שלושה שבועות של מלחמה מאחורינו. שלושה שבועות שהם כמובן (עוד) חלק עצים מתקופת אתגר וקושי של יותר משנתיים וחצי. ההישגים במערכה, כך אומרים המומחים, מרשימים, טפו, טפו, טפו. גם העורף, זה שעל חוסנו נשענת (כך אומרים המנהיגים) ההצלחה הצבאית, עומד, כמעט באופן פלאי, במעמסה המטורפת. את מנת החוסן השבועית שלי הלכתי לקבל מבית אוכל עם ערכים, ומלאווח של פעם בחיים. כן.
הביס של יהונתן: מסעדת האחים
(צילום: יהונתן כהן)
כמדי שבוע ובמיוחד בימים אלה, נרצה להציב זרקור על אלו שמנסים לפעול בצורה ייחודית דווקא ברגעי משבר וקושי. כאלה הם קבוצת האחים התל אביבית. חבורה שמתחילת דרכה התאפיינה בהיטמעות אמיתית בתרבות, אמירה נחרצת בנושאים שונים ובעיקר עשייה חברתית נרחבת: אם בתמיכה וקידום עסקים קטנים מכל רחבי הארץ בדגש על הפריפריה, ואם, כמובן, בפעילותם בימי תחילת המלחמה ב-2023, כשכל המטבחים שלהם הוקדשו להכנת אלפי ארוחות חמות מדי יום לחיילים ולמפוני עוטף עזה.
השולחן הכי מבוקש
בתוך כל אתגרי השנים האחרונות, ניסתה הקבוצה להמשיך לפעול וליצור בפלטפורמות הקיימות שלה, ועשתה זאת בהצלחה גדולה. אחד הצעדים המעניינים האחרונים שלהם, היה הפיכת מסעדת הדגל, האחים, למכולת למצרכים שונים שלהם ושל יצרנים קטנים, וממש כחודש לפני המלחמה הנוכחית השיקו שם בראנץ', שמהר מאוד הפך לדבר הכי חם באזור המרכז. בערב זו סטיקייה מודרנית ופופולרית, ובשעות הבוקר מכולת ומסעדת ארוחות בוקר שבלתי אפשרי כמעט למצוא בה שולחן פנוי. במקרה עברתי שם בשישי בבוקר, יממה לפני ששאג הארי, וכשניסיתי למצוא שולחן, סיפרה לי המארחת שיש לפני 25 זוגות ממתינים. אמיתי.
באחים מתעקשים, משום מה, שלא לקבל הזמנות לארוחות הבוקר שלהם, מה שיצר תורים ותנועה ערה סביב המקום, אבל גם יכול לפעמים לעורר תסכול ואכזבה אצל הממתינים הרבים. לצערנו, כצפוי, מיד אחרי פרוץ המלחמה, התנועה פחתה בצורה משמעותית, ואחד השולחנות הכי מבוקשים בתל אביב הפך לבר השגה, גם ביום שישי.
למרות אתגרי המלחמה, הבראנץ' ממשיך לפעול בכל ימי השבוע. באופן טבעי, המבחר שבימים הקודמים למלחמה היה מפלצתי – צומצם, אבל עדיין כל אחד (שאוהב בצקים וארוחות בוקר), ימצא את עצמו.
כל המנות מפתות, מוגשות יפה, כמו זועקות "העמס אותי על המגש". לא עמדתי בפיתוי והעמסתי. לא הצטערתי
הפורמט פשוט. נכנסים, לוקחים מגש, ומעמיסים כאוות נפשכם. גם במבחר המצומצם יחסית של הימים האלה, הפיתוי הוא גדול. כל מאפה שתדמיינו, מתוק ומלוח, ירקות, מנות חמות וקרות – כולן מפתות, מוגשות יפה, כמו זועקות "העמס אותי על המגש שלך". ועליי, הדברים האלו פשוט עובדים. לא עמדתי בפיתוי והעמסתי. לא הצטערתי.
על גבי המגש הועמס מאפה פוקאצ'ה עם גבינה ושומר צלוי (32 שקל). שילוב קלאסי ולא מתחכם שמבוצע מצוין. הפוקאצ'ה שמנונית וחמימה, ומליחות הלאבנה מתכתבת נהדר עם המתיקות האניסית של השומר. טוסט האבוקדו (47 שקל) הוא גרסה לכריך שחורך את כל תפריטי ארוחות הבוקר והבראנץ' בכל מקום אפשרי. כדי לייצר אפקט וואו ממשהו כל כך נוכח, צריך להביא יציאה. ובמשימה הזו, האחים עומדים. חצי בייגל קלוי לתפארת, גבינה מותכת נייטרלית, אבוקדו מעוך ברמת בשלות מדויקת, פלפל שחור ולימוניות טובה, ביצים קשות, גרעינים וכוסברה. כיף, אין דרך אחרת להגדיר את הביצוע שראוי לפתוח איתו כל בוקר. יש גם בייגל טוסט פשוט (21 שקל) עם פטה, גאודה וזיתים. פשוט וטעים.
משם לא הצלחתי להוריד את העיניים מהמסבחה (34 שקל). מראה מהפנט של שמן זית מוזהב שצף על גרגירי החומוס המרוסקים בטחינה החמימה, ומעל הכול מגיעה החתימה של התטבילה, נוזל הפלא שמורכב מלימון שום ופלפל חריף. זו מנה שמכבדת כל חומוסייה גדולה שאתם מכירים. כל כך טעים שאפשר לבלוע אותה רק בעזרת המזלג ולשכוח את הפיתה. לצד המנות נאספה צלחת ירקות (23 שקל). צלחת בינונית בגודלה עמוסה במלפפונים, שומר, לפת וצנונית. לימון, מלח ופלפל קושרים את הכול יחד לתוספת מעולה ובריאה לכל אחת מהמנות המושחתות.
ועכשיו אל רגע השיא: לא של הארוחה, אלא של השבועיים האחרונים לפחות. כן, ימי מלחמה, חיינו התהפכו, וקשה למצוא יותר מדי רגעי יומיום, מפעם, שילהיבו וישמחו. אני חטפתי את הפלאשבק והכמיהה לימים טובים יותר ברגע המפגש שלי עם המלאווח (44 שקל). מה? מלאווח? כן! מצד אחד מאכל סופר עדתי סופר פשוט -חמאה ובצק, מנגד מאכל שתיעשו לו את הנשמה עד כדי מיאוס. האחים לקחו את המנה חזרה לבסיס וייצרו את המאפה שאליו התכוונו אבותינו בעדן וצנעא. דפי בצק דקיקים שנחים להם זה על זה וביניהם קצת ירוקים, מטוגנים עדינות בחמאה טובה, ופתאום אפשר להבין מה הביא את הדבר הפשוט הזה לכדי פופולריות כה גדולה. עגבניות מרוסקות וסחוג משובח ליד, ואיזה פער קיים בין היצור הסינטתי שתפגשו בכל מקפיא ישראלי, למה שעושים האחים. זה מלאווח ששווה לעמוד בתור עבורו או להגיע במיוחד. זה מלאווח שלא יאפשר לכם כנראה לחזור לאכול את מה שאתם מכירים מהמקפיא. וואו. לא פחות. אני מעריך שיש מי שיתהה על המחיר, ואכן מדובר בסכום לא מבוטל עבור בצק חמאה וירוקים. אבל רמת הביצוע והטעם שווים, בעיניי, את המחיר.
לקינוח ניסינו עוד כמה קטנות כמו רוגלך (8 שקל ליחידה) לא זול בכלל אבל שוקולדי וטעים, בורקס גבינה (10 שקל ליחידה) במחיר שלא נהוג לפגוש, אבל גם הוא עשוי לעילא, כך שקשה לבוא בתלונות. ופחזנייה (10 שקל) עם סוג של קרם פטיסייר ושיבוצים של ג'ינג'ר מסוכר פיקנטי. תענוג.
נחזור לחוקי המקום: אחרי ההעמסה על המגש, ממשיכים לקופה, שם מסכמים את ההזמנה, מציעים את האופציה לחימום ואפילו פיתה למסבחה. שם גם ניתן להזמין משקאות חמים וקרים מהבר הסמוך. ממשיכים לאחד מהשולחנות הרבים המוצעים בשלושה חללים: סגור, מקורה או חיצוני. שלושתם שונים באופיים ועונים על צורך אחר. זה חשוך ורגוע, זה מקורה אך מואר וזורח, והאחרון חיצוני אך מוצל. לוקיישן לכל דורש.
בימים אלה את המקום מציפים חומרים מופלאים פרי יצירתו של הגאון דודו גבע זצ"ל. ממש תערוכה שלא הייתה מביישת כל גלריה נחשבת. מדפי צביעה לילדים דרך תמונות ופריטים חזותיים. כשהזכרנו בהתחלה את החיבור התרבותי שהאחים מכוונים אליו, על זה דובר. מופע ההצדעה לגבע האדיר, הוא לא פחות ממקסים ומרגש. וכך, גם בימי קרב שוחקים מצליחה האחים לייצר ארוחה טעימה במיוחד, ולעטוף אותה בחוויה ישראלית מגוונת, שלמה וכאמור - מרגשת. רוצו.
