.1

היא הייתה האחות הבכירה, הנסיכה המלכותית, מרב בת שאול.
היא זו שהייתה אמורה להינשא לדוד.
בסוף זה לא הסתדר. אבל תאמינו לי, בהתחשב בגורלם של אלה שהקיפו את דוד - מרב ניצלה.
לפעמים עדיף לא להיות המלכה.

2.

ההתחלה, כמו רוב ההתחלות המלכותיות, נשמעת מבטיחה.
שאול המלך מבשר לאומה שזה שינצח את גליית הענק, יזכה בביתו הנסיכה לאישה: "והיה האיש אשר יכנו, יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו ייתן לו".
איפה הנסיך? הנה, תכף מגיע.

3.

ומי הנסיכה?
בכל האגדות ידוע שמחתנים את הנסיכה הבכירה לפני הצעירה, אבל פה זה לא נאמר במפורש.
לאחר שדוד מנצח את גליית, לשאול יש עוד כמה דרישות, והפעם הוא גם ברור יותר בנוגע לזהות הכלה: "ויאמר שאול אל דוד: הנה בתי הגדולה מ ר ב, אותה אתן לך לאישה, אך היה לי לבן חיל והילחם..."
יכול להיות שהוא חשב שמרב היא הפרס הגדול יותר?
ומרב, מה דעתה בעניין?

4.

אל תצחיקו אותי.
נראה לכם שמישהו שאל את מרב?
היא נסיכה מלכותית וככזו עליה להיות יפה (אם הגנטיקה מאפשרת), צייתנית (עד כמה שהאישיות מאפשרת), ולהתחתן עם מי שאבא אומר.
אבל מרב הולכת להפתיע בגדול.

5.

חכו-חכו.

6.

טוב, החלטתי לחסוך מכם את הציפייה. תראו מה קורה פה: "ויהי בעת תת את מרב בת שאול לדוד, והיא נתנה לעדריאל המחולתי לאישה".
במקום להינשא לדוד, מרב נישאת לעדריאל המחולתי.
אני יודעת, אתם לא מרוצים.
אתם שואלים, איפה פה ההפתעה?
הרי ברור ששאול, שכל כך שונא את דוד ופוחד ממנו, יחליט להתחמק ולתת את הנסיכה הבכירה שלו לגבר אחר. יש אומרים שכל המהלך הזה בכלל תוכנן רק כדי לבזות את דוד.

7.

יש הלוחשים שכל זה בכלל היה פרי תככיה של מיכל, הנסיכה הצעירה שהייתה מאוהבת בדוד.

8.

יש המנתחים שכל זה בכלל היה עניין פוליטי קר: עדריאל המחולתי מגיע ממשפחה אריסטוקרטית, והנישואין האלה עוזרים לשאול לקשור קשרים חשובים בעבר הירדן המזרחי.

9.

אני יודעת, אני יודעת. אתם מאוכזבים עכשיו. מפהקים מולי בפה פתוח.
הבטחתי לכם הפתעה גדולה, וקיבלתם את התככים המלכותיים הרגילים שהתנ"ך, משפחת המלוכה הבריטית ו"משחקי הכס" מלאים בהם.
אבל חיכיתם כל כך יפה, אז הנה:
לפי הפרשן "מצודת דוד", "כאשר הגיעה העת שקבע לתת את מרב לדוד, והיא ניתנה על ידי עצמה לעדריאל, וקבלה ממנו קידושין ללא דעת אביה".
כן, מרב החליטה בעצמה למי היא תינשא. ה י א זו שבחרה בעדריאל להיות הגבר שלה.

10.

נסיכה מורדת! בוחרת! עצמאית! מחליטה על חייה! בעצמה!
כל הכבוד לך, מרב.

11.

אני חוזרת: כל הכבוד לך, מרב.

12.

אבא שאול, אגב, לא מתנגד. מרב שלנו בחרה בחוכמה.
בכלל, מרב מתגלה כנסיכה נבונה וחדת אבחנה. אני לא צריכה לפרט לכם יותר מדי מה קורה למי שאוהב את דוד, נכון? רק במשפחתה הגרעינית, מרב רואה שלוש דוגמאות כאלו: מיכל, יהונתן ושאול עצמו.

13.

לא, היא לא רוצה להצטרף למעגל האוהבים הזה.

14.

בדיוק בשלב הזה, התנ"ך מספר לנו שמיכל, האחות הצעירה, מאוהבת בדוד.
זו אהבה עזה, שורפת, מכלה.
שאול לא יודע את זה בוודאות, אבל הוא בטח חושד.
אבות בדרך כלל יודעים דברים כאלה.

15.

אבות תנ"כיים משתמשים בדברים כאלה.

16.

ואז שאול אומר לדוד, "בשתיים תתחתן בי היום".
בשתיים.
יש פרשנים שאומרים שדוד בעצם נישא לשתי האחיות, מרב ומיכל.
זו לא פעם ראשונה בתנ"ך שגבר שנישא לשתי אחיות.
איך זה נגמר, בסוף כולם יודעים.
יחסים בין אחיות מורכבים גם ככה, גם בלי להינשא לאותו הגבר. בטח יחסים בין אחיות-נסיכות.
בטח ובטח, יחסים בין שתי האחיות-הנסיכות העבריות הראשונות בעולם.

17.

בקיצור, אפשר לשכוח מחתונה כפולה.

18.

מרב גם נראית לי פקחית מכדי ליפול בפח הזה.
התנ"ך אולי לא מספק יותר מדי מידע עליה, אבל הבחירות שלה מעידות על בחורה עם שכל.
חוץ מזה, בשלב הזה של הסיפור, אבא שאול כבר חלש מדי, דכאוני מדי, הפכפך מדי ופחות מדי מלך כדי לכפות עליה את רצונו.
עובדה: היא התחתנה עם עדריאל שלה.

19.

הרהור פסיכולוגיסטי: ואולי אבא שאול הרבה יותר בעניינים ממה שאנו חושבים? אולי הוא רצה להבטיח למרב שלו חיים טובים, ולכן הניח לה להימלט מהנישואין לדוד?
אולי אבא שאול, אהב את מרב?

20.

אולי.

21.

אנחנו מתקרבים לסיום, ואי אפשר בלי בלגאן מלכותי.
בתנ"ך נכתב: "ואת חמשת בני מיכל בת שאול, אשר ילדה לעדריאל בן ברזילי המחולתי".
בום!
מה פתאום שמיכל תהיה אם בניו של עדריאל? הרי מרב היא זו שנישאה לו.
בום!

22.

הפרשנים כמובן מתנפלים על זה.
יש אומרים שלאחר מות מרב, מיכל גדלה את ילדיה, כאילו היו בניה שלה, שזה פירוש יפה ורגשני - אבל עדיין, אין לו שום זכר בכתובים. מה גם שעל מיכל נאמר שלא היה לה ילד עד יום מותה.
אבל פירוש יפה, תודו. הוא גם מאפשר סגירת מעגל מרגשת בין שתי האחיות.

23.

אני נוטה יותר לפירוש הענייני המאכזב בפשטותו: זו הייתה שגיאה של הכותב.
התבלבל, מה לעשות. זה קורה מדי פעם בספר עמוס פרטים כמו התנ"ך.

24.

וכאן גם מסתיים הסיפור של מרב, הנסיכה שלא נכתב עליה יותר מדי, אבל בדיוק בגלל זה היו לה, כך נראה לי, חיים יפים (יחסית) ושלווים (יחסית) הרחק מעין הסערה, עם עדריאל שלה.

25.

הטקסט הזה מוקדש באהבה לכל המרביות שאני מכירה, שנוהגות לשאול באכזבה: אבל למה לא כתבו עליה כמעט שום דבר?
ואני עונה: אם את נסיכה מלכותית, בתקופה ההיא, מוטב לך שלא ייכתב עליך יותר מדי.
עדיף לך ככה. נכון, מרב?

נשות התנ"ך: