מי שהיה סלב מקומי בחיפה ואחד מהסמלים היותר מתוקים, הולך בחודשים האחרונים ברחובות שהיו לו כבית - ואף אחד לא יודע מי הוא. "אני הולך בחיפה, מסתובב בסניפים שלי, ואנשים מסתכלים עליי ולא מזהים אותי, אני רואה מבטים משתהים של אנשים שחולפים על פניי וממשיכים הלאה. פעם היו שואלים אותי על מתכונים ברחוב, עכשיו אני רואה שבוחנים אותי בעין וממשיכים", מספר השף קונדיטור מיקי שמו.
וכשרואים אותו, מבינים מיד. בחודשים האחרונים עבר שמו מהפך קיצוני, והשיל 34 קילוגרם ממשקלו - בלי קיצור קיבה, בלי זריקות הרזיה ובלי קיצורי דרך - רק בעזרת כוח רצון, איפוק, משטר חיים חדש ופרידה מהמתוקים שכל כך אהב לתקוע, במיוחד בלילות.
בתחום שבו הפיתויים נמצאים בכל מקום ורק צריך להושיט יד ולקטוף אותם, שמו הפך לחלק מפרדוקס: קונדיטור שמייצר תשוקה יומיומית לעוגות, מנהל במקביל מאבק נחוש אך שקט עם הגוף שלו. יום אחד בגיל 57, עם רשת משפחתית של 18 סניפים ועבר צבאי כמ"פ בגולני הוא מצא את עצמו יושב מול רופא המשפחה ומקבל על הראש. בדיקות לא טובות, לחץ דם גבוה, אחוזי שומן חריגים בדם. ומעל הכול ריחף המשקל: 113 קילוגרם. ללא ספק נורות אדומות, ששמו החליט לא להתעלם מהן.
"הכול התחיל באוגוסט האחרון, חזרתי מטיול משפחתי בתאילנד ועשיתי בדיקות דם שגרתיות, והמדדים שלי לא היו טובים. הייתי עם 43 אחוזי שומן בגוף. הרופא נתן לי ערימה של מרשמים לכדורים, החזקתי ביד 21 קופסאות של שלושה סוגים שונים של כדורים שהיו אמורים להספיק לי לשלושה חודשים. שאלתי את רופא המשפחה אם אני חייב את כל זה, והוא אמר שהאמת שאני לא צריך כלום, אלא רק לקחת את עצמי בידיים".
מה הייתה הבעיה שלך?
"הייתי כל הזמן רעב, לא הייתי יושב לאכול באופן מסודר, וככה יצא שהייתי אוכל בעמידה. גם אחרי שהייתי מגיע הביתה ואוכל ארוחת ערב, כשאשתי והבנות היו הולכות לישון - הייתי חוגג על המקרר. הייתי אוכל פירות, פיצוחים, גבינות, לפעמים היה בא לי שוקולד ועוגות כמובן. הייתי יושב מול הטלוויזיה עם קפה או תה ולידי תבנית עוגה בחושה או קופסת עוגיות, והייתי מחסל ערמות. כשהייתי טובל עוגיות בקפה, הייתי יכול לאכול חצי קופסה. בלילה במקרר הייתי מוציא אגוזי קשיו, אגוזי מקדמיה שקדים. אני מת על פיצוחים. הייתי קונה ליד העבודה ובדרך הביתה הייתי מחסל שקית של 300 גרם, זה אלפים של קלוריות. וכמובן יש את הפיצוחים המטוגנים והמתובלים. אהה, וגם הייתי חולה על זירו. הייתי קונה שישיות של זירו וגם פחיות קטנות כמו במטוס. אם לא הייתה לידי פחית של זירו באוטו, לא הייתי מתחיל לנסוע. זה היה מנפח אותי, ממלא אותי בגזים. הייתי שותה לפחות ליטר וחצי כזה כל יום. זה לא נורמלי. עכשיו אין יותר את כל זה. אני שותה רק מים".
המשמעת הקלורית שינתה לו גם את סדר היום - אימוני כושר, הליכות וגם שיעור פילאטיס עם אשתו והבנות באווירת זמן איכות משפחתי. שמו לא היה צריך רק ללמוד מחדש איך לאכול, אלא בעיקר איך לא לחשוב על אוכל כל הזמן. הירידה במשקל שינתה הכול, בעיקר את התפקוד היומיומי. הוא עולה במדרגות בלי מאמץ, הוא מתכופף לשרוך שרוכים בקלות, וכן, הוא קוצר מחמאות על הגזרה החדשה. ומסתבר שאת כל זה שמו בחר לעשות בלי מנטור או מאמן אישי אלא בעזרת כלי שיש כמעט לכל אחד בסמארטפון: צ'אט GPT שאליו הזין נתונים והיקפים, וקיבל בחזרה תוכנית אימונים ותזונה. מכאן והלאה הכול פשוט קרה. שמו הפך תוך חודשים ספורים מאדם שלא מתאמן בכלל למי שמתאמן 5-4 פעמים בשבוע.
"נכנסתי לצ'אט GPT והכנסתי לו גיל, היקף, גובה והיקף הצוואר. והוא נתן לי דיאגנוזה של אחוז השומן שלי. הוא שאל אותי אם אני רוצה לדעת עוד על המצב והסביר מה תקין בגילי - 22 אחוזי שומן והמשקל צריך להיות 75 בערך. תוך כדי הוא שאל אם אני רוצה שיבנה לי תוכנית אימונים ותוכנית תזונה. אמרתי כן, רק ביקשתי שזה יהיה בבית ולא בחדר כושר. לפני זה לא עשיתי אימונים, לפעמים הייתי הולך בקטנה לחדר כושר עם חברים, אבל כשהייתי כבר מגיע לשם אז הייתי יותר מדבר מאשר עובד. כל אחד רצה המלצה לעוגה וזה לא הצליחה לו האפייה והוא שואל למה, אז הבנתי שאני צריך לעשות את זה בבית".
מה כללה התוכנית שהוא עשה לך?
"הצ'אט עשה לי תוכנית לשבוע שכללה כפיפות בטן, שכיבות שמיכה, סקוואטים. הוא אמר שאני צריך לעבוד על הרגליים אז עשיתי גם ספינינג. בתור גולנצ'יק לשעבר בחיים לא עשיתי רגליים, ופתאום התחלתי לאהוב את זה ולראות תוצאות. פתאום הרגשתי שאני ויטלי, פונקציונלי ופרודוקטיבי".
לפני שנה קניתי אוזמפיק וגם את השני. עד היום זה נשאר לי במקרר. פעם אחת בלבד הזרקתי וזה לא עשה לי כלום חוץ מתופעות לוואי כמו סחרחורת, בחילה, ריפלוקס וכאבי ראש
"החלפתי את כל הארון שלי. לא לקחתי סטייליסטית, אני הסטייליסט של עצמי. תמיד היה לי חוש טוב לאופנה. גם כנער תמיד הייתי מגוהץ ונקי, תמיד מתוקתק. היום אני מרגיש חופשי בזה. גם לאימון אני מתלבש יפה ומסודר, פעם הייתי לובש רק טרנינג רחב שהיה מסתיר את הכול, טריקים של בנות. אני כבר לא מתבייש יותר ללבוש מכנסיים".
בכמה מידות ירדת?
"הבגדים שלבשתי פעם נועדו להסתיר. הייתי מידה XL3 ועכשיו אני לארג' ולפעמים גם מדיום. פתאום הג'ינסים שלי הפכו להיות רופפים עליי וכבר לא היה לי צפוף בפנים. פעם הייתי יושב כשאני עם ג'ינס ולא יכול לזוז, תמיד היו נוצרים קרעים מתחת והייתי לוקח לתופרת ועושה טלאים. הג'ינסים היו נקרעים לי בתדירות גבוהה, עד שזה הגיע לשלב שכל הג'ינסים שלי בארון מעוותים בגלל הטלאים. התחלתי להרגיש את השינוי כשאני קונה בגדים, היום כמעט כל מה שאני מודד יושב עליי טוב. אני מרגיש קל, חצי כובד. עכשיו אני כבר לא שובר את הראש מה ללבוש. פעם הייתי מתבייש ללכת לעבודה לבוש רגיל והייתי לובש כבר בבית ז'קט שף שמסתיר הכול. הייתי עסוק כל הזמן בהסתרה.
"החלפתי את כל הארון שלי. לא לקחתי סטייליסטית, אני הסטייליסט של עצמי. תמיד היה לי חוש טוב לאופנה. גם כנער תמיד הייתי מגוהץ ונקי, תמיד מתוקתק. היום אני מרגיש חופשי בזה. גם לאימון אני מתלבש יפה ומסודר, פעם הייתי לובש רק טרנינג רחב שהיה מסתיר את הכול, טריקים של בנות. אני כבר לא מתבייש יותר ללבוש מכנסיים".
לא התפתית לקיצור קיבה כמו שפים מוכרים אחרים בתחום שלך, או לזריקות הרזיה? כולם על זה עכשיו.
"לפני שנה קניתי אוזמפיק וגם את השני. עד היום זה נשאר לי במקרר. פעם אחת בלבד הזרקתי וזה לא עשה לי כלום חוץ מתופעות לוואי כמו סחרחורת, בחילה, ריפלוקס וכאבי ראש. הפסקתי אחרי פעם אחת. כל שבת בבוקר אני נפגש עם קבוצה מהשכונה שלי בחיפה, אנחנו 14 אנשים ואנחנו עושים הליכה לכיוון יערות הכרמל. יש אוויר טוב וירוק בעיניים. רובם רופאים ואני שומע מהם סיפורים ומבין שרוב אלה שעושים ניתוח לקיצור קיבה, חוזרים למשקל שלהם, ובכל מקרה אתה צריך לדאוג לשגרה בריאה ותקינה ולא לחפש קיצורי דרך".
ואיך החזקת את כל הדבר הזה בתקופת מלחמה?
"אני ישן טוב בלילה, חוץ מהלילות שקמים לאזעקה. פעם הייתי נוחר, לא הייתי ישן טוב, קם שלוש פעמים בלילה לשירותים, מחפש מה לאכול באמצע הלילה, מתעורר בשלוש לפנות בוקר ולא נרדם יותר. היום אני ישן לפחות שבע שעות בלילה. גיליתי שאם לא ישנים טוב, הרעב עובד שעות נוספות והשומן הבטני לא יכול לרדת. אני רגיל לקום מוקדם בסביבות חמש בבוקר ואני עדיין קם בשעה הזאת, אבל אני לא נוחר יותר ולא קם בלילה. גם חשוב להפסיק לאכול מוקדם ולא לאכול סטייק ב-23:00 בלילה. בחמישי האחרון יצאנו למסעדה עם חברים, הזמנו הרבה ראשונות ואכלתי קל. אני כבר לא אוכל פסטה ובמסעדות ומשתדל לחלוק".
תזרוק קצת טיפים, מה עם יין ואלכוהול? זה גם מלא קלוריות.
"אף פעם לא אהבתי אלכוהול, פעם הייתי שותה בירה אבל הכול בקטנה. בבית אנחנו כמעט לא שותים, רק כשאנחנו מארחים. הטיפ הכי טוב שלי זה מראש בכלל לא להיכנס לדיאטות. אם יש קצת אורז במנה תאכל, אבל קצת ולא את כל הסיר".
בלי עצירה לסטייק
לפני שלושה חודשים אביו של שמו נפטר, ומאז הוא מבקר אצל אמא שלו, שגרה לידו, שלוש פעמים בשבוע וכל שישי ושבת. אמא מבשלת ומעמידה סירים, אבל הוא נוהג במידתיות. גם שאר בנות המשפחה מקפידות על תזונה נכונה. "אשתי והבנות (בנות 17 ו-20, ת"ג) עושות אימוני כושר עם מאמן, חוגי ספורט ופילאטיס, ופתאום אני מרגיש שאני חלק מהחגיגה. בשבת עשינו ארבעתנו יחד שיעור פילאטיס והיה מדהים. זו פעם ראשונה שאני עושה איתן ספורט, והרגשתי וואו. ראיתי איך הן נחושות, אז אני לא יכול להגיד 'קשה לי', כי אם הן עושות אז בטח גם אני יכול. זה כיף".
מה המצב היום?
"היום המשקל שלי 79 קילוגרם ואחוזי השומן ירדו מ-43 אחוזים ל-21. מאז אוגוסט עשיתי פעמיים בדיקות דם, הסוכר בדם ירד, הכולסטרול הטוב עלה משמעותית, הכולסטרול הרע ירד להרבה פחות מהנורמה וכל זה בלי כדורים. אני לא רואה את עצמי חוזר לפתוח מקררים בשלוש בלילה או חוזר לשתות אקסל. אני לא רוצה יותר ללבוש טרנינג ולכסות את עצמי כל הזמן. אני מודע לזה שעטפתי את עצמי בשכבות והיום הם ירדו. אין סיבה שאלבש XL3. אני רואה קונדיטורים קולגות שלי מצרפת בתערוכות ובסטאז'ים והם לא שמנים, הם לא מגיעים למצב שהייתי בו. הם אוכלים מסודר ולא פוסחים על ארוחות".
למה אתה הכי מתגעגע?
"אגיד לך למה אני לא מתגעגע: לא מתגעגע לאי שינה בלילה, לא מתגעגע לאכילה הרגשית, לא מתגעגע לחטוף מכל הבא ליד כאילו אין מחר, לא מתגעגע לתלונות של אשתי בבוקר על זה שנחרתי כל הלילה. היום אני נהנה מאוכל הרבה יותר ממה שנהניתי בעבר. אני פתאום שם לב יותר לדברים. קודם לא הקדשתי תשומת לב לאוכל, הייתי רעב והייתי אוכל וזהו. אני מסתכל במראה ומרוצה, אני מסתכל על זה שאני פחות מוגבל בלבוש. אני אוכל שוקולד ואוהב פירות. אני אוכל הרבה דגים ועוף ולא מוותר על הפיצוחים, אבל עכשיו זה פקאן קלוי בלי מלח ואני גם לא צריך זירו אחרי זה".
אתה חושש לחזור לאחור או שאתה סומך על עצמך?
"תמיד יש את החשש הזה, אם הוא לא היה והיה לי עודף ביטחון, יכולתי להיכנס לשאננות. כבר עשיתי דיאטות בחיים אבל מעולם לא הייתי כמו היום".
מה השינוי הפנימי שקרה אצלך בעקבות השינוי החיצוני?
"הייתי חי כל הזמן סביב אוכל, גם כשהוא קשור לעבודה וגם אם לא. תמיד מחשבות באיזו מסעדה ניפגש, מה נאכל בערב, תמיד הייתי מעמיס עוד בצלחת בשביל שלא יחסר, זה היה מעסיק אותי כל הזמן. הייתי קונה אוכל הביתה ובדרך מחסל באוטו. זהו, הפסקתי לאכול באוטו, בנאדם נורמלי לא אוכל באוטו אלא סביב שולחן וכיסא. הייתי נוסע מהאולפן בהרצליה לחיפה, עוצר במסעדה בהרצליה, אחר כך עוצר לנשנש בביתן אהרון, מגיע לחיפה, עוצר לסטייק כי הייתי עוד רעב, ואז בערב בבית ב-21:30 אוכל שוב. היום כשאני נוסע מהרצליה לחיפה אני לא חושב על אוכל, זה לא מעניין אותי בכלל".
