"כאשר בוחנים את המדרשים על חורבן בית המקדש, צריך להבין שחכמינו לא היו היסטוריונים, אלא מחנכים. לא הטרידה אותם השאלה מה בדיוק היה, אלא מה זה ילמד אותך". את הדברים אומר פרופ' אביגדור שִנְאָן, מבכירי חוקרי אגדות חז"ל. כבר בתקופת כתיבת התלמוד, אי-אז בראשית המאה הראשונה לספירה הנוצרית, הבינו חכמינו שהתנ"ך כולל אי דיוקים.
<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
כך למשל, בשבוע החולף ציינו את תשעה באב, היום שבו על פי המסורת היהודית חרבו שני בתי המקדש. אלא שבתנ"ך מופיעים שני תאריכים אחרים לחורבן הבית הראשון. בספר ירמיה (נ"ב) כתוב שהדבר התרחש בי' באב, ואילו בספר מלכים ב' (כ"ה) כתוב שזה אירע בז' באב. חז"ל ניסו ליישב את הסתירה, וטענו שהבבלים נכנסו לבית המקדש בז' באב, בט' באב הציתו את המקום - וביום שלמחרת בית המקדש נשרף.
פרופ' שנאן לא מתרגש מהסתירות: "חז"ל לא כתבו עבור החוג להיסטוריה באקדמיה, ולכן גם אין אצלם הפרדה ברורה בין חורבן בית המקדש הראשון לשני. עד כדי כך, שפסוקים מירמיהו שחי בזמן הבית הראשון, מופיעים בגמרא עם התייחסות לבית השני".
אבל איך נוצרת טעות ביחס לאירוע מרכזי כל כך בהיסטוריה היהודית?
"הכתיבה של האירועים נעשתה שנים רבות לאחר שהם התרחשו. לפי המדרש רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, דרש ב-24 דרכים את ספר איכה, שמתאר את חורבן המקדש הראשון. לעומתו, רבי יוחנן דרש אותו ב-60 דרכים. איך זה יכול להיות? הרי רבי יהודה נולד בשנת 135 לספירה, 65 שנים לאחר שהרומאים החריבו את בית המקדש השני. בילדותו הוא פגש אנשים שהיו עדים לאסון. ולעומתו, רבי יוחנן נולד בשנת 180, ומעולם לא פגש מישהו שהיה בבית המקדש וראה את החורבן.
הפער בין מי שהיה שם למי שלאהפער בין מי שהיה שם למי שלא
הפער בין מי שהיה שם למי שלא
"זה כמו היחס שלנו לשואה, שנובע מכך שההורים או הסבים שלנו היו שם. בדור הבא, לעומת זאת, השואה תהיה אירוע רחוק כמו גירוש ספרד או הפרעות שביצעו חמלניצקי ואנשיו ביהודי פולין במאה ה-17. לכן כשרבי יהודה היה דורש את מגילת איכה, הוא היה עוצר, בוכה ומתנחם - ולכן הוא דרש ב-24 דרכים. רבי יוחנן, שהיה דור שלישי או רביעי לחורבן, תיאר ודרש בהרחבה אירוע שהוא היה מרוחק ממנו. אני לא אומר שחז"ל יצרו היסטוריה, אלא שהזמן עושה את שלו".

כשאלוהים בוכה

האנלוגיה של שנאן בין זיכרון השואה לשימור התודעה של חורבן בתי המקדש, איננה מקרית. ממש בשבוע שעבר, ימים ספורים לפני צום תשעה באב, נחשפה באושוויץ תגלית מרגשת במיוחד: מסמכים שהוחבאו בתוך נעל של ילד שנרצח במחנה, ומעידים על שמו, מקום הולדתו, הוריו ויום הטרנספורט שלו. קריאת הידיעה ב-ynet הכתה את פרופ' שנאן ואחותו בתדהמה: מדובר באחיהם, עמוס שטיינברג.
יהודה (לודוויג) שטיינברג, אביו של עמוס, עלה לישראל לאחר השואה שבה איבד את אשתו ובנו, הקים מחדש משפחה ועיברת את שמו לשנאן. לרגל תשעה באב מתקיימת בבית אבי חי שבירושלים סדרה של הרצאות בנושא חורבן וגאולה. פרופ' שנאן, שהוא יועץ אקדמי לבית אבי חי, מרצה בין היתר על חורבן הבית ואגדות חז"ל.
לדבריו, אם יש משהו משותף לאותן האגדות הוא תיאור בורא העולם בצורה מאנישה, כמי שמתאבל על אסון שאירע לו. במדרש על מגילת איכה מתואר רגע חורבן בית המקדש במילים הבאות: "בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹכֶה וְאוֹמֵר אוֹי לִי מֶה עָשִׂיתִי, הִשְׁרֵיתִי שְׁכִינָתִי לְמַטָּה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, וְעַכְשָׁו שֶׁחָטְאוּ חָזַרְתִּי לִמְקוֹמִי הָרִאשׁוֹן... בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּא מטטרו"ן וְנָפַל עַל פָּנָיו וְאָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֲנִי אֶבְכֶּה וְאַתָּה לֹא תִבְכֶּה, אָמַר לוֹ אִם אֵין אַתָּה מַנִּיחַ לִי לִבְכּוֹת עַכְשָׁו, אֶכָּנֵס לְמָקוֹם שֶׁאֵין לְךָ רְשׁוּת לִכָּנֵס וְאֶבְכֶּה..."
"כאן וגם במקומות נוספים מתואר בורא העולם כמי שבוכה בגלוי וגם במסתרים, וכמי שזקוק לנחמה", אומר פרופ' שנאן. "הדבר נועד לענות על השאלה הגדולה - אם האל הוא כה גדול וחזק, איך הוא אפשר הרס של ביתו ופגיעה כה קשה בעמו. התשובה של חז"ל היא שהאל ובני ישראל הם לא רק מלך ועם, אלא גם ובעיקר אב וילדים. לעיתים המעשים חמורים והאב מעניש את בנו, אך לעיתים העונש גדול מאוד ולכן גם הבן בוכה וגם האב".
בורא העולם לא זקוק לבית, והוא בטח לא יצור אנושי שבוכה, אז למה חז"ל תיארו אותו כך?
"לא כולנו רמב"מיסטים", פרופ' שנאן משיב נחרצות. "רוב העם לא מסוגל להבין את הבורא דרך 'שלילת תארים'. לכן כאשר חז"ל מסבירים לעם מדוע קרה אסון כה גדול, תשובתם היא שעם ישראל חטא, הנביאים התריעו והזהירו, ולכן הגיע העונש.
"חז"ל מדברים לא רק אל המשכילים, אלא גם ובעיקר אל האדם הפשוט, אל ילדים ובני נוער ועמי ארצות, ומשתמשים במילים שהציבור יכול להבין. לכן הם מתארים את ה' כמי שבוכה ומבקש 'נחמו נחמו עמי', כלומר גם הוא זקוק לנחמה. הוא מוצג בחוסר אונים, כמי שמתאבל במסתרים, וזה מנחם את העם שכאשר אנחנו סובלים גם האל סובל. לכן הם מתארים כיצד כאשר ישראל יוצאים לגלות, ה' גולה איתם".

לאן נעלמו חנוכה ובר כוכבא

מי שבקיאים בתולדות עם ישראל, מזהים בקלות כיצד בתלמוד הבבלי שמתאר בלי סוף את חורבן בתי המקדש אין כמעט אזכור למרד החשמונאים בתקופה היוונית-סלווקית, ולמרד בר כוכבא. "חנוכה מוזכר בכמה שורות בלבד במסכת שבת", אומר פרופ' שנאן, "ולגבי מרד בר כוכבא, אפילו השם שלו לא מוזכר בצורה ברורה. הוא מכונה פעם בשם בר דרומא ובדרך כלל בר כוזיבא. הכינוי בר כוכבא ניתן לו כידוע מאוחר יותר".
(דנה בר סימן טוב)
הסיבה לכך היא שמרד החשמונאים למעשה נכשל. המאבק ברומאים במאה הראשונה הסתיים בחורבן בית המקדש השני, וגם מרד בר כוכבא במאה השנייה לספירה, היה כישלון. לכן החליטו חז"ל שזה הזמן לפציפיזם. לא לכזה שנובע מהומניות, אלא מפרגמטיות - חז"ל הבינו את מגבלות הכוח ולכן חינכו את העם לדעת מה מה קרה, למה זה קרה ואיך אפשר למנוע חורבן דומה בפעם הבאה.
"במדרש ובתלמוד יש שאלה 'על מה חרבה הארץ?' והתשובה היא שהחורבן לא קרה בגלל חוסר שמירת מצוות או עבודת אלילים, אלא בגלל שורה של סיפורים שמעידים על התפוררות מוסרית. במסכת גיטין מתואר מקרה שבו אדם חמד את אשת רבו, עודד אותו להתגרש, התחתן עם האישה ואז הפך את רבו לעבד שמשרת אותם בארוחה.
באמצעות הסיפור הזה חז"ל מסבירים כי האשמה בחורבן היא לא בתחום הדתי, אלא בגלל ההתנהגות האנושית. אם רב לא יכול לסמוך על תלמידו, ואדם לא יכול לסמוך על אשתו; אם המנהיגות מושחתת, נכנעת לבעלי ממון, והעם לא יכול לסמוך על הכהונה כי ניתן לקנות אותה בכסף, אז העם מביא על עצמו חורבן".
שנאן גם מצביע על זווית מיוחדת בסיפור המפורסם על קמצא ובר קמצא: מנהיגי הציבור, הרבנים, רואים כיצד אדם משפיל אדם אחר ומגרש אותו בפומבי מסעודה, ואינם מתערבים. "רבים רואים בסיפור זה דוגמא למה שחז"ל כינו 'שנאת חינם', שהיא הסיבה בה"א הידיעה לחורבן הבית השני. אך רעיון זה איננו בסיפור. האדם שגירש והמגורש אכן שונאים זה את זה, אך אין איסור על שינאה. קהלת אומר כי 'עת לשנוא', וראוי לשנוא דובר שקר, סוחר סמים ועוד, כי זו שנאה שיש לה תוצאה. 'שנאת חינם' איננה שנאה שאין לה יסוד, אלא שנאה שאין לה תכלית חיובית. היא יכולה להוביל לחורבן, לרצח פוליטי ולאסונות אחרים - וההיסטוריה תעיד על כך".
  • הרצאתו השלישית של פרופ' אביגדור שנאן בסדרה "חודש אב: בין ט' לט"ו בספר האגדה", תתקים ביום השני (3/8) ב-18:00 באתר בית אבי חי, באמצעות הזום, בנושא: על אהבה של דמויות מקראיות ושל חכמים בספר האגדה.