שלושה תמרורים אנושיים עיצבו את חייו של ד"ר מוטי טויזר: אב מפורסם וכריזמטי, אחות נכה, והעבריין יצחק אברג'יל. "המקומות הקשוחים שבהם גדלתי היו רוויים פשע, סמים ואלימות - ולמרות שהייתי ילד טוב, בקלות יכולתי להחליק במורד הפיתויים, להידרדר ולהפוך לעבריין", אומר ד"ר מוטי טויזר, מנהל היחידה לפה, פנים ולסתות במרכז הרפואי מאיר. אביו, גונדר בדימוס שלמה טויזר - מנהל כלא באר שבע האגדי, שסביב דמותו נרקמה סדרת הפשע "זינזאנה" - הבחין בסכנה ופעל בדרכו שלו כדי להרחיק את בנו מהמועדונים, מבלי לומר לו מילה ישירה.
"מדובר בשנות ה-80, כשהייתי נער בן 16. בלא מעט מועדונים פרצו קטטות, דקירות והרבה סמים - מקומות קשוחים בסך הכול. יום אחד אבא שלי הזמין אותי לביקור אצלו בכלא - מקום שהכרתי כבר מילדותי, כשלהוריי לא היה בשבילי סידור והייתי מגיע איתו לעבודה, רץ ומשחק בין האגפים".
אביו, שנהג בכלא במדיניות של ריאיון אסירים - שנועדה למשש את הדופק ולהקשיב למצוקותיהם - תזמן היטב את הביקור. "ללשכה של אבא שלי נכנס בחור כריזמטי שהקרין ביטחון ומנהיגות, והציג עצמו בשם יצחק אברג'יל - שהוכתר כאחד מראשי הפשע המאורגן והורשע ברצח, ניהול ארגון פשע ועוד. התרשמתי מיחס הכבוד שלו לאבא שלי, וחשבתי שאני עד לעוד ריאיון עם עוד אסיר - אך הוא עשה מפנה, וקרא לי לשיחה. במהלכה הוא סיפר לי על מסלול חייו, ובדרך מפתיעה השפיע גם על המסלול שלי".
אברג'יל תיאר באוזני הנער סיטואציות שמביימים ארגוני הפשע במועדונים במכוון, כדי לייצר עילות לסחטנות - למשל, עימות מלאכותי ואלים שנועד לדחוף את בנו של מפקד הכלא לקצה. "היה לי חבר שהתחיל את דרכו בעולם העבריינות. לא יודע מאיפה אברג'יל שמע עליו, אבל הוא מיהר לעדכן אותי שאותו נער כבר בסמים. הוא אדם חכם, והטיפים שנתן לי מלווים אותי עד היום", מתאר ד"ר טויזר.
ד"ר טויזר נזכר בשיעור מיצחק אברג'יל: "תסתכל סביבך. המקום הזה, הגיהינום הזה, מלא בגברים שהאגו ניהל אותם - זו חולשה, לא מעלה. אל תיגרר לסיטואציות שבהן האגו יוביל אותך. יהיו מי שיאתגרו את גבריותך מול האישה שלך, ליד החברים שלך וליד המשפחה שלך - הם ינסו לתפוס אותך בחולשתך"
"אני שומע אותו אומר לי: 'תסתכל סביבך. המקום הזה, הגיהינום הזה, מלא בגברים שהאגו ניהל אותם - זו חולשה, לא מעלה. אל תיגרר לסיטואציות שבהן האגו יוביל אותך. יהיו מי שיאתגרו את גבריותך מול האישה שלך, ליד החברים שלך וליד המשפחה שלך - הם ינסו לתפוס אותך בחולשתך'. ואז הכניס את אבא שלי לשיעור שנתן לי: 'תראה את אבא שלך - רק חיכינו שיגיע מפקד עם חזה נפוח שבא עלינו מלמעלה, וקיבלנו את באבא טויזר, שלא בא להראות לנו מי הבוס כאן. להיפך - הוא בא לחבק במקום שהסטירה נכשלה, ולכן הוא כל כך מצליח איתנו בכלא הקשוח הזה, ואנחנו נותנים לו רק כבוד. תהיה כמוהו'. וזה מה שאני משתדל לעשות - כמו אבא שלי, לנטרל אגו ולהיות תמיד בנתינה".
שני גיבורי-על שמכבסים חיתולים
מסלול חיים יוצא דופן ומאתגר עבר הילד מוטי עד שקיבל את תואר הדוקטור לרפואה. "נולדתי לפני 47 שנים למשפחה קטנה ועצובה, להורים אנשי ביטחון שעבדו בשב"ס. אחותי, שגדולה ממני בארבע שנים, לקתה בינקותה בדלקת קרום המוח שהסתבכה, הידרדרה והפכה אותה לצמח. וכבר בשלהי נערותי הבנתי לאיזה דיסוננס מטורף נולדתי".
שני הוריו קצינים בכירים. האב כבר היה מפורסם: "ברחוב כולם טפחו לו על השכם ואמרו לי 'איזה אבא יש לך'. גם בכלא זכה לכבוד מלכים מצד העבריינים הכלואים, שקראו לו 'באבא טויזר'. ומתוך הגאווה של ללכת איתו ברחוב - אנחנו חוזרים הביתה, ובתוך דקות שני גיבורי-העל הופכים למטפלים סיעודיים שגם מכבסים לאחותי את החיתולים. ככל שגדלה, כבר היה קשה להם להרים אותה ולקחת אותה למקלחת, ובגיל צעיר יחסית כל אחד מהם עבר ניתוח לתיקון בקע שנגרם ממאמץ יתר. שני גיבורים בעיני הרחוב - וכוח עזר מלא בבית".
ד"ר טויזר, נשוי לאחות גריאטרית ואב לארבעה, מוסיף כי ההתמקדות ההורית המוחלטת בבתם הנכה הפכה אותו ל"ילד המרצה" - משימה לא קלה במקומות הקשוחים שבהם גדל: רמלה ובאר שבע. "ראיתי אילו קשיים הם עוברים, ומתוך רצון להקל עליהם ולפצות אותם - ידעתי שאני חייב להצטיין, שלפחות ממני תהיה להם נחת". זו גם הסיבה שנמנע ממשובות גיל העשרה. "בטח שרציתי להיות אחד מהחבר'ה, אבל הייתה לי משימה: לשמור על ההורים שלי. מעידה קטנה - והלכה לאבא שלי הקריירה".
בסיום לימודי התיכון בבאר שבע התגייס והיה לוחם בצנחנים. "התעקשתי להמשיך ולשרת כלוחם בצנחנים גם כשכבר הייתי רופא, ורק לפני חמש שנים, בעקבות פריצת דיסק, עברתי לחיל הרפואה". לאחר שחרורו התקבל לשירות הביטחון, ואימו היא שפתחה בפניו את הדלת לרפואה. "מילדות אני זוכר שסביב מורכבות המצב של אחותי היו בבית שיחות על רופאים ורפואה, ובעיני הילד שהייתי דימיינתי רופאים כמי שמגיעים לבתי חולים לביקור בוקר ומפזרים אבק כוכבים. כשכבר עבדתי בגוף הביטחוני, אמרה לי אמא שלי יום אחד שהיא לא רוצה בשבילי את העתיד הזה - ושהיא מאמינה שגם אני יכול להיות אחד ממפזרי אבק הכוכבים".
עם ברכת הדרך מאימו, נרשם ללימודי רפואת שיניים בדברצן שבהונגריה. בטקס הסיום - שאליו הגיעו הוריו - ניתנה לו הזכות לנאום ממעמד מצטיין הדיקן. "זה היה אחד השיאים של החיים שלי. הודיתי להם וחזרתי על כך שאני רופא בזכותם - ורק מלתאר את דמעות הגאווה שלהם, בא לי לבכות".
הסדק בשן - והבחירה המקצועית
הבחירה המקצועית וההתמחות בתחום הפה נולדו אף הן מהחיים לצד אחות נכה. "הבחירה ברפואה באה כדי לרפא את אחותי דרך מטופלים כמוה. היא סבלה מהתקפים ספאסטיים - וברובם ידעו לטפל, מלבד בתחום השיניים. באחד מההתקפים סגרה את לסתותיה בחוזקה עד שסדקה שן. אני זוכר שבכתה יומם ולילה, ולא ידענו מה יש לה ואיך להקל עליה, ורק באקראי התגלה הסדק בשן. בשנות ה-80 לא היה פשוט להשיג לאחותי טיפול שיניים בהרדמה כללית, והיא נאלצה להמתין חודשים מייסרים לתור. לכן כשקיבלתי את תואר הדוקטור, בכלל לא התלבטתי בבחירת תחום ההתמקצעות - רפואת הפה".
לא רק הטיפול באחותו דרך מטופלים אחרים קבע את עיסוקו - גם הדמיון לבחירה שעשה אביו, שפנה לעבוד עם אסירים ולנסות להציל אותם מעצמם. אחד מאחיו של האב פנה לפשע ונרצח מול עיניו של אח אחר; לאחר הרצח נפל אותו אח לסמים ומת ממנת יתר - ואת האסונות האלה ניסה האב למנוע בכל כוחו.
הדבר הראשון שעשה ד"ר טויזר כשחזר לישראל היה לפנות למרכז רפואי צפון (פוריה) ולהתנדב במרפאת השיניים הייחודית לאוכלוסיית ילדים עם אוטיזם, עם פיגור שכלי וספאסטיים, ולכל אדם עם צרכים מיוחדים. "נחשפתי שם לאנשים השקופים, שנאלצים להמתין זמן רב מדי לטיפול שיניים שניתן לביצוע תחת הרדמה. ולצערי, גם היום אנחנו עדיין בחסר משמעותי של מרפאות שיניים ייעודיות".
אהבתו לכירורגיה ולהקלה המיידית שהוא יכול להביא למטופליו הובילה אותו להתמחות, ובהמשך לנהל את היחידה לפה, פנים ולסתות במרכז הרפואי מאיר. "אני כירורג, וזה מה שאני עושה יום-יום. אבל משימת החיים שלי - לא פחות - היא לפתוח במחלקה שלי מרפאת שיניים לילדים עם מוגבלויות, שעדיין אין להם מענה בבתי החולים. אני משרת אוכלוסייה מחדרה עד רמת השרון - סדר גודל של מיליון איש. לבד מילדים, רבים מתוכם - ובהם חולים אונקולוגיים, חולי לב הנוטלים מדללי דם ורבים נוספים - נזקקים לטיפול שיניים בבית חולים, ורק מחסום כספי מונע מהם טיפול והקלה".
מחויבותו למשימה מביאה אותו, לדבריו, להידפק על כל דלת ולנסות לגייס תרומות. "כמו שהרמתי מאפס את היחידה לפה, פנים ולסתות כאן במאיר, בעזרת הצוות המצוין שלי, והפכתי אותה לפנינה ולמגדלור מבוקש בקרב מתמחים - לא אוותר. לא אנוח עד שאתן לילדים כמו אחותי מענה מהיר והקלת כאב".
