למה לא מצליחים לפתח תרופה נגד קורונה?
(צילום: שחר גולדשטיין)

92 שנים חלפו מאז פותחה האנטיביוטיקה הראשונה, הפניצילין, והמלחמה בחיידקים נראית לרוב כדבר של מה בכך: זיהומים קלים או קשים מטופלים עדיין ביעילות בעזרת אנטיביוטיקה, לרוב גם בלי צורך באשפוז. מנגד, עולם המדע מפסיד במלחמה עם הנגיפים, ולמעט תרופות אנטי ויראליות בודדות שמצליחות לעכב את שכפול הנגיפים - כמעט בלתי אפשרי לפתח תרופות אנטי ויראליות, גם לא נגד וירוס הקורונה.
תרופות אנטי ויראליות פועלות באמצעות חסימה של שלבים שונים בשכפול הווירוס. כדי שנגיף כמו הקורונה יתפשט בגוף, עליו להיצמד לתא המארח ולהיקשר אליו, להחדיר את המטען הגנטי שלו, לשכפל את עצמו ולצאת מהתא לטובת הדבקת תא נוסף. התרופות האנטי ויראליות מתערבות בתהליכים הללו ומעכבות את מעגל השכפול של הנגיף.
גישה שכיחה בתרופות האנטי ויראליות גורמת להתערבות בתהליך העתקת הגנים בדרך ליצירת נגיף חדש. לווירוסים יש גרסת חלבונים משלהם, בשם "פולימראזות", למטרה זו. הפולימראזות מצרפות את אבני הבניין המכונים נוקלאוטידים, אחד אחרי השני, כדי ליצור גנום. כך למשל, התרופה האנטי ויראלית אציקלוויר (המוכרת בשם "זובירקס") נגד הרפס, מונעת את בניית אותן אבני בניין (נוקלאוטידים). מבחינת הנגיף מדובר ב"סיום החגיגה" – הנגיף אינו יכול להשתכפל ומסיים את חייו.
גם תרופת הטמיפלו נגד שפעת פועלת בשלב שבו הנגיף החדש יוצא מהתא שהדביק. הנגיף משתמש בחלבון מפתח הקרוי נויראמינידאז כדי לחלץ את עצמו החוצה. הטמיפלו נדבקת לאותו חלבון (נויראמינידאז) ועוצרת את פעולתו. התוצאה: הנגיף לא יכול לברוח מהתא ומושמד.

את "העבודה המלוכלכת" עושה מערכת החיסון

כאמור, התרופות האנטי ויראליות מעכבות את שכפול הנגיף והתפשטותו לעבר הדבקת תאים נוספים, אבל הן לא מחסלות אותו ישירות. זו מערכת החיסון שעושה את "העבודה המלוכלכת" - משמידה את התא הנגוע ובתוכו הווירוס ו"מנקה" אותו החוצה מהגוף. מסיבה זו, חשוב כל כך להתחיל את הטיפול האנטי-ויראלי מוקדם ככל האפשר, לפני שהנגיף מספיק להשתכפל בכמויות עצומות ולהדביק תאים נוספים. זו הסיבה לכך שתרופת הטמיפלו צריכה להילקח בתוך 48 שעות מהופעת התסמינים, אחרת יעילותה צונחת משמעותית.
1 צפייה בגלריה
הדימוי של מולקולת RNA על נגיף קוביד 19
הדימוי של מולקולת RNA על נגיף קוביד 19
תרופות אנטי ויראליות צריכות להינתן בשלב מוקדם מאוד של המחלה. נגיף הקורונה
(צילום: Shutterstock)
וזו לא הבעיה היחידה: קיימות מעט מאוד תרופות אנטי-ויראליות יחסית לתרופות אנטיביוטיות. חיידקים הם תאים חיים בעלי מערכת חילוף חומרים משלהם, מה שמאפשר אתרי תקיפה רבים נגדם. האנטיביוטיקה יכולה לפגום בדופן תא החיידק ובחלקים נוספים שלו כדי להשמידו. הנגיפים, לעומת זאת, חיים בתוך התא ולכן אין דרכים רבות לתקוף אותם. כל פגיעה בהם עלולה לגרום לפגיעה בתא שבו הם חיים. האציקלוויר, למשל, עוקפת את הפגיעה בתא: היא נלקחת בצורת תרופה לא פעילה, ורק כשהיא מופעלת על ידי חלבון נגיפי היא פוגמת בנגיף, מבלי לפגוע בתא המאכסן.
בעיה נוספת המוכרת היטב מנגיף הקורונה היא התפתחות הזנים העמידים: עמידות לאנטיביוטיקה מוכרת גם בהתמודדות עם חיידקים והופכת לבעיה משמעותית בשנים האחרונות, אלא שנגיפים מפתחים מוטציות מהר הרבה יותר ומגלים עמידויות לתרופות אנטי ויראליות. זו למשל אחת הסיבות שמקשות כל כך על מציאת טיפול נגד נגיף ה-HIV, המפתח מוטציות רבות במהירות עצומה. כידוע, גם נגיף הקורונה פיתח כבר מוטציות רבות כחלק מהתהליך האבולוציוני של כל נגיף.

רמדסיביר: פיתוח גרסה באינהלציה

השנה האחרונה הייתה שנת מפנה משמעותית ביותר בעולם הרפואה: היא הובילה לפיתוח חיסונים יעילים ביותר בתוך חודשים ספורים – תהליך שאורך בדרך כלל כמה שנים. אולם האתגר המשמעותי הוא למצוא תרופה יעילה לטיפול בחולים המגיעים לאשפוז.
אחת מהן היא רמדסיביר, שעוררה תקוות רבות. היא פותחה במקור נגד האבולה ושימשה בעבר לטיפול גם נגד "בני הדודים" של הקורונה, נגיפי ה-SARS וה-MERS. התרופה פוגמת במנגנון השכפול של הנגיף וכך מונעת ממנו להתפשט בגוף. רמדסיביר נקשרת לשרשרת ה-RNA של הנגיף בעוצמה רבה, כך שהיא מפריעה לחלבון הפולימראז להמשיך ולבנות עוד אבני בניין, נוקלאוטידים, שישכפלו העתק של נגיף הקורונה. התוצאה היא שנגיף הקורונה "נתקע" בתהליך מלאכת השכפול.
מחקרים אחדים הראו כי רמדסיביר מקצרת במעט את משך ההחלמה והפגיעה הריאתית, אולם מחקרים אחרים הראו כי הטיפול בתרופה לבדה לא מונע תמותה. למרות זאת ובלית ברירה, ממשיכים לתת את הרמדסיביר לילדים ולמבוגרים המאושפזים במצב קשה. הטיפול ניתן בעירוי פעם ביממה למשך חמישה ימים. אם מצבו של החולה משתפר, נמשך הטיפול חמישה עד עשרה ימים נוספים.
ה"גיים צ'יינג'ר" יגיע כשניתן יהיה לתת תרופה כמו רמדסיביר בבית, בשלב מוקדם של המחלה, הרבה לפני ההידרדרות וההגעה לבית החולים. ועל זה בדיוק עובדים מדעני חברת Gilead, יצרנית הרמדסיביר
אבל כאן טמונה הבעיה: כאמור, תרופות אנטי ויראליות צריכות להינתן בשלב מוקדם מאוד של המחלה, עוד לפני שהנגיף משכפל את עצמו. מאחר שהרמדסיביר ניתנת בעירוי ורק באשפוז בבית חולים, לשם מגיעים לרוב חולים כבר במצב בינוני עד קשה – התרופה ניתנת בשלב מאוחר מדי, כשהנגיף כבר התפשט בגוף, הדביק איברים רבים וגרם לאותה "סערת ציטוקינים" הרסנית שמובילה להידרדרות מהירה.
ה"גיים צ'יינג'ר" יגיע כשניתן יהיה לתת תרופה כמו רמדסיביר בבית, בשלב מוקדם של המחלה, הרבה לפני ההידרדרות וההגעה לבית החולים. ועל זה בדיוק עובדים מדעני חברת Gilead, יצרנית רמדסיביר. בחברה מנסים לפתח גרסת תרופה באינהלציה. היא תישאף ישירות לריאות, אתר הפעולה הראשוני של נגיף הקורונה, מתוך תקווה לעצירת התפשטות המחלה.
וישנן תרופות נוספות בדרך: כך למשל חברת Seley-Radtke מפתחת את התרופה AT527 בשיתוף חברת התרופות רוש. כמו הרמדסיביר, התרופה שבפיתוח "תוקעת" את חלבון הפולימראז במלאכתו בתהליך שכפול הנגיף. אולם בניגוד לרמדסיביר שניתנת בעירוי, ה-AT527 היא גלולה שאפשר לבלוע. המדענים מתכננים להתחיל בקרוב ניסויים קליניים בחולים ומקווים שהיא לא רק תמנע הידרדרות ותוביל לריפוי, אלא ייתכן שאף תמנע הדבקה מלכתחילה.
ברחבי העולם נערכים ניסויים בעשרות תרופות נוספות, בינתיים ללא עדויות להצלחות מרשימות. כמו במגפות ויראליות אחרות, נראה שלפחות בשנים הקרובות, הדרך היחידה לנצח את המגפה תהיה בעיקר באמצעות החיסונים.