מגילת אסתר כוללת לא מעט אירועים משמחים וטראגיים, פיתולים חדים ועלילות מרכזיות ומשניות המגיעות אל סופן הטוב, אבל אלמנט חשוב אחד נעדר ממנה: שמו של אלוהים. האל, בפשטות, לא מוזכר ולו פעם אחת באחד מספרי התנ"ך המוכרים ביותר.
לא מעט פירושים ומדרשים נכתבו סביב עובדה זאת. ובכל זאת, מחקר מקיף עדיין לא נעשה, כפי שסבור פרופ' יאיר זקוביץ, מגדולי חוקרי התנ"ך וגם החתן הטרי של פרס ישראל למקרא. המגילה היא ספר דתי, אומר זקוביץ, שהעביר סדרת הרצאות בנושא במסגרת בית אבי חי. היא טעונה במוטיבים ואקטים דתיים: "מרדכי ואסתר צמים לא מפני שהם חפצו לעשות דיאטה, והסירוב של מרדכי להשתחוות להמן לא נבע מכאבים בגב התחתון, מן הסתם". אבל אזכור האל עצמו, איננו.
אנלוגיות מפתיעות מסיפורי תנ"ך אחרים
לא רק אלמנטים דתיים צצים במגילה. הצצה לא מאוד מעמיקה בטקסט, מעלה אנלוגיות מפתיעות ומרתקות לאירועים אחרים ומוכרים מרחבי התנ"ך. כך, למשל, הסרת הטבעת של אחשוורוש וענידתה על אצבעו של המן, מזכירה את הפסוק מספר בראשית: "וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף".
ההמשך לא פחות מפתיע: פרעה מול יוסף – "וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ". אחשוורוש מול מרדכי – "ונָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל-יַד-אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים וְהִלְבִּישׁוּ אֶת-הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ". מרדכי הוא "מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ", וליוסף אומר פרעה, "רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם". הדמיון לא מתבטא רק בצורה, אלא גם בתוכן: בשני האירועים יהודי הופך למספר-שתיים באימפריה הנוכרית, ובכך מציל את עמו.
רוצים עוד? מרדכי נלחם בהמן. מיהו מרדכי? איש בנימין ("איש ימיני" במגילה), צאצאו של שאול המלך. מיהו המן? צאצאו של אגג, העמלקי הזכור לרע מספר שמואל. באירוע הטראגי ההוא נענש שאול על שלא חיסל את ראש הנחש – את אגג, וכעת מגיע צאצאו של שאול ומסיים את הסיפור עם צאצאו של אגג.
מקומן של הנשים במגילת אסתר מעלה אסוציאציות ישירות לנשים תנ"כיות גדולות אחרות. במגילה אסתר: "וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי-הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו, יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת טוֹבוֹת מַרְאֶה", ובספר מלכים: "יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּתְהִי-לוֹ סֹכֶנֶת".
אסתר, אישה רגילה, לכאורה, שמה נפשה בכפה ומצילה את עמה, ואנחנו לא יכולים שלא להיזכר ביעל, אשת חבר הקיני, שקטלה באומץ את סיסרא. גם נשים חיוביות פחות עשו מעשה, ושינו את ההיסטוריה במתווה של האישה המחסלת/ המצילה. כך, דלילה מול שמשון אהובה, איזבל לטובת אחאב בעלה, אשת הריחים מול אבימלך השופט, עתליה מול צאצאיה ועוד.
אלוהים לא מעורב בחינגות
המגילה הינה חלק אינטגרלי מן התנ"ך, ופשוט הדבר ששם האלוהים היה אמור להימצא בה, עד שהיעדרו הביא חלקים מחז"ל לתמוך בהוצאתה מכתבי הקודש. גם במגילות קומראן המגילה לא מופיעה, ומרטין לותר הפרוטסטנטי ביקש להוציאה מן התנ"ך בדיוק בגלל זה. כל שנותר לנו לשאול הוא: מה מסתתר מאחורי ההסתר?
"התשובה המתבקשת", אומר זקוביץ, "היא הרצון להרחיק את שמו של האל מאירועים הנושאים נופך שלילי. או במלים פשוטות, מרדף שמלות וחינגות שתייה". אלא שזהו המענה הפשוט, לדבריו. התשובה הנכונה יותר היא רצונם של חז"ל להעניק לקורא תחושה כי המגילה נכתבה על ידי סופרים פרסיים – "הֲלוֹא-הֵם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס", ומכאן שהטקסט מקבל מימד יותר אובייקטיבי. שהרי אם הגויים חיברו אותו, לא ניתן לערער עליו.
בשלב זה מעלה פרופ' זקוביץ תיאוריה מרתקת: סיפורה של אסתר קיבל רנסנס מופלא באירועים מאוחרים יותר. קווי המתאר והנרטיב כמעט זהים, אך הדמויות שונו. "ששת פרקיו הראשונים של ספר דניאל הם תיאור מראה לאירועי אסתר", הוא אומר, "רק שהפעם הגיבורים הם גברים וגם נושאים - להבדיל מאסתר - שם יהודי".
"דניאל, חנניה, מישאל ועזריה מגיעים לארמון המלך בשל חוכמתם, ולא בשל יופיים, להבדיל מאסתר. גם הם ניצבים מול מציאות מורכבת של אנטישמים שמבקשים לחסל אותם, וגם הם - כמו אסתר - מוכנים לשלם מחיר, ואף הסוף אצל שניהם זהה, כשהקב"ה מתערב ומציל אותם. 'בגירסה האחרת הזו, שמו של האל כבר מופיע".
בין יהודית לאסתר
דוגמה לא פחות מרתקת נמצאת ספר יהודית, שלהבדיל ממגילת אסתר ומספר דניאל, נותר בספרים החיצוניים. יהודית, אלמנה צעירה מן העיר בתוליה, שומעת כי מנהיגי העיר עומדים להיכנע לפני שר צבאו של נבוכדנצר – הולופרנס, שהיה בדרכו לירושלים. היא חודרת למחנה הבבלי ודורשת להתראות עם המפקד הבכיר על מנת להעביר לו "ידיעה חשובה". שר הצבא שנלכד בקסמי יופיה של האישה הצעירה, מאמין להבטחתה כי תוביל אותו אל לב העיר בתוליה בדרך לבירה.
באחד הערבים, כשהשניים נותרים לבד בחדרו של הולופרנס, שנרדם משכרות - כורתת יהודית את ראשו, חוזרת לעירה בתוליה עם שפחתה, ומוקיעה אותו על חומת העיר. מראה המפקד כרות הראש הוביל למנוסת בהלה של הבבלים ולניצחון היהודים. הספר מסתיים עם שירת תהילה לאלוהים שנושאת יהודית. פרופ' זקוביץ מסביר כי "לא רק השם של הגיבורה בסיפור הזה הוא יהודי, גם תפילתה ללא הרף, הקפדתה על אכילת מזון כשר בזמן שהותה במחנה, והשירה לאל בסוף - המהדהדת את שירת דבורה - מהווים סוג של השלמה למגילת אסתר".
דרך נוספת ולא פחות מרתקת להתמודדות עם הלקונה הגדולה של שם האלוהים היא בהוספת המדרשים והפרשנות. כך, למשל, מצביע זקוביץ על תרגום השבעים, "שמאזכר מספר פעמים את שם ה' בתפילות שנושאים מרדכי ואסתר – תפילות שלא מופיעות במגילה המקורית. התרגום והמדרשים אף מדגישים כי אסתר הקפידה על מזון כשר כמלכה בארמון הפרסי, ומציינים באופן גלוי כי כל כניסתה אליו הייתה רק על מנת לקדש את שם ה' – ולבסוף להציל את עמה שעמד לפני הכחדה".
בכך אנו ניצבים לפני שלוש דרכי התמודדות עם ההיעדר המטריד של שם אלוהים מן המגילה: ניסיון הוצאתה מכתבי הקודש, יצירת תחליפים בסיפורים דומים אך לא זהים, ותרגומים ומדרשים המשלימים ומוסיפים את שמו של הקב"ה.
איך משפילים גבר?
שמה של מגילת אסתר אף הוא יוצא דופן בין ספרי התנ"ך - ורק רות מקבילה לה בשדה זה. בשתי המגילות הללו מופיעות הנשים רק בהמשך השתלשלות האירועים, אך המגילה קרויה על שמן. המגילה מתחילה עם גברים – אחשוורוש והמן אצל אסתר, אלימלך ושני בניו במקרה של רות – וגם מסתיימת עם גברים (מרדכי אצל אסתר, דוד אצל רות).
את התבונה הרבה המתגלה אצל שתי הנשים הללו אנחנו מגלים בהמשך הסיפור, ובאירוע שלנו: אסתר מצליחה לרקום חשד אצל המלך נגד שרו הבכיר, המן, כשהיא מזמינה את שניהם למשתה, ומצליחה להביא את החשדנות לשיאה כשהמלך שב בחמתו ממשתה היין, ומגלה את המן שוכב על מיטתה.
האם להיבט המגדרי יש חשיבות במהלך האירועים ההיסטוריים? פרופ' זקוביץ סבור שכן: "אין דרך טובה יותר להשפיל גבר מאשר בהכנעתו על ידי אישה. את המוטיב הזה אנחנו רואים החל מהנחש והאישה בגן העדן, דרך יעל וסיסרא, האישה שמפילה את אבן הריחיים על ראשו של אלימלך, דלילה שמוכרת את שמשון, ונפילתו של המן בידי אסתר". כאשר האישה מקבלת מקום מרכזי בסיפור התנ"ך, סבור החוקר, כדאי לחפש את הגבר שהיא משפילה.
פרופ' יאיר זקוביץ הרצה על "מאחורי הפרגוד של מעשה מגילת אסתר", במסגרת אירועי פורים של בית אבי חי. ניתן להאזין להרצאה כאן
