ישיבת סיעות בלוק הימיןישיבת סיעות בלוק הימין
אריה דרעי ויעקב ליצמן
(צילום: אלכס קולומויסקי)
השבוע נזכרתי באמירתו המפורסמת של הנרי קיסינג'ר שלפיה אין לישראל מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים. עכשיו למדנו שלישראל אין גם מדיניות פנים, ואפילו לא מדיניות בריאות, אלא רק מדיניות חרדית. זה כמובן לא חדש. ממשלה כבר נפלה על קיום מטס בשבת ואחרת כמעט נפלה בגלל העברת משחן בשבת. מתחילת תקופת הקורונה נחשפה השליטה של הפוליטיקאים החרדים בהתנהלות המדינה באופן חסר תקדים. זה היה מקומם מהיום הראשון, אבל אז הגיעה, בלחץ הפוליטיקאים החרדים, ההחלטה לבטל את הסגר על הערים האדומות, ובעצם לחסל דה-פקטו את תוכנית הרמזור של פרופ' רוני גמזו, וכאן נחצה קו אדום. מהשבוע ברור שאפילו בריאות הציבור ודיני נפשות נמצאים בהיררכיה מתחת לפוליטיקה החרדית.

מסתבר שהחרדים מאוד נעלבו מכך שגמזו מפנה אצבע מאשימה כלפיהם וכלפי הערבים. אלא שגמזו מנוטרל מלחצים פוליטיים, ולמזלנו גם ממגבלות התקינות הפוליטית, ופשוט אמר את האמת. הבעיה בציבורים האלו קיימת ללא קשר למעשיהם. שניהם מתאפיינים בצפיפות מגורים, ריבוי אוכלוסין וחיים קהילתיים אינטנסיביים. בתי התפילה – לאורך ההיסטוריה ובכל העולם - משמשים מוקדי הדבקה: מקומות סגורים, לפעמים צרים, שבהם מצטופפים רבים ומפזרים רוק בשעה שהם שרים ומדקלמים. אובייקטיבית, מדובר באוכלוסיות בסיכון. לכן לא מפתיע ששם מתרחשות ההדבקות ונכון לתת להם התייחסות מיוחדת.
המנהיגים הערבים מבינים את זה מצוין ומקבלים בברכה "אפליה" באמצעים כנגדם. הפוליטיקאים החרדים, לעומת זאת, נכנסו לקרב אגו קולקטיבי על כבודה של קהילתם ומסרבים באופן שיטתי ליישום אמצעים המופנים כלפיהם.

הציניקנים יציינו שהנה סוף סוף רוצים הפוליטיקאים החרדים להפיל את חומות הגטאות שלהם ולקשור את הציבור שלהם ליתר תושבי המדינה: אם בעבר הם סירבו לגיוס לצבא לכל וללימודי ליבה לכל, עכשיו הם הפכו את עורם ודורשים סגר לכל. פתאום, גורלם כרוך לבלי התרה עם גורל כל יתר תושבי המדינה. אבל כמובן שהמוטיבציה הפוכה, שהרי הדפוס כאן הוא אותו דפוס של יחסים לא שוויוניים שהם תמיד דורשים מאיתנו: ערכינו אוסרים עלינו להתגייס לצבא ולכן אתם תלחמו ותמותו עבורנו; ערכינו אוסרים עלינו ללמוד לימודי ליבה ולכן אתם תממנו אותנו; ולנו הכי חשוב להתפלל וללמוד תורה, לכן אתם תידבקו מאתנו, ועכשיו גם תיכנסו לסגר ותספגו הפסדים כלכליים עבורנו.
פרופ' רוני גמזו מתנצל בפני החברה החרדית
(צילום: לע"מ)

ההיררכיה החרדית מעמידה בראש הפירמידה עיסוק שבעיני רבים מאיתנו הוא חסר כל טעם. זו זכותם המלאה. אבל הם אלו שצריכים לשלם על הבחירה המוזרה הזו, לא אנחנו. זה נכון כלכלית וזה נכון שבעתיים בריאותית. הפוליטיקה החרדית של חיים קנייבסקי, יעקב ליצמן, משה גפני, אריה דרעי וחבריהם מאיימת על פרנסתנו, בריאותנו ואפילו חיינו.
פופולרי לאחרונה להעמיד מול הטענות כלפי החרדים טענות לגבי המפגינים בבלפור. אלא שכבר 11 שבועות מפגינים שם וככל הידוע, אף אחד לא נדבק. אני בטוח שברגע שיתברר שאכן ההפגנות מסוכנות במתכונתן הנוכחית, תימצא דרך לקיים אותן באופן שונה.
יאמרו כל המצקצקים שאסור להאשים את החברה החרדית כולה בפשעי מנהיגיה. האומנם? יתכבדו החרדים ויחליפו הנהגה, ולא – הם אחראים על מעשי מנהיגיהם.
לבסוף, חייבים לזכור שהאשמה היא לפני הכול של בנימין נתניהו, שמסכין לכל גחמה חרדית, עד שכונה לאחרונה על ידי אריאל איילון "ראש הממשלה החרדי הראשון". אשמים גם בני גנץ וכל יתר הפוליטיקאים החילונים שממשיכים להתרפס בפני החרדים.
על כל החילונים והמסורתיים, מימין ומשמאל, ואפילו הדתיים-לאומיים, להתאחד ולבטל את הכניעה הזו לחרדים לפני שיהיה מאוחר מדי. מדברים הרבה על מדינת תל אביב, אבל ישראל הופכת מול עינינו למדינת בני ברק, וכל מי שמסרב להסכים לזה חייב להתאחד ולייצר אלטרנטיבה. אחרת, באמת לא יהיה מנוס מלהקים בקרוב מדינת תל אביב עצמאית כדי לחיות כאן חיים חילוניים שפויים.
  • ד"ר רם פרומן הוא יו"ר הפורום החילוני ומחבר הספר "הדרך החילונית"

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com