ו-30-20 טונות של מטען, תלוי בתצורה הספציפית. “נאס”א מנסה להסב את מארק-1 לחללית מאוישת קטנה, ואם הכל יצליח, אולי בשנה הבאה תהיה להם גירסה 1.5, מהדורה מאוישת של מארק-1 להנחתת בני אדם”.
בדומה לסטארשיפ, גם נחתות בלו מון ידרשו ככל הנראה תדלוק בדרך לירח. בלו אוריג’ין מפתחת לשם כך את ה-cislunar transporter, או בקיצור טרנספורטר, שהוא למעשה גרסה של הנחתת שמיועדת לתדלוק בחלל. “במתווה הזה נחתת בלו מון תשוגר בטיל ניו גלן של בלו אוריג’ין, והטרנספורטר ישוגר בטיל ניו גלן נפרד. הם יחברו לתדלוק במסלול סביב כדור הארץ או סביב הירח, והבלו מון ימשיך לנחיתה על הירח”, פירט קולין. “הם עדיין לא יודעים כמה תדלוקים יידרשו לכל משימה, וייתכן שאפילו למארק-1 הקטן יידרשו 5-2 שיגורים של טילי ניו גלן”. לאחר ההמראה מפני הירח האסטרונאוטים יעברו לאוריון או חללית אחרת שתחזיר אותם לכדור הארץ. “ייתכן שתהיה אפשרות לעשות תדלוק חוזר לטרנספורטר, ולהשתמש בו באופן רב פעמי, אבל בלו אוריג’ין עדיין לא הודיעו אם ינסו זאת”.
כדי לעמוד בלוח הזמנים שקבעה נאס”א, תידרש אחת החברות לספק רכב נחיתה לניסוי במסלול סביב כדור הארץ כבר בשנה הבאה, 2027, ולהדגים נחיתה לא מאוישת של רכב הנחיתה שלה על הירח, בטרם תוכל להנחית שם בני אדם ב-2028. לוח הזמנים הזה שאפתני מאוד, אך מבחינה מעשית נראה כי בלו אוריג’ין קרובה יותר להגשמתו, עם הנחתת היותר צנועה שלה. בשבועות האחרונים היא העבירה לנאס”א את נחתת בלו מון מארק-1 הראשונה לבדיקות, והיא עברה לאחרונה בהצלחה את בדיקת התפקוד במתקן הוואקום של סוכנות החלל. במקביל החברה סיפקה לנאס”א דגם בגודל מלא של תא האסטרונאוטים בנחתת מארק-2, כדי לאפשר לצוותים להתחיל להתאמן על תפעולו בטיסה לירח ובנחיתה עליו.
ממש בסוף השבוע אירוע פיצוץ בטיל ניו גלן של בלו אוריג’ין בעת ניסוי על כן השיגור בקייפ קנוורל בפלורידה. הפיצוץ גם גרם כנראה נזק רב לכן השיגור. ניו גלן הוא הטיל שאמור לשגר את נחתות הירח של החברה, ועדיין מוקדם להעריך כיצד האירוע ישפיע על לוחות הזמנים של המרוץ לירח. ואולם, איש לא חשב שהדרך הארוכה לירח תעבור בלי תקלות ומכשולים בלתי צפויים, והיכולת להתגבר עליהם – הנדסית וכלכלית – היא אחד המבחנים לכל חברה שרוצה להתמודד בתחום.
הטיל של בלו אוריג'ין מתפוצץ בכן השיגור
(צילום: לפי סעיף 27 א')
ירח אדום
בעוד שתי החברות האמריקניות שועטות בעצלתיים לעבר קו הגמר של מרוץ הנחיתה המאוישת על הירח, ארצות הברית עלולה למצוא את עצמה במקום השני במרוץ בינלאומי לעשות זאת. סין מפתחת בשנים האחרונות במלוא הכוח תוכנית חלל רחבה, שמשלבת גם היא חברות פרטיות וגופים לאומיים. היא מפעילה תחנת חלל משלה במקביל לתחנה הבינלאומית, והתחנה הנוכחית – השלישית של סין – מאוישת ברציפות כבר כמעט חמש שנים; היא המדינה היחידה חוץ מארצות הברית שהנחיתה רכב שטח גלגלי על מאדים; והיא היחידה שהנחיתה חלליות לא מאוישות בצד הרחוק של הירח, וגם נטלה משם דגימות.
במקביל, סין הצהירה כי בכוונתה להנחית בני אדם על הירח עד 2030, ומדי פעם היא מפרסמת דיווחים על התקדמותה. “סין פועלת ההיפך מארצות הברית. היא ויתרה על רב שימושיות ועל אוניברסליות. היא מתמקדת במשימה קטנה, כדי להשיג נחיתה מאוישת על הירח, להשוות את התוצאה מול מה שארצות הברית עשתה בתוכנית אפולו, ולנחות עכשיו לפני האמריקנים”, אמר קולין. “הם מתכננים משימה די דומה לאלה של תוכנית אפולו, אבל במקום לשגר יחד את החללית עם האסטרונאוטים ואת רכב הנחיתה, כפי שעשו אז, זה ייעשה בשני שיגורים נפרדים”.
היתרון הגדול של התוכנית הסינית הוא הפשטות שלה לעומת התוכניות האמריקניות למשימות מורכבות ושאפתניות יותר. “סין תוכל להנחית בני אדם עם שני שיגורים וזהו, בלי צורך בתדלוק בחלל. גם רכב הנחיתה שלהם דומה לזה של אפולו מבחינת התכנון ואפילו סוג הדלק. הם מנסים לקחת מה שעובד, וללכת על מה שעובד הכי מהר”, סיכם קולין. “יש להם סיכוי לא קטן להנחית בני אדם על הירח ב-2030, ויש סיכוי שנאס”א לא יעמדו ביעד שלהם, כך שכרגע הסינים נראים המועמדים הבולטים ביותר לנחיתה מאוישת ראשונה”.
באים כדי להישאר?
ההבדלים בין תוכניות החלל של ארצות הברית ושל סין משקפים את השאיפות השונות של שתי מעצמות החלל. בארצות הברית מדברים לא רק על ביקור של כמה ימים בירח, כל פעם באתר אחר, כפי שעשו בתוכנית אפולו, אלא על הקמת בסיס קבע, גם אם הוא לא יהיה מאויש ברציפות.
“זה יפה להגיד בסיסמאות שתהיה שם מעבדה קבועה, אבל העלויות של בסיס קבוע על הירח – גם הבנייה וגם התחזוקה – הן כה גבוהות, שזה דורש גיבוי ממשלתי עמוק ותקציבים עצומים, וקשה לי לראות את זה קורה בעלויות הנוכחיות”, אמר למכון דוידסון טל ענבר, חוקר ויועץ אסטרטגי בתחומי החלל. “כרגע זה נראה שהמשימות לירח יהיו מוגבלות בהיקפן ובמשך הזמן שלהן. כדי לקיים פעילות רחבה יותר דרושה מחויבות ארוכת שנים של הממשל ושל הממשלים הבאים, וקשה ליצור התחייבויות כאלה עשרות שנים קדימה. מה שצריך לשם כך הם שיתופי פעולה משמעותיים, כאלה שיהיה קשה לבטל”.
ואכן, ארצות הברית אינה עושה לבדה את הדרך לירח. קרוב ל-70 מדינות כבר חתמו על “הסכמי ארטמיס”, מסגרת כללית לשיתוף פעולה עם התוכנית האמריקנית. עם חלק מהמדינות יש לארצות הברית הסכמים דו-צדדיים ספציפיים, לרוב לאספקת רכיבים למשימות תמורת מקום לאסטרונאוטים מהמדינות האלה במשימות לירח.
כבר במשימת ארטמיס 2 שותף אסטרונאוט מקנדה, ג’רמי הנסן (Hansen), שארצו פיתחה זרוע רובוטית לעגינת חלליות בתחנת החלל הירחית, שכאמור בוטלה בינתיים. הסכמים בולטים יש לארצות הברית גם עם סוכנות החלל האירופית, שמייצרת את רכב השירות של חללית אוריון, המספק לה הנעה, חשמל ותמיכת חיים, וגם היא פיתחה רכיבים של תחנת החלל הירחית. גם יפן ואיחוד האמירויות חתמו על הסכמים כאלה תמורת פיתוח רכיבים לאותה תחנת חלל. יפן גם מפתחת עבור תוכנית ארטמיס רכב מדוחס לנסיעה על הירח – כלומר חללית על גלגלים שבה האסטרונאוטים יוכלו לעבוד בלי חליפות חלל.
מדינות שאין להן תקציבי עתק להשקעה בתוכניות הירח כנראה לא יזכו לשלוח לשם אסטרונאוטים משלהן במסגרת התוכנית, אבל הן עדיין יכולות לשלב בה מרכיבים אחרים. ישראל חתמה על הסכמי ארטמיס ב-2022, וכבר במשימה הראשונה שולב ניסוי ישראלי, אפוד מגן של חברת StemRad, שנועד להגן על אסטרונאוטים מקרינה חזקה, ואכן עשה זאת בהצלחה רבה בניסוי עם בובות אסטרונאוטים במשימה. לפני כשבועיים פרסמה סוכנות החלל הישראלית הזמנה לגופים ישראלים להגיש הצעות ללוויינים זעירים שישולבו במשימות ארטמיס הבאות, אם כי הם מיועדים לפעילות במסלול סביב כדור הארץ או סביב השמש, ולא בסביבת הירח.
חמישים שנה קדימה
גם עם שיתופי הפעולה האלה, רובו המוחלט של העול הכלכלי של תוכנית ארטמיס מוטל על כתפי משלם המיסים האמריקני. כרגע האמריקנים במרוץ הזה כי הנשיא טראמפ החליט שארצות הברית תחזור לירח, וגם בגלל שהסינים מכוונים להקדים את האמריקנים בסיבוב הזה, כפי שבמידה רבה תוכנית אפולו נועדה לנצח את ברית המועצות, הרבה יותר מאשר לחקור את הגיאולוגיה של הירח.
“האמריקאנם לא אוהבים לראות יותר מדי התקדמות של הסינים בשום תחום. יש ועדות של בית הנבחרים והסנאט שעוסקות בסין וביכולות שלה, וברור שזה משפיע גם בתחום החלל. יכול להיות שזו חלק מהמוטיבציה האמריקנית להשקיע בתוכנית הירח”, אמר ענבר.
13 צפייה בגלריה
ייתכן מאוד שהאנשים הבאים על הירח יהיו סינים, וזה בסדר. הם מתכננים הרבה קדימה. צ'רלס בולדן בכינוס החלל הישראלי בתל אביב, ינואר 2026
(צילום: איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי)
צ’רלס בולדן (Bolden), לשעבר ראש נאס”א, מודע גם הוא לאפשרות שסין תקדים את ארצות הברית בנחיתה על הירח. “יש סיכוי קטן שנצליח להנחית שם בני אדם עד 2028. ייתכן מאוד שהאנשים הבאים על הירח יהיו סינים, ואני חושב שזה בסדר. יש להם תוכנית לחמישים שנה שהם תכננו, הם מעדכנים אותה כל חמש שנים והם מתקצבים אותה”, אמר בולדן לאתר מכון דוידסון בביקורו באירועי שבוע החלל הישראלי בינואר השנה. "זה ההבדל הגדול בין איך שהסינים עובדים ומה שהאמריקנים עשו. אנחנו מתכננים תוכניות לטווח הרבה יותר קצר מחמישים שנה, ואם כבר יש לנו תוכנית לחמש שנים, אנו מתקצבים אותה כל פעם לשנה אחת. זו לא דרך טובה לעשות עסקים".
כלכלת ירח
דרך הרבה יותר טובה, כנראה, לעשות עסקים היא לפתח מיזמים שמחזיקים את עצמם מבחינה כלכלית. אלא שבתחום החלל זה קשה מאוד. גם חברות שמצליחות לגרוף רווחים מפעילות חלל, כמו ספייס אקס, עושות זאת לא בגלל כדאיות כלכלית של הפרויקטים עצמם, אלא בזכות הרבה מאוד כסף ממשלתי. חלק ניכר מההכנסות של ספייס אקס, לדוגמה, מגיע משיגור אסטרונאוטים ומטענים לתחנת החלל הבינלאומית עבור נאס”א; מזכייה במכרזים של סוכנות החלל כמו פיתוח חללית לגרירת תחנת החלל בסיום משימתה; או משיגור לוויינים עבור גופי מימשל.
פרויקטים חלליים שיהיו משתלמים כלכלית בלי תמיכה ממשלתית נרחבת עדיין קשה מאוד למצוא. לכאורה, הירח מציע מגוון רחב של אפשרויות: מכריית מחצבים שחלקם נהיים יקרים יותר ויותר על כדור הארץ, דרך בניית בסיס שיגור לרחבי החלל שמנצל את הכבידה החלשה של הירח, ועד אירוח תיירים. בפועל, היוזמות האלה, כמו גם אחרות, דורשות הקמת תשתיות יקרות מאוד על הירח הרבה לפני שישתלם כלכלית להקים שם מכרות פלטינה.
האופנה הנוכחית בתחום כלכלת החלל היא דאטה-סנטרים – מרכזי נתונים. אלה חווֹת השרתים הגדולות הדרושות לאספקת שירותי מחשב שונים, והצורך בהן גדל שבעתיים עם הזינוק בשימוש במערכות בינה מלאכותית. לכאורה, יש היגיון רב למקם מרכזים כאלה בלוויינים או תחנות חלל גדולות: הם דורשים שטח רב ואספקת חשמל ניכרת, דברים שבמסלול סביב כדור הארץ זמינים בשפע, למי שמוכן לשאת בעלות הייצור של התשתיות, שיגורן ואחזקתן. לכאורה יש היגיון גם בהצבתם על הירח, אם יש שם תשתיות מתאימות לייצור מקומי של רכיבים, אספקת חשמל זולה ורציפה ומערכות חזקות ויציבות לתקשורת עם כדור הארץ. במצב כזה אולי תיתכן כדאיות כלכלית לפעילות על הירח, אבל כדי להגיע אליו מישהו צריך להקים שם את כל התשתיות האלה. השאלה מי יעשה את זה, ולא פחות חשוב – מי יממן את זה, עדיין מחכה למענה.
13 צפייה בגלריה
הפוטנציאל גדול מכריית מחצבים ועד תיירות ובסיסי שיגור, אבל קודם כל דרושה הקמה של תשתיות רבות על הירח. הדמיית עיר על הירח לפי החזון של אילון מאסק
(איור: SpaceX)
אילון מאסק, מייסד ספייס אקס, הצהיר בתחילת השנה כי אפשר להקים מרכזי נתונים בחלל תוך שנתיים, או לכל היותר שלוש. לשם כך הוא גם מיזג לאחרונה את חברת הבינה המלאכותית שלו, xAI, לתוך ספייס אקס, לקראת הנפקתה הצפויה בבורסה. ג’ף בזוס, המייסד של בלו אוריג’ין, שזכתה השבוע במכרזים של יותר מ-400 מיליון דולר להנחתת חלליות לא מאוישות על הירח, אמר לאחרונה כי החזון של הקמת מרכזי נתונים בחלל מעשי מאוד, אם כי ההבטחות של אילון מאסק לעשות זאת תוך שנתיים או שלוש הן קצת שאפתניות. אבל בסיס על הירח, לדבריו, הוא פרויקט אפשרי בהחלט. “אני מציע למי שאומרים שזה רק מדע בדיוני להיות קצת יותר זהירים, כי זה אמיתי. זה קורה”, אמר בזוס בראיון. “וזה כנראה יקרה יותר מהר ממה שרוב האנשים חושבים”.
כסף ציבורי, רווחים פרטיים
התשובה לשאלה טמונה אולי דווקא בהבדל המשמעותי בין תוכנית אפולו לתוכנית הירח הנוכחית, ובשיטת המימון שלה. גם בתוכנית אפולו – כמו ברוב תוכניות החלל של ארצות הברית – חברות פרטיות זכו במכרזים של נאס”א וייצרו עבורה – לפי התכנונים והדרישות שלה – חלליות, טילי שיגור, רכב לנסיעה על הירח ועוד. אלא שבשיטה הנוכחית נאס”א אינה קונה את המוצר, אלא את השירות. כשספייס אקס מטיסה אסטרונאוטים עבור נאס”א בחללית דרגון רב-פעמית, על גבי טיל פלקון 9 עם שלב ראשון רב-פעמי, החלליות נשארות של החברה הפרטית, ונאס”א משלמת עבור הטסת האסטרונאוטים בלבד. כך ספייס אקס יכולה להשתמש באותן חלליות גם למשימות חלל פרטיות, שבעלי הון או חברות מסחריות משלמים עליהן, אף שחלק ניכר מהפיתוח והייצור של החלליות נעשה במימון ציבורי.
התנאים האלה מתקיימים גם בקניית נחיתות על הירח. נאס”א לא קונה את רכב הנחיתה של ספייס אקס או של בלו אוריג’ין, אלא רק את שירות הנחתת האסטרונאוטים על הירח. רכבי הנחיתה הפרטיים צריכים כמובן לעמוד בדרישות ספציפיות של נאס”א, וסוכנות החלל היא שמפקחת על הפיתוח ומאשרת בסופו של דבר את בטיחות השימוש בחלליות האלה. אבל אחרי הנחיתות הראשונות, אם נאס”א תרצה להנחית עוד בני אדם על הירח, היא תצטרך לשלם שוב לאותם ספקים על נחיתות נוספות. במקרה שיהיה רק סוג שמיש אחד של רכב נחיתה, לחברה שתחזיק בו יהיה סוג של מונופול, והיא תוכל לכאורה לשלוט גם במחירים.
יתרה מכך, אם ספייס אקס או בלו אוריג’ין ימצאו לקוחות משלמים אחרים – בין אם זו סוכנות חלל אחרת שרוצה להציב אסטרונאוטים שלה על הירח, חברה שפיתחה מדפסת תלת-ממד לייצור לבני בנייה מאדמת הירח ורוצה לבחון את המוצר שלה, או מיליארדר שחולם על טיול לעולם אחר – החברות האלה יוכלו לספק שירותי נחיתה על הירח לכל דורש, ולהרוויח סכומים עצומים מרכבי הנחיתה שהן פיתחו בעזרת מימון ציבורי.
למעשה, כבר בשנת 2017, הרבה לפני הניסוי הראשון של סטארשיפ, חתמה חברת ספייס אקס על הסכם להטיס מיליארדר יפני, יוסאקו מאזאווה (Maezawa), עם עוד עשרה נוסעים לטיסה פרטית סביב הירח בסטארשיפ, בלי נחיתה עליו. על פי כמה דיווחים הוא היה אמור לשלם כארבעה מיליארד דולר עבור החווייה. בסופו של דבר, ב-2024 הודיע מאזאווה על ביטול הפרויקט, לדבריו בעקבות העיכובים בפיתוח הסטארשיפ. כעת רשומים שני מיליונרים אחרים, עם כמה מבני משפחותיהם, לטיסת סטארשיפ סביב הירח, שמועדה טרם נקבע: אחד הוא דניס טיטו (Tito) האמריקני שנחשב לתייר החלל הראשון, והאחר הוא צ'ון וואנג (Wang), שפיקד בשנה שעברה על המשימה הפרטית Fram2 של ספייס אקס במימונו, ולאחרונה דווח שגם רכש טיסת סטארשיפ פרטית למעבר סמוך למאדים. לא ברור אם ומתי המשימות החלוציות האלה ייצאו לפועל אבל כאשר החלליות האלה יפעלו ויוכיחו את עצמן מבחינת בטיחות, ייתכן שהחברות יוכלו לממש את הפוטנציאל הכלכלי שלהן, ולהרוויח כסף גדול.
13 צפייה בגלריה
האם יהיה אפשר להביא תיירים לחלל? אולי כשהמשימות יבשילו. הדמיית מלון על הירח שפרסמה חברת GRU לפני כמה חודשים, עם הבטחה לפתוח אותו ב-2032, שכנראה לא תתממש
(מקור: GRU Space)
הסכומים שנאס”א משלמת במתכונת הזו הם עצומים, אבל כנראה שעדיין נמוכים יותר מהעלויות שהיו לה אם הייתה מפתחת בעצמה את החלליות, ומשאירה רק את הייצור עצמו לקבלנים. “זו החלטה טובה, כי מדובר בתוכנית ממשלתית שמתאפשרת בזכות אותם יזמי חלל. זה מסר שהרבה פעמים כדאי לזכור אותו: השוק הפרטי עושה את הדברים יותר מהר, יותר טוב ויותר זול מהמגזר הציבורי”, אמר טל ענבר. “גם את תכנון החללית המאוישת והמשגר שלה (אוריון ו-SLS) אפשר היה לעשות הרבה יותר בזול, אבל בהינתן שאלה משימות לאומיות, חיסכון הוא לא תמיד בראש סדר העדיפויות”.
כלכלת ירח
אם אכן יקום בסיס על הירח, זה כנראה יקרה באזור הקוטב הדרומי שלו, לשם רוב סוכנויות החלל נושאות את עיניהן כרגע. יש ראיות משכנעות למדי שבתחתית מכתשים מסוימים בקוטב הדרומי אפשר למצוא קרח. אם אכן יש שם מים קפואים בכמות משמעותית ובזמינות גבוהה יחסית, זה אומר שאין צורך באספקה שוטפת של מים מכדור הארץ, מה שמפחית את עלויות התפעול של בסיס כזה. מים הם גם מקור חמצן, שאנו צריכים לא רק לנשימה אלא גם כמרכיב כמעט בכל דלק רקטי, ולמימן – שגם הוא מקור אנרגיה חשוב. בנוסף, סמוך לקטבים של הירח יש אזורים שחשופים לאור שמש כל הזמן כמעט, כך שאם רוצים להתבסס על אנרגיית השמש להפעלת בסיס מאויש – אלה המקומות להציב את הלוחות הסולריים. בשאר הירח היום והלילה נמשכים שבועיים לסירוגין, כך שקשה מאוד לבסס נוכחות ארוכת טווח על אנרגיה סולרית, אלא אם כן יש טכנולוגיה יעילה לאגירתה.
האם דווקא האפשרות שחברות פרטיות יוכלו למכור נחיתות על הירח לכל מי שמוכן לשלם תהיה אבן הדרך העיקרית בהקמת בסיס מתפקד על הירח? “הרבה אנשים סקפטיים לגבי בסיס קבוע על הירח – אני יותר אופטימי”, אמר קולין. “ההבדל בין הנחתת אדם להקמת בסיס לא כזה גדול. בתוכנית אפולו נחתו בשישה מקומות שונים על הירח. כיום אנו יודעים שאנו רוצים לנחות באזור הקוטב הדרומי, עם הקרח והגישה לשמש, לכן אפשר לכוון את כל הנחיתות לאותו אזור. כל משימה יכולה להביא ציוד ולהשאיר אותו לאלה שבאות אחריה, ואפשר לבנות על זה – בעיקר כשינחתו שם חלליות גדולות כמו סטארשיפ או בלו מון מארק-2”.
במבט לעתיד רחוק יותר, קולין סבור כי יש פוטנציאל רב לפעילות כמו הקמת מרכזי נתונים על הירח, ייצור מקומי והקמת בסיס שיגור שם. “נכון שיש הרבה קשיים, אבל הרבה אנשים רציניים מדברים על זה, ואנשים בעלי כסף מוכנים לשים את כספם על ההימור הזה”.
שלב ביניים בדרך לשם יכול להיות הקמת תחנת מחקר מדעית. “אפשר לעשות המון מדע על הירח, ואם יהיה שם בסיס מדעי מתפקד, מדענים יוכלו לשהות שם. זה הרבה פחות מזיק לבריאות משהות ממושכת בתחנת החלל, כי על הירח יש כבידה. מהרבה בחינות הירח דומה יותר לעבודה באנטארקטיקה מאשר בתחנת החלל, והיום עבודה באנטארקטיקה נראית לנו שגרתית לגמרי”.
13 צפייה בגלריה
יש מים? מפת האזורי שבהם יש היתכנות גבוהה להימצאות קרח בקרקעית מכתשים סמוך לקוטב הדרומי (צבועים בכחול), על בסיס תצפיות של לוויין הירח האמריקני LRO
(צילום: NASA/GSFC)
נדבך אפשרי נוסף של כלכלת הירח עשוי להיות תיירות לשם. אם חברות פרטיות מפעילות טיסות לירח, הן יכולות להנחית שם כל מי שמשלם, כולל בעלי הון פרטיים שמחפשים חוויות ייחודיות. יוזמות תיירות כאלה – מלונות בתחנת חלל או על הירח – צצות מדי פעם, ובדרך כלל מתנפצות תוך זמן קצר על קרקע המציאות הכלכלית. רק לפני חודשים אחדים הכריזה חברה פרטית כי היא מקימה מלון על הירח, והוא יתחיל לפעול כבר ב-2032. אבל אין מה להתפלא אם גם היוזמה הזו תישאר בגדר הבטחה לא ממומשת. “כל הקונספט של תיירות חלל לא התממש בסדרי הגודל שאנשים חשבו”, אמר טל ענבר. “בשביל בסיס כלכלי צריך ליצור על הירח סביבה שמאפשרת תעשייה, וזה לא טריוויאלי בכלל. הייצור שם יהיה מוגבל מאוד בשנים הראשונות”.
פער הטילים
ומה לגבי האפשרות שלא האמריקנים יקימו בסיס מאויש ראשון על הירח, אלא דווקא הסינים? האפשרות הזו, לדברי קולין, הרבה פחות סבירה, בגלל ההבדלים בטילי השיגור של שתי המדינות. “לארצות הברית יש כבר ארבעה טילי שיגור חזקים: סופר הבי שמשגר את סטארשיפ, פלקון הבי של ספייס אקס, ניו גלן של בלו אוריג’ין וה-SLS של נאס”א. סין מתכננת לשגר את משימת הירח שלה בטיל לונג מרץ’ 10 שמזכיר בגודלו ובצורתו את הפלקון הבי האמריקני. הטיל הזה עדיין אינו מבצעי, ורק בתחילת השנה עשתה סין ניסוי בכורה בשלב הראשון שלו. כך שהוא הרבה פחות מפותח מארבעת הטילים האמריקנים”.
גם כשהלונג מרץ’ 10 יהיה מבצעי, מדובר בטיל שיכול לשגר לירח חללית של כמה טונות, הרבה פחות מהיכולות הצפויות של ספייס אקס ובלו אוריג’ין, שהטילים הכבדים שלהן ותדלוקם בחלל מאפשרים להנחית על הירח מטענים גדולים בהרבה. “לסין יש תוכניות המשך לבסיס על הירח, אפילו תוכנית משותפת עם רוסיה ומדינות נוספות להציב שם כור גרעיני לייצור חשמל”, ציין קולין. “אבל כרגע, בעוד האמריקנים מפתחים שתי נחתות גדולות, הסינים שמים את כל הקופה על מערכת נחיתה אחת. אולי בהמשך הם יפתחו נחתת גדולה ורב פעמית, אבל במרוץ הזה – להנחית חללית גדולה על הירח ולהקים בסיס קבע – הם אפילו לא משתתפים כרגע, מעבר להצהרות כלליות”.
“גם אם הסינים יקדימו אותנו, אנו נגיע לשם בסוף”, אמר צ’רלס בולדן. “יש מי שחוששים שאם הסינים ינחיתו בני אדם לפנינו הם לא יאפשרו לנו לעשות זאת, אבל זה אבסורד. הירח הוא מקום גדול. אני חושב שבשנות ה-30 גם סין תהיה שם, וגם אנחנו”.
13 צפייה בגלריה
תוכנית סדורה למשך שנים, שכבר הוכיחה את עצמה בסדרת משימות לא מאוישות, כולל נטילת דגימות מהצד הרחוק של הירח. החללית הסינית צ'אנג-אה 6 על הירח
(צילום: סוכנות החלל של סין)
לפי אמנת החלל החיצון, מדינות, בני אדם פרטיים או גופים וארגונים אחרים אינם יכולים לרכוש נכסים מחוץ לכדור הארץ, או להיות בעלים שלהם. בפועל, נראה שמי שיתפוס ראשון שטח על הירח, ויקבע עובדות, יוכל להישאר בו באופן מעשי. זה משמעותי בעיקר בנדל”ן הנחשק סמוך לקטבים של הירח. בהכרזה של נאס”א השבוע על תוכניות הירח, מנהל תוכנית בסיס הירח בסוכנות, קרלוס גרסיה-גלאן, אמר בנוגע לתוכניות של ארצות הברית שבסיס הירח האמריקני “ישתרע על מאות מיילים רבועים”, אולי כרמז לסין.
אז מי תהיה הראשונה שתנחית בני אדם על הירח במאה העשרים? “אם צריך להמר, אני מהמר על סין, אבל לא בפער גדול”, מסכם קולין. “אם השאלה איזו חברה אמריקנית תנחית ראשונה חללית גדולה על הירח, כאן כבר קשה יותר להמר, אבל יהיה מעניין מאוד לעקוב”.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
