עיתונות חופרת
פרק 18- 5-11 באפריל, השבוע עם הכסף שנסחף בחוף הים
01:02:43
היא נולדה מחוץ לנישואים בקולומביה, למדה בפריז, התגיירה וחיה בתל אביב, הפכה למלבינת הכספים הראשית של קרטל סמים אימתני שהכניס לארצות הברית מיליארד דולר בשנה, החליפה זהויות ושמות על פי הצורך וזכתה לכינוי ״מלכת הקוקאין״.
סיפורה של מיכל קוראני/ מרלן נבארו / נורה אסטרלה רמירז נשמע כמו תסריט הוליוודי בינלאומי שמשלב כסף גדול, אכזריות פושעת, חיי פאר נוצצים, גזר דין שהוא בפועל מאסר עולם וסוף לא צפוי.
היא נולדה בעיירה קטנה ליד ברנקייה בקולומביה, בשנת 1943. ההורים שלה, שלא היו נשואים, התקשו לגדל אותה, והיא הועברה לסבה וסבתה, שהטבילו אותה בשם מרלן נבארו, ודאגו לשלוח אותה לבתי ספר קתולים.
"עיתונות חופרת": מלכת הקוקאין מתל אביב
כשהייתה בערך בת 10, אימצו אותה קרובי משפחה שהיו דיפלומטים בשירות החוץ של ונצואלה והוצבו בפריז. אצלם, קיבלה קוראני את החינוך הטוב ביותר שאפשר לקבל והתגלתה כתלמידה מצטיינת, שהפכה לסטודנטית מבריקה ורכשה תארים באמנות ובכלכלה באוניברסיטת הסורבון.
חייה קיבלו תפנית מפתיעה כשהכירה את בעלה הראשון, שהיה ישראלי במוצאו, ועברה לגור איתו בארץ. מהרגע הראשון הרגישה קוראני קשר מיוחד לישראל וליהדות. היא התגיירה, החליפה את שמה למיכל, למדה עברית באולפן והשתלבה במהירות בחברה הישראלית.
חמש שנים התגוררה קוראני בתל אביב עד שהיחסים עם בעלה עלו על השרטון והם התגרשו. מיד אחר כך פגשה קוראני את מי שיהפוך לבעלה השני ועברה להתגורר איתו במיאמי.
למרות שעם מעברה לארה"ב חזרה להשתמש בשמה המקורי, היא המשיכה להתגאות ביהדותה ובישראליות שלה, והיתה פעילה בקהילה היהודית המקומית. היא גם חזרה ללמוד והתמחתה בכלכלה בינלאומית ומנהל עסקים באוניברסיטת מיאמי.
"יונק הדבש" של הקרטל
במיאמי של סוף שנות ה-70, עיר שרחשה פעילות של הברחות סמים וכסף שחור, פגשה קוראני את קרלוס אלברס-מורנו. אלברס, שלכאורה היה איש עסקים, עמד בפועל בראש קרטל הסמים הגדול ביותר בדרום-מזרח ארצות הברית שהפיץ קוקאין בשווי מליוני דולרים בחודש.
אלברס התרשם מאוד מהאישה קטנת הקומה, והתחיל לתת לה משימות קטנות כדי לבדוק את היכולות שלה. קוראני עמדה בכולן בלי מאמץ. ככל שחלף הזמן, אלברס התחיל לקרב אותה אליו ואל מנהיגי הקרטל.
בסוף 1980 ספג אלבר מכה קשה. המכס האמריקאי ביצע חיפוש במטוס הפרטי שלו, שעמד להמריא לקולומביה משדה תעופה קטן בפלורידה, וגילה יותר ממליון וחצי דולאר במזומן שהוסתרו בתיקים וקופסאות נעליים. מעבר לנזק הכספי של הכסף שהוחרם, הוכרז אלברז כעבריין נמלט ונמנעה ממנו הכניסה לארצות הברית. עכשיו הוא נאלץ לנהל את הקרטל מקולומביה, והיה חייב למצוא מישהו שינהל את הפעילות הכלכלית של הקרטל ביום-יום בארצות הברית. קוראני, עם הרקע האקדמי במנהל עסקים וכלכלה, הייתה הבחירה הטבעית. והיא עבדה קשה כדי להוכיח לבוס שהוא עשה בחירה נכונה.
בזכות יופייה ומידותיה הקטנות היא זכתה לכינוי "הפרפר", בעוד שאלברס עצמו כינה אותה "יונק דבש" בשל היותה קטנה ותזזיתית.
עבודתה היומיומית כללה איסוף מיליוני דולרים במזומן מרווחי מכירת הקוקאין, ממיאמי ועד קליפורניה, כספים שלקוחותיה, אותם כינתה "אנשי האבקה", העבירו אליה לעיתים קרובות בתוך מזוודות נעולות ושקיות קניות בחניונים ציבוריים.
תפקידה המרכזי היה להמיר את השטרות הקטנים לשטרות גדולים, ולהלבין את הכספים באמצעות העברות בנקאיות חשאיות לחשבונות בפנמה. היקף הפעילות שניהלה היה פנומנלי: נבארו הוקלטה מספרת כי היא מנהלת כ-80 מיליון דולר בשנה עבור הבוס שלה. מהר מאוד, היא הפכה לאחראית הבלעדית על מערך הלבנת הכספים של הקרטל.
נבארו הייתה "חיילת" נאמנה בצבא של אלברס, גם כשהארגון הפנה לה עורף בצורה אכזרית. באחת מנסיעותיה לקולומביה, לפגוש את אלברס, היא נחטפה על ידי ארגון גרילה קולומביאני. החוטפים דרשו עבורה כופר של מיליונים אבל הקרטל סירב לשלם את הסכום. היא אמנם שוחררה לבסוף תמורת כופר נמוך בהרבה, אך רק לאחר שעברה התעללות קשה, נאנסה, והוכרחה על ידי חוטפיה לאכול צואה ושתן. באופן בלתי נתפס, הטראומה לא שברה את נאמנותה לקרטל, והיא המשיכה בעבודתה.
תרגיל העוקץ שהפיל את הפרפר
כחלק מעבודתה חיפשה קוראני דרכים חדשות להלבין את כספי הסמים של הקרטל. אחת הדרכים הייתה באמצעות חברה ממיאמי בשם "דין אינווסטמנטס" שהציעה שירותים של קניית מניות במזומן. קוראני יצרה קשר עם החברה והחלה להעביר דרכה כספים.
באוקטובר 1981 שניים מילדיו הקטנים של אלברס נחטפו בקולומביה, והחוטפים דרשו תשלום כופר עבור שחרורם. אלברס דרש מקוראני לארגן במהירות מאות אלפי דולרים, ומי שבא לעזרתה היה רוברט דריאס, מנכ״ל דין אינווסטמנטס, שהצליח לארגן לה כמעט 300 אלף דולר תוך ימים ספורים. למרבה הצער, למרות שהכופר שולם, החוטפים, שהיו חברי קרטל יריב, רצחו את הילדים, אבל דריאס הפך להיות איש סודה של קוראני.
רק שדין אינווסטמנטס, הייתה חברת קש. היא הוקמה כחלק מתרגיל עוקץ של ה-DEA, המנהל הפדרלי לאכיפת סמים, ודריאס היה סוכן שהקליט את כל השיחות שלו עם קוראני.
בין השניים מתפתחת מערכת יחסים אישית. קוראני סיפרה אחר כך, שדריאס הזכיר לה את סבא שלה, האיש הראשון בחיים שדאג לה. היא מתייעצת איתו בכל נושא, משתפת אותו בכל החלקים של עבודת הקרטל, וחושפת בפניו, בזמן שהוא עם מכשיר הקלטה, את היקף הפעולה של הארגון.
שהחומר בידי החוקרים מצטבר למאות שעות של הקלטות, במנהל הסמים האמריקאי מחליטים לבצע מעצרים. רק שלקוראני, שזכתה אצל החוקרים לכינוי ״מלכת הקוקאין״ יש תוכניות אחרות. גורם אנונימי מדליף את דבר המעצר המתקרב לאחד ממקורביה, ויומיים לפני המעצרים המתוכננים, היא נעלמת.
המאהבת מוסגרת בכלוב
בסוף 1984, רגע לפני הגשת כתב אישום פדרלי נגדה, צצה לפתע קוראני בקרקאס שבוונצואלה, תוך ניצול העובדה שאין למדינה הסכם הסגרה עם ארצות הברית. היא לא הגיעה לשם כפליטה מפוחדת אלא בסטייל, עם דרכון ונצואלי מזויף הנושא את השם "נורה אסטרלה רמירז". אבל בחוגים הנוצצים של הבירה, כולם הכירו אותה דווקא בשמה העברי – מיכל קוראני.
קוראני סירבה לחיות במחתרת וחיה את החיים הטובים של ונצואלה. היא שכרה דירה בשכונת היוקרה "אלטאמירה", מרחק רחובות ספורים בלבד משגרירות ארצות הברית שחיפשה אחריה.
היא פתחה עסק מצליח לתיווך מטבע חוץ, עבדה ישירות מול הבנקים הגדולים, וסיפרה שהיא מתכננת לעבור בעתיד לסאו פאולו שבברזיל. היא בלטה במיוחד ברחובות העיר כשנהגה לנסוע ממקום למקום במכונית פיאט ורודה. היא ניהלה חיי חברה תוססים, יצאה עם בכירים בממשל ובעולם העסקים, הפכה לאורחת קבועה ורצויה במסיבות קוקטייל דיפלומטיות וסעדה במסעדות היוקרתיות ביותר בעיר.
כשדריאס העיד, קוראני קפצה ממקומה וצרחה עליו לעיני כל אולם בית המשפט: "בן כלבה מלוכלך! אתה עכברוש, זה מה שאתה!״. למרות סערת הרגשות, חבר המושבעים לא קנה את גרסתה והשופט גזר עליה 32 שנות מאסר.
בכנס זכויות אדם בקרקאס בשנת 1985, היא פגשה את רנה דה סולה – משפטן מוערך, דיפלומט, שר לשעבר וגבר מרשים בן 65, שמונה בהמשך לנשיא בית המשפט העליון של ונצואלה. למרות שהיה נשוי, אב לארבעה וסב לנכדים, החיבור בין השופט למלבינת ההון הנמלטת היה מיידי.
הם שוחחו בטלפון מספר פעמים בשבוע, תמיד בצרפתית, וחלקו אהבה עמוקה לאמנות, קולינריה ולעיר פריז בה חיו בעבר. הקשר האינטלקטואלי הפך מהר מאוד לרומן אהבים סוער: דה סולה נהג לבלות בדירתה של מיכל בכל יום רביעי אחר הצהריים, והיא מצידה הציבה בגאווה את תמונתו, לצד כרטיס הביקור הדיפלומטי שלו, על שידת הלילה בחדר השינה. הם סעדו יחד במסעדות חבויות ורומנטיות ברחבי העיר, והוא אף נהג לשלוח לה פרחים מנסיעותיו באירופה.
החגיגה בוונצואלה הסתיימה, כשגורם אלמוני הדליף לאמריקאים את מקום הימצאה. מבחינה חוקית לא הייתה דרך לגרש אזרחית או להסגיר אותה, אבל הרשויות בוונצואלה, שהבינו את חומר הנפץ הפוליטי בחשיפת הרומן של נשיא בית המשפט העליון, החליטו לשתף פעולה עם ה-DEA והעלימו את הדרכון המזויף של קוראני. עכשיו, כשלא הייתה הוכחה להיותה אזרחית ונצואלה, היה פשוט יותר לעצור אותה ולהעביר אותה, בחשאי, לידי 4 סוכנים פדרליים שהגיעו למדינה.
כעבור מספר ימים, מטוס מיוחד של ה-DEA נחת בקראקס וארבעת הסוכנים עלו עליו מלווים בכלוב גדול המיועד לכלבים. אחרי ההמראה, כשהמטוס חצה את קו החוף וטס מעל מים בינלאומיים פתחו סוכני ה-DEA את הכלוב הוציאו ממנו את קוראני ועצרו אותה רשמית.
משפטה של קוראני במיאמי שבר שיאים והפך למשפט הפדרלי הארוך ביותר בתולדות מחוז דרום פלורידה. היא שכרה את טובי עורכי הדין, סירבה לכל עסקת טיעון, ועל דוכן העדים המשיכה לטוות קור עכביש של שקרים, כשטענה שמיליוני הדולרים במזומן נועדו בכלל לשלם כופר עבור ילדיו החטופים של הבוס שלה.
אך השיא הדרמטי של המשפט התרחש כאשר רוברט דריאס, איש סודה שהפך למודיע המשטרתי המרכזי נגדה, עלה לדוכן העדים. קוראני איבדה לחלוטין את עשתונותיה. כשדריאס העיד, היא קפצה ממקומה וצרחה עליו לעיני כל אולם בית המשפט: "בן כלבה מלוכלך! אתה עכברוש, זה מה שאתה!״. למרות סערת הרגשות, חבר המושבעים לא קנה את גרסתה והשופט גזר עליה 32 שנות מאסר.
לאחר שישבה בכלא כמעט שמונה שנים, התרחש הבלתי יאומן: שופט פדרלי הורה לערוך לקוראני משפט חוזר, בגלל עבודה רשלנית וטעויות מנהליות של קצרנית בית המשפט, ששיבשו את רישומי הפרוטוקול ולא איפשרו ערעור.
רוברט דריאס, הסוכן, שסיכן את חייו וחיי משפחתו, חש נבגד ומרומה אחרי שה-DEA שהפרו הבטחות כספיות כלפיו והודיע שהוא מסרב לחזור לדוכן העדים. התובעים נאלצו לבלוע את הגלולה המרה ולחתום עם "מלכת הקוקאין" על הסדר טיעון מקל, שסלל את דרכה המהירה החוצה מהכלא כבר במהלך שנת 1994.
